סמרטוט אדום – טור שבועי, 26 באוקטובר, 2008: בחירות בפתח
סמרטוט אדום – טור שבועי, 26 באוקטובר, 2008: בחירות בפתח
בחירות בפתח
כפי שהדברים נראים בעת כתיבת שורות אלו, אנחנו צועדים לבחירות. בשלושת החודשים הבאים נהיה חשופים לתרכיז מדכא של מלל ימני- לאומני-דתי קנאי וגזעני. ההבדלים בין העבודה, ליכוד וקדימה אינם משמעותיים וההבדלים מצטמצמים למינון הימניות. תוסיפו להם את ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, מפד”ל וש”ס – מפלגות הימין הקיצוני שרואות בפשע ההתנחלויות את “ראשית גאולתנו”, והתמונה הקודרת מקבלת ממדים מפלצתיים. קולות שפויים שיביאו לידי ביטוי זכויות אדם, שוויון התנגדות לכיבוש, יתמוססו בתוך האוקיינוס הימני שיקיף אותנו מכל צד.
מאין יבוא עזרנו? מאדוני אלוהינו אדוני אחד? הוא כנראה לא מתכונן להתערב וישאיר את הזירה פנויה למתעללים בשמו. אולי מברק חוסיין אובמה אם (אני תקווה) יבחר לנשיא? אשרי המאמין. בינתיים אין מנוס מעבודה סיזיפית של צעידה במעלה ההר הקשה והמפותל של כיבוש הראשים והלבבות לעמדותינו.(כל עוד האתנוקרטיה הישראלית מאפשרת זאת). אם אובמה ואחרים יסייעו, זה צ’ופר יפה שיזרז את התהליך.
היה הייתה משפחה
קצין המשטרה מייקל פישר רצח לפי החשד את אשתו הילה, קצינת משטרה אף היא, ואת ילדיו יובל בן השלוש וירדן בת החודשיים.
מעשה זוועה גם בקני המידה של זוועות אליהן אנו חשופים בישראל כמעט מדי יום.
משפחה מאושרת, אמרו הקרובים, החברים והמכרים, לא היו סימנים שיעידו על מצוקה כלשהי.
התקשורת הקדישה לנושא עמודים שלמים מלווים בתמונות שמראות את מייקל והילה בחתונתם, את מייקל מטפל בילדיו, בקיצור איש משפחה מושלם, שהשתבש עליו עולמו.
אבל מה השתבש? האיש לא השאיר מכתב והבלתי נודע מעיק. באין מידע, זוהי שעתם הגדולה של המומחים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים שמעלים השערות כחול על שפת הים. המקרה הזה מוכיח כי גם לאנשי המקצוע אין בעצם הסברים מניחים את הדעת, והם לא עדיפים על כל אזרח אחר שיכול ורשאי וגם עושה זאת, להעלות השערות.
מהו הטריגר שהצית את המעשה הנורא? טרוף רגעי? הצטברות של פיצוצים קטנים שהביאו את המפץ הגדול? שדים שהיו חבויים באישיותו והתפרצו כצונאמי ללא התרעה? כאמור, איש לא יודע.
אולם במסגרת הלא ידוע, דומה כי המעשה הזה משתלב היטב באווירת זילות חיי אדם שהשתלטה על החברה הישראלית. הקלות הבלתי נסבלת בה הורגים ישראלים אלפי פלסטינים בשטחים הכבושים, ביניהם למעלה מאלף ילדים, משאירה את אותותיה גם בתוך החברה הישראלית.
מייקל פישר עשה את שרותו הצבאי במשמר הגבול. החיל הזה מחנך את שוטריו-חייליו לירות ולהרוג גם כאשר אין כל הצדקה לכך. מספר המקרים שהתגלו בכל הקשור לשימוש שערורייתי בכוח השררה, הרג, התעללות, עינויים, הוא רב מאד. ממה שהתגלה מותר לשער כי מספר ניכר של פשעים שביצעו אנשי משמר הגבול לא התגלו. לא בכל מקום יש צלם פלסטיני שמתעד את הפשע.
אינני טוען שהשרות במשמר הגבול הוא הגורם לאובדן המשפחה, אבל ייתכן, כי החיים בסביבה סלחנית לשימוש מופקר בנשק, תרם לכך שמערכת הבלימה והבקרה נחלשה אצלו ברגע של משבר.
אז מה, יגיבו בבוז כל שונאיי, גם במקרה זה הכיבוש אשם? תשובתי מאד זהירה, אולי, בעקיפין, שהרי אין זה סוד שהכיבוש תרם ותורם לאיבוד מערכות בקרה בחברה הישראלית שאחת מתוצאותיה, הקלות הבלתי נסבלת של קיפוד חיי אדם.