ב”ה

זה דווקא כן יהודי

תהלים פרק קמט

(א) הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים:

(ב) יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:

(ג) יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ:

(ד) כִּי רוֹצֶה יְקֹוָק בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה:

(ה) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם:

(ו) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם:

(ז) לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּל אֻמִּים:

(ח) לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל:

(ט) לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּ יָהּ:

“הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, אמר באזכרה כי “המדינה צריכה לעשות דבר, על כל יהודי שנהרג להקים עוד ישיבה עוד ישוב, עוד תקציב לישיבות, זו נקמה של בן אדם. על הלימוד תורה של בני הישיבות כל העולם עומד, “אל נקמות ה'” (ערוץ 7).

אכן, פשה הנגע!

הם יכולים לרצוח כאוות נפשם, אך כל עוד, מאמינה מדינת הדמים והזדון, שהיא איננה בסכנה לעצם קיומו של הקו הירוק, אסור לה לנוע! לא כדי למנוע ולא כדי להכות לאחר המכה. כי “נקמה זה לא יהודי”.

אל נקמות ה’, אך לא בדרך הוקוס פוקוס, אלא, היהודים צריכים לעשות את שלהם! והנקמה היא חובה קדושה! הנקמה היא קידוש ה’ – “למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם, יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך”.

אילו היתה תפילה זו, רק לנצחון, לא היתה מוזכרת בה הנקמה. נצחון היהודים על הגויים, הוא קידוש ה’, קל וחומר, הנקמה. המתפללים דורשים את כבודו של הקב”ה – בנקמה! לא די לנצח את האויב, לא די ב”מלחמת אין ברירה”, חייב האויב לשלם טבין ותקילין על רשעתו!

לא ייתכן שהאויב יטבח בגברים נשים וטף, ויצא בתיקו, עד הסיבוב הבא! זה לא מוסרי! זה לא מעשי! זה לא הגיוני! אין בזה אמת וצדק! ענישה איננה הדו-קרב הג’נטלמני של ימי הבינים, בה ניתנת לפושע זכות ההגנה העצמית ואפילו מכת הפתיחה, על פי הגרלה!

חוסר המוסר הזה הוא המאפיין את מדינת הדמים והזדון “ישראל”!! “ישראל” יוצאת רק למלחמות “אין ברירה”. לרוצחי-עם שמורה זכות הפתיחה. הם יכולים לרצוח כאוות נפשם, אך כל עוד, מאמינה מדינת הדמים והזדון, שהיא איננה בסכנה לעצם קיומו של הקו הירוק, אסור לה לנוע! לא כדי למנוע ולא כדי להכות לאחר המכה. כי “נקמה זה לא יהודי”.

ובכן, לא ייתכן שזה לא יהודי, כי היהדות היא האמת, היא הצדק, היא הרחמים! כל ה”מרחם” על האכזרים, סופו, מתאכזר אל הרחמנים. ב”מדינה שהשמאל בנה”, הסדר הפוך, כי כאן הכל לא נורמלי – לפני הכל, הם שונאים את הרחמנים, ועל כן, הם “מרחמים” על האכזרים, שעושים בשבילם את העבודה – רדיפת היהודים עד מוות. 

נצחון הגויים במלחמה שקראו עלינו, הוא חילול ה’!

חזק ואמץ בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה’ יעשה הטוב בעיניו

גדעון אמר – חרב לה’ ולגדעון –

יואב אמר –  חזק ואמץ בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה’ יעשה הטוב בעיניו –

אנו, העם, נעשה את שלנו, אנו נעשה למען ערי אלוקינו, והוא יושיענו או לא יושיענו, בהתאם לכנות מעשנו!

כל נסיגה מערי אלוקינו, הוא חילול ה’! ערי אלוקינו הנה! שניתנו בידינו כפקדון, בחוזה מנוסח בצורה הברורה ביותר! על סמך מה אנו מפירים את החוזה? מי נתן את האישור למעול בפקדון?

ועל כן, השואלים – איפה היה האלוקים – הם עזי מצח! השאלה היא – איפה היינו אנו?

ותסלחו לי, אבל זה הזכיר לי בדיחה – פרסי אחד הולך מדי חודש לכותל ומתחנן לפני הקב”ה, שיתן לו, סוף סוף, לזכות בפיס. נכמרו רחמי המלאכים על הפרסי, ופנו אל האלוקים בשאלה/טרוניה, למה אינך מרחם, למה אינך נותן לו לזכות… אמר האלוקים – אני נורא רוצה, אבל הוא לא קונה כרטיס…

בשעתו, כשהצהיר הרב אליהו – “לא יקום ולא יהיה” – וכן קם והיה, או ליתר דיוק, נפל והיה כלא היה – קפצו כל מהרסינו ומחריבינו, שקמו והפילו – בדברי ליגלוג ושטנה, הן על ה”הנבואה” שלא התקיימה, והן על “הטעיית” ה”מפונים” שסמכו על דברי הרב, ולא עשו למען “פינוי חלק” של הגוש, כלומר – למען כסף, שבכל מקרה היה בלוף אחד גדול!

הרב לא התיימר להיות נביא ולא אמר דבר נבואה – הרב לא האמין, כמו רובנו, שתקרה הזוועה! האמירה הזו היא משאלת לב+שבועה, כמו – “לא ניתן”! מחד, לא האמין הרב ש”המדינה” תרד לשפל הארכי-נאצי של טיהור אתני של ארץ ישראל מעם ישראל, מאידך, לא האמין הרב, שעם ישראל יחלל שם שמים קבל עצמו וקבל עולם, ויניח למלכות הרשעה לבצע את הפשע חסר התקדים!

ולאחר שהניחו לשטן להתעלל בהם ביד חזקה ובזרוע נטויה, בלא שינקפו אצבע, שואלים – איפה היה האלוקים… ויש המגביהים רחף ואומרים – זה היה רצונו של הקב”ה….

לא!! זה, בהחלט, לא היה רצונו של הקב”ה!!!!! אילו רצה בזה, לא היה משיבנו לארצנו, לאחר שנות אלפיים! אילו רצה בזה, כי אז, לא נתן בידינו את נחלת אבותינו במלחמה שהיתה כולה נס עצום, מתחילתה ועד סופה – “בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו”!

כל מעשיה של מדינת הדמים והזדון הזו, הם חילול ה’ אחד – גדול ונורא! מאז הכרזתה ועד עצם הרגע הזה!! בכל יום, בכל עת ובכל שעה: כזה היה הויתור על ארץ ישראל ממזרח הירדן, כזה היה חורבן חבל ימית. כזה היה גירוש גרעין אלון מורה, כזו היא המלחמה הבלתי נלאית בכל קרוואן יהודי בארץ ישראל, לעיני המרצחים, לשמחת לבם, ולסיועם, בכוונה תחילה, בג’יהאד! וכזה הוא כל טבח ביהודים, שאינו נגאל בדם!!!

כזה הוא מתן הנשק והתנאים האופטימאליים, למרצחים מפלצתיים, לרצח יהודים!

הרב אומר – “המדינה צריכה לעשות דבר..”. כלומר – לא היחיד ינקום, אלא ה”ממלכתיות”. זה הויכוח הרבני שהמשֹתכרים ממנו הם רוצחינו מבית ומחוץ. אפשר להמשיך בשקט ברדיפת היהודים עד מוות, והיהודים ישבו ויחכו לביאת הגואל, בה אין הרוצחים מאמינים כלל וכלל – והרי להם – שמחה וששון ושטניות עד אין קץ הימים!!

הרב יודע היטב – “המדינה” מחריבה ישובים וישיבות ומקצצת בתקציבים, הכל, נגד טובת ישראל. הרב יודע שדבריו על “להקים עוד ישיבה עוד ישוב, עוד תקציב לישיבות” זו בדיחה מקאברית!!!!

וגם אין טעם בדבר. אם נקים ישיבות על כל יהודי שנטבח בארץ הזו, לא יהיו די תלמידים כדי למלאותן. ואלה, ר”ל, מתמעטים והולכים, בברכת “המדינה”!!!

הקמת ישובים על פי מדד הטבוחים, היא מתן היזמה בידי רוצחי העם היהודי, מבית ומחוץ!

הנקמה מחוייבת קידוש ה’, מחוייבת הכבוד הלאומי, מחוייבת הקיום!!!

וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:

 (כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ:

(כד) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ:

(כה) וַיְהִי <כי> <טוב> כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית <האסירים> הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים:

(כו) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי <והימשני> וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם:

(כז) וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן:

(כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:

(כט) וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ:

(ל) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:

(לא) וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה: פ (שופטים פרק טז)

 (כח) זכרני נא – זכור כ’ שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל זה ממקום למקום:

נקם אחת משתי עיני – ושכר עין השנית הנח לי לעולם הבא וכאן פרע לי שכר אחת מהן: (רש”י שופטים פרק טז)

שלושת אלפי הוללים בתמורה לעין אחת!!! והאלוקים נענה! כי זה המוסר העליון!!!

בית שלם, יושב ומתהולל ומתעלל! נצחונם על שמשון הוא נצחון אלוהיהם – נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ:

בכל דור ודור, בהם עמדו עלינו הגויים לכלותנו, הם לא הסתפקו בכלייה, הם הרגישו צורך נפשי עז, להתעלל ולהשפיל!

(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:

(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:

(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:

(ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְקֹוָק עַל אַדְמַת נֵכָר:

(ה) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

(ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:

(ז) זְכֹר יְקֹוָק לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:

(ח) בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:

(ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע: (תהלים פרק קלז)

הנאצים הושיבו גאוני מוסיקה יהודים, בעלי שם עולמי, לנגן לאחיהם בדרכם אל המשרפות….

הערבים מושיבים את החטופים לפני המצלמות ונותנים בידיהם נייר, אותו הם מצווים לקרוא באזני העם היהודי הנטבח והמעונה. את רצח נחשון וקסמן הם צילמו. בצילומי חטופים אחרים הם מנפנפים לעיני העם הכלות. את גופות חיילי צה”ל הם גוררים ברחבי הערים, בחגיגות נצחון.

מרצחים חובה לחסל!!!

לא ייתכן שהיהודים יבכו, יבכו, יבכו ויבכו, והגויים יהיו מוגנים על ידי “פילוסופים” מדקלמי: זה לא יהודי… רק למות זה יהודי!

אז, זהו, שזה לא!!! פיקוח נפש, כידוע, דוחה הכל, להוציא שלושה מעשי תועבה – עבודה זרה, גילוי ערייות ושפיכות דמים (מיומנויות של רודפינו מבית!!).

פיקוח נפש אינו דוחה נקמה!!! זוהי מיתה על קידוש ה’! אך עדיף לחיות על קידוש ה’!!! להשמיד את האויב, בעזרת ה’, ולחיות, לחיות, לחיות!!

הימנעות מן הנקמה, במרחב שזו השפה היחידה שהוא מבין, זהו פיקוח נפש, שאינו נדרש עוד להוכחה; ההוכחות מונחות באלפיהן בבתי הקברות בארץ ישראל.

“המדינה”, לא די שאין זה עולה כלל בדעתה, אלא היא מסייעת לרוצחים ומתגמלת אותם על רצח העם היהודי! אשר, על כן, אין ברירה, אלא להקים צבא יהודי, צבא מלחמת-מצווה, עד כלות האויב!!!