נפל דבר בישראל. דבר הַצריך בדיקה דקדקנית. מבקר המדינה לשעבר ושופט בית המשפט העליון [בדימ’] יעקב מלץ, אומר לחוקרת פרטית, ולא מכחיש זאת אח”כ, כי הוא אינו מאמין למשטרת ישראל והוא אינו סומך עליה. כב’ השופט אומר זאת בפרשת כלל-ארוך – פרשה שבה ישב כבורר. ואני, אשר זועק זאת שנים, מקבל יום בהיר אחד “חיזוק” מלא מלא אחר מאשר מי שכיהן הן כמבקר המדינה והן כשופט בית המשפט העליון.

חבריו של השופט מלץ (“אחינו אתה”…) המכהנים בבית המשפט העליון, נסמכים יום יום, שעה שעה, אודות עדויות אנשי משטרה וחורצים גורלות, כדי מאסרי עולם. אלו, הקולגות של השופט מלץ, מאמינים למשטרה. השופט מלץ – אינו מאמין לה.

היה לשופט מלץ חבר מוכשר מאין כמותו, אשר גם הוא, בדיוק כפי השופט מלץ עצמו, לא האמין תדיר למשטרה. היה זה לא אחר מכב’ השופט חיים כהן ז”ל, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, עילוי משפטי, לכל הדיעות, אשר ביטא זאת בפסיקותיו, לא חשש, לא פחד ולא נרתע.

הנה בא היום המיוחל, השופט יעקב מלץ אומר לעם ישראל, כולו, כי הוא עצמו אינו סומך על המשטרה ואינו מאמין לה. נדמה, כי במצב דברים כזה, מישהו במערכת חייב לקום וליתן דין וחשבון על ביקורת הקשה.

ורק נזכיר כי יושבים בישראל, יום ביומו, עשרות שופטי בית משפט שלום ומחוזי, בכל רחבי הארץ, אשר נסמכים אף הם על עדויות משטרת ישראל. גם הם חורצים גורלות. גם בבית משפט מחוזי גוזרים גזרי דין כמו מאסר עולם. כל זאת, תוך אמון, כמעט עיוור, כמעט אוטומטי, במשטרת ישראל. אלא, שקם היום אדם בעל שיעור קומה ואומר בריש גלי: “אני לא מאמין למשטרה”, “אני לא סומך עליה”.

ואסור הבוקר הזה לשקוט עוד על זרי הדפנה. ואני חוכך ידי בהנאה ואומר: “אמרתי לכם” וגם “כתבתי לכם”. אציע כך: הבה נקרא כולנו לכב’ השופט מלץ ונבקש הימנו להשמיע את “האני מאמין שלו”. אנא, כב’ השופט מלץ, “פרט ונמק!!!” כמו שדורשים בבחינות בבית ספר התיכון. מה הביאך למסקנה נחרצת אשר זו?

ספר לנו.

שתף אותנו.

זה חשוב. זה רלוונטי. זה מעניין. זה מסקרן.

אולי בציקלונך פרשיות של שוטרים – מן העבר – אותן אתה שומר בבטן שנים ארוכות?

פתח פיך ויאירו דבריך. 

_________

הכותב הוא משפטן, כלכלן ומוסמך במינהל עסקים.