חוסן 14/05/2008 – ט’ אייר תשס”ח

זה כחודש מובילה איראן מתקפה אסטרטגית שתכליתה לערער את אחיזת ארה”ב במזרח התיכון ולהדק את המצור על ישראל.  בעיראק הצליחה המיליציה השיעית ‘צבא המהדי’ לערער את סמכותו של צבא עיראק. בניסיון לעקור אותם מבצרה לפני כחודש ערקו 1600 חיילים ושוטרים עיראקים מהשורות.  בסופו של יום נאלצה ממשלת עיראק להסכים לתנאי הפסקת אש שיש בהם השלמה עם המשך שליטתה של המיליציה על ריכוזי האוכלוסייה השיעית. צבא עיראק התגלה כמשענת קנה רצוץ כשמדובר בביסוס שילטון החסות האמריקאי בעיראק.

בלבנון השתלט החיזבאללה, כלאחר יד, על מעוזי הכוח של יריביו והבהיר סופית מי הוא בעל הבית הסופי – לא פואד סניורה בחסות המערב אלא חיזבאללה בחסות אירן.  ברצועת עזה ממשיך החמאס להכתיב לישראל תנאים להפסקת אש בתחושה שזמנה הפוליטי של ישראל שאול והוא כולו מותנה בהתעצמות האיראנית האזורית חסרת המעצור.

איראן היא כעת המכתיבה האסטרטגית הבלעדית של המהלכים במזרח התיכון במועד, במקום ובעוצמה המשרתת את האינטרסים שלה. בין שאר האינטרסים נחישות מוחלטת לחסל כל תהליך מדיני שמשרת את ארה”ב או מחזק את הלגיטימיות של ישראל. בעיקר כל תהליך שלום עם ישראל. 

  מאז הסכם אוסלו, בשלהי האינתיפדה הראשונה, לא הצליחה החברה הפלשתינית לאכוף על ישראל תנאים מדיניים בכוח הזרוע. כשלון הסכם אוסלו נבע, בין השאר, מהתחושה שניתן להשיג בכוח מישראל עוד דברים נוספים. כאשר החברה הפלשתינית בעזה, בזכות המאבק המזוין, מצליחה להכתיב הפסקת אש לישראל בתנאיה הסיכוי שהחברה הפלשתינית בגדה תסכים, למרות השיפור הכלכלי הצפוי, לסוג של הסדר פוליטי במו”מ קטן במונים. אם באופק הלא רחוק זורחת השמש הגרעינית האיראנית ברור שהפת”ח ותומכיו נמצאים בצד הלא נכון של התהליך האסטרטגי במזה”ת.

חשיבותה של רמת הגולן לסוריה נובעת רק מעצם העובדה שהיא בידנו. סוריה גיבשה ומגבשת את הנרטיב הלאומי ואת הצדקת הקיום של המשטר סביב החזרת הגולן. הגולן בידיים סוריות יאבד, בתוך זמן קצר, את משמעותו. ככל שאיראן מתעצמת וארה”ב מגמגמת – התמורה האסטרטגית של  סוריה מתהליך משמעותי עם ישראל היא שלילית. לכן יכול אולמרט להציע את הגולן כולו ולצבור נקודות בדעת הקהל העולמית כי לסוריה ממילא אין כרגע שום עניין אסטרטגי לקפוץ מהעגלה האיראנית השועטת קדימה . רק השבוע השלימה סוריה, בסיוע איראני, את השתלטותה מחדש על לבנון. מה כבר יכולה ישראל להציע באמת לסוריה.

את הגאות האיראנית ואת התהליכים השליליים שהעוצמה האיראנית כבר מחוללת באזור ניתן לעצור ולעכב עד שהממשל הבא בארה”ב יתעשת. ניתן לעשות זאת במכה נחושה, כואבת וקטלנית בעזה. אם המבצע בעזה יעשה כהלכה אי אפשר יהיה להימנע מהמסקנה שאיראן עדיין לא כל יכולה. שהמאבק המזוין, בגרסה החאמסית, הוא לא מבוא להישגים מדיניים נוספים אלא עוד מתכון לאסון פלשתיני. נחישות ישראלית תשדר לחמאס ולסוריה שהגאות האיראנית יתכן והגיעה לשיאה  ולכן דווקא הסיכוי להסדר כל שהוא מכתיב נחישות מוחלטת שאינה תלויה בדבר, במאבק מול איראן ובני חסותם בחמאס.

אף מבצע בעזה, גדול, מוחץ ומוצלח ככל שיהיה, שאין בו מחדש שליטה מלאה ומאד לא רצויה על עזה, לא יהיה פיתרון מלא לירי הקסאם על שדרות. אבל מבצע כזה לא צריך להיבחן  רק  בקצב שיגורי הקסאם . הסביבה האסטרטגית משתנה במהירות לרעת ישראל ולמבצע מוצלח בעזה יכולה להיות השפעה אסטרטגית מרחיקת לכת מאבו מאזן ברמאללה דרך בשאר אסאד בסוריה ועד אחמדינג’אד באיראן.  כרגע, כשהעולם הערבי-סוני עדיין בוחן את דרכו נוכח הניצחון האיראני בלבנון – זה הרגע המתאים להזכיר גם לעולם הערבי שישראל יכולה להיות בשבילם גם נכס אם הם חוששים מהגאות האיראנית. זה הזמן למכה מוחצת בעזה.