אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין: האם אתם יודעים מה זה “בוטה”? מתי יהיה סוף לקשקשנות?!

מדוע גם אליקים רובינשטיין, בוגר האוניברסיטה העברית (בהצטיינות) בלשון עברית, ובוודאי שלא מן העילגים הוא, צריך לתת יד להזנייתה של השפה העברית?

 

במאמרי מה זה “בוטה”? על כבודה האבוד של המילה “בוטה”, ועל הייחוד שלה, המתמסמס והולך  עמדתי על ההזנייה של המילה “בוטה”, וסיימתי כך:

“אבל למה להתאמץ, אם אפשר להשתמש בסופרלטיב הכללי ‘בוטה’?

“שורו-שורו: טעות ‘בוטה’, שחיתות ‘בוטה’, פגיעה ‘בוטה’, הפרה ‘בוטה’, סטייה ‘בוטה’, קושי ‘בוטה’, זלזול ‘בוטה’, התעלמות ‘בוטה’, בורות ‘בוטה’, התנהגות ‘בוטה’, סגנון ‘בוטה’, יחס ‘בוטה’, דרישה ‘בוטה’, הקלת-ראש ‘בוטה’, היסח-דעת ‘בוטה’, כיעור ‘בוטה’, וכן הלאה, וכן הלאה … הכל ‘בוטה’.

“הנה-כי-כן, מילה בעלת משמעות ממוקדת כל-כך, ממוקדת מאוד, הפכה לסופרלטיב כללי למלים ‘שליליות’ …

“… שלב נוסף בדרך להזנייתה הטוטאלית של השפה העברית”.

מסתבר שהתופעה הזאת ממשיכה להכות שורש, והקשקשנות גוברת.

בימים אלה ניתן על ידי ביהמ”ש העליון פסק-הדין בערעורו של גרגורי בשירוב, אשר הורשע ברצח, וישב בכלא שלוש שנים עד אשר זוכה בערעור.

על הזיכוי עצמו יש, כמובן, לברך, אבל קשה לעבור לסדר היום על פסק-הדין בלי לתהות על השימוש שנעשה במילה “בוטה”, אותו תיארתי כך:

“המסקנה העגומה מכל אלה היא שהמילה ‘בוטה’ היתה לבובת-סמרטוטים שכל המחזיק בה מטלטל אותה כרצונו אנה ואנה, ימין ושמאל, מעלה מטה, ואין איש השואל עוד את הקנקן מה יצקו לתוכו. לזונת-רחוב, אשר הכל מנצלים אותה לכל מטרה, הכל בועלים אותה, ואף אחד אינו רוחש לה את הכבוד הראוי והמגיע לה”.

אבל, כאמור, אתה יכול לדבר אל הקיר.

ראו מה אומר השופט אדמונד לוי:

“המנוח פנה לנערות במילים בוטות ואף ניסה לגעת באחת מהן”,

ובהמשך:

“…והמערער נזף בו וצעק עליו תוך שימוש במלים בוטות“.

ועוד כהנה:

“בעדותה בבית המשפט מסרה אלמירה … כי המנוח פנה אליה ואל שתי חברותיה בלשון בוטה, ובעקבות כך הן נמלטו על נפשן עד שפגשו את פואד ודניס בשירוב. …

מהן אותן “מלים בוטות” ולשון “בוטה”? מבחינה לשונית אפשר שהיו אלה גם תוכחת אוהבים חריפה ונוקבת, והמזל שלנו – של הנערות, של המנוח, של המערער ושל השופט – הוא שהמערער לא הועמד לדין על הסגנון ה”בוטה” שלו, אלא רק על רצח, ואילו המנוח כלל לא הועמד לדין, כך שלמשמעותה של ה”בוטות” אין כל משמעות לעניין המשפטי של פסק-הדין.

אני רק רציתי להראות את דלות-הלשון של שופט ביהמ”ש העליון, אשר חושב שאם הוא ישתמש במלים שבמישלב גבוה יותר (למשל: “בוטה” במקום “גס”) זה יעניק לו תדמית “משכילה” יותר.

אבל מה שהחסיר השופט ה”עליון” השלימה העדה אלמירה, הנערה אשר נקלעה לזירת האירוע כיוון שיצאה עם חברותיה “לקנות סיגריות”, והיא, כשאר העדים המרכזיים בפרשה, החליפה גירסאות כמו גרביים, והציגה “בליל של גירסאות”. הנה מה שאמרה הנערה הזאת, כפי שהוצגו הדברים על ידי השופט:

“בעדותה בבית המשפט מסרה אלמירה … כי המנוח פנה אליה ואל שתי חברותיה בלשון בוטה, ובעקבות כך הן נמלטו על נפשן עד שפגשו את פואד ודניס בשירוב. הן סיפרו להם על הטרדתו של המנוח, ואת המשך האירועים תארה כך:

‘כולנו הלכנו לשם איפה שהבחור ופואד התחיל לדבר אתנו. הבחור הזה דיבר אליו לא יפה, הוא קילל אותו ואת אמא שלו…'”.

הנה, דווקא הנערה הזאת, ה”פריחה”, אם תרצו, היטיבה מהשופט לתאר את הדברים כהווייתם:”דיבר לא יפה, קילל אותו ואת אמא שלו”.

ועם תיאור כזה מקבלים תמונה מלאה ומדוייקת, גם בלי לדעת באילו מלים “לא יפות” השתמש “הבחור הזה”, ואילו קללות היו בפיו.

ללמדך שאם תבוא למכולת ותגיד לה, להמוכרת, “התיאותי תת לי מיני תרגימה”, היא תסתכל עליך כמו על אידיוט.

אבל זה לא מספיק לו, לאדמונד לוי, והוא ממשיך:

“לחץ רב הופעל על העדות, לעיתים בוטה ביותר”.

טוב, מה זה “לחץ רב” אני עוד יודע, אבל מה זה לחץ “בוטה”?!

אני רואה אתכם מחייכים עכשיו בסלחנות: אדמונד לוי הוא לא בדיוק מאור-הגולה בלשון העברית, ובכלל עילגותו מצריכה מחקר נפרד …

או-קיי, או-קיי, אומר לכם, אבל מה עם חברו-להרכב, השופט אליקים רובינשטיין, אשר מהרזומה שלו, המופיע באתר מערת המשפט, אנו למדים כי הוא בוגר האוניברסיטה העברית (בהצטיינות) בשפה וספרות ערבית ולשון עברית (1967) ובמשפטים (1969) ומוסמך בהצטיינות ביהדות זמננו (1974), וכל שומעיו יעידו עליו כי לא מן העילגים הוא?

שורו-שורו:

“החקירה, כפי שציין חברי, במיוחד זו של העדה ילנה, היתה בוטה. מלאכתם של החוקרים קשה; אך במקרה דנא, כשהמדובר בעדה מרכזית קטינה כבת 16, דומה שרמת הבוטות היתה גבוהה מדי. בהקשר אחר, לטעמי, היתה בוטות אף בחקירת המערער עצמו (אף כי הוא לא היה קטין).

ואני שואל, בכל הרצינות והכנות: מה זה חקירה “בוטה”?

ומדוע אי אפשר לומר את הדבר המדוייק ביותר, המובן ביותר לכל: חקירה אגרסיבית, חקירה אגרסיבית ביותר, אגרסיבית מדי?

האם התיבה “חקירה אגרסיבית” היא “יציר לשוני וולגארי”, ואילו התיבה “חקירה בוטה” מעידה על “השכלה רחבה”? הרשו לי לפקפק בכך.

אכן, מי שקנאי לשפת-עבר יכול להגיד חקירה תוקפנית, נמרצת מדי, וכו’, אבל את השימוש בניואנסים לועזיים, לצורך הפיין-טיונינג הלשוני, לא אני המצאתי.

ואגב אורחא: איך אומרים אסרטיביות בעברית: אליקים, אולי אתה יודע?

המלצת היום:

19 פעמים “בוטה” בפסק-דין אחד: בקשה לפירוש מוסמך לפסק הדין

השופטים מתַקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק: בקשה (מס’ 2) לפירוש מוסמך לפסק הדין

ומה עם הסגנון שלך, מר אליקים רובינשטיין? מה זה “סגנון מעליב ומשפיל”: גלגולו של עוד ניגון, עו”ד קשקשנות

מה זה “בוטה”? בחירות 2006: אבי דיכטר הקשקשן

שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת ועקרונות נכונים: על אתיקה, דמגוגיה וסתימת-פיות