לעו”ד קרן לזימי, עוזרת משפטית למנהל בתי המשפט, משה גל: אני מתחנן לפניך, בלי עלבונות לאינטליגנציה שלי, אפילו אם מעטה היא, עד-מאוד
לעו”ד קרן לזימי, עוזרת משפטית למנהל בתי המשפט, משה גל: אני מתחנן לפניך, בלי עלבונות לאינטליגנציה שלי, אפילו אם מעטה היא, עד-מאוד
|
“מדברת בעד עצמה”
העוזרת המשפטית למנהל בתי המשפט, משה גל לא שמעה, ככל הנראה, על מושג הקרוי “שקיפות” של המנהל הציבורי
שמחה ניר, עו”ד
קרן לזימי,
אני מתחנן לפניך, בלי עלבונות לאינטליגנציה שלי, אפילו אם היא מעטה עד-מאוד.
עם כל הכבוד, אני לא “מנהל פולמוס” (מילה נהדרת!) אלא רק שואל.
מי שמנהלת פולמוס זאת את, אשר מנסה להציג אותי כמתעבר על ריב לא-לו, ואני, הצנוע, לא מתעבר על שום ריב.
כפי שאמרתי לך במכתבי, אני לא מייצג את מר הרמן, ומכתבך אלי הגיעני באקראי, אגב פעילותי הציבורית-עיתונאית.
לעומת זאת אני מייצג ציבור של קוראים אשר משלם את משכורותיכם, ורואה בכם משרתיו, ולא אדוניו, והציבורא הזה רוצה לדעת איך אתם עובדים, ומה מסתתר מאחורי מלים סתומות, בהן אתם משתמשים מפעם-לפעם.
על המושג “שקיפות” שמעתם פעם? הוא לא אומר לכם משהו?!
במכתבך אלי, מס’ 04336210, מיום 16.3.2010, את אומרת כי תשובתכם למר הרמן “מדברת בעד עצמה”. אולי בהתכתבות שביניכם יצרכתם הבנות לגבי מונחים שונים, אבל הקוראים שלי פחות חכמים ממר הרמן, וישנם מונחים אשר, לדידם, ממש לא “מדברים בעד עצמם”.
וגם אני, למרות שאני מנסה להסביר לקוראי מה מסתתר מאחורי מלים “גנריות”, לא השכלתי להבין כמה דברים, ולכך ביקשתי ממך הסברים למה את מתכוונת.
ועם כל הכבוד, מכתבכם למר הרמן לא “מדבר בעד עצמו” בשאלה מה “שיפוטי” בהחלטה לשחרר כונס נכסים מתפקידו ולסגור את תיק ההוצל”פ, מי הצדדים היריבים, ואילו זכויות היא קובעת, כי הוא יוצא מתוך הנחה “אקסיומטית” שהנמען לו יודע למה את מתכוונת, אבל אנחנו, פשוטי-העם, לא יודעים. מוגבלים, מה לעשות.
מכתבך למר הרמן גם לא עונה על השאלה איך זה שלא נותנים לצדדים את יומם לטעון בעניין בטרם ניתנת ההחלטה ה”השיפוטית”, כהגדרתך. הוא לא עונהעל השאלה הזאת, לא רק משום שהיא לא התעוררה בהתכתבות שלכם עם מר הרמן, אלא גם משום שאת עצמך לא חשבת על השאלה הזאת, ולכן גם לא ענית עליה.
תקני אותי, קרן, אם אני טועה.
יחד עם זאת, כדי להפיס את דעתך, אני אנסח את שאלתי בצורה “כללית” יותר, בלי להתייחס לעניינו של מר הרמן (אותו, כאמור, אני לא מייצג):
מדי פעם בפעם מגיעות לידיעתה של מערכת האתר של קימקא, שאני עורכו הראשי, התכתבויות שביניכם לבין אזרחים מן השורה, באשר להתנהלותה מערכת ההוצאה לפועל, הן באשר לתקופה בה אותה המערכת הייתה באחריותכם, והן בהשלכותיה של אותה ההתנהלות, גם לגבי התקופה שלאחר מכן.
בתשובותיכם לפונים אליכם אתם טוענים כי החלטות מסויימות, כגון החלטה לשחרר כונס נכסים מתפקידו ולסגור את תיק ההוצל”פ, הינן החלטות “שיפוטיות” (ומכאן אנו אמורים להבין כי הן אינן החלטות מנהליות).
כאשר אני למדתי משפטים, החלטה “שיפוטית” נחשבה ככזאת אם היה בה משום הכרעה ב”סכסוך” (“lis“), וקביעה של זכויות בין צדדים יריבים, אבל ייתכן שאני טועה, או שבינתיים השתנות ההגדרות.
אבקש, איפוא, למען קוראי האתר של קימקא, להבהיר לנו מה “שיפוטי” בהחלטה כאמור, מי הצדדים היריבים, ואילו זכויות היא קובעת, ואם אכן ישנה בה הכרעה כאמור, וקביעת זכויות, האם מקובל אצלכם לתת לצדדים את יומם לטעון בעניין בטרם ניתנות החלטות “שיפוטיות” כאלה?
מקווה שהפעם לא תמצאי בשאלתי משום “התפלמסות”, אלא שאלה אמיתית, אשר לציבור הרחב יש עניין בה.
ראי, קרן: אני לא יודע מהן מגבלות יכולתך להתמודד עם שאלות כפי שאני מציג, אבל אם כל מה שאת מסוגלת להפיק זה “אין לנו מה להוסיף על מכתבי מיום …”, את מתבקשת להעביר את הטיפול בפנייתי לממונים עליך, או לדוברת, על מנת שאלה ימצאו מי שיכול לענות תשובה עניינית וחכמה יותר.
ולסיום, הערכה לעניין “נימוסים והליכות”: אם אני פונה אליך בתוארך, גם את, בתשובתך, יכולה לפנות אלי בתוארי, ובינתיים איש לא לקח ממני את התואר עורך-דין, איש גם לא התיימר לעשות כן, ואיש גם לא מוסמך לכך.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד
נ”ב. את מוזמנת לקרוא את שני המאמרים האלה:
· על לשכות ההוצאה לפועל, ועל החוצפה השלטונית: מכתב תלונה לכל הגורמים האחראים על המערכת הזאת
· תחלואי ההוצאה לפועל – טיפול מערכתי, טיפול נקודתי
ולהעבירם גם לממונים עליך, ולכל העוסקים במלאה הזאת. אולי תתחילו להבין באיזה ביב של אי-חוקיות אתם שקועים עד-צוואר, עד כדי כך שעדיפה – מבחינת שלטון-החוק – הגבייה ה”פרטית” (“משפחות הפשע”, וכו’) על פני הגבייה ה”ממוסדת” וה”חוקית” שלכם.
· העתק: חה”כ יואל חסון, יו”ר ועדת הכנסת לביקורת המדינה