מי שמכם
מי שמכם
|
בימים בהם נכתב המכתב שלהלן, עדיין נראה היה, שיהודים שומרי מצוות בארץ ישראל, תמימי דעים, אשר לגיור על פי ההלכה הצרופה, ולא תוך פזילה ל”ציונות” ול”התאחדות קבוץ הגלויות”. בינתיים נשתנו הדברים. ה”ציונות הדתית” נכנעה לתכתיב: “הדמוקרטיה קודמת להלכה” (עייזר ויצמן). וגם השירות בצה”ל אינו חיוב, כיום, אלא, שלילה, כפי שהיתה מלכתחילה, כמו “המדינה”, אך טרם ידענו זאת בבהירות נוקבת, כהיום הזה.
ב”ה
ירושלים, כ”ט בתמוז, התשמ”ט
1 באוגוסט, 1989
לעורך הארץ שלום,
במכתבה ל”הארץ”, ביום 31.7.1989, פונה אורית כמרה אל ה”אורתודוכסים יקרים” ושואלת – “מי שמכם”?
היא מצהירה, כי “מכל הבעיות שאנו שקועים בהם עד צואר, שאלת מיהו יהודי מצליחה לקומם אותי יותר מכל”, “זו סערה בכוס מים, שמעוררים אנשים משועממים, שמחפשים הצדקה לקיומם”. ובהמשך: “מי כמונו יודע, שאין זו אטרקציה גדולה להיות יהודי…”.
ובכן, גבירתי, אנו מאמינים כי להיות יהודי היא זכות נשגבה, שאין לקנותה במס-שפתיים. ולו רק בגלל זה, גדולה זכותנו משלך להחליט מיהו שיצטרף לקהלנו. אותי, למשל, חדלה לקומם התעוררות השאלה מיהו יהודי. אני יודעת שלא תצליחו. היהדות חזקה מכם. מזה דורות נלחמים הרפורמים ביהדות, עד כה לא יכלו לה.
ולעובדות:
1. גם הפעם, כמו תמיד, עוררו את השאלה אלה הרוצים בגיור פיקטיבי.
2. האנשים “המשועממים” בעיניך, בין שאר פעולותיהם הברוכות, הקימו רשתות חינוך לתפארת. הנוער שלנו הוא שנועד להציל את המדינה. הוא אינו צורך סמים. הוא אינו יורד מן הארץ. הוא מיישב את כל חבלי ארץ ישראל. הוא משרת בצבא מתוך הכרה ואינו קובע לעצמו באיזה מחלקי הארץ הוא ישרת ובאיזה לא. הוא העומד על משמרת הגחלת היהודית. לכן, קביעתך כי “בלי החילונים והמסורתיים אין קיום למדינת ישראל”, אין לה על מה שתסמוך.
בכבוד רב
חנה אייזנמן