מטבע של חמש אגורות – כרגע, קצת יותר מסנט אמריקני וחצי – עולה שש-עשרה אגורות. לכן, ביקש בנק ישראל להוציא את המטבע מהמחזור. המטבע לא ישמש עוד “הילך חוקי” – קובעת הלשון המופרכת של החוק. כלומר, המחירים יישארו באגורות, ויחייבו רק את המשלמים בשיקים, או בכרטיסי אשראי.

ועדת הכספים אישרה את בקשת הבנק המרכזי. בינינו, הם רק אשררו מצב קיים, שבו לאט וביסודיות אובד ערכם של המטבעות “הצהובים”, כפי שקרא להם בני כשהיה קטן. זה רק צעד מתחייב ממה שקורה ברחוב – במקביל להכנסת מטבע של שני ₪ לשימוש. עוד מעט, להערכתי, גם יתייתר המטבע של עשר אגורות.

בכל החנויות והמרכולים בארצות-הברית מונחת צלחת ליד הקופה, ומי שחסרים לו כמה סנטים, שולה אותם ממנה. רבים ממי שמקבלים עודף של סנטים בודדים מניחים אותם בצלחת זו. החנות אינה נפגעת, והציבור אינו מכביד על כיסיו ועל ארנקיו.

כשחשבון (ולא רק מתמטיקה) הנו מקצוע בעייתי לישראלים – שערו בנפשכם מה קורה כשצריכים לעגל מחירים. מי שלמדו חשבון, יודעים, כנראה, לעגל מחירים. בעצם, כבר עשו לנו תצוגת תכלית בכל האמור בהוצאת האגורות מכלל “הילך חוקי”. גם מבלי שרצו הרשויות – והיו כאלו שהתנגדו למגמה זו בתקיפות – האמירו המחירים. 

“מה זה שני אגורות?”, נזפה בי קופאית.

“כשהמדובר ברשת ארצית, שמנהלת אלפי תנועות כאלו ביום – זה המון”, עניתי לה, והיא לא האמינה.

אתמול כבר הבינו רבים, שמחירים, הנקובים בחמש אגורות (למשל, פיקדון על בקבוק/פחית משקה הוא 25 אגורות) – יתעגלו כלפי מעלה. כלומר, המחירים יאמירו – כפי שהיה כשבוטלו האגורות. לכן, הפיקדון על בקבוק/פחית משקה יהיה, למעשה, שלושים אגורות. 

להעלות את מחיר הפיקדון

הציבור ישלם – כיוון שהוא שותק.

נחמה רונן, יו”ר תאגיד המחזור (אל”ה), כתבה לגדעון עזרא, השר להגנה על איכות הסביבה, כי “אתמול פורסמה החלטת ועדת הכספים של הכנסת המאשרת את צו בנק ישראל בדבר ביטול מטבע של 5 אג’ כהילך חוקי. עניין זה יוצר, כמובן, קושי בכל הנוגע להחזרת הפיקדון על מכלי המשקה. ויובהר, אין הצו האמור אוסר על נקיבת סכום של 5 אגורות, אלא רק מבטל את המטבע. לכן אין מניעה כי גובה הפיקדון יוסיף ויהיה ע”ס 25 אג’, אלא מתעוררת בעיה להחזיר בקבוקים בכמות שהיא פחות מ-10 בקבוקים במספר שאינו זוגי”.

רונן דרשה, לפי אתר ynet, שנחזיר את הבקבוקים רק בזוגות, כדי שהתאגיד שלה לא יפסיד חס וחלילה חמש אגורות; או, לחליפין, להעלות את המחיר הפיקדון לשלושים אגורות. כלומר, התייקרות בפועל של המשקאות.

בעולם – אפילו תשעים אחוזי איסוף

לבי נחמץ לנוכח ההפסדים העצומים, העומדים ליפול על התאגיד הכושל למחזור – אם לא יאושרו הצעותיה הזדוניות של רונן. תאגיד אל”ה אינו מצליח לעמוד ביעדים הכמותיים, שקבע לו חוק המחזור. יש הטוענים, כי אינו רוצה לעמוד ביעדים הללו. גם אז הזדרזה רונן להתבכיין, והקריטריונים הונמכו לפיכך, וגם בהם אין אל”ה מצליח/רוצה לעמוד. שוב, בוזזים התאגידים הגדולים את הצרכן ואת המדינה.

בשנתיים הראשונות לפעולתו, שילם תאגיד אל”ה קנסות בשל אי-עמידתו ביעדי המחזור. אחר כך הותאמו היעדים באופן רטרואקטיווי להיקף האיסוף בפועל, ושיעור הקנסות ירד בהדרגה. למרות זאת, לא הופנו מרבית הכספים, שנגבו כקנסות מתאגיד המחזור, לתגבר את התקציב המצומצם של המשרד להגנה על איכות הסביבה.

בישראל מיוצרים מדי שנה יותר מחצי מיליארד בקבוקים ופחיות (מכלי משקה – בלשון החוק), החייבים בפיקדון (כלומר, עדיין לא כל מכלי המשקה חייבים במחזור). תאגיד המחזור מאגד את היצרנים הגדולים של המשקאות, שהחוק הטיל עליהם – בצדק – את האחריות לאיסוף הבקבוקים, שהופכים לפסולת, המעיקה עלינו, כשאינם נאספים. 

כשהייתי צעיר, היו רק בקבוקי זכוכית – לחלב, למשקה, לשמן ולחומרי ניקוי – והם הוחזרו לחנויות, תמורת הפיקדון. בשלב מסוים החליטו חכמי ציון וירושלים, שהדבר מיותר, והמדינה זוהמה בפסולת רבה, שמציפה כל מקום. כעת השתנתה המגמה, ועוד מעט יוציאו משימוש (הלוואי …) את שקיות הניילון – עוד אויב נורא של הסביבה. בשטח כבר נראים צעדים ראשונים לגביית היטל (כלומר, קנס) על שימוש בשקיות ניילון.

מאז אוקטובר 2001 (תחולת החוק הפיקדון) ועד מאי 2007, שילם תאגיד המחזור רק כ-400 מיליוני₪ על מכלים, שהוחזרו לו. אך הציבור שילם דמי פיקדון בסך כ-800 מיליוני₪. רק כשבעים מיליוני₪ למשלמים בפועל, והשאר הגיע לכיסיהם של אספני בקבוקים, שהפכו את האיסוף למקור הכנסה, ותאגיד המחזור מתגמלם על כך – בנוסף ל-25 אג’, שהם מקבלים בתמורה לכל מכל שאספו. וכידוע, התאגיד אינו אוסף מהציבור מכלים שנמעכו, שאיבדו את תוויתם, או שהברקוד שלהם אינו קריא במכונות האיסוף, שהציב במרכולים. בבלתי נאספים כלולים כל המשקאות, שמיוצרים ביהודה, בשומרון ובעזה, ומגיעים לתוך הקו הירוק.

במדינות אחרות – כולל כמה ממדינות ארצות-הברית – אושרו חוקים לאיסוף מכלי משקה, במקביל לאישור חוק הפיקדון אצלנו. הגויים כבר הגיעו לרמות של שמונים-תשעים אחוזי איסוף, בשעה שתאגיד אל”ה ממשיך להתחכם ולהתחמק מחובתו.

וזה מזכיר לי, שבתחילת השנה שעברה אישרה הכנסת את הרחבת חוק הפיקדון גם על בקבוקי משקה של ליטר וחצי – למרות הכישלון המוכח של תאגיד המחזור באיסוף מכלי משקה קטנים ולמרות התנגדותו. איני זוכר, שרונן גילתה זריזות יתירה בביצוע התיקון הזה לחוק הפיקדון.

ולסיום – רגע של עברית

ובהזדמנות חגיגית זו, ראוי להזכיר, כי כותבים “מכל”, ולא “מיכל”.