…

סמרטוט אדום – טור שבועי, 1 בנובמבר, 2006:

התנהגות רעה חמורה

התנהגות רעה-חמורה

האלוף אלעזר שטרן, ראש אגף כוח אדם בצבא, מתכנן להטיל “אות קלון” על חלק מהאזרחים שיקבלו פטור משירות צבאי לפיו ייכתב בתעודת השחרור “שוחרר בגין התנהגות רעה-חמורה” במקום “שוחרר עקב אי התאמה”.

בכך מקווה שטרן להקשות על אותם צעירים אידיאליסטים ובעלי מצפון שסירבו להתגייס לצבא משום שלא היו מוכנים להיות חלק מצבא כיבוש שמבצע פשעי מלחמה, מגן על המתנחלים ומשטר האפרטהייד שמתקיים בשטחים הכבושים תוך כדי שליטה באמצעים דרקוניים על עם אחר ומניעת זכויות אדם משלושה מיליון בני העם הפלסטיני.

שטרן אמר במפורש כי מטרתו לרדוף את הצעירים האמיצים האלה, שמסרבים להיות רוצחים, עד סוף חייהם. הוא מקווה כי תעודת הפטור החדשה תמנע מהצעירים קבלה לעבודה או רישיון נהיגה, ולמעשה ליצור באמצעות תעודת הפטור קבוצה של אזרחים מצורעים חסרי זכויות.

זו לא הפעם הראשונה ששטרן מתגלה כאיש צבא בעל מגמות מסוכנות. הרעיון החדש של שטרן עולה בקנה אחד עם השקפת עולם פשיסטית לפיה המדינה והצבא הם הערך העליון, מהם ייגזרו שאר הזכויות.

כמובן שהשקפת עולם דמוקרטית דוחה מכל וכל רעיונות אלה. אין קשר בין שירות צבאי לבין רישיון נהיגה או הזכות לעבודה.

אני מקווה שארגוני זכויות אדם ידעו לאתגר ולהדוף את הרעיון המבחיל הזה. יחד עם זאת, אם הרעיון בכל זאת יקרום עור וגידים, הרי שמבחינתם של שוחרי זכויות האדם התעודה של שטרן תהיה אות כבוד. היכן ששטרן והצבא יכתבו “התנהגות רעה-חמורה” אנו נקרא “התנהגות אצילית ומכובדת”.

ושוב קלישאות “יום רבין”

אנו מתקרבים לעוד יום זיכרון לנרצח רבין. זה כבר הופך למשהו די דוחה.

שוב ושוב חוזרות הקלישאות של “רבין איש השלום” ויוסי שריד, כמדי שנה חוזר ומעלה על נס את “מורשת רבין” (השנה הוא לא בכנסת אז הוא כותב את הדברים במסגרת תפקידו החדש ככתב “הארץ”), ודליה רבין בתו, “מזדעזעת” מכך ששליש מהישראלים תומכים בחנינה לרוצח יגאל עמיר.

מהי בעצם מורשתו של רבין? האם היה איש שלום כפי שמציגים אותו ידידיו ותומכיו? האם יש אחיזה בהנחות כמה מאוהביו כי “אילו רבין היה נשאר הכל היה אחרת? לדעתי יש כאן שדרוג שלא תואם את העובדות ההיסטוריות.

די להסתכל במי שנחשבים היום ליורשיו וחבריו לדרך כדי להזים את הנרטיב החדש שמשרטטים סביב רבין. ראו את שותפו של רבין להסכמי אוסלו, שמעון פרס. לאן הגיע? לאחד התומכים הגדולים בצירופו של המתנחל והגזען ליברמן לממשלה.(להפציץ את אסואן ולהוציא להורג את חברי כנסת ערבים).

ראו את בתו דליה רבין, שהייתה סגניתו של שר הביטחון בנימין בן אליעזר בממשלת שרון הראשונה ותמכה בכל צעדי הדיכוי וההרג של צבא הכיבוש הישראלי. ראו את ממשיך דרכו עמיר פרץ, שטבח ב-4 חודשי כהונתו כשר ביטחון ביותר פלסטינים וערבים מאלו שהיו לפניו. (דומה שאפילו שרון, רב טובח, לא הספיק בזמן כה קצר להרוג כה רבים, אבל זה עדיין טעון בדיקה יותר פרטנית).

האם רבין, אילו המשיך לחיות ולכהן בעמדות בכירות, היה נוהג אחרת מחסידיו המתעקשים להיות ממשיכי דרכו?

אני בספק. אולם גם בחינת עמדותיו של רבין עצמו, עד להירצחו, מחזקות את ההנחה כי ממשיכיו קולעים לרוחו.

הסכמי אוסלו היו מצדה של ממשלת ישראל תרמית אחת גדולה. בעוד הפלסטינים ראו בהסכמים את המסדרון לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית, רבין ופרס סברו כי ההסכמים יאפשרו לקנות את ערפאת וחבריו להנהגה בכמה גינוני מלכות, כשלמעשה תכניתם הייתה לבתר את הגדה למחוזות תחת שליטה ישראלית (תכנית אותה ניסה ליישם אהוד ברק, עוד ממשיך דרך של רבין) ולהטיל על ערפאת להיות מעין גנרל לאחד פלסטיני שישמור על גבולות ישראל מפני בני עמו. תכנית זו נכשלה, ואת פירותיה הבאושים אנו אוכלים מדי יום.

רבין לא הוציא מפיו את המושג מדינה פלסטינית, גם לא אחרי הסכמי אוסלו. לכל היותר הסכים לדבר על ישות. רבין התעקש לא להוריד התנחלויות, ולו אחת, כדי לבשר על מגמה עתידית. רבין, איש הצבא במהותו, יותר משהיה איש שלום, היה איש של מלחמה ושל כוחנות.

רצח ראש ממשלה, הוא מעשה חמור, אולם רבין וממשיכי דרכו יצרו וטיפחו בישראל את התשתית של לאומנות, קנאות דתית גזענות, כיבוש, אפרטהייד, התנחלויות שמהווים עד היום את המדמנה המצמיחה רוצחים על רקע פוליטי.

את זה לא נשמע בנאומים ובשירים שיושמעו בעצרות ובכינוסים לזכרו.

פיקוח נפש דוחה מצעד

לא אחת אני מתריע בטוריי מפני הקנאות הדתית תוך הדגשה כי כל קנאות דתית, מכל דת שהיא ראוי להיאבק נגדה.

לקראת מצעד הגאווה המתוכנן בירושלים, אנו ניצבים מול חזית דתית יהודית,מוסלמית ונוצרית שחברה יחד לעשות כל שביכולתה לבטל את המצעד. רבני הזרמים החרדים ורבני ההתנחלויות והחרדלים למיניהם, אליהם הצטרפו המופתי  של ירושלים ואישי דת נוצריים, מלבים את האש וקוראים למאמינים “למסירות נפש” במאבקם לסיכול המצעד של הקהילה ההומו לסבית. מה זה מסירות נפש? זהו קוד שמשמעותו גם להקריב חיי אדם למען המטרה הקדושה. כמובן שבהזדמנות חגיגית זו אנו מוצאים את כל החוגים הכהניסטים קופצים על העגלה ומוסיפים שמן למדורה.

המשטרה מפרסמת מידע מודיעיני על הכנות אלימות במיוחד של הציבור הדתי, שעלולות להסתיים בפגיעה בחיי אדם.

אין ספק כי האיומים של הקנאים הדתיים לפיהם “יישפך דם” אם מצעד הגאווה יצעד, הוא סוג של טרור שמטרתו למנוע מאזרחים את חופש הביטוי.  מה עושים? האם נכנעים ומבטלים את המצעד או צועדים ולוקחים סיכון?

לדעתי, אם יתברר כי קיימת סכנה מוחשית לחיי הצועדים, והמשטרה תודיע כי אינה יכולה להבטיח את שלומם, אין מנוס אלא להפעיל את הכלל שפיקוח נפש דוחה מצעד, עד שנמצא את הדרך להבטיח את קיומו ללא סיכון חיי המשתתפים.

לשמור על ליברמן

אני מקווה כי סגן ראש הממשלה החדש והשר לעניינים אסטרטגיים המתנחל אביגדור ליברמן יודע לשמור על עצמו. שיסתכל תמיד ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, שמא יש מי שמתכוון להרע לו, ולא יסתמך רק על מאבטחיו מהשב”כ. הרעיון שיקרה משהו רע לליברמן והוא יהיה עוד דמות שהמדינה תארגן עבורו יום זיכרון ממלכתי, ממלא אותי זעה קרה. לא די הביזיון הזה עם זאבי?

..

מאמרים: גדעון ספירו