על כיסוי הוצאות לינה ואירוח של מרצים-בהתנדבות: גם לשופטים מגיע צדק (אפילו שלא מגיע להם צדק)

על כיסוי הוצאות לינה ואירוח של מרצים-בהתנדבות: גם לשופטים מגיע צדק

 

לשכת עורכי-הדין מזמינה מרצים-בהתנדבות (שופטים, עובדי-מדינה ועורכי-דין מן השורה) לכנס השנתי שלה באילת. האם צריכים המוזמנים “להביא סנדביצ’ים מהבית”?

 

המשל

 

מועצת פועלי זרנוגה גימ”ל מקיימת אירוע חגיגי ומתוקשר, ומבקשת להזמין את כב’ ראש הממשלה לנאום בפניה. זה חשוב לה מאוד. זה חשוב לפי-אר שלה, ואם, בהזדמנות חגיגית זו, המוזמן גם ייתן הרצאה מאלפת – נניח בנושא נטל הטיעון וההוכחה לקשר סיבתי בין הרשלנות לתוצאה במשפט פלילי על תאונת-דרכים – מה טוב.

 

או-קיי, משיב כב’. אך לכבוד ולעונג לי יהי הדבר, וכמובן שאני לא אקח מכם כל שכר – לא 3,000 דולר (פלוס מע”מ) ולא בכלל.

 

כב’ ראש הממשלה לא לוקח שכר עבור הופעות כאלה, ומכמה טעמים:

 

ראשית – זה לא יפה. It is not done.

 

שנית – נשארו לו עו”ד כמה לירות מעיסוקו הקודם כעורך-דין ומעבודתו הקודמת כראש עיריה, וגם משכורתו הנוכחית בכלל לא רעה.

 

שלישית – אם יש ממש ברינונים על שחיתויות בהן הוא מעורב, אזי 3,000 דולר (פלוס מע”מ) זה “כסף קטן” בשבילו, אבל דווקא משום כך חשוב לו להראות שבניגוד למיוחס לו הוא רחוק מלהיות רודף-בצע, ולכן הוא יבוא לנאום ולהרצות בהתנדבות מלאה ומוחלטת.

 

אלא מאי? זה לא מכובד שכבוד ראש הממשלה יגיע לאירוע מכובד כזה ברכב הצנוע שהמדינה מעמידה לרשותו (וזה גם לא צודק ולא תקין שהיא תממן את הסולר והבלאי הכרוכים בנסיעה  הזאת), ולכן הוא דורש שהמזמינה תדאג:

 

א.      להסעתו לאירוע ובחזרה ברולס-רוייס מצופה זהב, מלווה בפרשים מעוטרים במנג’טים ושנצים, וכל כיוצא באלה;

 

ב.      למימון אוכל-הנפש שלו באירוע (איך ייראה הדבר שכל המשתתפים יאכלו את שור-הבר, ואילו הוא יצטרך להוציא מכיס מקטורנו סנדביץ’ שהביא מהבית?).

 

ג.       לחדר במלון, החל משעתיים לפי האירוע, ועד לבוקר-שלמחרת (אתם הרי לא מצפים שכב’ יביא אוהל-סיירים, יציב אותו על המדרכה ליד המלון, וישתמש בשירותים הציבוריים של המלון).

 

ד.      למימון נסיעתם, שהייתם וכלכלתם של המאבטחים (מאותם הטעמים).

 

מועצת פועלי זרנוגה גימ”ל מתכנסת לישיבה מיוחדת, ומחליטה לאשר את העלות הכרוכה בהזמנת כב’. לא רק שזה כדאי לה, מבחינת הפי-אר, אלא שרק חלק מזה ימומן מתקציבה השוטף, והשאר – מתקציב ההסתדרות החדשה אשר מיועד לאירועים מיוחדים כאלה.

 

האם ראש הממשלה קיבל ממועצת הפועלים “טובת הנאה”? לא, הוא לא קיבל שום דבר כזה. שום “מתנה”. הוא הוזמן לאירוע, אשר הוצאותיו ממומנות על ידי מי שמקיים את האירוע, ובוודאי שהוא לא יצא מזה ביתרון-כיס.

 

ממילא גם אי אפשר לדבר, במקרה הזה, על “שוחד”, ר”ל, כי, בסך-הכל יש כאן מחווה של כבוד-תמורת-כבוד: אני מעניק לך כבוד בכך שאני מזמינך לאירוע החשוב-לי הזה, ואילו אתה מעניק לי כבוד בכך שאתה בא להשתתף בו. יש לציין, בהקשר זה, כי ראש הממשלה גם לא יכול “לגמול” דבר למועצת הפועלים, משום שמשרדו לא מטפל בענייני עבודה. וכל ענייניה של זו האחרונה מול המדינה מטופלים באמצעות מוסדותיה של ההסתדרות.

 

הנמשל

 

לשכת עורכי-הדין, כידוע, מקיימת מדי שנה כנס שנתי באילת. שאלת עצם קיומו של הכנס הזה, הממומן מדמי-החבר שמשלמים עורכי-הדין, מצריכה עיון רב, אבל זו שאלה נפרדת.

 

ללשכת עורכי-הדין יש עניין רב בנוכחות מסיבית של השופטים בכנס הזה. לא רק בגלל ה”קישוט” – עניין לגיטימי בפני עצמו – אלא גם משום שיש בכך כדי לשים קץ לחרם בן השנתיים של ציבור השופטים על האירועים שמארגנת הלשכה, חרם שהוא תולדה של משוב השופטים של הלשכה – מפעל שהוא לצנינים בעיניהם של שופטי ישראל, אשר סבורים כי להם מותר לבקר את כל העולם, אבל לעולם לעולם אסור לבקר אותם – לא “מוסדית” ולא “אישית”.

 

ואם שופט זה או אחר, במסגרת הכנס, ייתן הרצאה מאלפת בנושא בו הוא נחשב לאורים-ותומים – מה טוב.

 

האם צריכה, או רשאית, הלשכה לממן לשופטים את הטיסה, השהות והלינה באילת, לרגל האירוע הזה?

 

האם רשאים השופטים לקבל מהלשכה את כל אלה, או החזר של הוצאות בגין אלה, אם הוציאו אותן מכיסם הפרטי?

 

ההנחיות לשופטים

 

תחת הכותרת מה שאסור למצגר ומחייב כביכול את הדחתו, מותר לשופטים … מביא לנו שירות גלובל-ריפורט (08.04.2006) את הידיעה הבאה:

 

ועדת האתיקה של השופטים, בראשות השופט בדימוס מישאל חשין, קבעה בימים האחרונים פעם נוספת כי לשופט מותר להתארח בכינוס מקצועי בו הוא מרצה על חשבון הגוף המזמין, ואף לקבל החזר של הוצאות הנסיעה או הטיסה. זאת, בעקבות פנייתו של מנהל בתי המשפט בעז אוקון.

אוקון הפיץ את ההנחיה לכלל השופטים לקראת הכינוס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת שהשופטים חוזרים להשתתף בו לאחר הפוגה של שנתיים. הוא הוסיף הערה כי החלטת הוועדה מהווה היתר לשהות לילה אחד במלון, לא בכל חמשת ימי הכינוס. אם השופט חפץ להאריך את שהותו והלשכה מבקשת לממן זאת – הוא זקוק לאישור מיוחד מוועדת האתיקה של השופטים. אף שופט טרם פנה לוועדה בבקשה כזו.

מתברר שהשופטים המרצים בכינוס זוכים לפריווילגיה מהלשכה, בדומה ליתר המשפטנים העובדים בשירות המדינה: זו מממנת את טיסתם לאילת וכן לילה אחד במלון יוקרתי בעיר. יתר עורכי הדין המרצים בפאנלים השונים נאלצים לממן את שהייתם בעצמם. המצב הזה הרגיז את עו”ד אסף פוזנר שהוזמן להרצות בפאנל בענייני נזיקין, והופתע לגלות שהוא מופלה לרעה. רק שבמקום להתלונן בפני הלשכה בחר פוזנר להפנות תלונה לאוקון.

“מדובר באפליה פסולה של השופטים ועובדי המדינה על-פני עורכי-דין מהמגזר הפרטי”, כתב פוזנר לאוקון. פוזנר הודיע ללשכה כי הוא מבטל את השתתפותו בכינוס הלשכה, והפציר באוקון להודיע, בשם השופטים, כי הם מסרבים לקבל את ההטבה המפלה. אוקון החליט לבדוק את העניין פעם נוספת בוועדת האתיקה, על אף שבטיוטת כללי האתיקה שפירסם הנשיא אהרן ברק לפני כחצי שנה נקבע בבירור ש”שופט שהוזמן להרצות רשאי להתאכסן במקום ההרצאה על חשבון המזמין ואף לקבל החזר של הוצאות נסיעתו”. בתשובתו ציין אוקון, כבדרך אגב, כי בכל הפעמים שבהן הוזמן לאירועי הלשכה מימן את שהייתו מכיסו שלו.

 

מוקירי-זכרי קופצים משמחה, על רגליהם האחוריות

 

כמי שידוע ומוכר כאורב לשופטים מעבר לכל פינה, קיבלתי ממוקירי-זכרי, מייד עם פרסום הדברים, דואר אי-מייל אלקטרוני אשר כותרתו אומרת, בצורה זו או אחרת, “לשופטים מותר …“, ובפנוכו, איך לא, קישור אל הידיעה.

 

ואני השיבותי:

 

צר לי לאכזב אתכם.

 

לא מפריע לי מה שנותנים לשופט אשר מוכן להטריח את עצמו לאילת, כדי להרצות ללא שכר.

 

מפריע לי מה שלא נותנים למרצים שאינם שופטים.

 

ובין-לבין – מה שנותנים לעובדי-המדינה שאינם שופטים, לעומת מה שלא נותנים לעורכי-דין שאינם עובדי מדינה.

 

אולי אכתוב על זה אייטם.

 

אז אני פורע את השטר, וכותב, וברוח מה שכבר אמרתי פעם: אני לא רוצה שיתייחסו אל ראש הממשלה כאילו היה בוזגלו, אלא שיתייחסו אל בוזגלו כאילו היה ראש ממשלה.

 

צר לי, איפוא, לאכזב את מוקירי-זכרי.

 

הפנים השונים של הסוגייה

 

את המוזמנים לאירוע (כאן נדבר ספציפית על כנס לשכת עורכי-הדין, ומזה אפשר לעשות אנלוגיות לאירועים אחרים) אפשר לחלק לפי מעמדם.

 

את המוזמנים לאירוע אפשר לחלק גם לפי תרומתם לאירוע, בין בהרצאה, בין בעצם נוכחותם.

 

מעבר לכך עומדת השאלה אם ראוי שהמזמין (הלשכה) יממן את נסיעתם/טיסתם, מחד, ואם ראוי הוא שהמוזמנים אכן יקבלו את המימון הזה.

 

למעלה מן הדרוש נרחיב קצת לעניין ה”הרחבה”: מימון שהייתו של המוזמן מעבר לדרוש לתרומתו לאירוע.

 

חלק מהדוגמאות תיראנה, ללא ספק, כלקוחות מתיאטרון-האבסורד, אבל גם תיאטרון האבסורד מתגשם לפעמים, ולמען שלמותו של הניתוח האקדמי אנחנו נשתדל להתייחס לכל האפשרויות התיאורטיות.

 

ראש הממשלה

 

כאשר ראש הממשלה מכבד מעמדים כאלה, הוא לא בא להרצות בנושאים משפטיים, אפילו אם הוא עורך-דין במקצועו, או משפטן בהשכלתו. הוא בא להעניק כבוד, ואם הוא גם נושא נאום-ברכה – איך לא – זה חלק מהכבוד שבעצם-נוכחותו.

 

סביר להניח כי שום ראש ממשלה לא יחמיץ הזדמנות כזאת לשאת נאום מדיני, ובכך הוא משרת את עצמו, ולא את המוזמנים, אבל המזמינים לא “עושים לו טובה” בכך, כי אם הוא לא ינאם כאן, הוא ינאם שם, ומספר הנאומים שזמנו מאפשר לו הוא ממילא מוגבל (השיא שמור, ככל הזכור, לראש הממשלה יצחק רבין, אשר נשא, בממוצע, נאום ורבע ביום, עד שהוא הבין שתאוות-הנאום לא מוסיפה דבר לתדמיתו, אלא להיפך). “איכות המעמד” ממילא לא משנה לו הרבה, כי בכל מקרה אמצעי-התקשורת מוזמנים לנאומים כאלה, אשר מיועדים לאומה כולה, ולא רק לנוכחים באירוע.

 

נוכחותו של ראש הממשלה באירוע כזה היא, איפוא, מעניינו של המזמין, וכל עוד דרישותיו אינן קפריזיות כך שמילויין מבזה את המזמין, מוצדק שהמזמין יישא בהן.

 

האם ראש הממשלה צריך לקבל את המימון שהלשכה מציעה? השאלה הזאת כמעט שאינה רלוואנטית, כי המדינה מממנת את כל תנועותיו, כולל האבטחה. כמובן שלגבי עלות המנות של ראש הממשלה, מלוויו ומאבטחיו, בארוחה החגיגית אין מה לדבר שהם לא צריכים להביא סנדביצ’ים מהבית.

 

נניח שהלשכה חושבת לרצוי ומועיל שראש הממשלה יקשט את הכנס כל ימי האירוע, והוא אומר להם מבחינתי אין בעייה, ואני מוכן לשהות במחיצתכם כמה ימים, על חשבון ימי החופשה שלי, בתנאי שההוצ’ תהיינה על חשבונכם, כי אחרת הייתי מבלה את החופשה בבית, וזה לא היה עולה לי כלום, ורגע-רגע, אני רוצה גם את בני משפחתי אתי, כי אני אתגעגע אליהם עד-מאוד.

 

אם הלשכה, בתום-לב, חושבת שהדבר יועיל לה, לתדמיתה ולהווי הכנס אם ראש הממשלה ובני משפחתו יהיו חלק מה”התחככות” הכללי – זה בהחלט לגיטימי אם הלשכה תציע, וראש הממשלה יקבל, את המימון הזה (ואני לא נכנס לשאלת התבונה וההצדקה ה”כדאיותית” של ההוצ’ האלה, כי זה עניין למוסדות הלשכה לענות בו).

 

נשיא ביהמ”ש העליון ושר המשפטים

 

לגבי הארוחות והלינה היחידה, ה”צמודה” להשתתפות ה”אקטיבית” שלהם באירוע – הכל כשר. אם רוצים שמי מהם ייתן, בנוסף לנאום-הברכה בערב הפתיחה, גם הרצאה מקצועית בתחום מומחיותו בערב אחר – אפשר לתת להם עוד יום.

 

לגבי ה”הרחבה”, בדומה לזו שהוצעה לראש הממשלה – זה מתחיל להיראות לא-טוב, בגלל התלות של עסקני הלשכה במוזמנים המסויימים האלה, אבל, כאמור, אם הלשכה סבורה, בתום-לב, שהדבר משרת את האינטרס שלה, היא רשאית להציע גם לאלה את הדבר.

 

אבל, כדי למנוע לזות-שפתיים, הם חייבים לסרב.

 

שופטים אחרים

 

ככל שאנחנו יורדים במעמדם של השופטים, הזהירות צריכה להיות רבה יותר.

 

נניח שלמען הרושם הציבורי יש ללשכה אינטרס שכל שופטי ביהמ”ש העליון יקשטו את שולחן-הנשיאות בערב-הפתיחה של הכנס, אבל איזה אינטרס יש ללשכה לממן יום נוסף, כולל לינה, כמובן, לשופט ביהמ”ש העליון אדמונד לוי, לשם הרצאה בנושא טענות מקדמיות במשפט הפלילי, כאשר הוא לא מבין דבר בנושא, ובלשכה ישנם מאות – אם לא אלפי – פליליסטים מצויינים, אשר “שמים אותו בכיס הקטן”?

 

או, למשל, איזה אינטרס יש ללשכה שכל שופטי המדינה יבלו חמישה ימים באילת, על חשבון מיסי-החבר, כאשר רק מעטים מהם יוכלו לתרום הרצאות?

 

אבל אם מוסדות הלשכה סבורים, בתום-לב, שההתחככות הקולקטיבית של אלפי חברי הלשכה במאות השופטים תועיל לקירוב-הלבבות בין אלה לאלה – זה כשר מבחינתה, וזה כשר גם מבחינת המקבלים, אפילו אם בפועל הם לא מרצים בכנס, כי הרי אף אחד מהשופטים לא הוזמן באופן “אישי”.

 

עובדי המדינה

 

בידיעה נאמר כי “השופטים המרצים בכינוס זוכים לפריווילגיה מהלשכה, בדומה ליתר המשפטנים העובדים בשירות המדינה”. לדעתי היה צריך להיות ההיפך: כיוון שהאינטרס ה”לכאורי” של הלשכה מעדיף הרצאה של שופט, צריך היה להיאמר כי “המשפטנים בשירות המדינה המרצים בכינוס זוכים לפריווילגיה מהלשכה, בדומה לשופטים המרצים בו”, ואז אנחנו משווים – לטוב ולרע – את עובדי-המדינה ה”אחרים” לשופטים, וזה בסדר גמור, כי הרצאה היא הרצאה, ואין כל הצדקה שעובד-מדינה המכבד את הכנס בהרצאתו יימצא במצב נחות מאשר שופט העושה כן.

 

כמובן שכמו לגבי השופטים כן גם לגבי עובדי המדינה ה”אחרים”, ככל שאנחנו יורדים במעמדם של עובדי-המדינה, הזהירות צריכה להיות רבה יותר, אבל אנחנו מדברים ברמת העיקרון בלבד.

 

עורכי-הדין התורמים הרצאות

 

מן הידיעה עולה כי עורכי-הדין מן השורה אשר ירצו בכנס יצטרכו לממן מכיסם הפרטי גם את הוצאותיהם על הנסיעה/טיסה/שהות/לינה/ארוחות, כאילו היו אלה ככל עורכי-הדין אשר באים לכנס כדי להתפנק ולהתחכך זה-בזה – ובעיקר ב”גדוילים”.

 

זה לא יפה, וזה לא ראוי, אבל כמה – הוי כמה! – זה מתאים לעסקניה של לשכת עורכי-הדין.

 

להגיד “לא” ל”נתינים” מן השורה – זה חלק מהשררה אשר לשמה הם רצים לעסקנות. להגיד “כן” לבעלי-שררה אשר מעליהם – זה חלק מהחנופה וההתרפסות, לרוב בתקווה להנאה כלשהי, בין חומרית בין אחרת, מאלה שלהם הם מתחנפים ובפניהם הם מתרפסים.

 

הפרת-אמונים, חזירות-לשמה

 

אכן, לעורך-דין מן השורה זה גם כבוד להיבחר מבין רבים להרצות בפני חבריו, ומי ש”עושה עניינים” – תמיד אפשר למצוא עשרות אחרים אשר יהיו מוכנים לממן מכיסם את הכבוד שחולקים להם.

 

אבל, כאמור, זה לא יפה, וזה לא ראוי, ואלה אשר קובעים מי יהיו המרצים בכנס חייבים לעשות את השיקול המקצועי בלבד – שכל הרצאה תינתן על ידי המרצה המתאים ביותר, ואם הוחלט שההרצאות תהיינה על טהרת ההתנדבות – על ידי המתנדב המתאים ביותר.

 

ואחרי שהוחלט מי המרצה המתאים ביותר להרצאה זו או אחרת – יש לנהוג עם עורך-הדין מן השורה בדיוק כפי שנוהגים עם נשיא בית המשפט העליון, אבל אם אומרים לעורך-הדין אם תדרוש כיסוי-הוצ’ אנחנו ניקח מרצה אחר, אפילו פחות טוב ממך – זו הפרת-אמונים כלפי הציבור, וחזירות-לשמה כלפי היחיד.

 

משמעותן של ההנחיות לשופטים

 

ההנחיות הנ”ל, כפי שתוארו, הן סבירות בהחלט, ויותר משהן באות להתיר – כי, כעיקרון, אין אדם זקוק להיתר לקבל הזמנה להרצות בהתנדבות כאשר העלות הכרוכה בכך היא, מטבעם של דברים, על המזמין – הן באות לאסור ולהגביל את השופטים בקבלת דבר אשר יכול, אולי, להיחשב כטובת-הנאה, ואולי אפילו כשוחד-פרופר.

אכן, התלות בוועדת האתיקה של השופטים להיתר חריג הוא בעייתי במידה מסויימת, שהרי קשה להניח כי מישאל חשין יסרב לתת היתר כזה לחברו אהרן ברק, אבל חוץ מאשר הפקדת הנושא בידי ועדה “חיצונית” למערכת המשפט – דבר שהשופטים לעולם לא יסכימו לו – זהו הרע-במיעוטו.

 

תלונתו של עו”ד פזנר

 

עו”ד אסף פזנר, כאמור בידיעה, הוזמן להרצות בכנס, והופתע לגלות שהוא מופלה לרעה, אלא שבמקום להתלונן בפני הלשכה הוא בחר, כאמור, להתלונן בפני מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון.

 

לכאורה הוא צריך היה להביע את תרעומתו בפני מוסדות הלשכה, שהרי, כאמור, ההנחיות לשופטים הן סבירות בהחלט, ויותר משהן באות להתיר – הן באות לאסור, ואיזה עונש מגיע לשופטים משום שהם שופטים, ומדוע הם צריכים לסבול, אם לשכת עורכי-הדין מתנהגת לא-יפה אל חבריה-היא?

 

אלא שאפשר להסתכל על הדבר גם מזווית אחרת, אשר, ככל הנראה, פזנר חשב עליה אך לא הגדירה במדוייק: אם הלשכה מוכנה לשלם לחבריה מחיר-אפס תמורת הרצאה, סימן שהוא שלטעמה ההרצאה – טובה ככל שתהיה – שווה אפס, ואם על הרצאה אשר – בעיניה של הלשכה – שווה אפס היא מוכנה לתת לשופט או עובד-מדינה יותר משווייה, רק בזכות מעמדו – הרי זה שוחד-פרופר.

 

ולכן צדק עו”ד פזנר גם בהחזירו ללשכת את ה”כבוד”, וגם בהזמינו את מנהל בתי המשפט “להודיע, בשם השופטים, כי הם מסרבים לקבל את ההטבה המפלה”.

 

ההשלכות לעניינו של הרב מצגר

 

הזכרנו לעיל את הידיעה בעלת הכותרת מה שאסור למצגר ומחייב כביכול את הדחתו, מותר לשופטים …, אשר ממנה צמח המאמר הזה, אבל אני הייתי גורס אחרת: מה שמותר לשופטים – מותר גם למצגר!

 

האם הנדון דומה לראייה? אני לא מכיר לפרטיה את פרשת מצגר, ואת המחקר הזה אני משאיר לאחרים, כי רשימת-המטלות שלי צפופה ממילא, ואת ההשוואה הזאת ייטיבו אחרים לעשות ממני.

 

יאללה, תעשו גם אתם משהו.

 

_________

 

המלצת היום: אהרן ברק: “כאשר אנחנו יושבים לדין, אנחנו גם עומדים לדין”: הצהרה במבחן