ב”ה               אי האלמוגים

 

שארם א שייך 

 

מילים: עמוס אטינגר  

לחן: רפי גבאי

 

 גדול הוא הלילה ולך מחייך

חזרנו עם בוקר אל שארם א-שייך

עברנו בלילה, בים ובהר

ובאנו עם בוקר אל תוך המיצר

 

את שארם א-שייך, חזרנו אלייך שנית

את בליבנו, ליבנו תמיד

 

הים והמלח יראו את השיר

חזרנו אליכם, טיראן וסנפיר

אותם השמיים מעל לבבך

מיצר, ים ומים – את שארם א-שייך

 

את שארם א-שייך, חזרנו אלייך שנית

את בליבנו, ליבנו תמיד

 

עולה לו הבוקר בחוף אלמוגים

עוברות שוב במים ספינות דייגים

יורד לו הערב, מביא עוד חלום

מביא על המים תקווה לשלום

 

את שארם א-שייך, חזרנו אלייך שנית

את בליבנו, ליבנו תמיד

 

הוי, שארם א-שייך!

 

 

המשכנעים  

 

לכבות שריפות קטנות ולהזין בהן את המדורה המרכזית, כדי להבטיח, שלנצח תאכל חרב, וממילא, לנצח יהיה מקום בארצנו ל”מחנה שלום”.

 

דיימון ראניון, אמן סיפורי העולם התחתון של Broadway, שתיאר בהומור מקאברי, שעוקץ כפול בסופו, את הווית העולם התחתון, כינה את האקדח – “משכנע” – convincer, כי אין משכנע ממוות. וזו, בדיוק, שיטתו של השמאל מאז היווסדו. השמאל היהודי, ובעיקר זה שהיה ל”ציונות הסוציאליסטית”, שאימץ לעצמו את כל מאפייני המהפכה הקומוניסטית/לניניסטית/סטאליניסטית, בצורה משכנעת יותר מכל שונאי ישראל, אימץ גם את שיטת רצח החפים מפשע, כדי ל”שכנע” שדרכו היא הצודקת וכי שקר הוא אמת! זו שיטת היתום שרצח את הוריו ומבקש רחמים בדין, כי הוא יתום….

 

בשיטה זו השתמשו לטירפוד מבצע של”ג ולהסגת “ישראל” לאחור. נסיגה ותבוסתנות של יהודים, היא דוקטרינה בה מחזיק השמאל באדיקות יתירה, במסגרת סגידתו ל”אחוות העמים” האנטישמיים; הנסיגה היא מטרה המקדשת את כל האמצעים, ובעיקר הקרבת קרבנות דמים יהודיים על מזבחה.

בעיצומה של “מלחמת לבנון הראשונה” – מבצע של”ג,, קיימו את “הפגנת ארבע מאות האלף”, ובמקביל הסיתו את כל העולם נגד “ישראל”.

אלי גבע, שנטש את חייליו תחת אש, הפך לכוכב תיקשורת, במקום להישפט בפני בית דין שדה ולעמוד לפני כתת יורים.

עופר שרון, שעשה במכנסיים, ושלח אחרים למות במקומו, היה ל”גבור” סרט תורכי…. איפה הממחטה… שמעון פרס עשה נפשות בבירות העולם לאמברגו נשק על “ישראל”.

כאשר הנוצרים בלבנון סגרו חשבון עם המוסלמים בסאברה ושאתילה, הזעיק השמאל את כל העולם נגד ה”רוצחים”, שרון ובגין. עד עצם היום הזה “אשמה” ישראל בטבח, מבצעי הטבח יצאו נקיים. שכחו אותם. כנ”ל היום בעזה. רוצחי ישראל מבית, מזעיקים שוב עולם ומלואו נגד “ישראל”, אשר מסיבה חסרת כל הגיון וחסרת כל מוסר, נדרשת, משום מה, לזון ולפרנס את העומדים עליה לכלותה, בעזה. עזה מצולמת, עזה מפורסמת בכל העולם, כקרבן תמיד תמים של היהודים, העובדה שהעיירה שדרות מופגזת יומם ולילה, על תושביה השלווים, שאינם יורים קסאמים לשום מקום, אינה מוזכרת כלל. שהלוא שדרות מופגזת בצדק, בגלל ה”כיבוש” וה”דיכוי”, אז למה להזכיר את שדרות? הביצה והתרנגולת…

זו שיטת השמאל; כאן מתווכחים האם להראות או לא להראות ילדים יהודים שנפצעו או, ר”ל, נהרגו, כדי לא לפגוע ברגשות, בינתיים, בעולם כולו מוצגים ילדים פצועים מפוברקים, תוצרת פלשתינאית עצמית, וכל העולם נרעש, ומנוולת בשם יפה ירקוני מזכירה לנו שזה מה שעשו לנו ב”שואה”. ובינתיים על שולחן העבודה של נשיא ארה”ב מוצבת תמונה של ילדה ערביה שנפגעה בלבנון…. הרי, העוול זועק לשמים! והעוול, כולו, תוצרת מדינת הדמים והזדון הזו, בעמידתה עלינו, היהודים, לכלותנו.

(אותה חלאת אדם, שהפגינה ופעלה להוצאת צה”ל מחבל עזה ולחורבן גוש קטיף, שהציגה בהפגנותיה הארכינאציות את תמונות החיילים ה”נופלים בגלל הכיבוש” ובגלל ה”מתנחלים”, בשעה, שהם, הם(!) האשמים בכבילת ידי החיילים ובנפילתם על משמר ה”שלום”, דורשים מישראל להמשיך, להיניק ולטפח את הצפע העזתי בחיקה…).

הם נגנו כל העת את מנטרת ה” 40 קילומטרים“, ששרון הבטיח להגביל את המלחמה בתחומם, כאילו היתה זו מטרת המבצע – המוּגבלוּת. כי זו, אכן, דרכו של השמאל – לכבות שריפות קטנות ולהזין בהן את המדורה המרכזית, כדי להבטיח, שלנצח תאכל חרב, וממילא, לנצח יהיה מקום בארצנו ל”מחנה שלום”. ומכיוון שה”שלום” מעל לכל, כמו גרמניה, מובטחת בו חסינות נצח למגדירים את נאמני העם והארץ – “שוחרי מלחמה” ו”פאשיסטים”, שיש להוקיעם ולהקיאם מעם….

הדביקו בראש חוצות כרזות של – “בגין רוצח” ו”שרון רוצח”, ואז כפו את חתימת ה”הבנות” עם האויב. לו מותר הכל, ליהודים אסור לפגוע באזרחים חפים מפשע. כלומר, על פי ה”הבנות” אסורה על “שני הצדדים” הפגיעה באוכלוסיה אזרחית חפה מפשע, אך חתימתם על ההסכם של הפארטנרים הערבים, כמובן, לא חייבה אותם, כי יהודים, בעצם היותם, לעולם אינם חפים מפשע, ואילו ידיה של “ישראל”, נכבלו על ידי השמאל, שהשגיח בשבעים ושבע עינים וציין בקולות צווחה, מקצה העולם ועד קצהו, את “הפרות” ה”הבנות” מצד “ישראל”.

כך הם יצרו את “הביצה הלבנונית”, שבה טבעו בנים יקרים רבים, כמו 73 החיילים, בשני ההליקופטרים שהתנגשו. הם הוטסו למקום שירותם בהליקופטרים, כי על פי ה”הבנות”, מותר היה לאויב הג’יהאדונאצי להפעיל מטעני צד בדרכי הלבנון, שכן, כל אותם ילדים בני 18-19 הם קלגסים ולא ילדים חפים מפשע, הנאלצים להגן על ביתם ועל משפחתם, ועל כן, התנועה בדרכי הלבנון היתה מסוכנת והועדפה עליה התנועה באויר…

כמעט מדי יום רצח השמאל חיילים יהודים בלבנון, ואז שפך דמעות תנין על חיילי צה”ל הנופלים בלבנון, בגלל ה”רוצח”, ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין.

 

 

“ברק הוציא את צה”ל מלבנון”.

 

איזהו גבור – הכובש את שפיותו.

 

“גבור היום”, שאליו פונים היום אידיוטים למיניהם בקריאה לעמוד בדיבורו ולדאוג להתפטרותו של אולמרט, אהוד ברק, “רץ” לבחירות כשסיסמתו רצה לפניו – “ברק יוציא את צה”ל מלבנון”, ובהמשך, נקשרו זרי דפנה לראשו – “ברק הוציא את צה”ל מלבנון”. ואתם יודעים מה? זה שיכנע! זה שיכנע את הנדונים למוות! הרי סיסמא זו כמוה כהצהרה – ידיו של ברק דמים מלאו! בראשו של ברק דמם של כל קרבנות הג’יהאד בצפון, אזרחים וחיילים, מאז אותה בריחה בזויה ומשפילה.

החיילים הוברחו באישון לילה. לחיילים דתיים לא ניתנה השהות להציל את  תפיליהם, טליתותיהם וספרי הקודש שלהם. החיילים שהוברחו מן הביצה, כשזנב “ישראל” בין רגליה, סימנו את האות V באצבעותיהם! רק בישראל, שבה התקשורת היא מנגנון תעמולת אוייב, תיתכן התופעה, שהבורחים מתחזים למנצחים – איזהו גבור, הכובש את שפיותו. כך עשו גם הבורחים באישון לילה מעזה, בימים העליזים של “עזה ויריחו תחילה”!!! אותה שטיפת מח מחליאה, הפכה אותם לתולעים – “אני את נפשי הצלתי”, בינתיים… ועכשו, אכל ושתה, כי מחר נמות כולנו, ולא רק אני – אני לא פראייר של אף אחד ….

אבל, הפושע ברק לא היה לבד. גם מופז שותף, גם שטייניץ היה שם וגם יוסי שריד וכל חברי וועדת חוץ ובטחון, שהם כולם פושעי מלחמה ופושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. במשך כל אותן שנים, שבין מבצע של”ג ל”מלחמת לבנון השניה”, התעצם החיזבאללה בצורה חסרת תקדים. אם הפת”ח-לנד, היתה משהו אימתני, והיא היתה כזו, קל וחומר, חיזבאללה-לנד, הנתמכת על ידי כל ארצות הג’יהאד, בעצמה ובממדים גוברים והולכים! כנ”ל, מרצחי עזה, שמפניהם הבריחו שטייניץ ומופז את היהודים מעזה ומציר פילדלפי.

כל פרטי ההתעצמות היו ידועים לחברי וועדת חוץ ובטחון. אך, היה להם דבר חשוב יותר לענות בו – ה”התנתקות”! במקום להקדיש את כל המשאבים, רוחניים, שכליים, נפשיים וארציים, להשמדת האויב, הם תכננו את הדרך הטובה ביותר, לקדם בשלב משמעותי נוסף, את תכנית השלבים של האויב לחיסול הישוב היהודי בארץ ישראל.

האדון שטייניץ, במקום למקד את תשומת הלב ברעה הנפתחת מצפון, עשה נפשות לגירוש היהודים בדרום, מה שהגביר את חוצפתם ואת תעוזתם של הרעים בצפון.

 

וכל הפושעים, ממשיכים לכהן במשרות רמות (להוציא היוצאים לפנסיה, כמו המנוול, יוסי שריד).

לפי הצהרתו הברורה של הפושע המכהן כראש ממשלת ישראל, הצהרה שלא השתמעה לשתי פנים – מטרת “מלחמת לבנון השניה”, היתה להוות מנוף ל”התכנסות”. לא הבסת האויב, ככזו, היתה לנגד עיניו, אלא, קידומו הפוליטי, על דמנו!

ושוב, בגלל שטיפת מח פאשיסטית, אצו רצו בנים יקרים, יהודים שגורשו ויועדו להיות קרבנות המשך הגירוש, להגן על מדינת הדמים והזדון ש”השמאל בנה”! השאירו אחריהם אלמנות-ילדות ותינוקות. עמשא משולמי, נער, שהוריו, אחיו ואחיותיו, גורשו מביתם ונחלתם בגוש קטיף, והיה מיועד לגירוש נוסף, מארץ בנימין, השאיר אחריו אשה צעירה בהריון. אף לא זכה לראות בהולדת בתו בכורתו. דמו בראשם של כל הנ”ל!!

מישהו זוכר עדיין את הקרבנות האזרחיים הראשונים, של מדיניות אולמרט-ברק בלבנון? היו אלה סבתא ונכדה, דקות מעטות לאחר שהסבתא הדליקה נרות שבת במירון. בשניה אחת איבדה אשה יהודיה מנהריה את אמה ואת בנה! תפסו מחסה אצל הסבתא במירון, מפני הקסאמים שהומטרו על נהריה, אך לא הצליחו להימלט ממלאך המוות. דמם בראש “פעילי השלום” ובראשה של “מדינת ישראל”.

וועדת ווישנגרד, “מצאה ליקויים חמורים”; נראה, שבמדינת ה”שיחדש” זהו שמו החדש של רצח-עם – “ליקויים חמורים”…

הוועדה יועדה לנגת”ח את חלאת המין האנושי – הנהגת ה”מדינה שהשמאל בנה”.

“מלחמת לבנון השניה”! מרשים, לא? מלחמת-ששת-הימים היתה “מלחמת קדש השניה” -“את שארם א-שייח’, חזרנו אליך שנית..”. שחרור ירושלים, באותה מלחמה, היה – מלחמת השחרור הראשונה, שכן, מלחמת תש”ח לא היתה מלחמת שחרור, אלא, ההיפך מזה!  –וללא ספק תהיה גם פעם שלישית, כי מה זול יותר מדם יהודים הנשפך שוב ושוב על אותן כברות ארץ, שרוצחינו מבית מפקירים לידי הפארטנרים שלהם, רוצחינו מחוץ?

 

עם ישראל אוהב מספרים. זוכרים את הגברת שהתגאתה בתואר – “זמרת חמש המלחמות”? בהשוואה שעשתה בין מעשי “ישראל” ב”שטחים” למעשי הנאצים, וודאי גרמה נחת לבתה וחתנה, אורית ויגאל שוחט, “אוהבי ישראל” מן השורה הראשונה, משבחי המשת”פים – “סרבני השטחים”…

“מלחמת לבנון השניה”, כמו ה”הבנות” ב”ביצה הלבנונית”, היתה רצח יהודים בדם קר, מתוך חישובים זרים קרים ולא אנושיים! הדבר האחרון אותו מקדמת מדינת ה”שלום” הזו, במלחמותיה המוזמנות והמתוזמנות, הוא הבטחון, לא משום שאינה מסוגלת להבטיח אותו, אלא, משום שאינה מעוניינת בכך!

כל המתגייס לצבא ההגנה ל”ישראל”, הוא “שאהיד” פוטנציאלי, בשירות הג’יהאד!

 

 

נספחים (מיצג שווא של מועצת גדולי הבטחון):

 

1. יוסי שריד – 18.5.2005:

“מאז נסוג צה”ל מלבנון, לא חדלו פעולות האיבה בגבול הצפון, חיזבאללה לא הניח את נשקו, וההתפרצויות האלימות מעת לעת גבו מחיר דמים כבד, הרוגים ופצועים, חיילים כאזרחים. בשלב זה אני גם מתקשה לאמוד את השפעת הנסיגה החד צדדית מלבנון על התעוררותה של האינתיפאדה השנייה. הפלסטינים, מצידם, טוענים בעקשנות שההתקפלות הישראלית בדרום לבנון היא שהשיבה רוח גדולה במפרשי ההתנגדות הפלסטינית, מתוך הערכה שאם ניתן “לקפל” את ישראל, ולאלץ אותה לסגת במקום אחד, למה לא ניתן באותה מידה לדחוף אותה החוצה במקום אחר.

קשה לי לפסוק, ושאלת ההשפעה וההשראה תישאר לפי שעה פתוחה עד שנדע ונבין יותר. ובכלל, הרושם הוא ש”המבחן הלבנוני” איננו מאחורינו, והוא עדיין לפנינו. איש לא יסתכן עוד בנבואה מה יילד יום, אבל היום יכול ללדת מציאות רגועה באופן יחסי, כשם שהוא יכול ללדת פורענות. צבא לבנון לא ירד עד כה לתפוס את עמדותיו בדרום המדינה, האזור כולו הוא עדיין “ארץ החיזבאללה”, והארגון המסוכן ערוך על קו הגבול, מצויד וחמוש מכף רגל ועד ראש. לרשותו עומדים היום אמצעי לחימה שלא היו לו לפנים, הטווחים ארוכים יותר והאיומים חריפים יותר”.

דברים אלה נכתבו על ידי חבר וועדת חוץ ובטחון, יוסי שריד, חבר בסיעת יח”ד, מיסודו של איש מחתרת אוסלו  – יוסי ביילין, מגדולי הפושעים נגד העם היהודי מאז היותו ועד עצם הימים האלה.

אם יוסי שריד ידע את כל הנ”ל,  ידעה זאת גם כל צמרת ההנהגה במדינת ישראל, וידעו זאת כל שירותי הבטחון, המעבירים את המידע הזה לוועדת החוץ והבטחון.

באותו מאמר, בו מפרט שריד את יכולותיו של ארגון החיזבאללה, הוא מכה על חטא התנגדותו לנסיגה מלבנון… הוא מודה: “טעיתי”!

ומדוע מברך פתאם יוסי על הנסיגה? נורא פשוט: ” טעיתי. חמש השנים האחרונות היו שנים שקטות יחסית, ותושבי גבול הצפון נהנים כל יום מהשקט. האם זאת תהיה המציאות גם בעתיד או שמדובר רק בהפוגה ארוכה – אינני יודע, אבל את חמש השנים הטובות, שאיפשרו לאנשי הגליל לצאת מהמקלטים, לשאוף אוויר ולהחליף כוח – את השנים המבורכות האלה כבר אי אפשר להשיב ולקלקל. הנסיגה היתה צעד נכון, והיא נזקפת לזכותם של כל מי שנאבק למענה ולזכותו של אהוד ברק שביצע אותה.

“מעולם, כמדומה, לא שמחתי יותר על טעות שטעיתי….”

 

2. מירב לוי nfc 23.8.2004 : 

“גם חבר הכנסת יוסי שריד (יחד) תקף בחריפות את שר הביטחון, שאול מופז, וכינה אותו “משת”פ של המתנחלים”. לדבריו, המאחזים הלא-חוקיים לא יכלו לקום ללא שיתוף פעולה של מערכת הביטחון”.

וזאת לאחר הדברים הבאים, כמובא שם:  “שר הביטחון, שאול מופז, מציע לפנות את ההתנחלויות מרצועת עזה ומצפון השומרון “במכה אחת”, ולא בשלבים שכל אחד מהם יהא טעון אישור של הממשלה, כפי שהוחלט. כמו כן הודיע מופז, כי צה”ל הוא שיבצע את מהלכי ההינתקות ולא המשטרה.

מופז אמר דברים אלה בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שבה השתתף. לדבריו, יש להשאיר למשטרה את השיטור: טיפול באזרחים שיפריעו לביצוע החלטות הממשלה.

מופז מציע לגייס חיילי מילואים שיחליפו חיילי סדיר – כדי שאלה האחרונים יבצעו את פינוי האזרחים. חיילי מג”ב ייתנו מענה היקפי, אמר, ויישמרו על השטח מפני גורמים עוינים. מופז הסביר לחברי הוועדה, כי המלצת צה”ל התקבלה לאחר התייעצויות שהתקיימו….”