תמצית הפרקים הקודמים:

דוד מדיוני, מנהל הרשות לאכיפה וגבייה מתהדר באתר שלו ב”שקיפות” הליכי ההוצל”פ.

לנו, במערכת האתר של קימקא, הדבר נראה תמוה למדי, וממש לא אמיתי, ולכן פנינו למדיוני ב”שאילתא” קטנה.

להפתעתנו אכן קיבלנו תשובה – לא ממש מלאה – אבל זה יותר מלא-כלום.

מה נותר לנו לעשות? להמשיך ולשאול, אז המשכנו ושאלנו, אבל קיבלנו תשובה לא מלאה, וגם כאשר ביקשנו הבהרות נוספות, זכינו לתשובה מעניינת – אבל לא לעניין.

הוספנו ונתנו לעו”ד ענת ליברמן הזדמנות אחרונה להבין מה באמת רוצים ממנה, לפני שאנחנו מסיקים משהו על מגבלותיה האישיות, אבל אז, כשהיא כבר הבינה, היא החליטה שיש לנו “טענות” (למרות שאנחנו רק שאלנו!), והמציאה משהו חדש.

המשהו החדש היה הפנייתנו אל “הרשם המטפל בתיק”, כאילו הוא הדובר של רשות האכיפה והגבייה. אנחנו שפשפנו את עינינו בתימהון, ובקשנו ממנה הבהרות. למרות שההבהרות לא הגיעו מעולם, פנינו אל הרשם המטפל, אבל, מטעמי הנימוס, פנינו אליו באמצעות הממונה על הרשמים, השופט שמעון שטיין.

משנקפו הימים והממונה לא טרח לענות לנו, אזרנו אומץ, ופנינו במישרין אל הרשם המטפל, אבי כהן, אבל גם הוא לא טרח לענות לנו, למרות שצייננו במפורש שאנחנו פועלים על פי הנחייתה של המחלקה המשפטית של הרשות.

לאור הכשלון הזה במימוש הנחיותיה של ענת ליברמן, פנינו אליה, בשאלה מה עושים עכשיו, ואמרנו כי אפשר לנחש בוודאות כמעט מוחלטת שגם הפעם היא לא תגיב.

והיא אכן לא הגיבה, אבל, ככל הנראה, היא רמזה לממונה על הרשמים שאחרי חודשיים וחצי מן הראוי להשיב על פנייתנו אליו.

הממונה על הרשמים כידרר את הבקשה אל אגף הביקורת ופניות הציבור.

מטעם האגף ענתה לנו גברת בשם ברטה כהן, אשר “לימדה” אותנו שאם אנחנו רוצים מידע על תיק הוצל”פ מסויים, עלינו “להגיש בקשה”, עם העתקים לזוכה וכו’, ולחכות ל”החלטה”.

אנחנו חוזרים אל השופט שמעון שטיין ואל הגב’ כהן, ומבהירים להם בצורה חד-משמעית: אנחנו, תחקירני התקשורת, לא “מגישים בקשות” ומחכים להחלטות. תשכחו מזה!

שורו-שורו:

רשת האתרים של קימקא

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

4.10.2010

לכבוד

השופט שמעון שטיין                                                הגב’ ברטה כהן

הממונה על הרשמים                                              אגף הביקורת ופניות הציבור

רשות האכיפה והגבייה                                            רשות האכיפה והגבייה

ירושלים                                                                  ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: שקיפות בהליכי ההוצל”פ (למכתבה מס’ 427/10 מיום 8.8.2010 של הגב’ כהן)

בפתח הדברים נביע תהייה מדוע פנייתנו מיום 27.5.2010 לא זכתה לשום התייחסות במשך חודשיים וחצי, אלא רק לאחר שפנינו אל עו”ד ענת ליברמן, סגנית היוהמ”ש של הרשות, בנסיבות אותן אפרט למטה מכאן.

נבהיר מיד: לא רק שאנחנו לא “צד” בתיק אשר לגביו ביקשנו פרטים, אלא שאנחנו גם לא “צד שלישי”, ואנחנו לא מגישים שום “בקשה ללשכת ההוצאה לפועל”, כלשונה של תקנה 15א'(א), אליה אתם מפנים אותנו.

אנחנו עיתונאים, ולא “מגישי בקשות”, ואנחנו ילדים טובים וחיילים ממושמעים, אשר עושים את מה שאומרים לנו, כדי למלא על הצד הטוב ביותר את שליחותנו הציבורית והמקצועית.

וכעת להשתלשלות העניינים עד למכתבנו זה:

א.       מנהל רשות האכיפה והגבייה, מר דוד מדיוני, אומר דברים ברורים באשר לשקיפות בהליכי ההוצל”פ – הן כלפי הציבור בכלל, והן כלפי החייבים בפרט;

ב.       לאור דבריו של מר מדיוני פנינו אליו והזמנו אותו ליתן לנו מספר הבהרות באשר לשקיפות הזאת.

ג.        מר מדיוני הפנה את הנושא אל המחלקה המשפטית, אשר ענתה לנו על פנייתנו אליו.

ד.       מלכתחילה תהינו מדוע הנושא לא מועבר למחלקת הדוברות, אשר, מטבע הדברים, היא זו הממונה – מקצועית וארגונית – על הקשר עם התקשורת, אבל, כאמור, אנחנו ילדים טובים, ולא מתערבים ב-indoor management של הגופים אליהם אנחנו פונים.

ה.      לאחר כמה סבבים של התכתבות, בהם קיבלנו “הרצאות כלליות”, ביקשנו פרטים ספציפיים על תיק אקראי, כדי לראות כיצד השקיפות המוצהרת “פועלת בשטח”.

ו.         בשלב הזה הפנתה אותנו הגב’ ליברמן אל “הרשם המטפל בתיק”, וגם כאן תהינו מה לרשם המטפל בתיק (אשר כמוהו כשופט המטפל בתיק של בית משפט) ולענייני הדוברות, אבל אנחנו ילדים טובים, ולא מתערבים ב-indoor management של הגופים אליהם אנחנו פונים.

ז.        את תהיותינו אלה שטחנו במכתבנו מיום 30.5.2010 אל הגב’ ליברמן, אבל היא, שברוב המקרים הייתה עונה לנו בו-ביום, או לכל המאוחר ביום המחרת, לא טרחה הפעם לענות לנו.

ח.      משלא קיבלנו תשובה מהגב’ ליברמן, החלטנו בכל זאת לפעול על פי הנחייתה, כי, כאמור, אנחנו ילדים טובים, ולא מתערבים ב-indoor management של הגופים אליהם אנחנו פונים.

ט.       יחד עם זאת סברנו כי מן הנימוס יהיה שלא לפנות אל הרשם במישרין, ולכן העדפנו לפנות אליו באמצעות הממונה על הרשמים. בפנייתנו זו לא מצאנו לנכון לציין כי אנחנו פונים על פי הנחתתה של סגן היוהמ”ש, משום שסברנו, לפי תומנו, כי כל היחידות של אותה הרשות מדברות שפה אחת ודברים אחדים, ואם המחלקה המשפטית הפנתה אותנו אל הרשם המטפל, סימן הוא שכך רואים זאת כל העוסקים במלאכה.

י.         משלא זכינו לשום תגובה מהממונה על הרשמים, אזרנו אומץ, ופנינו במישרין אל הרשם המטפל (אבי כהן), אבל כדי להסיר כל ספק, צייננו כי אנחנו פועלים על פי הנחייתה של המחלקה המשפטית, וגם שלחנו אליה העתק גלוי.

יא.     גם הרשם המטפל לא טרח לענות לנו.

יב.     משכך הווה חזרנו אל הגב’ ליברמן, ביום 2.8.2010, בשאלה מה לעשות עכשיו, אחרי שפעלנו על פי הנחייתה (כי, כאמור, אנחנו ילדים טובים, ועושים בדיוק את מה שאומרים לנו לעשות), ואל מי לפנות כדי ליהנות מהשקיפות בה משתבח מר מדיוני.

יג.      הגב’ ליברמן, אשר, כאמור, ברוב המקרים הייתה עונה לנו בו-ביום, או לכל המאוחר ביום המחרת, לא טרחה גם הפעם לענות לנו, ותחת זאת קיבלנו מהגב’ כהן את המכתב שבנדון.

האם חודשיים וחצי לתשובה – זה היחס שלכם לתקשורת?

השאלה הראשונה אותה אנחנו מפנים אליכם – כעיתונאים – היא: האם רק בזכות מכתבי אל הגב’ ליברמן, מיום 2.8.2010, זכינו להתייחסות למכתבנו אל כב’ השופט שטיין, מיום 27.5.2010, או שמשך הזמן הזה – חודשיים וחצי! – משקף את קצב הטיפול הרגיל שלכם בפניות של עיתונאים?

השאלה הזאת, אגב, עומדת בפני עצמה, בלי קשר ל”שקיפות”.

ולגופו של עניין: אנחנו לא “מבקשים”, אנחנו תחקירנים!

ולגופו של עניין: אין לנו שום כוונה להגיש כל “בקשה”, או “בקשה מסודרת”, כלשונכם. תשכחו מזה.

אנחנו פנינו אל מר מדיוני, ולא אל לשכת ההוצל”פ, מכוח הצהרתו בדבר ה”שקיפות”, וכל מה שבא לאחר מכן, היו מכוח הנחייתו המנהלית של מר מדיוני עצמו. יתירה מזאת, הדעת אינה סובלת שתחקיר עיתונאי בנושאים שקיימת לגביהם שקיפות מוצהרת, תצריך התייחסות של גורמים שלישיים, יהא מעמדם אשר יהא.

הדעת גם אינה סובלת שפנייה של התקשורת תצריך שלושה ימים להמצאתה למישהו, והמתנה של ימים נוספים (20, כמקובל אצלכם) עד שאותו מישהו יואיל בטובו להגיב, וזמן בלתי ידוע עד ל”החלטה” של גורם שיפוטי כלשהו, כאשר מדובר בעניינים מנהליים אשר בטיפולם של הגורמים המנהליים.

ומה עם התקשורת רוצה לקיים תחקיר על 100 או 1000 תיקי הוצל”פ אקראיים? האם היא תצטרך להגיש 100 או 1000 “בקשות”, ולהיות תלוייה בחסדיהם של הזוכים והרשמים? תשכחו מזה!

במאמר מוסגר נציין כי, במקביל לפנייתנו אל מר מדיוני, פנינו גם אל מספר חייבים, כולל החייב בתיק המסויים שלגביו הופניתי ע”י המחלקה המשפטית אל “הרשם המטפל בתיק”, כדי להגיע באמצעותם אל נשוא התחקיר, אבל מסתבר כי השקיפות אינה קיימת לגביהם, כבעלי-מעמד בתיקים ההוצל”פ, גם אם הם מגישים בקשות כאמור בתקנה 15א(א) אליה אתם מפנים אותנו.

והשורה התחתונה, להיום: עליכם להחליט אם אתם כפופים למר מדיוני, בכל הנוגע לקשר עם התקשורת, אם לאו: אם כן, תענו בבקשה על השאלות, ואם לאו – תגידו את זה לעו”ד ענת ליברמן, עם העתק אלינו.

בברכה ובכבוד רב,

 

שמחה ניר,              עו”ד

עורך                     ראשי

רשת האתרים של קימקא

העתקים:

השר מיכאל איתן, השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור

הפרופ’ יעקב נאמן, שר המשפטים

חה”כ אורי מקלב, יו”ר ועדת הכנסת לפניות הציבור

חה”כ יואל חסון, יו”ר ועדת הכנסת לביקורת המדינה

חה”כ דוד רותם, יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט

מר דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה

עו”ד ענת ליברמן, סגנית היועצת המשפטית, רשות האכיפה והגבייה

האתר של קימקא