מאת: גלית לוי וטל רבינוביץ’

“עונש חסר תקדים”,  “מחיר כואב וקשה”, “עבירה חמורה שפוגעת בטוהר הספורט”, “עונש חמור”… ועוד ביטויים קישטו את הכתבות סביב הרשעתו של שופט הכדורגל יוחנן צ’יבוטרו, אשר הורשע בקבלת שוחד על מנת להטות משחקים.

שלוש שנות מאסר בפועל, שנתיים על תנאי וקנס בסך 30 אלף שקל – היה גזר דינו ומייד רעמו הטוקבקיסטים:

“…ובמדינה שלנו על אונס מקבלים פחות”,

“…ומה עם הרוצחים בכבישים?”

“…ועל הכאת אישה מקבלים עבודות שירות?!”

“…כדורגל חשוב יותר מחיי אדם במדינה…”

ועוד…

מדוע השופטים מוצאים את האומץ למצות את הדין במקרים כמו: שוחד של שופטי כדורגל זוטרים ולא מסוגלים לעמוד איתן מול משפחות שעולמן חרב עליהן בשבריר שנייה על ידי נהג  עבריין תנועה… ומדוע חייהן ונזקי גופן של נשים פצועות נפשית ופיסית, שווים פחות? מדוע מתחשבים ומקלים בעונשו של אב אשר אנס את ילדיו וכשזה מגיע לכסף של הימורים, לכלכלה ולספורט – דווקא שם מוצאים לנכון להחמיר?!

עיון בפסק הדין של השופט דן מור, מבית משפט השלום בתל-אביב כתב מחזק את הטענות למעלה:

“האוהדים משקיעים ממיטב כספם במעקב אחר קבוצתם וכוכביה. כל מבנה הספורט התחרותי בנוי כיום על השקעות כספיות עצומות, לתוצאת המשחקים חשיבות והשפעה הן ספורטיבית והן כלכלית. כל מבנה חברתי כלכלי וספורטיבי מונח בין השאר גם על כיסא שופטי הכדורגל. יסוד קיומו של הספורט התחרותי הינו בהגינות המאבק ובעיקרון התחרות ההוגנת”.

 הדברים האמורים לעיל מעוררים את הדיון על השוואת הפגיעה בנפש ובגוף לפגיעה בממון ואנו החלטנו להרים את הכפפה ולנסות ולבחון את הדברים מנקודת מבט שונה:

 הפגיעה בנפש האדם ובגופו היא פגיעה חמורה יותר מהפגיעה בממונו של האדם. על כך אין עוררין.

יחד עם זאת נכון הוא שעל פי מבחן התוצאה – הפגיעה בנפש ובגוף חמורה יותר מתוצאת הפגיעה בממון אך העונש הניתן לעושה המעשה, ניתן לו על פי המעשה שעשה ולא על פי תוצאתו של המעשה.

 להמחשה:

– ד’ נסע ברכבו ופגע מתוך רשלנות וללא כוונת זדון באדם אחר והרגו. הדבר משול לרצח שבגינו התורה מאפשרת ערי מקלט (לרוצח בשגגה, שאינו רצח במזיד).

– ק’ ביצע שוד מזוין, או גנב, או שיחד והתוצאה של מעשהו המכוון היא פגיעה בממון.

על פי דוגמא זו ניווכח כי הפגיעה בגופו של פלוני היא אמנם חמורה יותר מהפגיעה בממונו של אלמוני, אך על פי כוונת העבריין ועל פי המעשה עצמו (הכוונה היא חלק מהמעשה, קרי “היסוד הנפשי”) – מעשהו של הפוגע בממון חמור יותר.

זוהי גם הסיבה המהותית לגזר דינו המחמיר של השופט דן מור ועל כך יש לברך.

ועוד: ברור לכל כי בכל מעשה של פגיעה בממון יש אלמנט של פגיעה נפשית. אנשים שבתיהם נפרצו ופרטיותם הופרה מדווחים כי הם מתקשים לחזור לשגרת יומם בשל ההיבט הנפשי של הפגיעה בפרטיותם ובשל אבדן תחושת השליטה והביטחון. נזק נפשי זה חזק יותר מאשר הנזק הממוני עליו ניתן להתגבר.

ונוסיף כי לאבדן הממון יש נזק נפשי: למשל, אדם אשר מכוניתו נגנבה מאבד יחד עם רכושו את חופש התנועה, את עצמאותו, את מעמדו החברתי… הגם שפגיעה בקניינו של אדם מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

לפיכך, גזר דינו של השופט דן מור הוא מידתי, סביר ועל גזרי דין נוספים להתיישר לקו שמתווה השופט בגזר דינו הזה.

 
לאתר הכותבת