ב”ה

 

            

(“השלום – קריקטורה ערבית”, אריה סתו)

 

כיפה, למה יש לך שינים גדולות כל-כך? כדי שאוכל לבלוס מצות…

 

אגדות האחים גרים

 

 

“.. אני הגבר הכרתיה, די וועלט-שולע זו! ראיתי את חניכיה באִבּם, את הילדים והילדות היהודים המצויינים, עם העינים התובעות, הבוערות, השואפות, ועם הרוך שבנפשם וברוחם. כלום מכל אשר הביאו אתם מרחם אם, הם עשו בהם שמות, בקרבם, בקרב לבותם הקטנים, הם ביערו מקרבם את הכל, ביעור חמץ, ביעור יהודי, ואם מבערים מילד את ‘הנקודה היהודית’, מבערים בו, ממילא, את נקודת האדם…” (יצחק כצנלסון, הי”ד).

 

 

בליל שבת פר’  “תזריע” (כ”ט באדר ב’, התשס”ח) ישבנו עם שכנינו לסעודת השבת. נכדנו בן העשר (כתה ה’), “מתנחל” מן השומרון היה אתנו, והוא הופגז בשאלות, בעיקר משום שהוא חמוד. ציינתי שהילד אוהב פרשת השבוע ונא להחליף את טרנד השאלות. בעל הבית פתח ב: “פרשת השבוע עוסקת בדבר שאותו הכי קשה לקיים…” – הילד קפץ: “לשון הרע”. עוד השאלה, ועדיין לא ברור שזו תהיה שאלה, על לשונו, והילד זרק את התשובה.. הנכונה. בהמשך הדיון שילב הילד בנושא את הדברים שלמד במשנה – “מגילה”. זה ילד מבריק, אמנם, אבל לא שקדן במיוחד. הוא מגיע הביתה מבית הספר, משליך את הילקוט ונעלם עד זמן קריאת שמע על המיטה. לעיתים הוא מגיח, חוטף משהו לאכול וחוזר למגרש… כדורגל, כמובן. אל תדאגו, הוא לא מת ברעב. הילדים בכתתו רבי תושיה. בעודף הכסף שאספו לקנית מתנה לחבר, בתוספת תרומתו של הרב – מחנך הכתה, קנו ילדי כתה ג’ (אז) מיקרוגל… הילדים מחממים את הארוחות ששמות אמותיהם המתעללות בקופסאות המיועדות לכך….

 

         

 (שם)

בהמשכו של שבוע, נעניתי להזמנה לבקר באתר parshan באינטרנט וצחנת קברים עלתה באפי, נתקלתי בעביט השפכין של רימה, שעליו רשום – “הפסח הזה (אצלי) כולו חמץ”. איך הצליחה רימה קטנה כזו, למלא עביט בפרש רב כל כך? פליאה היא…. אילולא הי ברימה רוע ושנאה בסיסיים כל כך, הייתי מרחמת על התינוקת שנשבתה בידי הוריה ומוריה, פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. איך מלאם לבם לרוקן דורות של ילדי ישראל מכל הטוב שבידיעת האלוקים, ולמלא את הריק הזה בשנאה העולה על גדותיה וממלאה עביטי שפכין, עליהם צריך לרשום –  Der Sturmer. איך היו מסוגלים להתעלל כך בילדיהם, עצמם ובשרם?

אילו הכירה רימה גירסא דינקותא של תינוקות של בית רבן, היתה יודעת ש – יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לבורים, אידיוטים ועמי ארצות, כמותה. הענין הוא, שככל שהאנשים האלה בורים יותר וחסרי אינטליגנציה יותר, כן קשה להם יותר להסתיר את חולשותיהם אלה, והם מנפנפים, קבל עם ועולם, בבורותם המשוועת ובשנאתם הקמאית לדברים הנעלים  מהשגתם…. רימה אינה משגת את חכמת ישראל, שבה שולט כל תינוק של בית רבן במשכנות החרדים, וזה לדעתה מוכיח את נחשלותם ואת נאורותה.. מה אתם יודעים, הרמב”ם קטן עליה…

האמת היא, שרימה קטנה על הנכד שלי בן השלש. ובוודאי על נכדתי בת השש, היכולה לתת לה שיעור בהלכות הפסח, שהיא אפילו לא תבין… ועל כן היא תקבע שדעתה של הילדה נשתבשה עליה, בגלל הוריה המתעללים בה…

 

 

ובמלים הכי פרוזאיות –

 

זה בדיוק סוג ההסתה שהביא להשמדת יהודים בכל דור ודור, וזה בדיוק סוג הספרות שהכשיר את ה”שואה”, כנ”ל, את גירוש גוש קטיף, ועדיין ממשיך להרביץ את תורת השנאה לקידום ה”התכנסות”, כלומר, לביצוע המדיניות הנאצית למהדרין –  היודנריין – הטיהור האתני של יהודים, והפעם בארץ ישראל . את עיקר ההסתה האנטישמית הזינו תמיד המומרים, הפחותים שבפחותים שבעם ישראל.

כשריפרפתי על הקלישאות השטירמריות, תקפה אותי, כמובן, הרגשה חזקה ביותר של דז’ה-וו.

 

הרימה, המודה שלא היו אלה אבותיה שיצאו ממצרים לארץ ישראל, אלא, אבותינו, מחציפה פנים, ומתנהגת כאן כבעלת הבית, המניידת את ה”זרים” כרצונה.

“שימצאו להם מדינה משלהם…”, זה לא ענין של למצוא מדינה אחרת, חובה עלינו להקים את המדינה היהודית בנחלת אבותינו, ואת הערב-רב, אותו מטרד, שהתעלק עלינו ביציאת מצרים, ועד היום תופס עלינו טרמפ לארץ ישראל –  רימה ומדינת הדמים והזדון, הרשע והפשע שלה – יש פשוט לסלק מעל פני אדמת ארץ ישראל הקדושה.

 

היהדות היא היצירה המתקדמת ביותר בכל הזמנים. לעולם לא תהיה כמוה!! ועל כן, אלה שאינם מסוגלים להתקדם אתה, ומודעים למוגבלותם, מפגינים שחצנות, כמנגנון הגנה להסתרת ריגשי הנחיתות שלהם – משתבחים בנאורות, הרחוקה מהם כרחוק רימה מילדי ישראל המושרשים במורשתם (וגם בהשכלה כללית, יכניסו את רימה בכיס הקטן ביותר שלהם, והיא תיפול בין חוטי הארג).

 

המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד, היטיב להגדירם:

 

“… ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים עניי רוח ומסכנים בנפש, מתוך הכרה בעניותכם זו! הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום, מתוך הכרת דלותכם הרוחנית הטעיתם טובים ותמימים מכם, משכתם אותם לעבודות זרות וטמאות, הרעלתם המונים עם שאר רוח ושאר לב…..

..טשטשתם את צורתם של המונים בישראל, סתרתם. כל כוחכם בסתירה, לבנות לא ידעתם!

….. נכנעתם לכל תנועה בטרם שאלוכם, ויתרתם על ערכי עם ותרבותו, מחקתם את עברו, כיחשתם, כפרתם בעיקרים, נכנעתם – ולו גם לפ.פ.ס… הפ.פ.ס. בתור תנועת פועלים סוציאל-דמוקרטית, שלא כפרה בלאומיותם ואתם כפרתם! עמי רוסיה המועצתית אינם כופרים בלאומיותם, באהבה ליצירות עברם הרחוק, לנושנות שאינן מתישנות. לאופי של חיים, לאדמת אבות, לתרבות עתיקה – ואתם עקרתם אהבה זו משורש וכיחשתם בה….”

“…. אתם לימדתם את לב המוני ישראל שלווה, השקט, שקטו במכונכם! ומכון אין….”,

 

כל אוניברסיטה בעולם המכבדת את עצמה, מפעילה פקולטות למדעי היהדות, לתלמוד, לתנ”ך, למחשבת ישראל, לעברית וגם ליידיש.

 

בשעתו, נשא בנימין דיזראלי נאום בפרלמנט הבריטי, ודבריו שוסעו על ידי אחד הצירים בהערה אנטישמית. דיזראלי ענה בנחת – כשאבותיך טיפסו עדיין על העצים, אבותי כבר עמדו לרגלי הר-סיני וקבלו את התורה…

 

“מדינת ישראל” נמצאת היום  ב”מקום כבוד” בסקאלת האלימות העולמית. כבר שנים נגועה “ישראל” בנגע ההתעללות בנשים ובילדים – כולל גילוי עריות. מכיוון שזו השיגרה, אין מרעישים עולמות על כך ואין מציינים שהתופעות האלה נדירות בציבור הדתי. גם לא מציינים שכל מעשי הדקירה ושאר מיני אלימות ושכרות, אינם נעשים על ידי חובשי כיפה…

    

האנציקלופדיה העברית, אנטישמיות 

אבל, כשאדם נושך כלב, זה סקופ, מעשה מטורף של חולת נפש, שאפשר, למירב השמחה והצהלה האנטישמית, להגדיר כ”חרדית”, מושך אליו את אש מנגנון התעמולה הגבלסי, המכונה “תיקשורת ישראלית”, וזה, כדרכו, מתחיל במסע ארכינאצי של דמוניזציה לציבור שלם, שהוא דוגמא ומופת לחיים צנועים ולמעשי חסד לאין ספור. כל זב ומצורע, שוטה וקטן, כמו רימה, זבים מכל נקבי יישותם הפרימיטיבית, תישפוכת גבלסית למהדרין. אבל הם נשארים תמיד ה”נאורים”, “גאים” ו”גאות”, למיניהם המפוקפקים, מבשרי קידמת חוות החיות והבהמות (מבלי לפגוע ביצורים התמימים האלה…).

 

ובאמת, כל תינוק של בית רבן, במשכנות חובשי הכיפות, השאיר אותם, זה כבר, אלפי שנות אור מאחוריו.

 

ה”קידמה” שלהם קידמה אותם במינהרת הזמן, לימי הבינים, והלאה, קדימה – לימי המן, וגם עד פרעה הגיעו, אם כי, הוא היה חובב לעומתם. החרדים אינם מסוגלים להנות מן הקידמה הזו. גם בשנות ה”שואה”, כשהמתקדמים היו לקאפו וליודנראט, לא ניסו החרדים להתחרות בהם, הם ידעו, שהיהדות, המהווה את כל עולמם הנחשל, לא הכשירה אותם לעמוד בתחרות כזו, ואין להם סיכוי להגיע לרמה הנדרשת….

 

יפה מאוד מצד אותה שופטת שהחליטה להראות לדתיים מאיפה משתין הדג. באמת הגיע הזמן שהכפיה הדתית תפסק (רימה).

 

אילו ידעו הדתיים עם מי יש להם עסק, היו מנסחים את חוק החמץ בצורה שונה לגמרי, כמו – אסורה אכילת מצה על מחלל שבת.

מחלל שבת, שיימצא אוכל מצות, בין בצינעא בין בפרהסיא, ייעצר ויעמוד לדין, באשמת התחזות ליהודי.

כל העושה סחר במצות יושת עליו קנס הקבוע בחוק.

שכונה חילונית, בה תימצא פיסת מצה, גדולה משני סמ”מ, תיקנס כל השכונה.

 

חובה על כל מחלל שבת, לאכול חמץ בפסח, לפחות בליל הסדר. פקחים יעברו בבתי החילונים. בית שלא יימצא חמץ על שולחנו, ייעצרו כל המסובים בו, מגיל 18 ומעלה, ויעמדו לדין….

 

ואז מובטח לכם, שלא ייראה חמץ ברחבי ארץ ישראל. הפגנות ענק תיערכנה, כשהשלטים זועקים –

איש לא ימנע מפינו מצה בפסח.

חובת אכילה וראיית חמץ בפסח נוגדים את ערכי חופש האדם והדמוקרטיה,

זרועות הרשע של החוק לא יפחידונו… וכד’

אין לדתיים מונופול על הפסח….

 

יואל מרשק יארגן מתנדבים מבני הקבוצים לנקות כל פינה וסדק מחמץ, ברעש עצום, כדי ללמד את הדתיים מאיפה מ—- הדג, כמו שניקו את גוש קטיף…

התנגשויות בין זרועות הבטחון לבין שוחרי המצות תפרוצנה בכל אתר ואתר בארץ, כשהקבוצים מובילים באלימות.

רק כך ניתן להשיג משהו אצל מומרים להכעיס ולתיאבון.

 

אבל, זה מיותר!!! אין מקום לכפות על הערב רב את היהדות. היהדות אינה מסיונרית, להיפך, היא מערימה קשיים על המבקשים להצטרף, שלא לשם שמים.

כאמור, חובה להקים את המדינה היהודית, ולסלק מכאן את הערב-רב, את הרימה והתולעה ואת ערימת הזבל עליה צמחו!

 

פסח כשר ושמח וטעים!