יראון פסטינגר, ידידי, אמרתי לכם שבומבך ידפוק אתכם!
|
כיצד, במו-ידיהם, בנו לעצמם יראון פסטינגר ושי סגל, בבחירות של שנת 2003, את היריב הקשוח ביותר לבחירות של שנת 2007 לראשות הלשכה.
בימים אלה השתתפתי במפגש אוהדים של עורך-הדין יראון פסטינגר, אשר יתמודד השנה פעם נוספת על תפקיד ראש לשכת עורכי-הדין.
במהלך הנאומים קונן אחד הדוברים על כך שאילן בומבך, יו”ר ועד מחוז תל-אביב של הלשכה, הכריז כי יתמודד גם הוא על ראשות הלשכה, ובכך הוא יפגע בסיכוייו של מחנה פסטינגר.
נכון שאנחנו מדינה חופשית, ולכל אחד מותר להתמודד על כל תפקיד, אבל, כך הדובר, “במקום שבומבך יעשה, כמקובל, שתיים-שלוש קדנציות במחוז תל-אביב לפני שהוא רץ לראשות הלשכה, אצה לו הדרך אחרי קדנציה אחת בלבד, ובכך הוא גומל לנו רעה-תחת-טובה, אחרי שאנחנו עזרנו לו בבחירות הקודמות, מול אורנה לין”.
עובדתית זה נכון: שני מועמדים לראשות הלשכה תמכו בבומבך בבחירות הקודמות (2003) באילן בומבך, אשר התמודד מול אורנה לין על ראשות ועד מחוז תל-אביב: יראון פסטינגר ושי סגל. הם תמכו בו משום שאורנה לין שייכת למחנה שלמה כהן, ראש הלשכה, אשר התמודד מולם על הקדנציה השנייה שלו, והם תמכו בו כדי לקנות את אהדת תומכיו, בבחינת אנחנו נתמוך בכם בהתמודדות המחוזית, ובתמורה אתם תתמכו בנו בהתמודדות הארצית.
לגיטימי, אבל האם גם חכם?
בבחירות הקודמות עבר שלמה כהן את מחסום ה-40% בזכותם של קולות בודדים, ובכך זכה במירוץ כבר בסיבוב הראשון. אם מחנה בומבך היה מספק את הסחורה, בין לפסטינגר, בין לסגל, הבחירות לא היו מסתיימות בסיבוב הראשון, ובסיבוב השני היו כל הכוחות האופוזיציוניים מתאחדים סביב יראון פסטינגר, והוא היה נבחר כראש הלשכה.
בניתוח שלי את תוצאות הבחירות ההן אמרתי, בין השאר:
ובאמת, מדוע?
כפי שכבר כתבתי, כל המועמדים הציעו פחות או יותר את אותם הדברים: מאבק במשמרת השנייה, “העלאת קרנו של המקצוע”, וכרטיסי קולנוע בהנחה.
האם למישהו מהמועמדים הייתה בשורה כלשהי? לא.
האם מישהו התייחס לתפקידיה הסטטוטוריים של הלשכה? אף לא אחד מהם.
הצעתי גם ליראון וגם לשי להעלות את ענייני האתיקה והדין המשמעתי על ראש שמחתם, אך הם לא אבו שמוע.
האם נהגו כך משום שגם הם רואים בנושא הזה חלק מעוגת-השררה, אשר אין לוותר עליה?
האם נהגו כך משום רצונם להתחבק בפומבי עם אילן בומבך, ראש משטרת המחנה התל אביבי, בניסיון לרכב על הפופולאריות הגואה שלו?
אבל גם לבומבך, אשר הוכיח את עצמו כשועל פוליטי לא קטן, היה אינטרס להתחכך ביראון ושי, ולרכב על הפופולאריות האנטי-שלמה-כהן שלהם.
והתוצאה היא שהם בנו לעצמם את היריב הקשוח ביותר לבחירות הבאות. את אילן בומבך כמועמד 2007 לראשות הלשכה.
ובמלים אחרות – הם הקריבו את העתיד הרחוק-יותר שלהם על מזבח ההווה, אבל ההימור לא עלה יפה, והם גם אכלו את הדגים, גם חטפו את המכה, וגם עשויים לשלם את המחיר, בבחירות הבאות.
אז הבחירות הבאות כבר בשער, והם בוכים על הנחש אשר גידלו בחצרם, וכעת הוא מאיים להכיש בהם-עצמם.
מה עושים עכשיו, יראון?
המלצת היום:
לקראת הבחירות בלשכת עורכי הדין, 2007: “קירותיהם מרוחים בצואה” (א): בומבך ושות’ – המתועבים בע”מ