לינדה שפיר, אולי תפסיקי להשתלח ב”סגנון” שלי?!
לינדה שפיר, אולי תפסיקי להשתלח ב”סגנון” שלי?!
|
מנכ”לית לשכת עורכי-הדין מצטרפת לאופנת ההשתלחות בסגנונו של עו”ד שמחה ניר *** בואו נעשה לה בצפר, כמו שעשינו לאהרן ברק, ולא רק לו
25.11.2008
מרת לינדה שפיר,
הנדון: דרישה להתנצלות
אל מכתבי אליך מיום 23.10.2008 צירפתי את העתקי שני מכתבי אליך מיום 4.9.2008.
בתשובתך מיום 18.11.2008 את מתייחסת אך ורק לשני מכתבי אליך מיום 4.9.2008 בלבד, בהם את מאשרת – באיחור של חדשיים וחצי – את קבלתם, ופותחת במלים האלה: “צר לי על הסגנון בו בחרת להתבטא, ואין זו הפעם הראשונה”.
להבדיל ממך, אני אכן מסוגל לטעון ולהיכשל, גם בעניינים שבסגנון.
אני גם מוכן לשמוע ביקורת, ולהודות בטעויותי (פעם אחת עמדתי בבית המשפט, הודיתי בכך שהייתי אידיוט כאשר טענתי, בעבר, טענה פלונית, ואף עמדתי על כך שהדבר יירשם בפרוטוקול).
ואני גם מוכן להתנצל בפני כל מי שפגעתי בו, אם פגעתי.
אבל אני דוחה בשאט-נפש כל ביקורת על ה”סגנון” שלי, כל עוד היא סתמית ולא-ממוקדת.
אהרן ברק, גדול עלייך בכמה וכמה מספרים, העיר לי פעם על הסגנון, וזאת הייתה פעם אחת יותר מדי, משום שאחרי שהעמדתי אותו על טעותו, לא רק שהוא לא הוסיף להעיר לי על הסגנון שלי, אלא שהוא גם הנהן לי בהסכמה, כל אימת שהזכרתי לו, בבית המשפט, את האפיזודה הזאת.
גם מבקר הפנים של הלשכה, יורם וסרצוג, העיר לי פעם אחת יותר מדי, אבל משך את ההערה שלו, אחרי שעשיתי לו בצפר.
כאשר אין לכם תשובה עניינית על הביקורת, אתם משתוללים עד כדי כך שאפילו אם אתבטא בסגנונם של שיפוטי ביהמ”ש העליון, אתם תייחסו לי “לשון ביבים“, ר”ל.
במכתבך אלי, לאחרונה, את אומרת “צר לי על הסגנון בו בחרת להתבטא, ואין זו הפעם הראשונה”.
אני מצהיר חד-משמעית: אכן, אני אומר דברים קשים, יחד עם זאת, מעולם – אבל מעולם – לא השתמשתי בסגנון פסול.
אני לא חיים משגב, וסגנונו אינו סגנוני.
אני מעולם – גם ברגעי הקשים ביותר – לא אשתמש בביטויים כמו “קירותיהם מרוחים בצואה“. אני לא – חיים משגב כן.
ואתם, אניני-הסגנון אשר כל-כך רגישים ל”התבטאויות” שלי (כגון “מעידים כאלף עדים”, בה ראיתם “סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן”), לא מצאתם שום פסול באף אחד מ-61 מאמריו, אשר כל מילה בהם חמורה אלף מונים מכל מה שאמרתי מגמר לידתי ועד לרגע זה.
כי עו”ד ד”ר חיים משגב הוא אב-בית-דין בבית הדין הארצי של הלשכה, ולכן אתם מתירים לו הכל. אם הוא יגיד לך לינדה, את זונה, אתם לא תנידו עפעף.
אתם מתיימרים להגן על “כבוד המקצוע”, אבל מה שאתם עושים שקול כנגד רצח על רקע “כבוד המשפחה”.
כאשר פתחת בהערה על ה”סגנון” שלי, היה צריך להיות ברור לך כי מי שנכנס להתמודדות אתי על ענייני “סגנון” צריך להפנים שמולו יתייצב יריב קשוח, המצוייד בשיעורי-בית מלאים, ובאמתחתו עשרות מאמרים אותם פירסם בנושא הזה, בלי לחזור פעמיים על אותה המילה.
קראי את חלקם כאן.
קראי במיוחד את המאמר על הצביעות והאידיוטיות בהתרסות על ה”סגנון”.
לקראת סיום הרשי לשאול אותך שאלה מרגיזה: מדוע יצא קצפך על שני מכתבי האנמיים-למדי מיום 4.9.2008 (מצורפים למטה מכאן), ולא נגעת במכתבי החריף יותר, מיום 23.10.2008?
וכעת את מוזמנת להצביע, נקודתית, על כל פסול ב”סגנון” שלי במכתבי אליהם התייחסת, ואם “אין זו הפעם הראשונה”, את מוזמנת להצביע גם על פעם קודמת, אחת לפחות.
ואם אין לך על מה להצביע – את נדרשת להתנצל בפני.
שמחה ניר, עורך-דין
העתק: האתר של קימקא
שמחה ניר, עו”ד
ת”ד 64, כפר יהושע 36000
נייד 050-7520000
מען פרטי: משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 4.9.2008
לכבוד
הגב’ לינדה שפיר, עו”ד
מנכ”ל לשכת עורכי הדין
תל אביב
הנדון: מכתבייך אלי, לאחרונה
איני מתייחס למכתבים פוגעניים ולא מנומסים, והמכתבים ששלחת אלי לאחרונה הם אכן פוגעניים ולא מנומסים.
לו הייתי פונה אלייך כ“מרת לינדה שפיר”, בלי התואר “עו”ד”, היית נעלבת מאוד, כי בגוף שאת מנכ”לו הנימוס עומד מעל לכל: מעל הנאמנות והמסירות, מעל נקיון הכפיים, מעל טוהר המידות ומה לא (מחקר השוואתי יימסר לך, על פי בקשתך).
מוסד אשר מקפיד כל כך על הנימוס, חייב להקפיד קודם כל עם עצמו.
את פונה אלי כ”מר שמחה ניר”, מתוך הנחה – אליה לא אתייחס כאן – שאני מושעה מעריכת הדין, אבל, כידוע, בחוק הלשכה, מול כל ההוראות המפורטות הנוגעות לעו”ד בהשעייה, מה מותר לו ומה אסור לו, אין כל הוראה השוללת ממנו את התואר אשר הוענק לו כדין, או שאוסרת עליו להשתמש בו.
הפנייה אלי כ”מר שמחה ניר”, בלי התואר עו”ד לא נועדה אלא כדי להעליב אותי.
אז אני נעלבתי קשות.
אציין כי אתם הגדרתם כ”סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן” דברים “חלביים” בהרבה מכמה ביטויים המופיעים במכתבייך.
בעתיד את מתבקשת לנהוג כלפי באותו הנימוס שאת מצפה כי ינהגו כלפייך, תוך הבאה בחשבון שגולגולתי, לעניין זה, דקה מהממוצע.
כידוע לך, החל מראשית שנת 2003 אני שייך לוועד מחוז הצפון, ואף הצבעתי שם בבחירות למוסדות הלשכה באותה השנה.
כשם שאת לא מוכנה שיפנו אלייך בענייני הלשכה למענך הפרטי, כך גם אני.
ככל הנוגע לענייני הלשכה, את מתבקשת לפנות אלי רק למעני במחוז הצפון, כפי שנרשם בשנת 2003.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
שמחה ניר, עו”ד
ת”ד 64, כפר יהושע 36000
נייד 050-7520000
מען פרטי: משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 4.9.2008
לכבוד
הגב’ לינדה שפיר, עו”ד
מנכ”ל לשכת עורכי הדין
תל אביב
הנדון: רישום פיקטיבי של מחוז השתייכותי בלשכה – תלונה
על פי המלצתה של עו”ד ברוריה לקנר, נציבת תלונות הציבור של הלשכה, בסע’ 9 למכתבה אלי מיום 29.7.2008 (אשר העתקו נשלח גם אלייך), אני מגיש לך את תלונתי כדלקמן:
1. בראשית שנת 2003 הודעתי ללשכה על מעבר ממחוז תל-אביב למחוז הצפון, שם פתחתי משרד בבית שבנינו, רעייתי ואני, בעמק יזרעאל, מכוח היותה של רעייתי “בן ממשיך” במושב בו נולדה.
2. הלשכה אכן שינתה את הרישום למחוז הצפון, ואני אף הצבעתי באותו המחוזי, בבחירות למוסדות הלשכה, באותה השנה.
3. בתאריך לא-ידוע שינה פקיד מפקידי הלשכה את הרישום בספרי הלשכה כך שאני חזרתי, כביכול, להיות חבר הלשכה במחוז תל-אביב. הדבר נעשה בלי לשאול אותי ובלי שניתן לי להתייחס לנושא.
4. כללי הלשכה בדבר רישום עורכי הדין במחוזות מתייחסים אך ורק לרישום על פי בקשתו של עורך-הדין (כלל 3) או של המבקש להתקבל ללשכה.
5. אין שום הוראת-דין המסמיכה מוסד כלשהו ממוסדות הלשכה לכפות על עורך-דין, חד-צדדית, השתייכות למחוז זה או אחר של הלשכה, ואם הלשכה רוצה לכפות דבר כזה על עורך-דין, עליה להגיש תובענה אזרחית לבית משפט הדן במחלוקות שבין אדם לזולתו.
6. בוודאי שאין אפשרות להעביר עו”ד למחוז אחר בלי לתת לו הזדמנות להגן על עניינו.
7. גם בתוך הלשכה, סמכות-הביצוע של פעולות סטאטוטוריות, במידה וקיימת, נתונה לוועד המרכזי, ולא לפקיד מפקידיו.
8. העובדה שפעולות מסויימות נעשות ע”י פקידים על פי בקשתו של עורך-הדין אין פירושה שהם רשאים לעשות זאת כנגד רצונו.
תארי לעצמך ששני הוועדים המחוזיים, זה של מחוז הצפון וזה של מחוז תל-אביב, מגישים נגדי, בעת ובעונה אחת, קובלנות משמעתיות – כל אחד מהם לבית הדין במחוזו-הוא, ואני אומר אני מהאו”ם, לא אכפת לי איכן להישפט, ובלבד שלא אשפט פעמיים.
משכך הם פני הדברים, עותרים 2 הוועדים זה כנגד זה לבג”ץ (או לביהמ”ש לעניינים מנהליים) ומצרפים, כל אחד לעתירתו, כמשיב פורמאלי גם את הוועד המרכזי.
בשלב הזה לא תהייה לוועד המרכזי – שהוא אינו בעל-עניין משלו – אלא לחשוף את המסמכים ולפרט את השיקולים שהובילו לשינוי הרישום, הכל כאמור בהמלצתה הנ”ל של עו”ד לקנר – ויותר.
אשר על כן אני פונה אלייך, ומבקש חשיפת כל המסמכים ופירוט כל השיקולים שהביאו לביצוע הרישום כאמור לעיל – כאילו היה זה על פי צו-הבג”ץ.
אני דורש גם לדעת מי יזם את המהלך הזה, ומי היו כל המעורבים בו – ומהו מקור סמכותם לבצע את המהלך הזה.
ומעל לכל: אני דורש להחזיר את המצב לקדמותו – לאלתר.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד