לדף הפייסבוק של האתר

ישראל כאושוויץ?

אם נסיר את כל מסכות הליטופים וחלוקת המחמאות
ההדדית מביקורו האחרון של ראש המשלה בנימין נתניהו בארה”ב, נישאר עם התופעה הייחודית
של מדינה קטנה המנסה להאיץ במעצמה עולמית ליזום מלחמה. שהרי זאת הייתה מטרתו של נתניהו,
לדרבן את הנשיא אובמה לפתוח חזית מלחמתית חדשה נגד איראן. לא זו בלבד שהננס הישראלי
מנסה להכתיב לארה”ב את מדיניותה, הוא משלב זאת באיום, שאם אתם לא תעשו, אנחנו
נפתח במלחמה עם איראן ונסבך אתכם בעל כורחכם.

נתניהו מנצל היטב את העובדה שמדובר בשנת בחירות
בארה”ב, הנשיא אובמה יתמודד לכהונה שנייה, ונתניהו מגייס את יהדות ארה”ב
כמו את יריביו של אובמה  מהמפלגה הרפובליקנית,
לטובת עמדותיו המלחמתיות, והשוטים  נענים. הדבר
האחרון שאובמה צריך בשנת בחירות, הוא לפתוח חזית חדשה, שיכולה להיות הרת אסון גם לארה”ב.
רק עתה יצא מעיראק, הוא עדיין שקוע עד צוואר באפגניסטן. הוא צריך מלחמה עם איראן כמו
קוץ בישבן.

כאמור, בהופעותיהם הפומביות המנהיגים מדברים בנימוס.
אובמה מורח את ישראל במחמאות, מחויב לביטחונה, לא משלים עם פצצה איראנית, אבל, הוא
מוסיף באדיבות רבה,  טרם מוצו הסנקציות וההליך
הדיפלומטי. אינני יודע מה אמר אובמה לנתניהו בשיחות סגורות בארבע עיניים. אם אמר לו,
“תשמע צ’רצ’יל קטן, אם תפתח במלחמה עם איראן, אני קורע לך את הצורה. אני מחמש
אתכם ואתם לא תעמידו אותי במצוקה, בוודאי לא בשנת בחירות. לא תקבלו מטוסים חדשים על
אלה שיופלו, לא תקבלו חידוש מלאי של חימוש, כמו שעשינו במלחמת יום כיפור, והיחסים בינינו
יהפכו לקרירים עד עוינים”. אם כך אמר, אני שקט. ישראל לא תיזום מלחמה. ואני מקווה
שגם לאחר הבחירות ארה”ב לא תעשה זאת. מישהו שם בממשל אובמה למד, אולי, את הלקח
המר של מעורבות צבאית אמריקאית בשדות זרים, שהולידו הרבה דם, דמעות ופשעי מלחמה ומעט
מאד תיקון עולם.

נתניהו גייס את מחנה ההשמדה אושוויץ למען פתיחת
מלחמה עם איראן. ההקשר שגוי. אחמדינג’אד אינו היטלר, אובמה אינו צ’מברלין ונתניהו אינו
צ’רצ’יל. יחד עם זאת אושוויץ צריכה לעמוד לנגד עינינו כאשר מדובר בנשק גרעיני. אכן,
נשק גרעיני הוא סכנה קיומית, למי שמחזיק בו ולשכניו. החימוש הגרעיני הישראלי של מאות
פצצות אטום ומימן, הוא סכנה קיומית לישראל, לאיראן, לשכנינו, וכך הדבר גם באשר לנשק
גרעיני בידי איראן.  השימוש בנשק יום הדין גורם
להשמדה המונית של בני אדם, בסדרי גודל המזכירים את אושוויץ, ולכן הפיתרון אינו במרוץ
חימוש גרעיני אותו יזמה ישראל באזורנו, ולא במלחמה יזומה נגד איראן שתוצאותיה עלולות
להיות הרות אסון, אלא בהתפרקות מנשק זה, הן בישראל והן באיראן.

המשטר באיראן הוא מתועב מנקודת מבטו של שוחר זכויות
אדם. אבל, גם משטר כזה פועל באופן רציונלי, כפי שהעיד לא מכבר מאיר דגן, ראש  המוסד היוצא, בראיון לאחת מרשתות הטלוויזיה האמריקאיות.  ההתנשאות הישראלית כאילו מול איראן בעלת שלטון עריץ
בלתי צפוי ניצבת ישראל דמוקרטית שפויה ואחראית, לא עומדת לפי שעה במבחן הביקורת. ראשית,
משום שגם ישראל מקיימת שלטון עריץ המפר מדי יום זכויות אדם, ושנית, מאז המהפכה החומייניסטית
ב-1979, לא יזמה איראן מלחמה כלשהי נגד מדינה אחרת. ישראל “הדמוקרטית” כביכול,
יזמה וצברה בתקופת שלטון האייטולות 3 מלחמות: לבנון הראשונה, לבנון השנייה, עזה – עופרת
יצוקה, לאלה יש להוסיף את המלחמה בעם הפלסטיני בדיכוי האינתיפאדה הראשונה והשנייה.

כאשר מדובר בנשק גרעיני אינני רוצה לסמוך על אף
ממשלה, תהיה רציונלית ככל שתהיה.  כבר ראינו
ולמדנו כי ממשלות שנהנו מתווית רציונלית ודמוקרטית איבדו שיקול דעת, ואוי לנו אם זה
יקרה עם נשק גרעיני.  בטוריי ציינתי לא אחת,
כי עצם הימצאותו של נשק זה בידי ממשלה, יוצר את הפיתוי להשתמש בו.  סכנה זו רובצת לפתחנו כל העת.  לכן המרשם הנכון הוא לפרק את כולן מכל חימוש גרעיני.

טור זה נאבק שנים למען פירוזו של האזור מנשק אטומי
ביולוגי וכימי, ואני שמח שגם הסופר דוד גרוסמן הצטרף לדרישה זו. (מאמרו ב”הארץ”,
11.3.2012). אני משוכנע שהנשיא אובמה יודע בסתר ליבו שהפיכת המזרח התיכון לאזור מפורז
מנשק השמדה המונית, הוא הדבר הנכון לעשותו, שהרי ברור גם לו, שאם הנשק הזה מסוכן בידי
כל ממשלה, על אחת כמה וכמה במזרח התיכון, שכה הרבה מנהיגים באזור מקיימים קו ישיר ליושב
במרומים, וכל דבר נעשה “בעזרת השם” כשברקע מתנגנת לה מנגינת גוג ומגוג.  מוטב ישראל ואיראן רציונליות בלי להעמיד אותן במבחן
הלחיצה על הכפתור האדום.  נראה שהאילוצים הפנים
אמריקניים טרם הבשילו למהלך המתבקש.  לסיכום:
מי שרוצה למנוע אושוויץ שנייה, יעשה כל שביכולתו להשמיד את הנשק להשמדה המונית.

תסמונת הכלב של פבלוב

שקט הוא רפש אמר מנהיגו של נתניהו, זאב  ז’בוטינסקי. לפעמים חשוב לשמור על השקט לעתים חשוב
להפר אותו. כאשר מדובר בסכסוך מזוין בין שני צדדים, השקט הוא חיובי. אבל זה בדיוק מה
שמעצבן את ממשלת נתניהו-ברק. היו מספר חודשי שקט בגבול עזה ישראל, והשלטון הישראלי
לא יכול היה לשאת זאת. כמו הכלב של פבלוב, שהותנה להזיל ריר מפיו לשמע צלצול הפעמון,
כך בישראל קיימת התניה לעשות שימוש תוקפני בצבא על מנת להפר את השקט. בשביל מה מחזיקה
ישראל בארסנל הצבאי האדיר הזה, אם לא למען עשות בו שימוש. טייסי חיל האוויר גרדו את
הקירות כי זה זמן לא הטילו פצצות או טילים על עזה. אשר על כן החליטו ברק ונתניהו לעשות
מעשה ויזמו הוצאה להורג של מזכ”ל ועדות ההתנגדות העממית זוהיר אל קייסי.

הפלסטינים כצפוי הגיבו במטח רקטות על דרום ישראל.

וכמו גלולת פלא שוררת שוב אחדות לאומית. עיתונים
שמתקיימת  ביניהם איבת עולם מתנבאים  לפתע בקול אחד, כל משדרי החדשות של שלושת ערוצי
הטלוויזיה קפצו לדום ומשדרים כאילו היו דוברי הצבא. אין סימני שאלה, כולם מקבלים את
גרסת השב”כ שאל-קייסי תכנן פעולה נגד ישראל. 
כמי שמכיר בנושא אחר את שיטות הולכת השולל של השב”כ, אני מתייחס בספקנות
לכל הודעה הבאה משם. כאמור, הצפי הישראלי, לפיו ארגונים פלסטינים בעזה יגיבו בירי טילים
ורקטות לישראל לאחר הוצאה להורג, התממש. שוב אפשר להציג את “ישראל המסכנה הסובלת
מטרור פלסטיני” ו”חייהם של מיליון ישראלים השתבשו” וחוזרות הקריאות
“ללמד את הפלסטינים לקח” והמטוסים הישראלים חוזרים להפציץ ונופלים קורבנות
באוכלוסיה האזרחית,  ושוכחים כי הכול התחיל
משום שלראשי הממסד הצבאי בישראל דקדקו האצבעות ל”אקשן”.

ובנוסף, ההוצאות להורג גם לא יעילות, במקום אל
קייסי, כבר יש ממלא מקום.

כבוד הנשיאה פרשה לגמלאות

דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון פרשה לפני
ימים ספורים לגמלאות. היו טקסי פרידה וחילופי נשיאים, והרבו לדבר בשבחה, תוך הדגשה
שתרומתה הייתה בתחום שמירה וקידום זכויות אדם. 
בדברי הפרידה שלה בטקס המסורתי בבית הנשיא, הזילה דורית ביניש דמעה או שתיים,
קולה נחנק מהתרגשות,  הזכירה את משפחתה שנספתה
בשואה, ועמדה על חשיבות זכויות האדם.

לכאורה הכול נחמד. רק לכאורה.  כי דורית ביניש, כמו קודמיה בתפקיד, לא זכאית לתואר
שומרת החותם של זכויות האדם. היא לכל היותר דאגה לזכויות היהודים, אבל זכויות אדם הן
בעלות משמעות רק אם תחולתן אוניברסלית. דורית ביניש לא עמדה במבחן הזה. יקצר המצע מלמנות
את כל פסיקותיה שגיבו את הכיבוש וכוחות הכיבוש. הנה קומץ: היא פסקה בזכות הפקעת קרקע
חקלאית של חקלאי פלסטיני, שעליה פרנסתו, למען בניית גדר סביב התנחלות אפרת, הפקעה בלתי
חוקית להתנחלות בלתי חוקית. היא גיבתה את היועץ המשפטי לממשלה שהחליט לא להעמיד לדין
שוטרי מג”ב שירו למוות בעביר עראמין, ילדה פלסטינית בת 11 מהכפר ענתא, שיצאה מבית
ספרה  לקיוסק לקנות סוכרייה. היא דחתה את עתירת
“יש גבול” שדרשה להעמיד לדין את האחראים להטלת פצצה  במשקל טון על אזור מגורים צפוף בעזה, בגינה נהרגו
ונפצעו עשרות פלסטינים, בהם נשים וילדים (בג”ץ שחאדה).

בפסיקה אחרת היא תמכה בכבישי אפרטהייד ליהודים
בלבד. היא תמכה בהפרות זכויות אדם שהמדינה הטילה על מרדכי ואנונו. היא הצביעה בוועדה
לבחירת שופטים בעד מינויו של המתנחל נעם סולברג לשופט בבית המשפט העליון. ככלל ניתן
לומר כי ככל שמדובר בכיבוש, בהיענות לשב”כ ולצבא, היא הייתה ממושמעת, כשאר חבריה
.

הידד להילרי קלינטון

שרת החוץ של ארה”ב הילרי קלינטון יצאה בקריאה
לחיילים הסורים לסרב פקודה. על כך היא ראויה לתמיכה. כך יש לעשות כאשר חיילים מקבלים
פקודות המפרות זכויות אדם. קריאה זו סובלת מנכות מסוימת כל עוד לא תקרא גם לחיילים
ישראלים לסרב לשרת בשטחים הכבושים, שכל משימתם פעולות שיטור להגנה על פושעי מלחמה ודיכוי
האוכלוסייה הפלסטינית הילידית.

מכתב שנשלח לנשיא בית המשפט העליון

לכבוד

אשר גרוניס

נשיא בית המשפט העליון

ירושלים

בעיתון “הארץ” (מיום 9 במרץ 2012) פורסמה
ידיעה תחת הכותרת “שופט זיכה נאשמים בייבוא סמים להתנחלויות כי הן אינן ישראל”.

בגוף הידיעה נכתב כי שני צעירים תושבי ההתנחלויות
עפרה ותקוע הועמדו לדין על “ייבוא סם מסוכן”.  שופט בית משפט השלום בירושלים חיים לי-רן קיבל את
טענת ההגנה לפיה ההתנחלויות אינן חלק ממדינת ישראל ועל כן יסוד העבירה “להביא
לישראל” לא חל במקרה זה.

השופט צודק ואת הפסיקה שלו יש להחיל גם על המתנחל
נעם סולברג שהחל בימים אלה לכהן בבית המשפט העליון. מאחר וסולברג מתגורר מחוץ לישראל,
במדינת המתנחלים שבשטחים הכבושים, אתה מתבקש, כנשיא בית המשפט העליון וכחבר הוועדה
לבחירת שופטים, לפעול לביטול  מינויו של סולברג
כשופט.

______________

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק”
(“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש