במילים אחרות, פשוטות ועובדתיות: חבורה של כלומניקים בלי שום נסיון בעשייה עצמה, מקבלת הון עתק מכספי משלם המיסים כדי למתוח מבוקר עד ערב ביקורת צדקנית מתחסדת בנושאים שמעולם לא הבינו בהם, כנגד כל העושים יום ולילה במלאכה.
 
מן הסתם כמו כל מי שעושה משהו בחיים – גם הנחקרים האומללים הללו, שפעם היו גנראלים מנופחים וכעת רועדים כמו עכברים פצועים בכלוב, לא רק עושים אלא מן הסתם גם טועים.
 
גם אם נערוף את ראשיהם של כל אלה שעשו וממילא טעו ומסוגלים ללמוד מהנסיון החשוב שצברו – עדיין נישאר עם חבורת הכלומניקים המעונבת הזו של אוכלי החינם וסוחרי השינאה, אשר תנהל את המדינה באמצעות הסחר בסם-השינאה והרדיפה שהם ממכרים אליו את כל האספסוף – עד שכל המדינה הפכה למחול שדים וצייד מכשפות מטורף של קאניבלים צמאי דם המחפשים הלוויה מאחורי כל פרח.
 
הדוגמא האחרונה, ממחישה עד לאן דרגות הטימטום והאבסורד (והשיפלות) הגיעו.
 
בני סלע ברח. כמו שבכל מדינה נורמאלית, פעם בכמה שנים, בורח איזה אסיר נואש או נועז או בר מזל או ביש מזל מתוך האלפים שנשמרים כראוי.
 
מה אז? מייד עדר של בבונים חסרי אינטיליגנציה וצמאי דם זעקו לערוף את ראשו של המפכ”ל, ושל נציב השב”ס ושל מפקד מחוז תל אביב, ומזל שלא ביקשו להדיח את נשיאת בית המשפט העליון בגלל שהרי זו –לפי אותה שיטה- אשמתה שאיזו מזכירה של בית דין הוציאה זימון שגוי לדיון משפטי אחד מתוך מאה אלף המתקיימים בכל חודש…
 
המדינה כולה חייבת להיגמל מהסם המטורף הזה, סם השינאה וההלקאה העצמית.
 
המדינה כולה חייבת להבין שהטעות היא אחד המרכיבים הכי חשובים של העשייה, ההתפתחות, השיפורים והשיכלול. כולנו חייבים להבין שהשאיפה שלנו להיות מונהגים על ידי אנשים החפים מטעויות פירושה להיות מונהגים על ידי אפסים שלא עשו כלום בחייהם, כי רק מי שלא עשה לא טעה.
 
המדינה כולה חייבת להבין שאם המפכ”ל ומפקד המחוז היו מבזבזים את זמנם בכל רגע נתון משעות היממה כדי לבדוק בכל מעשה של כל שוטר זניח אם ההנחיות השיגרתיות למדי של כבילת אסירים מקויימות על ידי שוטר מקוף כזה או אחר – אף אחד במשטרה לא היה יכול להתפנות לעבודה עצמה וללכידת עבריינים, כי כולם היו עסוקים בבדיקות ובדיקת הבודקים ובדיקת בודקי הבודקים, כדי לוודא שהדיו בעט שחותמת על כל טופס היא בצבע הנכון ובדיוק לפי הנוהלים והפקודות.
 
כל מדינה החפצה בחיים זקוקה נואשות בדיוק לאותם בעלי נסיון שטעו, נכוו ברותחין, ויזהרו שבעתיים בפושרין.
 
אינטרס החיות והקידמה של כל מדינה מחייב שירות חיוני של בעלי נסיון (כולל טעויות) המסוגלים לעשות ולא אימפוטנטים התוקעים כל עשייה מפחד הכשלון.
 
אז היום המשטרה היא הקרבן התורן על הגליוטינה. אבל ראו מי היו על השיפוד של סוחר סם השינאה ממערכת המשפט ואיזה אסונות זה המיט על כולנו:

את החיוניות של שירותי הבטחון של מדינת ישראל איבדנו, כשחבורת כלומניקים משפטית ריסקה והשפילה ודיכאה בפרשת קו 300 את מסוגלותם של כל ראשי ולוחמי האירגון החיוני ההוא להילחם בטרור, כשהם הפכו אותם מגיבורי ומגיני העם, לאוייב הציבור מספר אחת. עברו מאז שנים הרבה. היום על הריגת מחבל בלא משפט אין אפילו משועמם אחד בעולם כולו שיטרח לכתוב על זה ידיעה בעיתון בכלל – אבל אצלנו, בגל ריסוק השב”כ על ידי מערכת המשפט, פרחה לה האינתיפאדה עד למדינה פלסטינית שבירתה היא רק שאלה של זמן, ולא של מיקום…
 
כנ”ל לקורבן הבא של הקאניבאלים המשפטיים: את החיוניות והנועזות והחינוך לניצחון של חיילי צה”ל דיכאו ביד קשה ואכזרית חבורה מסוכנת של סוחרי הסם הזה, סם השינאה וההאשמה והענישה, בפרשת סברה ושתילה. מאז למד כל חייל וכל לוחם וכל מפקד, כי האוייב מצוי בפרקליטות וממנו יש להיזהר הרבה יותר מאשר מאיזה חיזבלונר בלבנון. כי אם מול הפרקליטות הם ייכשלו – אז הם ובני משפחותיהם ישלמו את המחיר לכל החיים. אבל אם מול החיזבאללה הם ייכשלו – אז לא הם אלא תושבי הצפון מלמעלה ותושבי שדרות מלמטה ישלמו את המחיר, וזה לא שחלילה חיילי צה”ל לוחמיו ומפקדיו הם נגד תושבי הצפון ושדרות, ממש לא – אבל הם באופן טבעי פשוט יותר בעד עצמם. אז קיבלנו את תבוסת לבנון כתוצאה מתבקשת של מדיניות ה”אל תעשה ולא תטעה” שכפתה על הצבא המערכת המשפטית.
 
כעת המסוממים וסוחרי הסמים חוגגים על כדור האקסטזי התורן: מפקד מחוז תל אביב. ואני ממש מתנצל שאני נאלץ לכתוב להגנתו כי עוד בסוף יחשבו שאני מכיר אותו או חפץ ביקרו או משהו. וממש לא…
 
אבל מי שחושב שמפקד מחוז תל אביב צריך ללכת הבייתה, או לעבור תפקיד, או להיענש, או אפילו לקבל הערה פיקודית על בריחתו של בני סלע, ממכר את ציבור המסוממים צמאי הדם שלנו לתוצאה גרועה הרבה יותר: המפקד הבא ידאג למעשיהם של כל שוטרי המקוף הזניחים נהדר. הוא ישקיע בכך את כל זמנו ומירצו כוחו וכשרונו. ומכיוון שיש רק 24 שעות ביממה אז אזרחי מדינת ישראל יצטרכו לחפש מטרה אחרת שתילחם בפשיעה. כי זו עסוקה בשטויות שכפו עליה משפטית…
 
ומי שמשלם את המחיר של ההתמכרות לסם ההענשה העיוורת ולתרבות הנקמה וצמאון הדם שאליו מחנכת אותנו מערכת המשפט – הוא הציבור כולו, אשר מקבל לוחמים ומפקדים ושוטרים ועובדי ציבור עם הזנב בין הרגליים, הפוחדים לזוז מילימטר בלי עיצה של עורך דין. וכל עורך דין מתחיל יודע את כלל היסוד – שמי שלא רוצה לטעות, שפשוט יימנע מלעשות.

סם הענישה והנקמה שמוכרת לנו הפרקליטות ומערכת המשפט, מאלץ את הטועים לשקר בחקירה כדי להציל את עתידם. סם זה מאלץ את ועדות החקירה להגיע תמיד למסקנות הלא נכונות, כי אין סיכוי שאדם שפוי יעיד בפניהם אמת אם האמת הזו עתידה לחסל אותו לצמיתות, וכך הטעות מתקבעת לה כחלק מנורמה של שקר וחיפוי וטיוח טבעיים ואנושיים לחלוטין.

סם הענישה והנקמה והרדיפה שמוכרת לנו מערכת המשפט הופכת את החגיגה על הדם לחשובה יותר מההגנה על הדם.

לכן, מלחמת הציבור נגד סוחרי הסמים האלה חייבת להתנהל ללא פשרות:  יש לתלות את אלה המבקשים לתלות אנשים שטעו. יש לכלוא פרקליטים המבקשים לכלוא אנשים שטעו. יש לנדות כמצורעים עיתונאים המבקשים להוציא להורג עובדי ציבור שטעו. יש להקיא שופטים המענישים אנשים שטעו.
 
יש להכניס את כל הציבור כולו, ובראש ובראשונה את מערכת המשפט והתקשורת, למכון גמילה סגור ומאובטח היטב, מסם השינאה שבו הם סוחרים.
 
מי שלא מזהה את המחלה הזו, הוא מכור. הוא זקוק לגמילה. מי שמבקש לכלוא ולהעניש ולהדיח כל אחד שאולי עשה טעות, חייב לאשפז את עצמו בבית חולים לחולי נפש, במחלקה המתאימה לגמילה מסמים. כי סם השינאה והרדיפה ההדדית הזו שמוכרת לנו מערכת המשפט מסוכן לקיומינו הרבה יותר מהגרעין האיראני.
 
כי אם המדינה תמשיך להיות ארץ אוכלת יושביה ומשרתיה, היא תמשיך לסבול מבריחה המונית של כל מי שמסוגל, ותמשיך במלחמת האחים הבלתי פוסקת בין רודפים תורנים לנרדפים תורנים, כשהגלגל מסתובב וקרב הכנופיות על השליטה במערכת החיסול המשפטית ימשיך לעד, ובמקום להיות עם חופשי בארצנו נמשיך להיות עדר של קאניבאלים מזרח תיכוניים, האוכלים איש את רעהו, לשמחתם של אוייבינו – על שאנו עושים עבורם את המלאכה ובאכזריות שאין מחזה טוב ממנה בשכונת המזרח התיכון ה”חדש”…

לכתבה המקורית המלאה