ב”ה

 

 

יש דין ויש דיין

 

 

 

“סגירת מעגל” – קטעי עתונות

 

כ-100 אסירים פלסטינים שוחררו; ברשות מברכים

* שניים מבין האסירים עסקו בטרור: אחד מבכירי החזית הדמוקרטית, ואחמד אבו סוכר, שהטמין בשנות ה-70 את “מקרר התופת” בי-ם ורצח 14בני-אדם אפרת וייס ועלי ואקד  פורסם:         04.06.03, 00:46

*  הזרוע הצבאית של הפתח ‘גדודי חללי אל־אקצה’ התנצלה על הריגת הסטודנט הערבי־ישראלי ג’ורג’ אליאס חורי אמש (ו’) בפיגוע ירי בירושלים.

 

מפקד ‘גדודי חללי אל־אקצה’ טילפן לסוכנות הידיעות רויטרס וביקש להתנצל בפני משפחת חורי: ”הלוחמים חשבו שמדובר במתנחל שיצא לרוץ, כי זה איזור מלא במתנחלים (תושבי הגבעה הצרפתית… ח”א) זו היתה טעות, ונשלח מכתב התנצלות למשפחה … נחשיב את ג’ורג’ חורי כשהיד, כמו מאות הפלסטינים שנהרגו בידי כוחות הכיבוש הישראלים”.

 

*  אביו של אליאס חורי, דאוד, נהרג בפיגוע ‘מקרר התופת’ בכיכר ציון בירושלים ביולי 1975. בתחילת חודש יוני שוחרר המחבל אחמד ג’בארה, המכונה ‘אבו סוכר’, שהיה אחראי לפיגוע.

 

*  הסטודנט שנרצח בטעות הוא בנו של עו”ד אליאס חורי ערבי ישראלי שבשנת 79 הגיש שתי עתירות מפורסמות נגד הבניה בהתנחלויות – בג”ץ בית-אל ובג”ץ אלון מורה. בג”ץ בית אל נדחה אז בידי שופטי בית המשפט העליון אך בג”ץ אלון מורה התקבל וכתוצאה מכך נעקר היישוב מ”אדמות רוג’יב” ועבר למשכנו הנוכחי. אמש גינה האב השכול את ארגוני המחבלים

*  אביו של ג’ורג’, עורך־הדין אליאס חורי, אמר בעקבות הפיגוע: ”מדובר בפשע נתעב, ולא בגלל שזה הבן שלי … המעשים האלה לא יביאו שום תועלת לעם הפלסטיני. מדובר בתוהו ובוהו שאין עליו שליטה ואין בו תועלת. חלק ממנו נובע מהכיבוש, וחלק מחוסר מודעות. זה מה שאירוני בסיפור הזה – אבי נרצח בפיגוע ועכשיו גם בני”.

 

*  בהודעה הראשונה שהוציאו הגדודים הם התרברבו כי הרגו “מתנחל” בגבעה הצרפתית כנקמה על פעולות ישראל בשטחים. אלא שבשעות הלילה גילו בהדרגה אנשי הארגון כי הם טעו בזיהוי. בתחילה נודע להם כי ההרוג הוא נוצרי פלשתינאי המחזיק בתעודת זהות כחולה. לאחר מכן התברר כי הוא בנו של עורך הדין אליאס חורי, שבתודעה הפלשתינית מוכר כמי שניהל בשם התושבים הפלשתינאים בשנות ה-70 את המאבק המשפטי נגד עליית המתנחלים לסבסטייה שבשומרון ונגד הקמת אלון מורה הסמוכה.

 

*  במהלך השבת התקשרו אנשי לשכתו של יו”ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, פעמיים לבית משפחת חורי והתנצלו על האירוע.

 

אתמול, בשעות הצהריים, התקבצו בבית המשפחה בשועפאט מאות מנחמים – בני משפחה, חברי הקהילה היוונית אורתודוקסית בישראל וחברים בכירים בקהילת עורכי הדין הערביים. האב, אליאס חורי, הוא מבכירי עורכי הדין הערביים שפועלים במזרח ירושלים, ומייצג, בין השאר, בכירים ברשות הפלשתינית וכן את אצולת אנשי העסקים הפלשתינאים שפועלים בשטחים ובמזרח ירושלים.

 

לא נרמז

 

עו”ד אליאס חורי, הנמנה על “המדוכאים עלי אדמות” ומאשים את ה”כיבוש” בחיסול אביו ובנו על ידי חבריו הטובים ביותר, הוא עו”ד מצליח, המצליח לעקור את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ואחראי לעקירת גרעין אלון-מורה הראשון ממקומו, לשביעות רצונו של מנחם בגין. מרדכי לפיד, הי”ד, ומרים לפיד, תבדל”א, היו חברים באותו גרעין. אליאס חורי גירש את מרדכי, ואחים אחרים שלו, רצחו את מרדכי ואת בנו, שלום, ה’ יקום דמם מכל “שוחרי השלום”, באשר הם – יהודים כערבים וכשאר בני העממים, המכונים “פלשתינאים”!

 

האיש הזה, שבנו נולד וחי כשכפית זהב בפיו, תחת ה”כיבוש”, למד באוניברסיטה העברית, עם כל הזכויות, בלי שום חובה אחת, בוודאי לא שירות בצה”ל, ורץ לו חפשי חפשי ברחובות ירושלים, היה גם הוא מן “המדוכאים עלי אדמות” תחת מגף הקלגס הישראלי, הבורח מכל אבן של בני השרצים הערבים. היתה לו חסינות והוא רץ לו בלי שום חשש, אבל, אחיו לא בדקו בציציותיו, והוא נהרג “על קידוש ה’….”…

 

כמה מחברי הטובים ביותר הם “פלשתינאים” מרמאללה

 

בכלל, משפחת חורי היא דוגמא קלאסית ל”מדוכאים עלי אדמות”. את משפחת אליאס חורי כבר הזכרנו, אך לא הזכרנו את מכראם חורי, שחקן מבוקש ועל כן לא סובל מחוסר ב”מצלצלים” (שיחק באופן מצויין, מה לעשות, את תפקיד מישל עזרא, בסרט – מישל עזרא ובניו -) הצהיר שהוא שונא את עיניו הכחולות, כי הן מזכירות את היהודים….

למכרם חברים ותלמידים בעיר רבי-הטבחים, רמאללה. העיר הזו מתמחה במעשי לינץ ביהודים, עדיף – נערים. מכרם, בתוקף “מכובדותו” ב”ישראל”, מתערב במחסום בעבודת החיילים, כשהוא מנסה, ברוב חסדו הפטריוטי, לסייע לאחיו ה”מושפלים”, במחסום, למשל, לאנשי אוניברסיטת ביר-זית, מעוז החמאס – ‘איך יתנו לך כבוד, אתה עם נשק ואתה כובש'”.

 

“תוך כמה שניות החייל שלף רימון וזרק בין הרגליים שלנו. זו פעם ראשונה שאני נתקל בדבר כזה. כל השערות בגוף עמדו לי. ממש פחדתי. ביקשתי שהחיילים ירגיעו אותו”. חורי עדיין מתקשה להירגע. “אני שבוע שלם בטראומה, רבע שעה השערות שלי עמדו מפחד. את מבינה, הייתי מטר מהרימון שהתפוצץ”.

 

החייל הישראלי, העלול בכל רגע להתפוצץ על ידי חגורת נפץ או להידקר בסכין, שלא אהב את שחצנותם של מכרם חורי וחבריו, השליך לעבר החבורה רימון הלם – מכרם חטף הלם, הערבים אינם רגילים לספוג רימונים ולא קסאמים, אלו מיועדים רק ליהודים, וגם לא מצופה מיהודים לחטוף הלם, כי זו השגרה.

 

אליהו אשרי נרצח; גופתו אותרה ברמאללה

צה”ל איתר הלילה את גופתו של אליהו בן ה-18 מאיתמר, בשדה באזור רמאללה

רצח אופיר רחום

 

אופיר רחום ואמנה מונא ירדו מהמונית ועלו למכונית הפורד אסקורט הישראלית שחנתה במקום. מונא הסיעה את הרכב לכיוון רמאללה ועצרה בנקודת המפגש בסטאח מרחבה, נקודה שנקבעה קודם עם ידידה חסן אל קאדי. בשעה 11:30 בנקודת המפגש, עצרה מונא את הרכב. ידידה חסן אל קאדי התקרב לרכב כשברשותו רובה קלצ’ניקוב טעון במחסנית. אל קאדי הורה לאופיר רחום בן ה 16 לצאת מהרכב. רחום החל לצעוק, אחז בהגה בחוזקה וסירב לצאת מהרכב. חסן אל קאדי ניסה להוציא את רחום בכוח מן הרכב, ואף ירה לעבר רגליו חמישה כדורים. היריות הראשונות לא הכריעו את אופיר והוא החל להגביר את צעקותיו ונותר בתוך הרכב. חסן אל קאדי ירה צרור כדורים נוסף לעבר רחום. כתוצאה ממטח הירי השני, נהרג רחום כאשר הוא מתבוסס בדמו בתוך הרכב. כ 15 כדורים נוספים פילחו את גופו. בעת הירי, עמדה בצד אמנה מונא והתבוננה במתרחש. בעת הירי התקרב לרכב שותף נוסף לניסיון החטיפה, פתאח אל דולה. את הגופה גררו אל קאדי ואל דולה לעבר מכונית המאזדה שהגיעו עימה. את הגופה שמו בתא המטען. בעת גרירת הגופה על כביש האספלט, עמדה בצד אמנה מונא והתבוננה במתרחש. שביל של דם מגופתו המנוקבת של רחום נמרח על הכביש. אל קאדי ואל דולה עלו למכונית המאזדה ונסעו מהמקום. אמנה מונא עלתה על מכונית הפורד אסקורט ונסעה אחריהם.

אמנה מונא וחבריה הרוצחים הגיעו למשרדי הפת”ח באל בירה. את מכוניתה שבה היו סימני הרצח, החנתה בסוף הרחוב ולא ליד דלת המשרד. בעזרת ידידה חסן אל קאדי, הם החלו מחפשים את הטלפון הנייד של אופיר רחום בתוך הרכב. תיקו של אופיר רחום נמצא ברכב. חסן אל קאדי הודיע למונא כי את רכב המאזדה עם גופתו של רחום בתא המטען, ימסור לידי מישהו שידאג לקבורת הגופה. בינתיים שלח אל קאדי את מונא לשטוף את הדם מהידיים, לשתות מים ולהירגע. לאחר מכן, פנתה מונא למשרדה, פגשה שתיים מחברותיה, והשלוש פנו לאכול ארוחת צהרים טובה במשרדה של מונא. לאחר ארוחת הצהרים, ביקרה מונא את דודתה בבית החולים. בשעות אחר הצהריים חזרה מונא לירושלים על מנת להשתתף בקורס נהיגה מונעת בו הייתה חייבת להשתתף.

 

דם על ידים מוצגות לראווה בגאווה

 

ביום הרביעי לתחילת אינתיפאדת אל אקצה גייס צה”ל מחזור מילואים על בסיס תעסוקה שגרתית של נהגי ג’יפים לחטיבה המרחבית (חטמ”ר) בנימין. ביניהם גויסו החיילים יוסי אברהמי מפתח תקווה וואדים נורזיץ’ מאור עקיבא.

 

הם נשלחו הביתה ליום אחד על ידי סגן השליש של החטיבה ללא תדריך כיצד להגיע בחזרה מאזור המרכז בו גרו אל החטיבה בצומת איו”ש. למחרת היום הם עלו על כביש 443, ובמקום להמשיך למחסום חיזמא ולעקוף בכך את רמאללה הם עברו מחסום צה”לי אדיש בביתוניא ונכנסו בטעות לרמאללה, שם זוהו על ידי הפלסטינים שהחלו מיידים עליהם אבנים וחסמו את דרכם. שוטרים פלסטינים במדים דרשו מהחיילים להלוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה ותפסו את נשקיהם האישיים ואקדח נוסף שהיה ברשותם. השוטרים והמון משולהב הוציאו את החיילים ממכוניתם והובילו אותם תוך כדי הכאתם לתחנת המשטרה הפלסטינית. בתחנת המשטרה נקטו כלפיהם למעלה מעשרה שוטרים ואזרחים רבים שפרצו לתחנה באלימות קשה מאוד והכו אותם מכות מוות באמצעות אלות השוטרים, מוטות ברזל ובאמצעות חפצים כהים ודקרו אותם מספר פעמים. בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים. בתוך כך, הספיק ההמון המשולהב להצית את מכונית החיילים ודרש בזעם לקבל את החיילים. לבסוף נזרקו גופות החיילים דרך החלון לידי ההמון הזועם שגרר אותם ברחוב והמשיך בהתעללות ובריטוש גופותיהם. ריטוש הגופות נמשך עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה”ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו.

 

 

מובן מאליו, שצה”ל לא עשה דבר!!! סיסמאות צה”ל – “הבלגה” – “רוצים לחזור הביתה בשלום” ולא דרך מערכת המשפח ב”ישראל”, ומי שלא חזר הביתה בשלום, בעיה שלו!!

 

 

 

 

 

 

 

7 מאסרי עולם נגזרו על משגר הפיגוע בקו 4 בתל אביב – מבזקים

בית המשפט הצבאי ביהודה גזר היום 7 מאסרי עולם על מחבל החמאס מחמוד סריתאח מרמאללה, ששילח את המחבל לפיגוע ההתאבדות בקו 4 לפני כשנה בתל אביב, בו נרצחו 6 ישראלים.