אביגדור ליברמן לא מוצא מסעדה בנווה-צדק
אביגדור ליברמן לא מוצא מסעדה בנווה-צדק
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
גם לאביגדור ליברמן, שר החוץ, יש מה לומר על המצב הכלכלי בארץ, וזה בסדר, כי גם לשרי-חוץ יש זכות להביע דעתם על הנעשה בארצנו פנימה.
ליברמן אמנם מכיר בבעיות הכלכליות, אבל, הוא אומר, “יחד עם זאת, יש גם חצי כוס מלאה”, ומסביר כי ביום האתמול הוא הזמין אורח מחו”ל לארוחה במסעדה בנווה צדק, ו”למרות כל המחאות, לא היה אפשר להזמין מקום במסעדה, והתקשרתי לפחות לשתי מסעדות. יש שם עשרות, מאות, של בתי קפה, פאבים, ולא יושבים שם טייקונים”.
נו, בטח!: אם, בגלל המצב הכלכלי, חצי מהמסעדות נסגרו, והחצי השני, כדי לשרוד, נותן לך קופון לארוחה חינם על כל ארוחה שאתה משלם עליה, אז בוודאי שהמסעדות מלאות עד אפס מקום.
כמובן שאם מדברים על מקום ייחודי, כמו נווה צדק, הסיכוי לתפוסה מלאה גבוה יותר מאשר במסעדות החומוס המצויות, אבל אם יצחק נבון, בהיותו נשיא המדינה, לא התבייש לנגב חומוס במסעדת רחמו אשר בשוק מחנה יהודה, גם שר החוץ יכול לנהוג כך. לדעתי האורחים מחו”ל דווקא שמחים לקצת הווי ישראלי, משהו כגון חומוס בשוק, בצווארון פתוח, כי ארוחות יוקרה יש להם די והותר בארצותיהם.
וחוץ מזה, כשם ששר החוץ לא יציע לאורחיו “סנדוויצ’ים מהבית”, כך גם הישראלי, קשה-היום, רוצה מפעם לפעם לצאת לאכול בחוץ.
עניין המסעדות המלאות מזכיר לי את התגובות לטענות הסטודנטים על גובה שכר הלימוד: “מגרשי החנייה של האוניברסיטאות מתפוצצים מכלי רכב, והם עוד בוכים!”.
והתשובה דומה: אם, למשל, באוניברסיטה יש 10,000 סטודנטים, ולהם 100 מכוניות, אבל במגרשי החנייה ישנם רק 80 מקומות חנייה – בוודאי שהם יתפוצצו. אבל זה לא אומר שהסטודנטים עשירים, אלא שאפילו למעט המכוניות שלהם לא מסדרים להם מספיק חנייה.
וזה מה שאני מגדיר כ“שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת“.
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש