לשרת המשפטים החדשה-ישנה, ציפי לבני: מבחן קבלה לעבודה
לשרת המשפטים החדשה-ישנה, ציפי לבני: מבחן קבלה לעבודה
|
“אין משמעות אחת מוגדרת”
יעקב נאמן-לעצמו היה נאמן גם לגרירת-הרגלים שלו, ולגלגול האחריות ממנו והלאה *** אנחנו מזמינים את השרה הנכנסת להחזיר עטרה ליושנה, וחוזרים על פניות שקודמה התעלם מהן *** עוד יבוא
שמחה ניר, עו”ד
14.4.2013
לכבוד
חה”כ ציפי לבני
שרת המשפטים
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדתי,
הנדון: ברכה ומשאלות בצידה
הרשיני נא לברכך, אמנם קצת באיחור, עם שובך ללשכת השר במשרד המשפטים, ולהביע שתי משאלות.
משאלה ראשונה: לחזור לימים בהם שר המשפטים היה חותם אישית על כל תשובה לפונים אליו
אני לא אומר שהשר עצמו חייב לגהור על הררי חומר, לאור עששית הנפטא, ולהכין בעצמו את התשובות לכל הפונים אליו – בשביל זה יש לו עוזרים, יועצים ורפרנטים – אבל לחתימה האישית ישנה חשיבות רבה.
ראשית – כאשר מדובר בעניין שהוא בסמכות השר, חתימתו האישית היא קונסטיטוטיבית, בדיוק כחתימתו של שופט על החלטה שיפוטית, וכשם ששופט לא יכול לתת לאחרים (עוזרים משפטיים, מתמחים, פקידים) לחתום במקומו, כך גם חתימתו של כל בעל סמכות סטאטוטורית.
ובמלים אחרות: כל עוד בעל הסמכות לא חתם אישית על אקט שבסמכותו, אין המסמך אלא בגדר “טיוטה בלבד”.
ושנית – בחתימה האישית יש גם נטילת אחריות אישית – להבדיל מהאחריות ה”מוסדית”, אשר ממנה אי אפשר לחמוק, בכל מקרה.
חשיבות מיוחדת אני מייחס לנושא הזה דווקא במשרד המשפטים, וזאת משני טעמים:
ראשית – משום שמשרד המשפטים והעומד בראשו צריכים לשמש דוגמה בכיבוד החוק והמשפט;
ושנית – וזה הדבר החשוב ביותר: במשרד המשפטים השתרש הנוהג (המוצהר בפה מלא!) לפיו לביטוי “על דעת השר”, בו הם משתמשים, “אין משמעות אחת מוגדרת“, וזה אומר שאם על פנייתו של האזרח לשר המשפטים הוא מקבל תשובה “על דעת השר” – ייתכן מאוד שהשר בכלל לא יודע מה נעשה “על דעתו”, וממילא גם לא הזדמן לו לתת את דעתו על הנושא בו הוא נדרש לתת את דעתו.
לטעמי המצב הזה הוא בלתי נסבל. אם לשר אין זמן לבדוק על מה הוא חותם, ואם יש לו אמון עיוור בעוזריו – שיחתום באופן עיוור על כל מה שמגישים לו.
משאלה שנייה: לקבוע את מספר השופטים בבתימ”ש השלום ובבתיהמ”ש המחוזיים
הנושא הזה מתיישב עם דבריך, עם כניסתך לתפקיד, לפיהם “קיצור הליכים זה לא עניין טכני-ביורוקרטי, כי כשטחנות הצדק טוחנות לאט, אין צדק”, ועם הדרישה החוזרת-ונשנית של מערכת המשפט להכפיל, לפחות, את מספר השופטים.
ביום 28.3.2010 פניתי בעניין הזה אל שר המשפטים דאז, יעקב נאמן.
בפנייתי אליו הסברתי לו כי, לפי חוק בתי המשפט, שר המשפטים הוא הקובע את מספר השופטים בבתימ”ש השלום ובבתיהמ”ש המחוזיים, ולשם כך אין הוא חייב לקבל את אישור האוצר, או אפילו להתייעץ עם האוצר, הכל כמפורט להלן.
השר נאמן, נאמן לדרכו, לא טרח לענות, וכאשר התלוננתי בפי נציב תלונות הציבור קיבלתי מלשכת השר מכתב שדוף מעין תעמולת-בחירות, האומר משהו מעין “אנחנו נפעל ללא ליאות כדי להקל את העומס על המערכת”, וכו’.
כמובן שהתשובה הזאת לא הייתה לעניין, משום שכל פעולה “ללא ליאות”, וגו’, צריכה להיות בנוסף להגדלת מספר השופטים (אלא אם כן כב’ השר סבור שאין צורך בתוספת שופטים, אבל את זאת הוא צריך להגיד במפורש), אבל אמרתי לעצמי אולי יעקב נאמן מכין לנו הפתעה, ויכליל גם את הנושא הזה בגדרן של פעולותיו, “ללא ליאות”, וגו’.
אלא מאי? יעקב נאמן סיים את הקדנציה שלו, ואם בכלל הוא עשה משהו “ללא ליאות” – הגדלה מאסיבית של התקנים לא הייתה שם.
הנימוקים לתיזה שלי בדבר עצמאותו של שר המשפטים
סע’ 35 (א) לחוק בתי המשפט, זה לשונו:
35. (א) בבית משפט מחוזי יהיו שופטים במספר שיקבע שר המשפטים בהודעה ברשומות.
ובדומה לכך גם סע’ 45 (א) לחוק:
45. (א) בבית משפט שלום יהיו שופטים במספר שקבע שר המשפטים בהודעה ברשומות.
ודוק: בניגוד להוראות חוק מצויות, גם בחוק בתי המשפט וגם בחוקים אחרים, שר המשפטים אינו חייב לקבל את הסכמתו של איש, ואפילו לא להתייעץ עם איש – כולל שר האוצר.
מטרתן של ההוראות האלה היא ברורה: שר המשפטים הוא נציגו של הציבור מול מערכת המשפט, הוא רשאי לדרוש ממנה איכות מסויימת, אבל עליו להעמיד לרשותה את הכלים הדרושים.
“הכלים הדרושים” הם, בראש ובראשונה, שופטים במספר הדרוש (ואת האיכות אנחנו מבטיחים בכלים אחרים, שאינם לענייננו במכתבי זה), וכדי להבטיח שנערי האוצר לא יקבעו את איכותו של השירות המשפטי קבע המחוקק, כאמור, כי שר המשפטים אינו זקוק ל”רשות” מאיש – גם לא משר האוצר.
משאלתי היא, איפוא, שתקבעי את מספר השופטים הדרוש להבטחת איכות השפיטה, לפי הבנתך. הבטחתה של איכות השפיטה כוללת גם את החזרת המצב לקדמותו, לפני שהתחילה ההזנייה (סליחה על הביטוי, אבל יש מהאקדמיה ללשון העברית יש לי אישור למטאפורה הזאת), של המשפט בישראל, אשר במסגרתה הורדו עניינים שונים לבתי המשפט נמוכים יותר (לפעמים אפילו ביותר מדרגה אחת), להרכבים מצומצמים יותר, ולשופטים טירונים, במקום לשופטים ותיקים ומנוסים.
כיצד קובעים את מספר השופטים?
כדי לדעת לכמה שופטים זקוקה מערכת המשפט אין צורך לעסוק בניחושים.
אפשר להתחיל עם מספר השופטים שהמערכת מבקשת, ולמלא את התקנים בקצב בו הוועדה לבחירת שופטים (וולב”ש) יכולה לעמוד.
אפשר לקבוע מספר שופטים דמיוני (נניח 1,000 לבתיהמ”ש המחוזיים, 5,000 לבתימ”ש השלום), ולהריץ את הוולב”ש עד אשר יתברר כי הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ואז אפשר יהיה “לסגור את הברזים”, ולתקן בהתאם את ההודעות לפי סע’ 35(א) ו-45(א) לפי מספר השופטים שיהיו אז (פלוס “אובר-בוקינג” מסויים לצורך שנות שבתון וכו’, וכדי לאפשר פיטורי שופטים לא-ראויים והחלפתם המיידית ללא זעזועים מיותרים).
אני פונה אליך, איפוא, להפעיל לאלתר את סמכותך כאמור.
על החובה לפי חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי”ט-1958
לפי סע’ 2(א) לחוק הנ”ל המועד לתשובה על בקשתו של הפונה היא “בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה”.
במקרה דנן אני עומד על כך שה”בהקדם” יהיה תוך שבוע ימים, ולא יאוחר מסוף יום העבודה 21.4.2013, וזאת מהטעמים הבאים:
א. מיום פנייתי אל קודמך בתפקיד כבר עברו “קצת” יותר מ-45 ימים ללא תשובה עניינית, וחובת התשובה אינה פגה עם חילופי-הגברי (אפילו אם המחליף הוא אישה …);
ב. חזקה על משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט שהם כבר עשו את שיעורי-הבית הדרושים;
ג. גם אם החלטה תוך זמן קצר עשוייה להיות שגוייה – תמיד אפשר לתקן אותה, בין ע”י הוספת תקנים, בין ע”י גריעתם;
ד. בכל מקרה, מימוש ההחלטה אינו עניין של מהיום-להיום;
ה. אם הדבר היה תלוי בשאר האוצר, והוא היה בא אליכם ואומר: אמרו לי תוך 24 שעות לכמה שופטים אתם זקוקים, ולא – אעביר את הכסף ליעדים אחרים … הייתם משיבים לו תוך 24 שניות!
אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש-ישן.
יום עצמאות שמח,
שמחה ניר, עו”ד
______________
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס