חזון אחר

פרופסור סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל קודס בירושלים, הגיע למסקנה לפיה פיתרון שתי המדינות אבד עליו כלח ויש לרכז את המאבק למען שוויון זכויות של הפלסטינים במסגרת מדינה אחת לשני העמים (הארץ 16.8.2008).

נוסייבה, שנהנה ממוניטין של מנהיג פלסטיני מן המתונים שיש, שהיה מוכן ללכת כברת דרך מרחיקת לכת ביותר לקראת ישראל עד כדי ויתור על חזרת פליטים לתחומי ישראל, (במסגרת תכנית “המפקד הלאומי” של סרי נוסייבה ועמי אילון – יוני 2003), הגיע למסקנה כי ישראל מוליכה את כולם שולל;  שמה שקרוי “תהליך שלום” אינו אלא מסך עשן שבחסותו המשיכו ממשלות ישראל השונות לבנות התנחלויות, להפקיע אדמות פלסטיניות ולהגדיל את מספר המתנחלים.

סרי נוסייבה, האיש הטוב והתמים משהו שהאמין שעמי אילון הוא רציני (עד שהתברר כי גם הוא הצטרף לממשלה שמשטה בעולם כאילו יש “תהליך שלום”) הגיע בסופו של דבר למסקנה, שישראלים רבים הגיעו אליה זה מכבר, כי לאור העובדה ש-300 אלף מתנחלים הועברו מישראל לשטחים הכבושים, (גם בימים אלה הבניה והגדלת האוכלוסייה היהודית שם נמשכת), אין מנוס אלא לשנות כיוון לעבר הפתרון הדרום אפריקני של מדינה אחת לשני העמים.

יש להניח כי גם הרשות הפלסטינית, הכנועה והמושחתת, שהולכת ומאבדת את שארית יוקרתה בקרב עמה, לא תוכל לסחוב ללא גבול את תרמית “תהליך השלום”, ותגיע אף היא למסקנה שממשלת ישראל לא מוכנה לשלום האפשרי היחידי, המבוסס על תכנית השלום של הליגה הערבית, (שעיקריה: נסיגה ישראלית לקו הירוק, הקמת מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים,  פירוק ההתנחלויות, פתרון מוסכם לבעיית הפליטים ושלום מלא עם כל העולם הערבי), תחזיר את המפתחות והאחריות המלאה לשטחים הכבושים תחזור שוב לישראל.

כמי שתמך שנים רבות בפיתרון של שתי מדינות, ברור לי כי כיום המצב הוא כמעט בלתי הפיך. נסיגה לגבולות הקו הירוק ופינוי ההתנחלויות פירושם מלחמת אזרחים.  באופק לא נראה אברהם לינקולן ישראלי שיחליט לבטל את העבדות וההשתעבדות למתנחלים, המקבילה הישראלית של בעלי העבדים באמריקה,  גם במחיר של מלחמת חורמה בהם עד הכנעתם המוחלטת.  נתון אחר שיכול היה  להשאיר את פיתרון שתי המדינות כאופציה,  הוא חרם מקיף על ישראל, כלכלי וספורטיבי, בדומה לחרם על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שהיה מביא את ממשלת ישראל ומרבית הציבור מהר מאד למסקנה כי זה מחיר שאינם מוכנים לשלם למען הכיבוש וההתנחלויות,  והיו מעדיפים עימות חריף ואלים, גם בכוח הנשק אם אין מנוס, שיכניע את המתנחלים, הלומי הזיות מלכות ישראל והבעלות על הקרקע מכוח מסמכי נדל”ן תנכיים.  אולם גם תרחיש כזה לא נראה באופק.  אשר על כן הגעתי אף אני למסקנה שהדרך היעילה והנכונה לבטל את העבדות, היא ביצירת מדינה אחת. באין ברירה פיתרון זה יגרוף תמיכה בינלאומית הולכת וגוברת.

שלא יהיו אי הבנות, זה לא יהיה ערב של שושנים. מדובר בתהליך קשה ומאתגר שידרוש תעצומות נפש ועוצמות רוחניות ופוליטיות להצלחתו. כל מי שזכויות אדם ושיווין ערך האדם הוא עקרון שאין עליו פשרות ייתן יד לאינטגרציה בין ישראל לפלסטין.

על מנת שישראלים יבינו ויחושו לאן הדבר מוביל, הם יכולים לקבל מנה ראשונה בבחירות הקרובות לעיריות. אם הפלסטינים במזרח ירושלים יקבלו החלטה נבונה להפסיק עם החרמת הבחירות לעירייה ולהשתתף בבחירות, הן לראשות העיר והן למועצה, תעבור ירושלים לפאזה חדשה.

זה יהיה גם מבחן לדמוקרטיה הישראלית. האם ישראל תעמיס מכשולים בפני רשימה פלסטינית? האם השב”כ “יתריע” ויבקש לאסור על הרשימה להתמודד? האם בג”צ ייתן לכך יד? יהיה מרתק.

עבור מרבית הישראלים תהליך האינטגרציה ומתן שוויון זכויות לפלסטינים ברחבי המדינה החדשה, יהיה כואב.  מי שהתרגלו במשך 40 שנים להיות עם אדונים יצטרכו לעבור תהליך גמילה מיוסר. שני מיליון תושבי הגדה ומיליון וחצי תושבי עזה יהיו באחת לאזרחי מדינת ישראל (שגם שמה ישונה לאור המאזן הדמוגרפי החדש) , והפליטים שם ידרשו לשוב למקומות מהם גורשו: אשקלון, אשדוד, יפו, לוד, רמלה ועוד כפרים רבים. הפתרונות לא יהיו פשוטים אבל אפשריים. כפי שבנו את נצרת עלית למהגרים יהודים, כך אפשר יהיה לבנות את אשדוד ואשקלון החדשות למען הפליטים הפלסטינים. פליטי מחנה דהיישה ליד בית לחם ירצו לחזור לכפר זכריה ממנו גורשו, ולכן ייבנה ליד מושב זכריה היהודי זכריה הפלסטינית. עם הזמן יראו שני הצדדים כי ניתן לחיות איש ליד רעהו ובמשך הזמן גם אחד בתוך השני.

אין ספק, יהיו יהודים שלא יוכלו לשאת את ההתפתחות החדשה ויהגרו מכאן, אבל יישארו די והותר כדי לא לבטל את אופייה הדו לאומי של המדינה. שתי הקהילות יצטרכו ללמוד לחיות תחת אותה קורת גג, תוך שכל אחת שומרת על ייחודה התרבותי והלאומי.

המדינה החדשה תצטרך למצוא את האיזון הנכון בין זכות השיבה לחוק השבות.

יהיו מתחים, אולי גם ניסיונות לחבל בתהליך באמצעות מחתרות כאלו ואחרות, כפי שהיה בדרום אפריקה, אבל מרגע שהתהליך יתחיל הוא עשוי לצבור תאוצה ולהצליח בניגוד לתחזיות החורבן.

המתנחלים הגזענים עשויים להירשם בהיסטוריה, בעל כורחם, כמי שבאו לקלל ונמצאו מברכים, מי שבניגוד לרצונם האיצו את הקמת המדינה החילונית והדמוקרטית המשותפת לשני העמים.