לחם צר ומים לחץ והמון המון “שלום”

אולמרט מוכן לעשות שלום עם סוריה

המגעים יהיו חשאיים, כפי שהיו בעת פעילותה של מחתרת אוסלו, בראשות פרס וביילין, רודפי ישראל. גם את רבין הם הפילו בפח הזה.

ראיתם פעם מאמר המתחיל בקללה? לא? טוב, אז נוותר על זה…

האמת היא, שכלו כל הקצין. אנשים רעבים ללחם, גם מצות לא תהיינה, אלא בצימצום, בהתאם לנידבת לבם של יהודים טובים, שגם הם עצמם אינם משופעים בכל טוב.

פושעים כמו אנשי הנהגת ישראל אינם מכירים כלל מצב כזה על בשרם. יתר על כן, לא די שהם טובלים בכסף עד מעל לראשיהם, כסף שרובו, אם לא כולו, גנוב הוא עמהם, או בא להם בשכר שירותיהם הטובים לאנטישמיות הבינלאומית – האיחוד האירופי/סעודיה – לקידום מסע הג’יהאד הערבי בארץ ישראל, הרי את מסעות החשק והתיור שלהם ברחבי העולם, מסעות ההתחככויות והקוקטיילים, הנשיקות, החיבוקים והחיוכים, הם עושים על חשבוננו על דמנו ועל חורבות ארצנו! אנו, קרבנות השואה שהם הביאו עלינו, מממנים את מסעותיהם בפלאנטת התענוגות בה הם מרחפים להם, כשחיוך חתול צ’שייר על פניהם  האידיוטיות.

הארץ נמצאת במשבר מים נורא, אותו נרגיש בקרוב כולנו, כאשר תתחלנה גזירות המים, שאין ברירה אלא להחילן, אבל כל ההנהגה, בין שזה בתחום תפקידיה המוגדרים ובין אם לאו, עוסקת אך ורק ב”שלום”, כלומר, מקדמת בלי ליאות את תכנית השלבים להשמדתנו. והמחסור במים יהווה את אחד התירוצים, שכן, מים הם חיים. ואז ילוו שוב כספים מארה”ב, כדי לקנות מים מתורכיה, בינתיים ימשיכו לקיים את התחייבותם ל”ירדן” וימשיכו לספק לה מים, בשעה שאנו נצמא להם, והכל למען… ניחשתם, ה”שלום”, האמצעי להשמדתנו.

ה”חדשה” שבראש ה”חדשות” – אולמרט מוכן לעשות שלום עם סוריה, אבל המגעים יהיו חשאיים… אולמרט מוכן! עד כה לא היה שלום עם סוריה, בגלל עקשנות יהודית… עכשו, שוחר ה”שלום”, בעלה של עליזה, מוכן לעשות שלום… וכאמור, המגעים יהיו חשאיים, כפי שהיו בעת פעילותה של מחתרת אוסלו, בראשות פרס וביילין, רודפי ישראל. גם את רבין הם הפילו בפח הזה (ופרס, הנורא שבאויבי העם היהודי, משמש נשיא ב”מדינת ישראל”…)

אלא מה? הוא יודיע לאפי איתם, מעל כל במה ומתוך כל מקרופון, שלמען השלום הוא יצטרך ל”התפנות” מביתו בנב? זה יהיה לא כל כך נעים, ואפי אולי יתעורר סוף סוף, ויקרא לעם ישראל להילחם על חייו ועל ארצו נגד “מדינת ישראל” העומדת עליו לכלותו, במשך כל אותן שנים, בהן נשבע אפי: “לא יהיה סירוב פקודה”.

שוחרת שלום בכפר חרוב, הצהירה לפני שנים, באזני תמר אבידר, ש”למען השלום”, היא תצא מביתה “בראש זקוף ועם דמעות בעינים…”. עוד מעט תהיינה לי דמעות בעינים, מרוב התרגשות לנוכח גודל נשמתה של היהודונית הבורחת.

ברק, כדרכו, “לוקח סיכון מחושב”. אנו יודעים שהכל מחושב. הכל, הכל מחושב על פי צרכי מדינת הדמים והזדון הזו, שברק נמנה כבר שנים רבות על מעצבי מדיניותה – להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. החישוב של ברק הוא – צבא ערבי, מאומן על ידי מיטב אנשי הצבא האמריקנים, חמוש מכף רגל ועד ראש, באישורה ובברכתה ובסיועה של “מדינת ישראל”, יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – ירצח יהודים. בגלל קרבת הצבא הזה ל”התנחלויות”, הסיכוי הוא, שרוב הנרצחים יהיו “מתנחלים”, וזה להרוג שתי צפורים במכה אחת. זה גם יקדם את ה”שלום” וגם יחסל את ה-trouble-makers האלה, השנואים כל כך על ברק ועל כל שאר המחזיקים במורשת בן-גוריון, ימח שמו!

משכורתם של פנסיונרים לא השתנתה כהוא זה, אך יוקר המחיה עלה, כן גם המיסים למיניהם, ובמקום שפעם הוענקו הנחות לגימלאים, אלה בוטלו, או קטנו. אז מה? אוכלים את החסכונות, ואשר לעת מחלות זקנה, ירחם ה’….

ומי שאין להם חסכונות? מה השאלה? יאכלו עוגות….

וכאמור, כבר הרבה הרבה שנים, בהן עסוקה מדינת הדמים והזדון הזו ברדיפת השלום עד מותו ועד מותנו, אנשים כאן רעבים ללחם.

בשעות הבוקר, שעות שיא בהאזנה של אזרחי ישראל, לא מתעסקים בבעיות המשק ובשאר הנושאים הקשים באמת, לזה יש פינות מיוחדות, כמו – “צבע הכסף”, שלהן מאזינים רק בקיאי דבר. עם ישראל מכיר רק נושא אחד – “שלום”. בכל יום, בכל מקום ובכל רגע, זוכרים את ה”שלום”.

מרפובליקת בננות למעצמה ובחזרה –

ברק מצהיר בפני חיילים – אנחנו נצמח פה ונפרח פה, רק אם נהיה חזקים…. איך אפשר לא לקלל?! הגידו לי…. זה עתה אישר פושע- המלחמה כניסת צבא ג’יהאדו-נאצי חמוש ומאומן היטב לג’נין….

עם תום מלחמת ששת הימים, ברור לכל העולם, שישראל היא מעצמה צבאית וכלכלית. עתיד וורוד ומשגשג מחייך אליה, בטחון ושלווה..

כך מאמינים גם המוני בית ישראל בחו”ל, שזקפו ראשיהם לפני הגויים, והחלו מתדפקים על דלתות שליחי העליה, רוח חדשה מנשבת….

משה דיין לא נותן ל”אופוריה” לבלבל אותו. הוא מבהיר מיד, שלא את שיבת ציון וחידוש ימינו כקדם הוא רואה כאן, אלא אמצעי תשלום תמורת ה”שלום” שמעל לכל…. הוא כבר דורך על הגויות שטרם נקברו… ש”נפלו במלחמה על השלום”. נפלו על שחרור ירושלים מן הכיבוש הערבי, כדי שהיא תימסר למרצחים בדלת האחורית של ה”שלום”.

אז, איך מחזקים משה דיין אהוד ברק והבג”צ את ישראל? –  ב”שלום”, כמובן….

יצירת ה”רשות הפלשתינאית” על ידי “מדינת ישראל”, השליטה אותה על בארות הגז בים עזה. וישראל נדרשת לקנות גז מן הגולם שהיא עצמה הקימה עליה לכלותה… “עם” ו”רשות”, מלאכותיים, תוצרת מדינת הדמים והזדון – כחול, לבן, אדום!!

ישראל השקיעה הון בפיתוח בארות נפט באבו-רודס והעבירה אותם לידי הארכי-רוצח, סאדאת. ושוב קונה בכסף מלא…

ישראל מחריבה בזו אחר זו התיישבויות חקלאיות פורחות ומשגשגות, התורמות דולרים ביצוא תוצרתם לחו”ל, למען פריחת “ישראל”, כמובן, המוכנה למען פריחה וחוזק, לשלם פיצויים, בגין עקירת נטוע, וזה הפרט הקטן – מעשי החורבן האלה עולים לנו הון תועפות.

את כל פשעיה אלה מלווה טבח בלתי פוסק ביהודים, עקב לקיחת ה“סיכונים המחושבים” השגרתיים, וגם זה עולה בדמים מרובים מאד, תרתי משמע. אבל אצלם יש משמעות רק לכסף. וכמו כל אנטישמי טוב, הם מאמינים, שמעייניהם של כל היהודים נתונים רק לכסף…

אז איך מנצלים את הענין הזה? ראשית, מתבכיינים לפני עם ישראל, על ה“כסף הנשפך להתנחלויות”, ומאיימים על העם הזה, שאם הוא לא יחריב תיכף ומיד את ההתיישבות ביש”ע, “אמריקה לא תיתן לנו את הערבויות”. לעם ישראל אין מושג במה מדובר, אבל הוא נבהל, זה משהו שקשור לכסף מארה”ב, והרי, אילולא ארה”ב, לא היינו מתקיימים… (ובמקביל, תקבל מצרים מליונים רבים, כפרס על נכונותה לעשות שלום עם ה”אויב הציוני..”.).

“ישראל” היא הראשונה בהסטוריה להכיר בריבונות מצרים על חצי האי סיני… למה? מה השאלה? למען השלום, כמובן.

כבר אמר הנבל מכל אדם, שמעון פרס, שדברי חכמתו ראויים להיכתב בספר דברי הימים למהרסי ישראל – מי שרוצה גם שלום וגם בטחון, לא יהיו לו, לא זה ולא זה…. ותודה לשימון, זה בדיוק הענין!!!! כלל לא מדובר פה בשלום, מדובר כאן בתכנית השלבים להשמדת ישראל!  

ישראל מפקירה לידי “ירדן” את שדות אשדות-יעקב, וחוכרת אותם מ”ירדן” בכסף מלא. באתר “הזקן מנהריים” היא מציבה חיילים “ירדנים”, שחגגו את נצחונם בטבח שבע ילדות מבית שמש. לאתר האי-שלום הזה קוראים – “אי השלום”, שהפך לאתר הנצחה, תחביב יהודי, שעוצב על ידי אמא שמעוני מארגון “ארבע אמהות”, כלומר, על ידי אוייבת ישראל…

“ישראל” התחייבה ומספקת מים ל”ירדן”, ישראל גם הציעה לאבי “ספטמבר השחור” את השליטה על הר-הבית, אך חוסי מוותר. לא בא לו להתעסק עם הליגה הערבית, שלא תניח לו לנוח על זר הדפנה הזה, ואינו רוצה שום עסק עם אשפת האדם המכונה על ידי “ישראל” – “פלשתינאים”. בנושא זה, הוא כבר עשה את שלו, וחיסל ב”ספטמבר השחור”, חמשת אלפים מאשפת האדם הזו (הגדרה של סוחר לבנוני, שציין שמדובר באשפת אדם, אך מכרה זהב מדיני).

כך גם על פי המהדרין מן המהדרין באי-כשרות ה”כיבוש”, הר-הבית אינו שייך לאיש, כל דיכפין ייתי ויטול, אז למה לא היהודים, שזה המקום הקדוש ביותר שלהם? נו באמת! היהודים הם ככל האדם? יש להם זכויות?

כל נסיגות “ישראל” גררו אחריהן את המלחמות הבאות, כצפוי, כמתבקש כמובן מאליו לכל תינוק, אלא אם הוא רודף ישראל, כמו “מחנה השלום”. מצב הבטחון, לא די שאיננו משתפר, אלא רץ אלי קטאסטרופה, אם טרם הגיע שמה. וכל זה, עולה מליארדים רבים רבים… אז מהיכן יגיע הלחם?

“ישראל” מתעקשת על מעמד חבלי יש”ע כ”שטחים מוחזקים”, בהם צריכים יהודים להילחם על הצבתו של כל קרוואן. ישראל מתאמצת בכל כוחה למרר את חיי היהודים המבקשים לקיים את מצוות ישוב הארץ, ומרימה את ראשם של הערבים, אף נותנת להם רשיון ונשק להרוג ביהודים, שהרי “מה יש להם לעשות שם…”, ונוטלת את כל אלה מן היהודים!!!

ועל רובים ושאר כלי משחית שמוענקים כבר שנים לרוצחי תינוקות, תוך כדי “סיכונים מחושבים”, למען “חיזוקה” של “ישראל”, כבר דברנו? גם אם לא, תמיד יהיה אפשר לדבר על כך, עד שנסלק לכל הרוחות את הישראסטאלינאצים, כי הם לעולם לא יחדלו מלסכן את חיינו סיכון המחושב לאבד אותנו מעל פני האדמה.

וכך שוקעת “ישראל” מכל הבחינות. היא אפילו כבר לא הצל של עצמה, ביום הנצחון. היא אפס! עניה ברוח, עניה בלחם, עניה במים, עניה בכבוד, חפה מיצר הקיום. היא האסון הנורא ביותר שפקד את העם היהודי מאז לידתו.

וזהו הסיכון המחושב – תמות נפשי עם יהודים!!! אלו הם השאהידים מ”ישראל”, המוכנים לאבד גם את מדינתם, ובלבד שיאבדו היהודים!!!