במצב הסחרחורת המשפטית המתערבל סביב ראשו של האולמרט ובעקבותיו סביבנו כולנו, קשה לבור את התבן מן הבר.  עלינו להיות הוגנים ולציין כי במצב מעין זה הרי חפותו של אדם הינה יסוד מוסד בחיינו הדמוקרטים וכך אל לנו לחרוץ משפט ולקבוע אשמתו המשפטית של האולמרט בשימנו עצמנו כשופטים בבית המשפט.

נילעגות הן התגובות בנוסח “הוא אשם, אני יודע שהוא אשם, אני חש זאת בעצמותי”, או “אולמרט אדם ישר, מתוך ידע אישי”.  מפליא הוא כמה תגובות מעין אלו מרבדות ומזבלות את אתרי האינטרנט לאלפיהן.  יותר משהן מצביעות על האולמרט הינן מצביעות לשלילה על כותביהן.  אנו הצופים במחול השדים הלזה אין בידנו הכלים המשפטיים לחרוץ מסקנה לכיוון זה או אחר ומשכך, מוטב כי ניסכור פינו או קולמוסנו.

אליה וקוץ בה.  אמורים אנו להניח למערכת המשפטית לעשות עבודתה בהשקט ובביטחה ולבור עבורנו את התבן מן הבר.  להוותנו, מערכת המשפט הישראלית בגיבוי מסיבי של מחוקקינו הפועלים מתוך ‘התיפיפות נפש’ רבת שנים תוך הפעלת מערכת של ‘תקינות פוליטית’ אשר מנדבת עצמה לדעת בנוסח ‘מה יפית’ בעבור ציבורים “נאורים” אשר טובת המערכת וציבור שולחיהם רחוקה מליבם ת”ק פרסה, עמלה למען הפושע לעומת הזנחתה את הקורבן.

תילי תילים של טיעונים מופרכים באים לתרץ את העובדה כי בסופו של יום הפושע פוסע שמח וטוב לב מאולם בית המשפט לעבר השמש הזורחת כאשר קורבנו נידון ליסורי נפש וגוף ואין מושיע. שוב איכזבה ואימללה אותו מערכת “הצדק”.  הבה ונבהיר כאן, הפושע (לכאורה ועד שתוכח אשמתו) הוא האולמרט והקורבן (וכאן אין כבר צורך בהוכחה) הוא כלל הציבור.

ברי הוא כי עורכי דינו של האולמרט בורקי החליפות והכישרון כבר ימסמסו את החקירה הנוכחית בתרוץ ותואנה זו או אחרת, אם בהטלת פחד על העדים ישירות, עבור דרך ערעור מהימנותם טרם משפט וכלה בתכסיסי השהיה בנוסך הדרישה לקבלת כל חומר החקירה והמאבק המשפטי הצפוי הממושך סביב שאלה זו.

כך או כך, מערכת משפטית אשר מאפשרת לחשוד בפלילים ולעורכי דינו למנוע את פתיחת המשפט בתואנות שונות ותרגילי השהיה קלוקלים הינה מערכת חולה, כשלונית ובהתדרדרות.  אשמתו או חפותו של אדם חייבת, במהירות האפשרית, ללא כל שהיות מיותרות ועם חסמי תהליך מיזערים על חקירתו, להתברר בבית המשפט כאשר שופט או צוות שופטים יושבים על המדוכה בעוד ההגנה והתביעה שוטחות טיעוניהן.  ניראה כי כולנו התבלבלנו, התהליך הקדם-משפטי הקלוקל והסרוח מאפשר לנאשם העתידי לנהל את משפטו בתנאים מיטביים לעצמו ובהתאם לקווים המנחים רק אותו, הרחק מכתלי בית המשפט היכן שהוא הקובע הבילעדי למצער את תנאי שפיטתו.

ההוכחות כי המערכת המשפטית והאכיפתית על גורמיה השונים שרויות במצב של חולה אנוש החייב באישפוז הכרחי ודחוף במחלקת לטיפול נימרץ הינן כולן לפנינו.  דוגמיות אך מהשנים האחרונות יטיבו לתארן:… פסיקות בית המשפט העליון המופרכות והעוולות בענין גרוש גוש קטיף.  אתרוגיותו וגניזת התיק של אריאל שרון בענין “האי היווני”.  סגירת תיק “התרומות” לשמעון פרס.  גניזת תיק התרומות לעמותות אהוד ברק. פסיקת בית המשפט בענין פינוי ‘עמונה’. פסיקות בתי המשפט בעניני בכירי העולם התחתון הישראלי. משך החקירות העובר כל גבול הגיון בעניני ח”כ אביגדור ליברמן (ללא קשר לנושאי החקירה גרידא).  תפירת התיקים בידי הפרקליטות ובניצוח העליון למועמדים שאינם חביבים על אנ”ש.  והתזמורת ממשיכה ומנגנת בעזוז…

בכל הנושאים לעיל עוברת כחוט השני אוזלת ידה של המערכת המשפטית להביא נושאים חמורים לידי מיצוי חקירתי ומשפטי הולם אם מחמת מיכשולים על חקירת הארועים ואם מחמת נטית מערכת האכיפה להביא בפני בית המשפט הוכחות תלושות וחסרות שחר אשר הוא מצידו מודע לעיתים לבעיתיות החקירה וההוכחות אך מסיבותיו רוויות האג’נדה החד צדדית מתעלם מהן.

ובאם מהמערכת המשפטית ספק אם ניוושע, כל אשר נותר לנו הוא לפנות למערכת הציבורית.  להוותנו גם כאן הקוץ באליה ניראה לעין.  בראש מצעד הכישלונרים כאן עלינו להציב את אהוד ברק אשר במודע ובכוונת מכוון מנשים את הממשלה הסופנית והעומד בראשה כאשר כל אשר בידו הוא תאוות סיכויי השרדותו בממשלה וחסימת דרכו של מר בנימין נתניהו ולעזאזל העם הזה.

מפלגת ש”ס (המתוגמלת הסידרתית) צועדת בשורה מיד לאחר מפלגת העבודה במצעד המתוגמלים-השורדים המבזים את העם הזה.  והכיצד נישכח את חברי הכנסת ממפלגות אחרות אשר שלמוניהם הציבוריים והעשיה לביתם חשובים להם מטובת הציבור שבחר בם בדיוק שלא לשם כך?  יש להעלות על נס את סרובה של מפלגת ‘הליכוד’ להצטרף לחגיגת השחיתות השלטונית ולשבת באופוזיציה וכן להחלטתו של אביגדור ליברמן ומפלגתו ‘ישראל ביתנו’, על פניו, לפרוש מהקואליציה בשם עקרונות (ואין בכך הבעת תמיכה או שלילה של שתי מפלגות אלו).

תחושת שותפות הגורל אשר איחדה את העם הזה בשנים עברו פינתה מקומה לאינדיבידואליזם קיצוני.  מחד אין פסול בעמלו של אדם לביתו – נהפוך הוא.  אך משהעדפות הפרטים במדינה נוטות בלבדית לכיוון האישי, כאשר מופר האיזון המתחייב בין האישי לציבורי, כאשר בכל הנוגע למטרות הלאומיות המשותפות אינך יכול לקבץ אפילו קומץ למנין, הרי שאנו בצרה צרורה.  התפוררותה של שותפות הגורל מהלך הרוח המלכד, הלאומי, מביאה את הפרטים בו להעדיף הטלת עניניו הציבוריים על מוסדות המדינה והמערכת המשפטית ללא מעורבות המתחייבת מעצם היותו של אדם אזרח איכפתי במולדתו.  ובכן, מערכות אלו אינן פועלות מזה-כבר עבור הציבור, הינן מודעות לאפתיה הציבורית וניבנות עליה.  הן גם הן פועלות אך עבור עצמן, לשמר את מקומן, תנאי העסקתן ושליטתן.  וכך מתנהלים הפרטים במדינה ומוסדותיה במסלולים מנוגדים אשר אינם מצטלבים, זהות האינטרסים התמוססה ואבדה.

ובכן רבותי, אם לא ניסמוך על עצמנו הרי שבסופו של יום נרד למצולות כולנו יחדיו, צוות שאינו מיומן ומלוכד יטביע את הספינה על תכולתה.  ובאם המסקנה המתבקשת היא כי “אם אין אני לי מי לי” בכל הנוגע לעם הזה, הרי המסקנה העוקבת היא כי כדי להרים שינוי משמעותי חייב הציבור לפעול כגוף אחד, להתאחד במאמץ לתיקון הקילקולים החברתיים-שלטונים.  אין זאת אומרת כי מגוון דעות הוא פסול, נהפוך הוא, הינו חיוני למשטר דמוקרטי תקין.  אך בסופו של יום חייבת להיות הסכמה מקיר לקיר בהקשר למטרות הלאומיות המשותפות העקריות, אלו הנושאות את קיומו של העם.  ולא – אין תקומה.  בהעדר מנהיגות ראויה חייב העם להציב חלופות מתוכו ולא, בנפשנו הדבר.

חופש הבעת הדעה ניתנה לחוסים תחת כנפי המשטר הדמוקרטי ובפרט בעידן האינטרנט למטרה אך זו, להביע דעתם בחופשיות וכאשר ידבנו ליבם.  על הפרטים להביע דעתם, אם במאמרים אם בתגובונים מלומדים.  יעשה לו כל אדם למנהג לשלוח מסרון ותגובון אחד בשבוע, כל שבוע .  כל שידו מיומנת על קולמוסו יביע דעתו המנומקת אשר לעולם הינה לגיטימית בכל נושא המטרידו.  ללא ספק משקלם של אלו יטה את הכף בסופו של יום ויחייב ניבחרי ציבור להתיחסות ענינית.

הבה ונפעיל לחץ בילתי פוסק על ניבחרינו בכנסת על מנת שימלאו תפקידם ובאם זה לא יסתיע, אין להוציא מכלל אפשרות פניה ל’מרי אזרחי’ שאינו אלים ובגבולות התקינה הדמוקרטית וחוקי המקום.  יראה כל אחד מאיתנו כאילו גורל עם ישראל מוטל על כתפיו ובהעדרו מהשורות יתכן וכל הבנין המפואר הזה, מדינת ישראל, אפשר ויקרוס.  יפנים כל אחד מאתנו כי העדר תגובה מצידו כמוה כשותפות לדבר עבירה, עבירותיהם של הבכירים בשלטון כנגד עמם.  אותם בינינו אשר סכרו פיהם בעבר לנוכח עוולות השלטון מקוננים כיום על ההוה והעתיד כאשר כל שהיה ניצרך מצדם הוא שימוש בזכותם להביע דעתם בזמן ובמקום הנכונים.

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

905-886-8998

amroll@rogers.com