אמירה ידועה אומרת: אם זה לא היה שלי – זה היה מצחיק. אבל הראיון המקיף של ארי שביט עם אהרון ברק (הארץ) נתן לנו תמונת שיקוף מפחידה, מצחיקה, מזעזעת. של השליט דה פקטו של מדינת ישראל, ההולך ומודח מכסאו.

הכל יש שם:  הארוגנטיות, השתלטנות, המניפולציות, השמאלנות הבורגנית, החילוניות הבוטה, הצגת הדעות במסווה של עובדות, השקר במסווה של דעה, השקפת העולם במסווה של משפט, הפוליטיקאי שמתלונן על הפוליטיקאים, הרודן שמגן על הדמוקרטיה בפני דעותיו של העם.

האיש שאמור לשפוט על פי חוקים שחוקק העם – מגלה לעם מה נכון לחשוב:

נכון שתהיה קונפדרציה עם פלסטין, נכון שאין אלוהים, וכדאי לסגת מעזה, ורצוי לגרש מתנחלים, ונכון שנתנהל על פי האג, ונכון לעשות מהפכות ( בכיוון שנוח לו ), וחובה לשמור מסורת משפטית ( כמובן, בכיוון שנוח לו ), והשר פרופ’ דניאל פרידמן הוא פשוט דני, והפקידה שמונתה לראשות העליון היא הנשיאה. כן, הנשיאה.

כאשר כתב קרל פופר ב-1946 את “החברה הפתוחה ואויביה”, כנגד הדמוקרטיות הטוטליטריות ,  ילידות הקומוניזם והפשיזם, לא העלה בדעתו מוטציה כזו של בג”צ. דמוקרטיה טוטליטרית בשם החברה החופשית, החילונית, הנאורה.

כמו עכביש, טווה ברק את החוטים באיטיות: הדחת רבין ב-77, הצגת פוליטיקאים תדיר כ”מושחתים”, מינוי עצמו כשליטה של מערכת המשפט, מניפולציה על חוקי הכנסת כדי ליצור “דמוקרטיה חוקתית” עאלק. מרחב פרשנות אינסופי , זכות עמידה לכל שהיא בפועל זכות עמידה ליקירי ברק,  פסילת חוקי כנסת (פס”ד בנק המזרחי) וחלוקת ציונים לחוקים אחרים, השלטת עקרונותיו על הפרקליטות והמשטרה. והופס. יש למדינה שליט חדש.

אוזורפציה, קוראים לזה בלעז, תפיסת השלטון בכח.

וכל מי שיצא נגד המערכת, מצא עצמו טחון במוסף “7 ימים”, ובהמשך בהליך משפטי עלום, יקר ואינסופי בעל שתי יציאות: לכלא, או להפיכתו לזומבי של השמאל. ראה שרון, הנגבי, אליק רון.

וזה כלום לעומת התוצאה במרחב המדיני בטחוני: צה”ל מסורס , ממשלה מסורסת. וכולם יודעים: לא משנה האמת, לא משנה מה נכון, משנה דעת בג”צ.

במקביל, כמובן, מערכת השיפוט קורסת. כי מי שעסוק בלנהל את המדינה, ולקדם את הפלסטינים, לא ממש יודע לפסוק בין אדם לחברו. וזה גם לא ממש מעניין אותו.

ודניאל פרידמן פשוט מכיר את רובספייר הקטן מקובנה, או שמא דנטון הקטן מוילנא. ויודע שזה טירוף, מגלומניה. של ילד קטן רדוף פחדים, שהחליט, כמסקנה מהשואה, שהוא לעולם לא יהיה יהודי. הוא יהיה נאור. ובעקבות החליל שלו, מובלים כולנו.

פרופ’ פרידמן, כפרופ’ אמנון רובינשטיין, כשופט לנדוי,  מייצגים ליברליזם נאור, לאומי, אנושי ואופטימי.  הגון, כפוף לכללי המשחק. לא משיחיות ליברלית עם חזיונות אפוקליפטיים. בשל דעות אלה הם מוקעים כיום כאנשי הריאקציה.

והבשורה הטובה היא שברק מדבר כיוון שהבייניש מותשת. וברק מדבר בקול חזק,  בגלל הייאוש. והייאוש שלו – הוא חזרת המדינה לעצמה. לשיטת השלטון המקורית, לפני שהדיקטטור שלט בה.

ודנטון, מה יהא גורלו? מן הסתם יפסל בידי המערכת שהקים, ועוד בימיו בג”צ יתנער ממנו.