ב”ה

 קטיושות בצפון

מגננת “אין ברירה” בעצימות נמוכה

 

הנהגת “ישראל” צריכה היתה להוכיח לעם ישראל כי אינה עוברת בשתיקה על רצח ועל חטיפת חיילים, משום שידעה, שאת החטיפה אין להשיב, כי היא אינה פועלת בכיוון כזה. הנופלים בקרב והנופלים בשבי, אינם מעניינים אותה כהוא זה, כל עניינה של הנהגת מדינת היהודים היא – טובת ההנהגה, המנותקת לגמרי מן העם אותו היא אמורה להנהיג.

מדינת ישראל אינה יוצאת למלחמות, היא יוצאת למגננות ובמקרה הטוב, לפעולת תגמול מוגבלת, מלווה באלף התנצלויות, שהרי היהודים יושבים בארצם בחסד לאומים, בעיקר של ה”עם הפלשתינאי” ולא בזכות. אין זו ארץ מולדת, אלא, מקלט לילה. זה נכון לגבי הערב רב המנהל את המדינה שהשמאל בנה, אך אין זה נכון לגבינו, היהודים, זו ארצנו, שרובה כבוש עדיין או מופקר בכוונה תחילה לידי זרים, וחובה עלינו לשחררה. ואין שום סיבה להיכנע לדרכו של הערב-רב.

“מלחמת לבנון השניה” היתה חסרת תכלית יהודית, תכליתה היתה, לקדם את מדיניות הטיהור האתני של ארץ ישראל מיהודיה.

על כן, היתה זו מלחמה פרטיזאנית, מבלי לפגוע בפרטיזאנים, שהכינו גם את המבצע הספוראדי ביותר, טוב יותר משהוכן (שלא הוכן כלל) מבצע הנפל והנופלים הרבים, שנקרא ברוב רושם – “מלחמת לבנון השניה”, העיקר המספרים – בכמה סיבובים נצליח להבהיר שאין לנו שום כוונות לנצח את האימפריאליזם הג’יהאדו-נאצי.

די! הוכחתם! איפה השלום?

הנהגת “ישראל” צריכה היתה להוכיח לעם ישראל כי אינה עוברת בשתיקה על רצח ועל חטיפת חיילים, משום שידעה, שאת החטיפה אין להשיב, כי היא אינה פועלת בכיוון כזה. הנופלים בקרב והנופלים בשבי, אינם מעניינים אותה כהוא זה, כל עניינה של הנהגת מדינת היהודים היא – טובת ההנהגה, המנותקת לגמרי מן העם אותו היא אמורה להנהיג.

לזכותה ייאמר, כי אילו לקחה פסק זמן להכין את העם והצבא למלחמה שהתבקשה מזמן, בתנאי שתהיה זו מלחמת השמד, ורק אז פותחת בה, מתוך כוונות רציניות לנצח במלחמה, היו העופר שלח’ים מתבכיינים על השקט שהופר על ידי ישראל.

 

שיגרה היא בעולם, היהודים מוכים ומנשקים את היד המכה, שכן גם המכה היא מין סוג של “תצומי” (שאלו כל פסיכולוג מתחיל).

רק בישראל מתנחמים ב”שקט יחסי”  = כל עוד רק שדרות מופגזת יומם ולילה, עד שאין זה עוד סקופ שראוי לה לתיקשורת לדווח עליו, אין שום סיבה להכות באויב. שיגרה היא בעולם, היהודים מוכים ומנשקים את היד המכה, שכן גם המכה היא מין סוג של “תצומי” (שאלו כל פסיכולוג מתחיל).

האם אתם שומעים פעם “חדשות”, הנוגעות לשוויץ? אילו היתה ההנהגה הישראלית זוכה לתשומת לב כמו זו אשר לה זוכה ההנהגה השוויצרית, הם היו מתים מעלבון, משיעמום, מעגמת נפש ומאיבוד “ערך” עצמם. עדיפים מצידם סטירות, כלימות ורוק על אלם מוחלט. אני מדוּוח, סימן שאני קיים. מתנהלת נגדי הסתה ארכי-נאצית, סימן שאני קיים. אז, אין ברירה, עלי להוכיח את עצמי, כמי שראוי להסתה הזו. משהו כמו קוויזלינג, שאפילו הפך למושג…. אולי אזכה ו”קוויזלינג” יהפוך ל”אולמרט”, וואו, איזה חלום אדיר!

 

הבארים בקבוצים נפתחו והאלכהול נשפך כמים, כך גם הדולרים. ידעו אנשי הקבוצים מדוע הם מציפים את כל הדרום בשלטי הסתה ושנאה נגד ה”פראזיטים” ב”גוש קטיף” ומדוע הם מתנדבים לגרש את היהודים מבתיהם…

ועל כן, במקום לצאת ולהשמיד את החיזבאללה, יצאו להשמיד את “גוש קטיף”! זוכרים לכמה תשומת לב זכתה מדיניות היודן-ריין בגוש קטיף? לקבוצי האיזור היתה עדנה; בתי ההארחה שלהם, שנסגרו, נפתחו שוב וממש התפוצצו מרוב ביקוש, עתונאים מכל העולם הציפו את האיזור. הבארים בקבוצים נפתחו והאלכהול נשפך כמים, כך גם הדולרים. ידעו אנשי הקבוצים מדוע הם מציפים את כל הדרום בשלטי הסתה ושנאה נגד ה”פראזיטים” ב”גוש קטיף” ומדוע הם מתנדבים לגרש את היהודים מבתיהם…

ואם לא היה די ברווחים שעשו בימי-הבדולח בגוש קטיף, הרי שבה והיתה להם עדנה, כאשר ה”ממלכתיים” המגורשים, באו לשקם את הקבוצים פושטי הרגל בדרום. קבוצים שחיו במשך עשרות שנים על קופת המדינה, כלומר, על חשבון ה”מתנחלים” שהפריחו ארץ חרבה, שלא ניתן לה שום סיכוי בבדיקות גיאולוגיות ואחרות.

בהפקרת הר-הבית הבטיחו כי לנצח תאכל חרב. עשה זאת בן גוריון לפניהם, והיום עושים זאת קוויזלינג…. סליחה, אהוד וציפי ואהוד ברק.

כל מלחמות ישראל הוצגו על ידי דוברי ה”מדינה” כ”מלחמות על השלום”. גם בימי הזכרון לחללי הקרבות, שהאמינו שהם מוסרים את נפשם למען העם והארץ, לא בושו יו”רי הכנסת לירות בהם כדור נוסף: “הם נפלו במלחמה על השלום“, כלומר, הם נפלו כדי להבטיח את המשך שפך דמם של היהודים בארץ ישראל.

עוד טרם נדמו קולות קרבות מלחמת-ששת- הימים, הנופלים טרם הובאו לקבורה, נעדרים רבים מפוזרים בחולות סיני, ומשה דיין מכריז ש”השטחים עומדים למשא ומתן לשלום…”, עתה זה, עמדו עלינו לכלותנו, וכבר מציע להם הנבל אשכרי פיוס… ואף מיהר, בטרם יתעשתו היהודים, ומסר את מפתחות הר-הבית לידי הוואקף, סמל דת הסייף, על הר בית קדשנו, שהברזל תועבה היא בו, בהיותו החומר ממנו עשויים כלי המלחמה…

בהפקרת הר-הבית הבטיחו כי לנצח תאכל חרב. עשה זאת בן גוריון לפניהם, והיום עושים זאת קוויזלינג…. סליחה, אהוד וציפי ואהוד ברק.

 

ולמה לפי ועדת בולשביקגרד היתה המלחמה הכרחית, כדי לשמור על כח-ההרתעה של שיינקינגרד – “מדינת ישראל”… הא, הא, הא… אוי!!

אילו השמידה ישראל בזמן את החיזבאללה לא היו מתרחשים כל האירועים של ערב “מלחמת לבנון השניה”, הידועה לשימצה, ולא היתה פורצת מלחמת הנפל הזו. אילו הושלם, בשעתו, מבצע שלום הגליל, והפת”ח-לנד היתה מושמדת, לא היתה קרית שמונה מופגזת שוב ושוב בקטיושות וישובי הגליל לא היו מלאים בפליטיה. וגם ערפאת לא היה. אותו ערפאת שהיה על כוונת רובהו של חייל “ישראלי, אך נאסר עליו לירות את הכדור הגואל, שכן, אז, לא היה למי לתת ולתת…. הניחו לו לצאת לתוניס, ואז הביאוהו, אחר כבוד ללב ארץ ישראל, לשמש נשיא ה”רשות” שהקימה ישראל.

יותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפרה להיניק – זו משמעות קיומה של ה”רשות”, שהרתה וילדה “ישראל”. לכן גם עזה לא מושמדת – רחמי אם על בתה –  ושדרות נכנסת למגננה פאסיבית. כך זה אצל היהודונים – הפושעים משמאל.

וועדת וישנגרד או סטאלינגרד או לנינגרד, פסקה שהמלחמה היתה מחוייבת. בתנאים בהם פרצה, לא רק שלא היתה מחוייבת, אלא היתה אסורה. גם עובדת קטל החיילים ליד כפר גלעדי, העידה על כך. גם לינת חיילים במגרש כדורסל באביבים, כשהאיזור מופגז, העידה על כך. קליטת החיילים לא היתה ערוכה! כך גם לא המלחמה, כאשר חיילים התפוצצו במבנה, בבינת-ג’בל, בגלל היעדר מידע, שהיה בידי הפיקוד, אך זה לא טרח להביאו לידיעת מי שצריך היה לדעת….

ולמה לפי ועדת בולשביקגרד היתה המלחמה הכרחית, כדי לשמור על כח-ההרתעה של שיינקינגרד – “מדינת ישראל”… הא, הא, הא… אוי!!

 

פשעי מדינת ישראל נגד העם היהודי, באמצעות עושי דברה – ה”אוכלוסיה הפלשתינאית החפה מפשע”, אינם מוצגים כלל!!

הדבר בו מצליחה ישראל יותר מכל במבצעיה המוגבלים, שהם פשעים נגד העם היהודי, הוא – להוסיף תחמושת למנגנון התעמולה הארכי-נאצי של השמאל והערבים. סיבת הנקיטה במבצעים אלה אינה עולה כלל, כי הלוא ישראל תמיד אשמה, תשאלו את הד”ר רויטל סלע, המסבירה לילדים למה מוצדקת הפגזת שדרות מעזה, שילדיה נרצחים על ידי חיילי צה”ל…. ועל כן, כל העולם מזדעק על העוול הנעשה ל”אוכלוסיה פלשתינאית חפה מפשע”. תמונות מופצות בעולם על פשעי המלחמה של ישראל, שאינם אלא דגדוג קל במקום נעיצת צפרנים קטלניות, שהיתה חייבת להתבצע. פשעי מדינת ישראל נגד העם היהודי, באמצעות עושי דברה – ה”אוכלוסיה הפלשתינאית החפה מפשע”, אינם מוצגים כלל!!

כל השותפים למחדל הלבנוני המתמשך עשרות שנים, חייבים היו לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג!! לפחות!!!

 

הוא הצביע ולא הצביע בעד ביצוע מדיניות היודן-ריין בגוש קטיף. הוא היה בעד ונגד “מלחמת לבנון השניה”.

לא שמעתי את הדיון בכנסת על מסקנות וועדת וינוגרד, איתרע מזלי לשמוע את סוף דבריו של הצבוע המתחסד, בנימין נתניהו, שאינו טוב מאלה שאותם הוא תקף. די שאמר שישראל רוצה שלום עם חלאת המין האנושי, כדי לדעת שהוא חלאה לא פחות מצחינה מהם. הוא נתלה באטד, בן גוריון, מגדולי אויבי עם ישראל, כבאילן גבוה.

הוא הצביע ולא הצביע בעד ביצוע מדיניות היודן-ריין בגוש קטיף. הוא היה בעד ונגד “מלחמת לבנון השניה”.

ואסור לשכוח שהביא עלינו את הסכם וואי לגירוש חברון ולחץ את ידי רב הטבחים, ערפאת, בתירוץ – “הסכמים בינלאומיים יש לכבד”, כשכל עדר הפודלים שלו מצדיק את האדמו”ר שלו, ש”לא היתה לו ברירה”! אם לא היתה לו ברירה, למה לא נתן למתחילים ב”מצווה” לגמור?

מה שקורה הוא – נתניהו תמיד מצליח לקפוץ על המרכבה וגם לא להיות בה, ומכיוון שהוא הקופץ האחרון, כל המלאכה צריכה להיקרא על שמו!!!! בגין היה הראשון, נתניהו הוא היום!!! והוא יעשה, בדיוק, את מה שעושה הממשל הנוכחי. ויאזינו לי היטב כל חסידיו השוטים – אם הוא, חלילה, ייבחר, הוא יחריב את יהודה, שומרון ובנימין. בכלל אין ספק בכך. האם מישהו שמע ממנו את ההיפך מזה? אם כן, שיקום!!

 

משל יותם –

  

 

שופטים פרק ט

 

(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:

(ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת <מלוכה> מָלְכָה עָלֵינוּ:

(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:

(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:

(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ <מלוכי> מָלְכִי עָלֵינוּ:

(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:

(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:

(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

(טז) וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ:

(יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:

(יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:

(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:

(כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:

(כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו: פ

(כב) וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:

 

  בית קברות בשכם

 

שופטים פרק ט

 

(נב) וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ:

(נג) וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:

(נד) וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת:

(נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:

(נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו:

(נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל: פ