ב”ה                    

 

 

ומפני חטאינו גלינו מארצנו

 

 

 (יא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים:

(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם: שופטים פרק ב

 (ח) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים: שופטים פרק ג

 (יד) וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה:  שופטים פרק ג

 (א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה: שופטים פרק יג

 

ולאחר כל אלה ועוד – כאשר הוסיפו לעשות הרע בעיני ה’, ויתנם ביד שסים וישסו אותם אלפיים שנה, ולא למדו לקח!!!

 

והיום אינם מניחים מידיהם כל דבר תועבה, בכל תחום, בכל מצב ובכל צורה, ומצפים לגאולה…. אילו לא היה זה על חשבוני וחשבון ילדי ונכדי, הייתי צוחקת!! ועוד איך!!!

 

אין ויכוח בעם ישראל, שמדינת ישראל מדורדרת היום לשאול תחתיות! אין תחום שלא פשה בו הנגע. אילולא התמיכה הנאמנה של ה“שותפה ההסטורית”, שיעילות תעמולתה אינה נופלת מזו של מנגנון התעמולה ה”ישראלי”, כבר מזמן היינו נושעים. דייה קריאה אחת, של כל הרבנים, בצוותא חדא, לסירוב פקודה, ומחול השדים ייפסק. אך מנגנון התעמולה של ה”שותפה”, ממשיך לקדש את הממשל למרות פשעיו, ועוד יש לה החוצפה להיתלות באילן גבוה – הרב קוק זצ”ל, שאין ספק שהוא מתהפך בקברו, הן לנוכח מ”ט שערי טומאה, בהם שרויים ישראל, והן לנוכח מתן יד לפושעים וחטאים, בשמו!!!

 

הם בקיאים, אולי, בכתביו, על פי הפירוש הנוח להם, אך אינם בקיאים באפיו, בדרך חייו ובתולדות חייו – מסירות הנפש שלו על התורה ועל האמת והצדק. כלל וכלל לא!!

 

קמעא קמעא  

 

“מדינת ישראל” מאמתת את כל דברי התועבה שנאמרו במשך הדורות על היהודים – על בוגדנותם, על נכונותם למכור את נשמתם לשטן, תמורת כסף ועוד – והרי הנהגת “ישראל”, מאז ומתמיד, מוכרת את כל הקדוש והיקר ליהודים – את חיי היהודים, את ארצם של היהודים, את כבודם של היהודים, את אמיתם, צדקתם, מוסרם ויושרם…

 

הרב קוק, זצ”ל, נפטר 13 שנה, לפני שעוכר ישראל, בן-גוריון, הכריז על הקמת מדינת הכפירה שלו. זאת, על חרבות התקווה בת שנות אלפיים, לבעילת ארץ ישראל על ידי העם היהודי. כדי לזכות ולהקים את הדיקטטורה שלו, נישל את עם ישראל מחלקה הגדול של ארץ ישראל – על פי “תכנית החלוקה”, שגם היא התייחסה לשאריתה הקטנה של הארץ, ש-77% ממנה, נקרעו, זה כבר, על ידי רוצחי ישראל, הבריטים, שייסדו בה את האמירות ההאשמית, שהיתה לממלכת “ירדן”. לי אין ספק, שהרב היה קורע קריעה! הן על קריעת הארץ, והן על מה שנקרא על ידי “תלמידיו” – “ראשית צמיחת גאולתנו” – המדינה שהשמאל בנה. כשהם מסתמכים על כך, שגלות שלישית לא תהיה, הם משתפים פעולה וסומכים את ידיהם על כל פשע, תוך זלזול גמור בפסוקים שלעיל!!

 

רבני ה“ציונות הדתית” פוסקים ש”מדינת ישראל” היא קידוש ה’, שהשירות בצה”ל היא מצווה, וכי מצווה היא לחגוג את “יום העצמאות..”. על סמך מה הפסקנות הזו? הרי, אין לה במציאות על מה שתסמוך!!

 

“מדינת ישראל” היא חילול ה’ עצום ונורא ואיום, אין שני לו. “מדינת ישראל” מאמתת את כל דברי התועבה שנאמרו במשך הדורות על היהודים – על בוגדנותם, על נכונותם למכור את נשמתם לשטן, תמורת כסף ועוד – והרי הנהגת “ישראל” מאז ומתמיד מוכרת את כל הקדוש והיקר ליהודים – את חיי היהודים, את ארצם של היהודים, את כבודם של היהודים, את אמיתם, צדקתם, מוסרם ויושרם – הכל עובר לסוחר השודד והמרצח. וזה, בשם…. היהודים. וזה תמורת הרבה מאד כסף, ולעיתים גם בזול מאד – תמורת חיוך אנטישמי, כזה של בוש או קונדוליסה.

 

ארץ ישראל מופקרת ומדינת היהודים מוכרזת, מבלי אשר  שם ה’ ייקרא עליה. וזאת, דווקא ולהכעיס – “עולם ישן עד היסוד נחריבה”! זאת היתה מטרת “המדינה שהשמאל בנה”.

 

הרב היה מעדיף, בוודאי, עם דרך ה“קמעא קמעא” של הרב ברלין ושל מנחם אוסישקין, להתקדמות בגאולה, על פני ה”קמעא קמעא” של ה“שותפה ההסטורית” – שהיא רק אחיזת עינים – רבע צעד לפנים, ועשרה לאחור (וכבר מזמן שקענו במ”ט שערי טומאתה של המדינה שהשמאל בנה)! כי זה הדבר הנוח ביותר – ללכת עם העדר, ולרצות את רועי הרוח, אלימי הנפש והמעשה, שאינם בוחלים באמצעים – משקרים, במצח נחושה, ועד רצח יהודים.

 

אלה היו דבריו של הרב מ. ברלין (הצופה, עריוהכ”פ התש”ז, 4.10.1946): 

 

“… ועל כן החליטו… לאבד את העם ואת הארץ, גם יחד, לדעתם ולרצונם. פשוטם של הדברים, במקום להמשיך את המאבק ולהיות מוכנים לסבל ולמועקה, עד אשר יחונן ה’ את עמו ואת נחלתו, כתבו וחתמו שטר ויתור על החלק הגדול ביותר של ארץ ישראל, זה המקום היחידי שיש לנו תקווה – מלבד כל הקדושה וכל הסגולה שבו – ובלבד כי בחלק קטן יינתן לנו שם של מדינה ודגל של מלוכה….”.

 

ומנחם אוסישקין:

 

מייסדי זכרון יעקב, התרמ”ט

 

זה נתן לו כח לסבול במשך אלפיים שנה. אני יודע שבמשך אלפי השנה לא השגנו כמעט כלום במובן המדיני, אבל האומה הישראלית האמינה ולעולם לא תמצאו במשך אלפים השנה אף הכרזה אחת ואף דוקומנט אחד באיזו צורה שהיא, שאנו מוותרים על חלק של הארץ, או על כל הארץ, על התקווה המלאה…

 

….. אין זה אומר כלום. לא הרי המצב אם עושים זאת בהסכמתנו, או אם עושים את זאת נגד הסכמתנו. זוהי השאלה העיקרית. אם עושים זאת בהסכמתנו, אז אנחנו בוגדים בכל התקווה בשלימותה, תקוות הדורות. אם עושים זאת בלי הסכמתנו, הרי דברים רבים נעשו בלי הסכמתנו – גם ה”אוטו דה-פה”, גם הפוגרומים ברוסיה נעשו בלי הסכמתנו, וגם פוגרומים בארצות שונות נעשים בלי הסכמתנו – אבל אז אין אנחנו בוגדים באומה.

 

 

 

קבוץ גלויות, בו התחילו החסידים וה”חרדים” היה ראשית צמיחת גאולתנו, ואז הגיעו מלאכי החבלה, ה”ציונים הסוציאליסטים”, נרדפי “אחוות העמים”, שלא יכלה לעכל אותם, ותקעו את מקלותיהם בגלגלי שיבת ציון, כנקמה!

 

אהבת הרב קוק לבוני הארץ

 

 

זוכרני שהיה שם במושבה, אחד מן החדשים, שבאמצע דרשתו של הרב מיפו התריס בדברים כנגד הפרשת תרומות ומעשרות, וזעק: ‘במקומנו לא יהיה כדבר הזה’, וכעס הרב מיפו מדבריו מאד והטיח בו דברים קשים

 

 

הרב קוק לימד זכות על מי שחשב שהם בונים את הארץ, כשהם נדחפים על ידי הזיק היהודי שבהם. אך האמת היא, שהם בנו כאן את הדוקטרינה הסוציאליסטית שלהם. לרב לא היתה סבלנות רבה לכופרים ולמורדים להכעיס. דווקא הרב זוננפלד ה”חרדי”, ניסה להרגיע את הרב קוק… יוכיח הסיפור הבא (מתוך הספר “אלה מסעי”, מסע הרבנים להרמת קרן הדת בארה”ק ת”ו):

 

בספר המסע, לעיל, עמ’ 121, מסופר על ויכוח סוער שהתנהל במוצאי שבת במהלך ישיבה משותפת של ועד המושבה יבנאל עם משלחת הרבנים. על ענין אחד בויכוח מספר רבי בן-ציון ידלר:

“לאחר שגמרנו הסעודה (מלווה מלכה) התאספו אנשי הוועד ומכובדים מהסביבה, והרבנים דרשו לפניהם על החובה להקפיד במצוות התלויות בארץ, ובפרט בהפרשת תרומות ומעשרות.

“זוכרני שהיה שם במושבה, אחד מן החדשים, שבאמצע דרשתו של הרב מיפו התריס בדברים כנגד הפרשת תרומות ומעשרות, וזעק: ‘במקומנו לא יהיה כדבר הזה’, וכעס הרב מיפו מדבריו מאד והטיח בו דברים קשים, עד שהגאון, רבי יוסף חיים זוננפלד, הרגיעו ואמר לו: ‘עוד יראה הרב, שאיש זה יחזור בתשובה, ויתן בעצמו את פירותיו לעשר’. ודברי הגרי”ח נתקיימו במלואם, כי אחרי דרשות אלו, בבואי למושבה זו, לעשר עמד איש זה לצידי בכל העניינים.

והיה שם ג”כ איש פשוט, שהזדקף ממקומו ואמר: ” ‘אני מוחה מחאה נמרצת נגד האיש שאמר ‘הפרשת תרומות ומעשרות הוא דבר חדש, ואין לנו לקבל חדשות’. כמה דם של ישראל נשפך על הדגל האדום – “די רויטע שמאטע” (הסמרטוט האדום) – אם כי זה דבר חדש אצלנו, ועדיין לא נצמח לנו פירות מזה כלל, ועם כל זאת אנחנו מוסרים נפשנו על זה, על אחת כמה וכמה הפרשת תרומות ומעשרות, שהוא ישן נושן, מימות יהושע בן-נון, שהניח לנו את ארץ הקודש, ושמירת שבת, שהיא מימות משה רבנו ע”ה, בוודאי אנחנו מחוייבים ללחום בזה נגד אנשים שאינם יודעים איך לקיימם, וכן נקיים, בעזרת ה’, ונעמוד בכל תוקף ועוז על כך, שכל איכר ואיכר יקיים מצות הפרשת תרומות ומעשרות’. באלו הדברים נחה דעתו של הרב קוק”. (בטוב ירושלים, עמ’ קפ”ג-קפ”ד).

 

הרב לא ויתר להם על קלה כעל חמורה, בשום פנים ואופן. הרבה לשגר מכתבים לנכבדי המושבות, עד שהשיג את שלו. מה טעם ישוב הארץ בכפירה ובעשיית הרע בעיני ה’. הרי, בתנאים כאלה, הארץ אשר עיני ה’ אלוקינו בה, מראשית שנה ואת אחריתה, לא תעמוד!!!

 

לפני כמה שנים נכנסנו, בתי ואני, לחנות מזכרות ושאר “שמונצעס” בקבוץ צרעה (נהגתי לקנות שם בגדים, עד שקפצו אלה ועמדו בראש הקמפיין לפתיחת חנויות הקבוצים בשבת). איני יודעת איך הגענו לזה, בוודאי לא ביזמתי, והמוכרת ציינה, שהרב קוק קבע שמצוות ישוב הארץ עומדת כנגד כל המצוות שבתורה…. תרגום – מי שמקיים מצוות יישוב הארץ, פטור מכל המצוות שבתורה….

נראה לי שגם “תלמידי” הרב הבינו בצורה מעוותת זו את הדברים. הרב קוק, כאמור, לימד זכות על בוני הארץ, אבל, כיום, כשאינם בונים כלל וכלל, ויתר על כן, הם מחריבים כל חלקה יהודית טובה, איך אפשר להפך בזכותם? איך ייתכן שיתוף פעולה אתם?

 

אלפיים שנה גלינו מארצנו בגלל חטאינו. עתה, משקבלנו הזדמנות נוספת, אנו עושים הכל, כדי להחמיץ אותה. לאיזו גאולה, לדעתם, זכאים משתפי הפעולה? בזכות מה? התורה מציינת בצורה הברורה ביותר – באילו תנאים ננחל את הארץ ובאילו תנאים נֹאבד מעליה. ואנו עונים היום על כל התנאים שיובילו לאבדננו…

 

הרב קוק נפטר זמן קצר לאחר עלילת רצח ארלוזורוב. על פי עדותו של הפרופסור קלוזנר, חבל התליה שאיים על צווארו של סטבסקי, הוא שקיצר את ימי הרב. הרב גילה למה מסוגלים אותם אנשים שעליהם לימד זכות כל חייו – הם הובילו אל עץ התליה יהודי, שידעו שהוא חף מפשע, רק כדי לזכות בשלטון ולקַבֵּעַ אותו במשטר אימים.

 

כאמור לעיל, קשה לי ביותר להאמין שהרב היה מברך על מדינת הרשע והפשע, הדמים והזדון, שהוכרזה על ידי אבי אותה עלילת דם, כופר ושונא ישראל – בן-גוריון. פשוט, לא ייתכן. לא ייתכן שקבל – היד האחת אוחזת בזריעה ובנטיעה והאחרת בעקירת כל חלקה יהודית טובה. כף החובה, במאזני האמת והצדק, כבדה מכף הזכות, שגם היא לא היתה לשם שמים!!! הרי כל פעילותם נדמתה ל“טובל ושרץ בידו”, היום גם אינם טובלים, הכל רק רע ושלילי! ואנו, אנה אנו באים?!

                                              

 

מה הם בנו ולמה הם מחריבים

 

עדויות

 

על “השומר הצעיר” (אבטוביוגרפיה, פרופ’ יוסף קלוזנר):

–          כן, השיב אוסישקין: – אבל הם בונים את הארץ, וזוהי בעצם הציוניות.

–          שמע נא, מר אוסישקין – השיבותי לו: – נסה לתת להם כל מה שהקרן הקיימת וקרן היסוד נותנות להם: אינוונטר חי ומת, ועוד, אבל, בתנאי, שיחיו בכפרים ולא בקבוצות, ככל האיכרים שעל פני האדמה. וכי גם אז יסכימו לעבוד את אדמת ארץ-ישראל לשם בנין-הארץ?

–          לא, אף אחד לא יסכים לכך, – השיב אוסישקין.

–          ובכן, – אמרתי – בונים הם את הארץ או את הקומוניסמוס?

אוסישקין כבש פניו בקרקע.

                                                                   

 

על הציונות הסוציאליסטית

“… חלק מהם נאחז באתגר חדש ישן – עליה לארץ ישראל, אך, הפעם, מתוך שאיפה חלוצית ולאומית לבנות בארץ חברה סוציאליסטית חדשה…” (אלה מסעי).

“… כמעט בכל מושבה בה ביקרה המשלחת האשימו המתיישבים את המורים בהדחת ילדיהם מרוח ישראל סבא. הם התלוננו על התנהגותם החופשית ועל מיעוט שעות לימודי הקודש. רבים מן ההורים דרשו, עוד מקדמת ביקור הרבנים, לחזק את יסודי הדת בבית הספר, אך ללא הועיל. תלותם הכלכלית בפקידי הבארון ולאחר מכן במנהלי יק”א, ריפתה את ידיהם והחלישה את התנגדותם.

השבר החינוכי דתי היה גדול יותר בגליל מאשר במושבות יהודה. באלו, האחרונות לפחות נעשו מאמצים רבים ע”י גורמים חרדים מבית ומחוץ לשנות את אופיו של החינוך, ובהצלחה בלתי מבוטלת. ברם, בגליל, התאונן הרב קוק:

“לדאבון לב, הכל עדיין נעזב. החינוך מסור שם בעיקרו ביד אלה אשר מהם כל קודש ה’ בישראל רחוק מליבם, והדור הצעיר הולך ומתחנך ברוח נכריה, אעפ”י שהיא נקראת לאומית, אבל אין בה מיסוד נשמת האומה ודורותיה, כי אם צלצול שם ומבטא ריק מתוֹכִיוּת…”

 

משה שמיר, איש השומר הצעיר, שהכיר היטב את החמרים ועשה תפנית של כמעט 180%, לאיש “ארץ ישראל השלימה”, אך עדיין טועה ותועה ב”ציונות” במקום להלך ביהדות, כותב ב-1987 (חוט- השני):

 

“אבל זו הצרה: ברגע שסיווגנו את היסוד הציוני בתנועת העבודה כיום, בגבולות “היש הקיים” – סיווגנו אותו במימד שלילי…. כל עצמה ומהותה של הציונות בחתירה בלתי פוסקת ובלתי נלאית להגשמת היעדים העליונים ביותר, מרחיקי הלכת ביותר, של גאולת ישראל בארצו…. אם יש היום – וזה כשני עשורי שנים – דריכה במקום ואפילו נסיגה בתחומים מרכזיים וחורצי-גורל של הציונות… הרי אחריותה של תנועת העבודה לכך אינה נופלת, ובשטחים מסוימים אף עולה, על חלקה באחריות להישגים הקיימים…..”.

ועוד

“הציונות הסוציאליסטית כיום פשוט אינה עובדת. לאחר כיובל שנים של עמידה בראש, לאחר מאה ועשרים שנות הסטוריה, של חלום ומלחמה, גבורה והישג, עומדת הציונות הסוציאליסטית בחצר הרחבה והמפוארת של מוסדותיה, מוקפת דשא כסוח וורדים נותני ריח – אנדרטה של עצמה. לא מנוע – אלא ישות דוממת, גרוטאה”.

 

והרב סדן אומר, וכמובן אינו שוכח להיתלות ברב קוק, שזה רצונו של הרבש”ע – ריבונות יהודית בארץ ישראל…. יש ריבונות, אבל אין ארץ ישראל!!! והריבונות, שאינה יהודית כלל וכלל, אלא, מחללת שם שמים ושם ישראל קבל עולם ומלואו, קנתה את עצמה בבעיטה בארץ ישראל, והיא ממשיכה לבעוט…. נגד רצונו של הקב”ה, כשתלמידי רבני אסכולת הרבנים סדן, דרוקמן ודומיהם, בהינגפם במכשול ובמכשלה שנתנו לפניהם רבניהם, נותנים יד לפשעיה.

 

* התמונות, כולן, מן הספר “אלה מסעי” להרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ, עריכה וכתיבת הקדמה – הרב ה. לוין, הוצאת קול-מבשר, מבשרת ירושלים, הפצה – ספרית בית אל.