בריחתו מהכלא של האנס בני סלע,

והראש המשטרתי הקטן

לחוליה החלשה הספציפית הזאת חברו הראש המשטרתי הקטן, וקלות-היד של השופטים בהערות-אגב פוגעניות – לא אחת גם חסרות-שחר.

מה מנע מהמשטרה להודיע לבית הדין לעבודה כי בגלל נסיבה זו או אחרת “נבצר” ממנה להביא את האסיר, “ואתכם הסליחה”?

כולנו מכירים את העיקרון לפיו חוזקה של שרשרת הוא כחוזקה של החוליה החלשה שבה.

שרשרת האירועים והנסיבות שהביאו לבריחתו של בני סלע מורכבת מהרבה חוליות חלשות. אכן, גם חוליות חלשות יכולות לעמוד בעומס מסויים, אבל כאשר כל החוליות הן “גבוליות” בחוזקן, די לנו בסדק קטן, אפילו מקרי, באחת מהן כדי שהשרשרת תיקרע.

השאלה איזו חולייה תיסדק היא מקרית, ולכן יש לקיים דיון ציבורי בכל אחת מהחוליות, גם אלה אשר לא נסדקו ונבקעו, כי מחר זה יכול לקרות גם בחוליות אחרות, ואני אתייחס כאן לאחת מהן, אשר לא זכתה לתהודה ציבורית, ואם היא לא הייתה נקרעת – ייתכן שגם שאר החוליות היו מחזיקות מעמד.

שני שוטרים קיבלו אסיר לליווי לבית המשפט, אבל ברגע האחרון הוסיפו להם את בני סלע. זה היה בניגוד להוראות, והשוטר הבכיר והמנוסה בין השניים – לפחות הוא – היה ער לכך, והוא גם היה ער לכך שה”תוספת” – אותה הוא כנראה הכיר – הייתה מסוכנת ומועדת לבריחה, “הרבה מעל לממוצע הרב-שנתי לעונה זו”.

אז הוא, השוטר הבכיר, התקשר לכל הגורמים האפשריים, ושאל אותם מה לעשות, אבל לגורמים האפשריים הייתה בעייה: צו של בית משפט להביא את בני סלע.

לבתי המשפט ישנו הרגל מגונה: למתוח ביקורת על אנשים וגופים אשר אינם צד להליך, ואין להם הזדמנות להתגונן. לפעמים, ברוב הגינותם, הם נותנים החלטה המזמינה את אותם האנשים או הגופים להסביר מדוע כך-וכך, והם אכן מגיבים ומסבירים כך-וכך.

קא עקא שההחלטה אשר מותחת ביקורת, אפילו עם אפשרות להתגונן, זוכה לכותרות ענק בעיתונים, ואילו כאשר המתגונן מגיב, איש כבר לא זוכר את הפרשה, ואפילו החליט בית המשפט לקבל את ההסברים – החלטה כזאת אינה “תופסת כותרות”, ובוודאי שאין לה “ערך חדשותי”.

נחזור אל השוטר הבכיר אשר צלצל אל כל הגורמים האפשריים, אבל, ככל שהתפרסם, אף אחד מהם לא היה מוכן להסתכן בביקורת של בית המשפט, על כך שלא קיימו את הצו, לא הביאו לפניו את האסיר.

ואני שואל: למה-מה-קרה?

אכן, צו של בית משפט צריך לקיים, אבל קורות תקלות, ושום דבר לא היה קורה אם קצין משטרה בכיר, או שוטר משטרה זוטר, היה מודיע לבית הדין לעבודה – לשם האסיר “הוזמן” – כי בגלל נסיבה זו או אחרת “נבצר” – המילה הזאת לא מזכירה לכם פרשת אונס (“לכאורה”, כמובן) אחרת? – מהמשטרה להביא את האסיר, “ואתכם הסליחה”.

לחוליה החלשה הספציפית הזאת חברו, איפוא, הראש המשטרתי הקטן, וקלות-היד של השופטים בהערות-אגב פוגעניות – לא אחת גם חסרות-שחר.

באותו עניין: צמרת מערכת המשפט סוחרת בסם מסוכן!
המלצת היום: בית הדין לעבודה: ראש קטן ומצפון רע