התערבות בית משפט שבערעור – בנזק נלווה/לא ממוני

התערבות בית משפט שבערעור – בנזק נלווה/לא ממוני

ד”ר אינג’ אברהם בן-עזרא
15.05.2009 11:09

התגבשה הלכה פסוקה עם פסיקת בית המשפט העליון, לפיה לא יימנע בית המשפט בערכאת ערעור מלדון בנזק לא ממוני, ולפי הנסיבות, להתערב בקביעותיו של בית המשפט בערכאה הנמוכה ולשנותן.



התערבות בית משפט שבערעור – בנזק נלווה/לא ממוני

מאת: ד”ר אינג’ אברהם בן-עזרא

 

יש סברה כי בית המשפט בערכאת ערעור לא יתערב בפסקו של בית המשפט שמתחתיו בנושאים של שיקול דעת לגבי עגמת נפש ונזק לא ממוני אחר, וזאת מהטעם בשית המשפט קמא הוא אשר שמע את העדין ובחן את הראיות, ואילו עיקר תפקידו של בית המשפט בערכאת ערעור הוא להתייחס לטענות משפטיות.

 

לפעמים – הערכה נמוכה מדי של עגמת נפש, מקורה בגישה משפטית מסוימת של בית המשפט, על אף המרכיב הסובייקטיבי הכלול בה, ואז – ככל שבית המשפט בערכאת הערעור יכול לזהות גישה כזו – הוא גם יתערב בכך בפסק דינו.

 

אמנם בית המשפט שבערעור לא אמור לשמוע עדים וכיוצא בזה, אולם הוא בהחלט יכול להסיק מסקנות מתוך ניתוח הגיוני-משפטי של מה שמובא בפניו ולנתח את פסק הדין ועיקרי הטיעון כדי לפסוק נזק לא ממוני ונזק נלווה מבלי לערער את התשתית העובדתית כהוא זה כפי שנקבעה בערכאה שמתחתיו.

 

סביר וידוע כי ליקויי בניה – גורמים לעגמת נפש, במיוחד ליקויי רטיבות וסדקים, וככל שראש נזק זה [עגמת נפש] לא מצא את ביטויו בפסק הדין – יכול בית המשפט בערכאה הגבוהה להשלים ולפסוק זאת.

 

סביר וידוע כי סוג מסוים של ליקויים בדירה מצריך יציאת הדיירים מן הדירה וטיפול בשמירת הציוד והריהוט, לתקופת התיקונים, וככל שנזק נלווה זה לא מצא את ביטויו הנאות בפסק הדין – מוסמך בית המשפט בערכאת הערעור להשלימו.

 

ראה בעניין זה סעיף מס’ 2 מתוך ע”א 1504/99 אנה ויצחק קומרז נ’ מישנאל בע”מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטים:י’ גולדברג, ד’ בר אופיר, י’ שטופמן, לא פורסם, מובא להלן בשלמות.

 

בית המשפט העליון מצא לנכון לבדוק בדקדקנות את שיעור הפיצוי בגין עגמת נפש ולהפחיתו ב- 20% מ- 25000 ₪ ליחידת דיוק לכדי 20000 ₪ – תוך הבהרה כי אין בהכרח תאימות בין גובה עלויות התיקונים בדירה לבין גובה הפיצוי בגין עגמת נפש, כי יש וליקוי שתיקונו לא יקר – גורם לנזק רב לדיירים. מדובר בע”א 6450/05 סולל בונה בע”מ ואח’ ואבנר אברמוביץ’ ואח’ נ’ שיכון ופיתוח, שופטים: מ’ נאור, א’ חיות, י’ דנציגר, פדאור 08 (37) 616, להלן ציטוט – סעיף 18 מפסק הדין:

 

18.בתביעתם עתרו הרוכשים לפיצוי בשיעור של 25,000 ש”ח בגין עוגמת נפש עבור כל בית. בית המשפט נעתר לבקשתם וחייב את חברת שיכון ופיתוח לשלם לרוכשים את מלוא הסכום המבוקש בגין ראש נזק זה, אך קבע כי רוכשים שמכרו את בתיהם ורוכשים משניים יהיו זכאים לפיצוי מופחת. חברות הבנייה וחברת שיכון ופיתוח טוענות כי הפיצוי שפסק בית המשפט בגין עוגמת נפש מופרז ואינו עומד ביחס ראוי למהות ליקויי הבנייה שנמצאו ולגובה הפיצויים שנפסק בגינם ועוד מדגישות הן כי הפיצוי בגין עוגמת נפש עולה בחלק מן הדירות על עלות תיקון הליקויים. הרוכשים מצידם מלינים בערעור שכנגד על קביעתו של בית המשפט בהחלטתו המתקנת מיום 7.7.2005 לפיה רוכשים שבבעלותם יותר מבית אחד יהיו זכאים לפיצוי אחד בגין עוגמת נפש בסך של 25,000 ש”ח.

אני סבורה כי יש להפחית מן הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לרוכשים. בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ’ ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע”א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע”מ נ’ נחמיאס, פ”ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם).

התנהלותה של חברת שיכון ופיתוח בפרשה אכן העצימה את עוגמת הנפש שנגרמה לרוכשים. ממועד אכלוס הבתים (בשנים 1995-1994) ועד למתן פסק-דינו של בית משפט קמא, במשך כעשור שנים, התנערה חברת שיכון ופיתוח מחובתה לתקן חלק מליקויי הבנייה בבתים חרף פניות חוזרות ונשנות של הרוכשים וכפי שכבר צוין, תיקונים שאותם ניסתה לבצע לא צלחו. מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי גם במהלך המשפט לא הסכימה חברת שיכון ופיתוח להצהיר על הסכמתה לתיקון הבתים ואף לא נענתה לאתגר לתקן את ביתו של רגב אשר תבע, כזכור, אכיפה של ביצוע תיקון הליקויים (ראו פסקה 73 לפסק-הדין). הפגיעה באיכות החיים ובהנאתם של הרוכשים ובני משפחותיהם מן הבתים, כמו גם אי הנוחות הנלווית לתיקונים שבוצעו ויבוצעו, המחייבים במקרים רבים פינוי של הבתים, מצדיקים בנסיבות המקרה פסיקת פיצויי עוגמת נפש בשיעור גבוה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענת חברות הבנייה וחברת שיכון ופיתוח כי הפיצוי שנפסק בגין עוגמת נפש גבוה מעלות תיקון הליקויים בחלק מן הבתים וחורג מן המקובל בכגון דא. לא ניתן גם להתעלם מכך שבית משפט קמא פסק לבסוף את מלוא הסכום שנתבקש בעניין זה על ידי הרוכשים, אף על פי שקבע כי יש להביא בחשבון בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש את העובדה כי “…גם לתובעים יש חלק כלשהו במצבם הירוד של הבתים” (פסקה 73 לפסק הדין). בנסיבות אלה, אני סבורה כי ראוי להעמיד את שיעור הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 20,000 ש”ח עבור כל תובע.”

 

אפשר לקבוע כי התגבשה הלכה פסוקה בעניין זה, לפיה לא יימנע בית המשפט בערכאת ערעור מלדון בנזק לא ממוני ולפי הנסיבות להתערב בקביעותיו של בית המשפט בערכאה הנמוכה ולשנותן.


פסק הדין המחוזי:

 

 

 

בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו                                                        ע”א 001504/99

 

בפני כב’ ההרכב:

            י’ גולדברג, אב”ד

            ד’ בר אופיר, שופט

            י’ שטופמן, שופטת

 

בעניין:

1.      אנה קומרז

2.      יצחק קומרז                                                                       המערערים

 

נגד

1.      מישנאל חברה להשקעות ובנין בע”מ

2.      מסיקה ברוך בע”מ                                                 המשיבות

 

פסק דין

 

1.      המערערים הגישו תובענה כספית נגד המשיבות, לפיצוי בשל ליקויי בניה בדירה ופגמים חמורים בה. הדירה נמכרה למערערים על ידי המשיבות. במאמר מוסגר עלינו לומר כי המשיבה 1 נמצאת בהליכי כינוס ולכן לא התייצבה לדיון בפנינו, ומכל מקום היא חדלת אמצעים. המשיבה מס’ 2 בלבד התייצבה לדיון בערעור זה.

התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית משפט השלום [השופט א’ רצ’בסקי] לא הקלה עלינו לעמוד על היקף הנזקים שנגרמו ואנו השתדלנו להבין אותם הן לפי האמור בפסק הדין והן לפי הנאמר בעיקרי הטיעון של הצדדים. בית המשפט ביקר בדירה נשוא הדיון והתרשם מהליקויים שהיו בה. בסופו של דיון חייב את המשיבות לשלם למערערים פיצוי בשל תיקוני סדקים על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בסך 4300 ₪, ופיצוי על פי חוות הדעת ת/12 [לעניין הבידוד הטרמי והאיטום של הגג].

בגוף פסק הדין קבעה הערכאה הראשונה את הנחיצות שבתיקון הגג [לפי ת/12] במחיר מוערך על ידי המומחה בסך של 21,594 ₪ [עמ’ 10 לפסק הדין]. וכך נקבע חוב פסוק בסך 25,894 ₪ [4300 + 21594 ₪]. המערערים מלינים על סכום זה וטוענים כי מגיע להם סכום גבוה יותר. גם אנו סבורים כי הסכומים שנפסקו נמוכים מדי ואינם משקפים נכונה את הנזקים אשר נגרמו למערערים.

 

2.      מתוך פסק הדין קשה לנו להבין מדוע קמץ בית המשפט את ידו, ולא פסק סכומים נוספים המהווים תולדה טבעית של הנזקים שהוא עצמו אישר את קיומם. נכון שהמערערת העידה שהיא התמקדה כל העת בסדקים שנקבעו בדירה, והתעלמה מנזקים אחרים, אלא שגם בתחום נזקי הסדקים מנע בית המשפט מהמערערים סכומים נוספים המגיעים להם בשל קיום הסדקים בלבד. קביעתנו היא שהמערערים אכן התמקדו בנושא הסדקים ובהם בלבד, וכפי שעולה מקביעותיו של השופט הנכבד ברור שהסדקים הללו בולטים לעין ומהווים פגם חמור בדירה.

לדעתנו יש מקום לקבוע סכום גלובלי כפיצוי נוסף בעניינים הבאים: עגמת נפש, הוצאות וטרחה עקב הצורך בפינוי הדירה לצורך תיקונים, הוצאות המומחים, שכר טרחת עו”ד ואגרות משפט בערכאה הראשונה. עיינו בחישובים של בא כוח המערערים ובתגובת בא כוח המשיבה 2, והחלטנו לקבוע סכום גלובלי כערכו להיום, שיתן ביטוי לנזקים הנוספים שלא הוכרו על ידי השופט הנכבד. אנו מעמידים את הסכום הגלובלי המגיע למערערים על סך 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון. סכום זה מגיע בנוסף לסכום שנפסק על ידי הערכאה הראשונה.

אין מקום לקבוע פיצוי בשל ירידת ערך מכיוון שלא הובאו ראיות משכנעות לעניין ראש נזק זה.

 

3.      סיכומו של דבר: אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי על המשיבה מס’ 2 לשלם למערערים, באמצעות בא כוחם, סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת כחוק מהיום ולד לפירעון. הכול בנוסף לסכומים שפסק בית משפט השלום. המשיבות במאוחד ובנפרד ישלמו למערערות שכר טרחת עו”ד בערעור זה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע”מ, הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת כחוק מהיום ועד לפירעון.

ניתן היום, ט’ באדר א’ תש”ס, [15 פברואר 2000], בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

 

 

י’ גולדברג, שופט                      ד’ בר אופיר, שופט                     י’ שטופצן, שופטת

 

 

 

 

 

‏15 מאי 2009


לכתבה המלאה במקור



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר