מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?
|
הביטוי הזה, הגם שהוא לא הכי מנומס שבעולם, לפעמים אין מנוס מהשימוש בו, בעיקר כאשר עונים למי שאינו מבין שפה אחרת, ושהתבטאות עדינה יותר, ופחות נחרצת, תשים את העונה ללעג ולקלס – גם בעיני אחרים, וגם בעיני עצמו.
שמחה ניר, עו”ד
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!“
(לתת לייקים זה חשוב, אבל צריך גם להצטרף!)
בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד
שַׁק לִי בַּתַּחַת, או בקיצור שַׁק לִי[1], או שַׁק בַּתַּחַת[2][3] הוא ביטוי המביע סירוב מוחלט ובוטה לפנייה או לבקשה, או ביטוי המביע זלזול בדבריו וביטול דעתו של הפונה.
אף שהביטוי המטאפורי נחשב לסלנג ולניבול פה, מרבים להתבטא בו בשלל תחומי החיים, בכל מִשְׁלַבֵּי הלשון ובשפות רבות.
בשפה העברית יש לביטוי גם גרסאות מעודנות, למשל: יִישָּׁקֵנִי, לשון סגי נהור מהפסוק “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן (מגילת שיר השירים, פרק א‘, פסוקב‘).
דרויאנוב, בספר הבדיחה והחידוד, מַפנה לאותו הפסוק בדרך עוקפת: “פסוֹק לי פסוּק שני של שיר השירים”, הוא שומט[4] את המילה “יישקני” ובכך מרכך את הביטוי עוד יותר.
בהגדרת המילה “תחת” מביא “המילון החדש” את הביטוי “שק לי בתחת!” כדוגמה לשימוש במילה זו, תוך שהוא מציין שמדובר ב”חירוף המוני”.
גם הגרסה “יישקני” מופיעה במילון זה. חיבור מילים משני משלבי לשון שונים: לשון מליצית (“שק”) ומשלב דיבורי (“בתחת”) יוצר ביטוי במשלב שלישי: סלנג. המילה ‘תחת’ ב’שפת ההמון’ מופיעה במילון עברי כבר בשנת 1541[5].
הביטוי המקביל בערבית הוא “תִלְחַס טִיזִי”, וממנו נגזר, בתקופת היישוב, הכינוי “תילחאס טיזי גשעפטן” (ראה להלן בארגון ההגנה). בכינוי זה, שהיה שגור בפי דוברי עברית, השתרבבו עוד שתי שפות: “תלחס טיזי” בערבית ו”געשעפטן” ביידיש.
הביטוי נמצא בשימוש בעברית מראשית המאה ה-20, והוא רוֹוח גם כיום במאה ה-21.
האדונים היו כאן במצב שבו לא יכלו לומר לא ‘הן’ ולא ‘לא’.
ואם אתם יודעים אותה אנקדוטה מפורסמת: ״הן – לא רציתי לומר, לאו – לא רציתי לומר,
אמרתי: נשקו לי בתחת״ […] על כך כתבתי להם בהורידי את מכנסי.
–דברי הרצל בתגובה לדרישה להוריד מהפרק את תוכנית אוגנדה.
על פי פרוטוקול ישיבת הוועד הפועל המצומצם 06-01-1904.
כתבי הרצל כרך 8, בפני עם ועולם ב’, נאומים ומאמרים ציוניים 1899 – 1904, עמוד 281,
הוצאת הספרייה הציונית תשכ”א
מג״ד המילואים פנחס ויינשטיין […] פקד על אחד מהגדודים שפרצו לעזה במבצע סיני […] קיבל בקשר פקודה:
״תהרוג את השבויים”. בו במקום השיב למפקדו: ״המפקד, שק לי בתחת. […] דבריו נשמעו על רשת הקשר הכללית.
לאחר המלחמה […] שקלו אם להאשים אותו בסירוב פקודה בקרב, נוכח פני האויב. […] פיני הסביר:
״יש דברים שההתייחסות אליהם חייבת להיאמר בקול רם וברור, כדי שכל חייל ישמע”.
–יפתח ספקטור, “רם וברור“, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמודים 122-121
(דגימות-אקראי מתוך ויקיפדיה).
המהנדס אנדריי סלאבו שולח לי מייל שכותרתו בקשה דחופה לעזרה, וכך הוא כותב לי:
שלום
איך אני מגיע בבקשה לטלפון בלשכתה של עו”ד מרב לוי במשרד מבקר המדינה?
אני רוצה לשוחח איתה על עוול שעושה לי המערכת
תודה רבה מראש
אנדרי סלאבו
תל אביב
אני מקבל מיילים כאלה חדשות לבקרים, ואני תמיד משתדל לעזור לפונים אלי, אלא שלפעמים קצרה ידי מלהושיע, וכך אני עונה לו:
שלום וברכה.
לצערי אין לי מס’ הטל’ האישי לה.
שמחה
והוא חוזר אלי:
איך אני יכול להעזר בך במלחמתי נגד השחיתות
גם פניות כאלה אני מקבל לרוב, וכדרכי אני מנסה לעזור:
שלח לי תמצית של הנושא, בהיקף חצי עמוד עד עמוד וללא מסמכים נלווים, ואראה במה אוכל לעזור.
והוא אכן חוזר אלי:
ערבי גנב לי פעמיים כספים מהבית.
פניתי למשטרה בתלונה עם תמונה כתובת וטלפון
התשובה שקיבלתי היתה שהעבריין לא נמצא
הגשתי ערר וקיבלתי את אותה התגובה
כתבתי למפקד המחוז והוא ענה לי את אותו הדבר
פניתי ליתץ,למבקר המשטרה שמורח אותי במשך כמה חודשים ולגורמים נוספים
אף אחד לא רוצה כנראה לטפל בזה.
גם ח”כ מסוים לא יכול לעזור
קירות אטומים וחלקים
והכל מגובה במסמכים
מה עלי לעשות?
אני אובד עצות
אני עונה לו, וכדרכי גם מרחיב קצת, כדי שיבין את הקשיים העומדים לפניו, וגם מציע לו עזרה בהמשך (“בוא ננסה לראות יחד איך בכל זאת ניתן לתקוף את המשטרה“):
אולי הוא באמת לא נמצא? האם זה ב”שטחים”?
אם תחפש אותי לפי הכתובת והטלפון שלי בישראל, גם אותי לא תמצא, כי אני בארה”ב.
לאור המטלות על המשטרה, ולאור משאביה המוגבלים, השאלה היא מה היקף הגניבה.
תביא בחשבון שאם המשטרה לא תנוח ולא תשקוט עד שתמצא את העבריין, זה עשוי להיות על חשבון מטלות אחרות שלה, שגם אתה לא תרצה לפגוע בהן.
ועוד לא הבאנו בחשבון שגם אם מוצאים את האיש, עדיין יש צורך לנהל חקירה ומשפט.
אני לא יודע את כל הפרטים, אבל ייתכן מאוד שהמשטרה עושה את הדבר הנכון, אבל לא מנסה להסביר לך את שיקוליה:
עכשיו, אחרי שהסברתי לך את הקשיים העומדים לפנינו, בוא ננסה לראות יחד איך בכל זאת ניתן לתקוף את המשטרה: מה הפרטים שנתת לה, מה היו הנימוקים שקיבלת, מה הלקוי בהם, ואיך אתה היית פועל לו היית במקומם, תוך שקילתם של אילוצי המשאבים הכללי.
נעזוב בינתיים את הח”כ, שם הבעייה היא אחרת:
כפי שאתה רואה, גם לי יש אילוצי משאבים (אני עובד לבד, עם אפס תקציב, ועם הגבלת-זמן של 24 שעות ביממה), ואם יש לי 10 מקרים צודקים ב-100%, ו-90 מקרים צודקים ב-99% – באלה האחרונים לא אוכל לטפל (למרות שגם להם מגיע טיפול.
כשאהיה שר המשפטים – בעזרתך, בעזרתכם – יהיו לי יותר משאבים.
לשירותך, שמחה
והוא עדיין לא מבין, או שאינו רוצה להבין:
אם כך אתה מטפל בעינים עדיף שתסגור את האסטה (כנראה הבאסטה)
כאן אני כבר משיב לו כגמולו:
אתה כפוי טובה.
אני לא מנהל שום באסטה, כשהצעתי לך את שירותי לא רמזתי על שירותים בתשלום, כי, כמו שאמרתי לך, אני נמצא בארה”ב (וגם אם הייתי בארץ, ישנן סיבות נוספות שמונעות ממני למכור את שירותי המקצועיים).
עניתי לך בנימוס, ובאריכות, כדי שתדע מהם הקשיים העומדים לפניך,
לפי התגובה שלך אתה זקוק לעו”ד נוכל, שיבטיח לך הבטחות ורודות, ייקח ממך כסף טוב, וכאשר הוא ישיר וירקוד בדרך אל הבנק, אתה תלקק את פצעיך (בנוסף לאלה שאתה מלקק עכשיו).
והוא בשלו:
אתה כנראה מספיק נוכל ואל תפנה אלי יותר כי תגובותיך מחליאות אותי
איך אני יכול לענות למי שאינו מבין לשונם של בני תרבות, שמכנה כ”נוכלים” אי מי שיוצאים מגדרם כדי לעזור לו חינם-אין-כסף, ושהספיק לשכוח שהוא זה אשר פנה אלי, ולא אני אליו?
רק כך:
שק בתחת, כנראה שאתה לא מבין שפה של אנשים בני-תרבות.
הוא, כמה מפתיע, לא כבש את יצרו, וגם ענה לי (אולי מוטב לומר “אנאלי”), ואת הפאנץ’-ליין שלו, שכבר חורג מענייננו כאן, הבאתי ברשימה אנדריי סלאבו, קווים לדמותו של מהנדס כפוי-טובה וגס-רוח, בה הצגתי “קווים לדמותו” של המהנדס הזה, וכל החפץ ייתי ויקרא.
ומכאן – אל השאלה שבכותרתו של מאמר זה, ותחילה כמה דוגמאות.
חסן נסראללה, מזכ”ל חיזבאללה, מציע למדינת ישראל עיסקת חליפין, לפיה ישראל תשחרר את הרוצח סמיר קונטאר ועוד ארבעה מחבלים נוספים “עם דם על הידיים”, ובנוסף לכך גם כמאתיים גופות של אנשי חיזבאללה, המוחזקות בידי ישראל, ובתמורה לכך הוא, נסראללה, יחזיר לנו את אודי גולדווסר ואלדד רגב, בלי שהוא יגלה לנו, עד לרגע האחרון, אם הם חיים, או שאינם עוד בין החיים.
אם ממשלת ישראל מחליטה לקבל את הצעתו של נסראללה, אני לא מתערב, כי זה מכניס אותי למחלוקת הפוליטית, אבל אם הממשלה מרגישה שהוא רוצה להעמיד אותה במבחן, ולעשות צחוק ממנה וממדינת ישראל כולה, מה אפשר – וצריך – לומר לו, כדי לצאת בכבוד מזה?
להגיד לו חסן נסראללה, שק בתחת!
ואני כבר לא מדבר על מקרי חוצפה קשים יותר. קחו, למשל – רק למשל – מקרה היפותטי, בו איסמעאיל הנייה מציע לראש ממשלתנו תן לי את אשתך ללילה אחד, ואני מחזיר לך את גלעד שליט.
מה אפשר – וצריך – להגיד לו, אם לא שק בתחת?!
ואותו הדבר הייתי מציע גם להנייה עצמו לומר לביבי נתניהו, אם ביבי היה בא אליו עם הצעה מגונה כזאת.
והלאה: מה עושים כאשר מוסדות האו”ם ממנים את ועדת גולדסון 2, ומושיבים בראשה מי שכבר התבטא בחריפות כנגד מדינת ישראל – עד כדי כך שלמדינת ישראל ברור שהמשחק מכור-לתלפיות, ושעדיף לה להסתכן בהחרמת הוועדה, אבל, מאידך, נימוקי-הפסלות של מדינת ישראל אינם מקובלים אצלה בבית?
התשובה: גם למדינת ישראל וגם למוסדות האו”ם ישנה הזכות המוסרית לומר זה-לזה, אהדדי, שקו לנו בתחת!
והלאה: מה צריך לעשות שופט בישראל כאשר היועץ המשפטי לממשלה מזמין אותו ל”שיחת בירור” ודורש ממנו לחתום על הצהרה לפיה הוא לא חבר מרצ, תעל-רעם-בלד-שס-ישראל ביתנו?
נשמע “הזוי”? נשמע כדוגמה “היפותטית מדמיונו החולני של עו”ד שמחה ניר?
האם זה סיפור על “מדינה רחוקה שבה קיימות שתי מפלגות – אדומה וצהובה – בה מועמד לשיפוט מתבקש במסגרת שימוע להשיב לשאלתו של אחד האדומים: ‘הלנו אתה או לצרינו'” (מרים נאור,ynet 3.12.2011)?
לא כי, והמקרה ה”הזוי” הזה היה במדינת ישראל של שנת 1948, כאשר שופט בית המשפט המחוזי שניאור זלמן חשין, הוזמן ל”שיחת בירור” עם היועץ המשפטי לממשלה דאז, יעקב שמשון שפירא (לימים שר המשפטים), יומיים לאחר שאושר מינויו כשופט בבית המשפט העליון, והוא נדרש להשיב על ההאשמה שהוטחה בו, שלפיה הוא משתייך למפלגה הרוויזיוניסטית. חשין הכחיש, אך נדרש להציג הוכחות שאמת בפיו ואף אולץ לשגר מעין כתב הגנה משפיל ומביך אל שר המשפטים דאז, פליקס רוזנבליט (לימים פנחס רוזן).
התחקיר המשפיל הזה החליש את בריאותו של חשין האב: “היום ההוא הרג את אבא שלי”, סיפר בנו, מישאל חשין (ספרו של הד”ר נתן ברון, “משפט, יצרים ופוליטיקה – שופטים ומשפטנים בסוף המנדט ובראשית המדינה”, על פי נדב שרגאי, ישראל היום, 15.1.2015).
ואכן, כפי שאנחנו למדים מאתר מערכת המשפט (וללא ספק נכתב ע”י בנו הנ”ל), “חשין סבל מבריאות לקויה במהלך כהונתו כשופט בבית המשפט העליון”, ונפטר ביום 29.12.1959, כשהוא בן 56 שנים בלבד – 20 שנה צעיר ממני, היום – ואם “אותו היום” לא היה “הורג אותו”, שניאור זלמן חשין היה מסיים את כהונתו בגיל 70, כשמאחוריו 36 שנות שיפוט – מהן כעשרים וחמש שנים כשופט ביהמ”ש העליון, מתוכן אחת עשרה שנים כממלא-מקום קבוע לנשיא ביהמ”ש העליון, ותשע שנים נוספות כנשיא בית המשפט העליון.
מדוע אני מביא את הסיפור הזה, בהקשר לנושא המאמר הנוכחי?
משום שאם חשין האב היה אומר ליועץ המשפטי שק בתחת, הוא היה יוצא מזה כגיבור, הן בעיני עצמו, והן בעיני ההיסטוריה, “אותו היום” לא היה “הורג אותו”, והוא, כאמור, היה מסיים את כהונתו בגיל 70, כשמאחוריו 36 שנות שיפוט – מהן כעשרים וחמש שנים כשופט ביהמ”ש העליון, מתוכן אחת עשרה שנים כממלא-מקום קבוע לנשיא ביהמ”ש העליון, ותשע שנים נוספות כנשיא בית המשפט העליון.
ללמדך …
ללמדך שלפעמים ישנם ערכים חשובים יותר מאשר הנימוס הפולני, וכפי שאנחנו למדים, חשין האב היה צאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי, אשר נולד לר’ ברוך ורבקה בי”ח באלולה’תק”ה (15 בספטמבר1745), בליאזני שבמחוז ויטבסק בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין (הפרטים עפ”י ויקיפדיה).
וללמדך עוד שהביטוי שק בתחת, הגם שהוא לא הכי מנומס שבעולם, לפעמים אין מנוס מהשימוש – הלגיטימי – בו, בעיקר באשר עונים למי שאינו מבין שפה אחרת, ושהתבטאות עדינה יותר, ופחות נחרצת, תשים את העונה ללעג ולקלס – גם בעיני אחרים, אבל, לא פחות מכך, גם בעיני עצמו.
ואם ה”סגנון” הזה מותר לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ולמי שמקבל פקודה לרצוח שבויים, הוא מותר בכל מקום בו אומרו סבור שהדבר מתאים ונחוץ לעניינו, וכל “צנזורה” בנימוק של “השאלה אינה מה יאמר … אלא איך יאמר …”, אינה אלא סתימת-פיות בנימוקי-כזב.
שאלה למישאל חשין
ולא אוכל לסיים את דברי כאן בלי להציג שאלה “טורדנית וקנטרנית” לבנו של חשין האב ז”ל, הוא אנין-הסגנון מישאל (“אל תצפצפו על בני-אדם!”) חשין: אם היית יכול, היום, להחזיר לחיים גם את אביך וגם את היועץ המשפטי דאז, יעקב שמשון שפירא, בתנאי שהוא יאמר לשפירא שק בתחת על ההזמנה ל”תשאול” המשפיל אשר “הרג אותו”, כדבריך: האם הייתה מקבל את התנאי הזה?
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס