ב”ה

 

 

“אין בהם אף משהו מן היהודי ואף משהו מן האדם…”

 

“ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים, עניי רוח ומסכנים בנפש, מתוך הכרה בעניותכם זו. הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום….. ארורים אתם!…”

 

 

הבקר העצוב של “ניצב בדימוס אריה עמית”

 

מפי רב אחד אנו למדים שעל-פי ציווי אלוהי צריך לעשות הכל כדי להשאיר את חלקי ארץ ישראל ברשותנו. רב אחר קובע שמפת הדרכים סותרת את דרכי התורה, ומוסר ומבטיח, בריש גלי, כי אם תקרום עור וגידים יוציאו הרבנים פסק הלכה נגדה. רב שלישי אומר בביטחון גמור שמי שמנהל את מדינת ישראל הוא הקדוש ברוך הוא. עם תחילת פינוי המאחזים הבלתי חוקיים (עדיין לא התנחלויות) קוראים רבנים בגלוי לחיילים ולמפקדיהם לסרב לפקודות הצבא (אריה עמית, “ושוב אותה סכנה”, Ynet 12.6.2003).

ר”ל!

 

הבקר, כמה דקות לאחר שבעלי הדליק את הרדיו, ואני במטבח, שמעתי – “ניצב בדימוס אריה עמית”. האינסטינקט הראשוני שלי היה להתרחק ככל האפשר ולא לשמוע את שונא ישראל זה, אבל, מיד חשבתי, שחובה עלי לשמוע את עוכר ישראל, כדי לדעת, עוד קצת את האויב.

 

 

 

הבקר הזה היה לאריה עמית בקר עצוב; משטרת ירושלים, שהיא בדרך כלל מופת המשטרה, נכשלה בטיפולה ב”הפגנה הלא חוקית” (דברי המראיינת). עמית ציין כמה גורמים, ובתוכם – חוסר מוטיבציה…. ברגע שביטא מלים אלה, עטה עליהם המראיינת, כמוצאת שלל רב, היא ממש גימגמה מרוב התרגשות, ועצרה כאן את האיש, כשהיא מחדדת את הפרט הזה…

 

אילו נהגתי להתערב, הייתי מתערבת על כך, שהבקר שלאחר הטבח בישיבת מרכז הרב, לא היה בקר עצוב לעמית, ו”כשל” המשטרה לא ממש הפריע לו.

לשם לא הגיעה המשטרה, מסיבה עלומה, הנבדקת כעת על ידי אנ”ש. השוטר שניצב בחוץ, שלא עלה כלל בדעתו להפסיק את ה”אירוע” – טבח ילדים בדם קר מטווח אפס – לא די שלא התפרץ פנימה בנישקו, אלא התאמץ למנוע את כניסתם של יהודים אמיצים ממנו, או, שלא קבלו את הפקודות שהוא קבל… כלומר, של יהודים, שהיו מוכנים לחרף נפשם להצלת הילדים, והוא, הטינופת, מילדי הטיפוחים של אריה עמית, התאמץ למנוע את הדבר.

והשוטרת בחוץ, עצרה את התנועה, כשהיא מפיצה את הסקופ – יש אירוע… וכח הפלא של אריה עמית, כח המשטרה, איפה הוא? איפה השוטרים שהוא גידל וטיפח? הם אינם. אינם! אין משטרה כדי להציל ילדים – “המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום”, “אי אפשר לסתום כל חור ממנו חודרים המחבלים…”. ועל כן, כנראה, לא סתמו השוטרים את ה”חור השחור”, כך הוא נקרא על ידי שונא ישראל, עמית, שנוצר אתמול בג’בל מוכבר…

 

            

 

האינטראקציה בין עמית למראיינת מושלמת. לראשונה אני שומעת שהורים שכולים, שילדיהם נטבחו באכזריות, ובאו להרוס או לדרוש את הריסתו של בית המרצח, במקום לחסל את כל משפחתו, הם “ימין קיצוני”, והם שונאים “שנאה עיוורת את הערבים”.

גם לו נקמו בדם, הם לא “ימין קיצוני”! הם לא “ימין”! הם יהודים הנוקמים, בצדק, את דם בניהם, בכפר פורעים, שהוציא מתוכו רוצחי יהודים רבים.

 

צמח הירשפלד, המוהל, האיש העדין בעולם, הוא “ימין קיצוני”, הצועד בראש ההפגנה… כל עולמו חרב עליו… גידל בן לתפארת העם היהודי, ובאו הפארטנרים של עמית וחיסלו אותו… ומה עצוב לעמית, ימ”ש? שהמשטרה לא נערכה כראוי לחסום את זעקתו של האב השכול, שהמשטרה לא נערכה כראוי, להכותו באלות….

 

אסור לשכוח, הצדיקים האלה, שמתו על קידוש ה’, היו “מתנחלים”, והם לא נחשבים לבני אדם, בהם אפשר לעשות “אלטלנות”, וכל המרבה, הרי זה “שוחר שלום” משובח, תשאלו את עמי איילון, עמית של עמית….

 

 

שנאה עיוורת

 

המראיינת מודאגת – ומה יהיה עכשו?

 

עמית מנבא: הם ימשיכו לעשות צרות, הם ימשיכו לשנוא את הערבים שנאה עיוורת. אבל, אלה, הרעשניים, לא מסוכנים, הימין הקיצוני המסוכן האמיתי, עובד בשקט, כדי להציק לערבים….

 

“שנאה עיוורת”, נאום אריה עמית! אתם יודעים על מה מעידות המלים האלה? על שנאה עיוורת תהומית לעם ישראל!!! לא שהדבר צריך עוד להוכחה!!!

 

הרי כל חיינו כאן סובבים סביב ה“סכסוך הישראלי ערבי”, הזהה לחלוטין, רק בדרגה שפלה יותר, ל“סיכסוך היהודי נאצי”. כל מעשה של מדינת הדמים והזדון הזו, נגזר, כביכול, מן ה”סיכסוך” הזה. מבליגים על טבח העם היהודי בארץ ישראל, כדי לעשות שלום עמית’י. עושים טיהור אתני של יהודים משארית הארץ, שהותירו להם הערבים, בחסות עמית וחברים. שונאים את היהודים, כי אינם רוצים ב”שלום”, כאשר המשמרים את מצב המלחמה, הם אלה המציגים את הערבים כצדיקי הדור, הסובלים, ר”ל, מ”שנאה עיוורת” של ה”ימין”, למשל, של מאות אלפי בני משפחותיהם של “קרבנות השלום”, של המחנה הנאלח של עמית. “מדינת ישראל” משמידה אותנו בדם קר, והיהודים “עושים צרות”, ה”ימין הקיצוני” המחורבן הזה, שמסרב ללכת כצאן לטבח!!

 

 

 

היטיב לאבחן את האריה עמית’ים המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד, ארבעה חדשים טרם עלותו בעשן המשרפות השמימה – לאחר חדשים רבים שראה את דבקות ה”שוטרים מישראל” במטרה – להביא כמה שיותר ילדים לאיינזאצפלאץ – מקום ריכוז היהודים למשלוחים ל”מזרח” –  “אין בו אף משהו מן היהודים ואף משהו מן האדם…”

 

“אלה השוטרים מישראל! החרפה עדי עד…. אלה השוטרים – כמעט בלי יוצא מן הכלל, הפחותים שבפחותים, מזוהמים מתוכם, מזוהמי הנפש…. רקב החלודה הם העולה במי בצה. אם אתה נתקל בם, אתה בא לידי הקאה… הם המה החומר הרצוי ביותר לגרמנים, במין ‘אנושי’ זה שמחו הם כמוצאים שלל רב. מצא מין את מינו. הגרמנים, חיתו-טרף אלה, לשו בהם, עיסו את השאור המסריח הזה, שמוהו בתנורם ויצא הטומטום המכוער והנעווה הזה – השוטר “היהודי” כביכול, שאין בו אף משהו מן היהודים ואף משהו מן האדם…”

 

וגם גזר את דינם, כמתחייב –

 

“ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים, עניי רוח ומסכנים בנפש, מתוך הכרה בעניותכם זו. הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום….. ארורים אתם! לא את תורת השוויון ואהבת חופש ודרור לימדתם את המוני עמנו, אלא עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם: הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל בצורה ישראלית….. אתם אחראים בעד אבדן עמנו כולו… אתם ידעתם, אתם באתם במגע-ומשא עם הגויים…”.

 

באמת לא צריך להציק לערבים, צריך לנקות את הארץ מנוכחותם! ובאותה הזדמנות לנקותה גם מראשי המתבוללים, עניי הנפש, מגיני המרצחים ומשלחיהם ביהודים!