דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ג) טראמפ וישראל, תחזית לשנה השמינית – אם הוא יגיע לכך

על בסיס ההנחה (המפוקפקת) לפיה טראמפ ישלים את מלוא שמונה השנים שלו בבית הלבן, אני מסתכן בתחזית לפיה השלום באזורנו לא יפרוץ בתקופתו, הוא יאשים בכך את ישראל, ויקצץ לה את הסיוע הביטחוני הנדיב שהיא קיבלה מברק אובמה *** ותזכרו שאמרתי לכם!

שמחה ניר, עו”ד

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

דונאלד טראמפ רוצה להביא שלום לאזורנו, ואני מאמין לו

את המאמר הראשון בסדרה, דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם, פתחתי ב”הקדמה זמנית”:

דונאלד טראמפ הוא האיש הכי מאוס בעולם, ואני לא מביע כאן את דעתי שלי עליו, אלא את דעתו של העולם עליו – ולעניין זה אנחנו אפילו לא צריכים להרחיק ראות, ודי לנו בכך שהוא מאוס אפילו על בכירי מפלגתו-שלו – המפלגה הרפובליקנית.

היחידים בעולם שאהבו אותו עד לאחרונה היו הרוסים והישראלים.

את הרוסים הוא איכזב בכך שאחרי שהוא נכנס לבית הלבן הוא לא סיפק להם את הסחורה תמורת הסיוע להצלחתו בבחירות האלה, מול הילארי קלינטון.

נשארו הישראלים.

מדוע הישראלים אוהבים את דונאלד טראמפ?

משום שהוא הבטיח להעביר את שגרירות ארה”ב בישראל מתל-אביב לירושלים;

משום שהוא בא לירושלים ונישק את אבני הכותל;

משום שהם זוכרים לקודמו, ברק אובמה, את סירובו להטיל וטו על ההחלטה האנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו”ם, ערב סיימו את כהונתו;

ומעל לכל – משום שהטובע ייאחז בכל קש אפשרי או בלתי אפשרי.

ומיד בהמשך הוספתי:

כמי שנמצא כעת בארה”ב, אני עוקב מקרוב, ובאופן שוטף, אחרי האיש הזה, ואני לא היחיד אשר תוהה לאיזו רמה של טמטום הוא עוד מסוגל לרדת, כי התכונה הכי בולטת שלו, המשליכה על כל תיפקודו, היא שיש לו פה ענק ומוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם.

חוץ מזה הוא הזוי, שקרן פתולוגי,  הפכפך, בוגדני, ומה לא.

ידידתי עו”ד רונית לירן-שקד דירבנה אותי לפתוח במדור כאן אמריקה תת-מדור בשם דונאלד טראמפ למתחילים, וזה מה שאני עושה כאן.

הגדרתי את דברי הפתיחה האלה כ”הקדמה זמנית” כי אני לא יודע מאיפה להתחיל, בגלל החומר הרב שהוא מספק לכל חובבי הגרוטסקות, אבל בהמשך אפתח פוסט נפרד המוקדש להיכרות כללית עם האיש הזה, ובשוליו יהיה גם תוכן העניינים של תת-המדור הזה, המוקדש לכל הישראלים שעדיין סוגדים לו.

אני מקדיש את הדברים האלה לישראלים שעדיין סוגדים לדונאלד טראמפ ומעריצים אותו, כדי לצנן את ההתלהבות, וכדי למנוע מהם אכזבה גדולה.

והנה, למרות שגם אני, כרבים אחרים, כולל חבריו למפלגה הרפובליקנית, רואה בו שקרן פתולוגי, הזוי, הפכפך, בוגדני, ומה לא, אני מאמין לו כשהוא אומר שהוא רוצה להביא שלום לאזורנו.

מדוע אני מאמין לו? משום שכל נשיא אמריקאי רוצה להיכנס להיסטוריה כמי שהביא שלום לאזורנו (ולאזורים אחרים בעולם).

אפשר לומר על נשיא אמריקאי זה או אחר שהוא לא עושה מספיק כדי להביא את השלום, או שמעשיו דווקא מחבלים בשלום, אבל להגיד שדונאלד טראמפ מדבר על רצונו להביא שלום, אבל בסתר-לבבו רוצה להביא מלחמה – זה הזוי לחלוטין.

ובמידה זו או אחרת אפשר להגיד על כל נשיא אמריקני – גם מאלה שכיהנו בעבר וגם זה הנוכחי – שהשלום כלל לא מעניין אותם, והדיבורים עליו הם רק מס-שפתיים בשירות יחסי-הציבור, אבל גם כדי להניח דבר כזה יש צורך בראייה משכנעת כלשהי.

ומדוע שלא נאמין לנשיא אמריקני – אפילו הכי לא-אמין – כשהוא אומר שהוא רוצה שלום, אם זה יכול להכניס אותו להיסטוריה?

גם הנשיא האמריקאי הקודם, ברק אובמה, אמר שהוא רוצה להביא שלום לאזורנו, ומהסיבה שאני מאמין לטראמפ אני מזמין את מבקריו ומשנאיו של אובמה להאמין לו שגם הוא רצה להביא שלום לאזורנו.

נשיאותו של ברק אובמה כבר מאחורינו, הוא לא הצליח במשימה, וכמו שאומר ידידנו הד”ר ישראל בר-ניר, “קל מאוד לתת תחזיות, בעיקר לגבי העבר”.

אני, כדרכי, מסתכן בתחזיות לגבי העתיד, וכמו שציינתי לא פעם, כבר אין לי מספיק חורים בחגורה לכל ה”אמרתי לכם” שלי, אשר כבר התגשמו.

תחזית א’: לא יהיה שלום באזורנו בתקופתו של טראמפ

אפתח בסיפור ידוע: שאלו את הקב”ה מתי, לדעתו, יפרוץ השלום בין ישראל לערבים, והוא ענה: לא בזמני.

אני לא מוכן להסתכן בתחזיות לגבי ימי שני חייו של הקב”ה, אבל לגבי העתיד הנראה לעין – כל אדם יכול להסתכן בתחזית שהשלום הזה לא יבוא לפחות כמה דורות, ואם כל אדם יכולת להסתכן בתחזית הזאת – גם אני יכול.

ומדוע כל כך קל לחזות שהשלום הזה לא יפרוץ בדורות הקרובים?

משום שאין בנמצא הסדר שיסכימו עליו גם 51% מהישראלים, וגם 51% מהפלשתינים, ורק אחרי ששני הצדדים יקיזו מספיק דם אולי – אולי! – הם יגיעו למסקנה שעדיף שלום גרוע על מלחמה טובה.

מה נשאר לצדדים לעשות?

כאשר שני הצדדים – הישראלי והפלשתיני – מבינים כי לעת הזאת השלום ביניהם אינו צפוי בעתיד הנראה לעין, כל מה שנשאר לכל צד לעשות הוא להראות לכל העולם שהצד השני הוא “סרבן השלום”, ובעניין הזה תמיד אמרתי כי בנושא הזה ביבי שלנו – ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו – הוא אלוף העולם ביחסי הציבור בכלל, ובשכנוע כל העולם (בעיקר אזרחי ישראל וכל המדינות אשר ממילא אוהדות את העניין הישראלי) שאנחנו, הישראלים, לוקים בתאוות-שלום חולנית, ואילו “הם” – הערבים – אינם חפצים בשלום.

אלא מאי?

כפי שנראה בהמשך, אפילו בעניין הזה ביבי נכשל – על המגרש שלו.

כה אמר דונאלד טראמפ למזכ”ל האו”ם

מדווח ברק רביד (הארץ, 04.10.2017):

בפגישה עם מזכ”ל האו”ם אנטוניו גוטרש, בשולי העצרת הכללית של האו”ם בניו יורק לפני כשבועיים, אמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא הצד הקשה יותר לשכנוע בכל הנוגע למאמץ להגיע להסכם שלום ישראלי־פלסטיני, כך לפי שבעה מקורות מערביים וישראלים שמעורים בתוכני הפגישה או שעודכנו לגביה. “טראמפ הבהיר בפגישה ששני המנהיגים בעייתיים”, אמר דיפלומט מערבי שעודכן בפרטי הפגישה. “אבל ההקשר הכללי של דבריו היה שמבין השניים נתניהו הוא הבעייתי יותר”.

אני לא רוצה להתייחס לשאלה אם טראמפ צדק, או לא צדק, באמירתו כי ביבי נתניהו הוא “הצד הקשה יותר לשכנוע”, משום שכאשר מדובר בתעמולה ויחסי-ציבור, המבחן היחיד הוא מבחן ההצלחה לשכנע.

ובעניין הזה אלוף העולם נכשל על מגרש-הבית שלו.

אכן, על מתנגדיה של ישראל ועל ידידי הערבים בעולם אפשר לומר כי הם “מוטים מראש”, וכי “אצלם רק האינטרס קובע” (כאילו שבפוליטיקה הפנים-ישראלית, ובכל מגרש פוליטי אחר, הדברים שונים), אבל דונאלד הוא ידיד ישראל, יש לו בת יהודיה, חתן יהודי ונכדים יהודיים, ואיכה יעלה על הדעת לומר עליו דברי שטנה כאלה ?!

אפילו ביבי, אשר לבטח נפגע מהדברים האלה, אומר על טראמפ (באותה הכתבה, בהמשך):

כמה ימים אחרי שחזר מניו יורק כינס נתניהו את שרי הקבינט המדיני־ביטחוני ועידכן אותם על שיחתו עם טראמפ. נתניהו אמר בישיבת הקבינט כי טראמפ עובד על תוכנית שלום וכי התרשם בפגישה עם הנשיא כי האחרון נחוש מאוד לקדמה. “אין ספק שהנושא הפלסטיני הוא נושא כבד וחשוב אצל טראמפ”, אמר נתניהו בישיבת הקבינט. “טראמפ משדר רצינות בעניין הזה. האמריקאים מכינים תוכנית, ואני הצגתי לנשיא את העמדות שלנו. טראמפ מאוד נחוש והוא רוצה להשיג את הדיל האולטימטיבי”.

אז לא זו בלבד שביבי נכשל במבחן יחסי-הציבור שלו מול נשיא “הגדולה בידידותיה של ישראל בעולם” – השנייה היא מיקרונזיה: שטח 702 קמ”ר, אוכלוסייה (הערכה ליולי 2017) – 104,196 נפש (בערך כמו כפר סבא) – אלא שהידיד הזה גילה למזכ”ל האו”ם את דעתו על ביבי – ובכך, הלכה למעשה, שיווק אותה לכל חברות האו”ם, דהיינו לכל העולם (חוץ מהפלשתינים, שאינם חברים באו”ם, אבל דעתם על ביבי אינה טובה יותר).

בחזרה לאובמה

כמו שציינתי לעיל, גם אובמה רצה להיכנס להיסטוריה כמי שהביא את השלום בין ישראל לפלשתינים.

אובמה תמך בישראל לאורך כל שמונה שנות כהונתו בבית הלבן.

הוא תמך בנו בכל ההצבעות באו”ם, ולקראת תום כהונתו, כאשר כבר אי אפשר היה לייחס לו “מניעים פוליטיים” (נשיא ארה”ב לא יכול להיבחר פעם שלישית), הוא בכל זאת העניק למדינת ישראל סיוע בטחוני בסך 38 מיליארד דולר לעשר השנים הבאות (עד אז הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל היה 3.4 מיליארד לשנה), ובכך הוא סינדל את שני הנשיאים שאחריו (ולמי שלא זוכר: כאשר טראמפ התמודד על הנשיאות הוא הבטיח לצמצם את התמיכה בצבאות זרים לטובת המשאבים ה”מידלדלים” של הצבא האמריקאי, וחזר על כך גם בנאום ההכתרה שלו – ראו להלן).

אלא מאי?

אובמה רצה להצליח בהבאת השלום לאזורנו, ומבחינת ההיתכנות פתרון שתי המדינות הוא, סטטיסטית, הכי קרוב להסכמה של 51% מהישראלים ו-51% מהפלשתינאים.

אני לא רוצה להביע דיעה בעניין הפתרון הזה, אני מביא רק את המציאות הסטטיסטית, כפי שהיא משתקפת בסקרים, אשר גם אובמה היה מודע להם.

ואובמה, כאמור, רצה להצליח במשימה.

הפוליטיקאים הישראלים רצו שאובמה יתמוך בעמדתה של מדינת ישראל (אם בכלל יש לה עמדה בנושא), ויעניק לישראל, אוטומטית, את תמיכתו האבסולוטית, בלי כל ערעור והרהור.

זה היה אפשרי, אבל בצעד כזה הוא היה מאבד את מעמדו כמתווך ומגשר בסכסוך הזה, ובכך גם את מקומו בהיסטוריה.

אבל אובמה, כאמור, רצה להצליח במשימה ולהבטיח את מקומו בהיסטוריה.

אובמה, כאמור, תמך בנו לאורך כל הדרך, גם במישור הדיפלומטי, וגם בסיוע הצבאי, אבל מדינת ישראל הרשמית הפנתה לו עורף. היא הפנתה לו עורף, כי הקונסטלציה הפוליטית הישראלית היא כזאת שאף ממשלה לא תחזיק מעמד אם היא תתמוך בפתרון שתי המדינות.

אז ברק אובמה הרגיש את עצמו נפגע מהפניית-העורף הישראלית אליו, ובערוב כהונתו, כשהגיעה למועצת הביטחון הצעת החלטה אנטי-ישראלית בעניין ירושלים, הוא אמר לנו (במפורש או במרומז) עזרתי לכם בסיוע בטחוני, רציתי גם לעזור לכם במישור הדיפלומטי, להביא שלום עליכם, אבל אתם הפניתם לי עורף, לא שעיתם למנחתי – אז תסתדרו בלעדי.

מה פירוש “תסתדרו בלעדי”?

במועצת הביטחון רשאית כל חברה קבועה (ארה”ב היא אחת מהן) להטיל וטו על כל הצעת החלטה, אבל הפרקטיקה היא שבהימנעות מהצבעה אינה וטו.

מדינת ישראל ציפתה מאובמה להמשיך ולהטיל וטו גם על ההחלטה הזאת, וה”תסתדרו בלעדי” פירושה היה שאני, ברק אובמה, לא משתתף עוד במשחק הזה, לא בא להצבעה/נמנע מהצבעה.

ועל ה”בגידה” הזאת המימסד הפוליטי הישראלי לא יסלח לו לאובמה, לעולם ועד – למרות כל התמיכה, פוליטית וביטחונית, שהוא העניק לה לאורך כל שמונה שנות כהונתו.

ומה נתן לנו דונאלד טראמפ?

כאמור לעיל, הישראלים אוהבים את דונאלד טראמפ משום שהוא הבטיח להעביר את שגרירות ארה”ב בישראל מתל-אביב לירושלים, משום שהוא בא לירושלים ונישק את אבני הכותל, ומשום שהטובע ייאחז בכל קש אפשרי או בלתי אפשרי.

מה קרה לשגרירות?

כאשר הגיעה שעת המבחן, טראמפ אמר רגע-רגע, זה לא כל כך פשוט (ובאמת זה לא פשוט, בגלל האינטרסים של America First בעולם הערבי, אבל מי שמתמודד על תפקיד “ראש הממשלה של כל העולם” צריך להכין שיעורי-בית לפני שהוא מכריז על מועמדותו).

ולא רק שהוא אמר רגע-רגע, זה לא כל כך פשוט, אלא שהוא גם “שכנע” את ביבי נתניהו להסכים לאותו “רגע-רגע, זה לא כל כך פשוט“, אבל גם זה לא הספיק לו, ועכשיו ה”רגע-רגע” הזה הפך ל”מחר-מחר” – דהיינו קודם נביא את השלום, ואחר כך נעביר את השגרירות…

והסאב-טקסט הוא לא בתקופתי!

ומה אומר ביבי על מה שטראמפ נותן לישראל?

כך חדשות 2, 24.5.2017:

יממה לאחר שהסתיים ביקורו של נשיא ארה”ב בישראל, חושף רה”מ נתניהו כי התמיכה שהבטיח טראמפ בביטחון ישראל אינה רק בדיבורים, אלא גם במעשים. “אנחנו מעריכים עד מאוד את הסיוע והתמיכה החשובה”, אמר רה”מ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא היום (רביעי) דברים בטקס האזכרה הממלכתי במלוא 50 שנה למלחמת ששת הימים, ובחר להדגיש את חשיבות הסיוע הביטחוני שמקבלת ישראל מהאמריקנים. “ארה”ב התחייבה לשמור על היתרון האיכותי של ישראל במזרח התיכון”, אמר נתניהו.

ומהם אותם “סיוע ותמיכה” אשר הביאו את ביבי להדגיש את “חשיבות הסיוע הביטחוני שמקבלת ישראל” מארה”ב, אשר “התחייבה לשמור על היתרון האיכותי של ישראל במזרח התיכון”?

תוספת של 75 מיליון דולר, בקושי חצי מטוס קרב – בינתיים זה מה שקיבלה ישראל בתשעת הירחים מאז שדונאלד טראמפ נכנס לבית הלבן.

75 מיליון של טראמפ, לעומת 3.8 מיליארד לשנה, שקיבלנו מברק אובמה, ה”אנטישמי”, עוכר-ישראל. איפה הבושה.

ומה הלאה

כהונתו של דונאלד טראמפ תלוייה על בלימה: הדמוקרטים בקונגרס מתים להעיף אותו, וגם מעמדו במפלגתו-הוא, המפלגה הרפובליקנית, רופף ביותר – והוא התרופף עוד יותר אחרי שהוא פיטר את סטיב באנון, האיסטרטג הראשי שלו, אשר גם ניהל עבורו את הקמפיין המוצלח אשר הביאו אל הנשיאות.

מעבר לכך שטראמפ מצוי כל הזמן בחקירות בעניין קשריו עם הרוסים והשפעתם על הבחירות, עומדות לפניו שלוש מערכות בחירות עד תום כהונתו:

• בחירות המיד-טרם (אמצע הקדנציה) לקונגרס, נובמבר 2018, בהן עומדים לבחירה שליש מחברי הסנאט, וכל חברי בית הנבחרים;
• הבחירות לקונגרס ולנשיאות, נובמבר 2020;
• בחירות המיד-טרם לקונגרס, נובמבר 2022.

התחזית שלי מבוססת על ההנחה (המפוקפקת מאוד) לפיה הוא יצלח את כל מערכות הבחירות האלה, וישלים שתי קדנציות מלאות בבית הלבן – 8 שנות כהונה. כמובן שאם הוא נופל בדרך, אין לכך שום קשר לישראל, ואז אפשר יהיה לומר כי “אי אפשר לדעת מה היה טראמפ נותן לישראל אילללללו היה משלים  את שמונה כהונתו.

דונאלד ג’יי רוחאני, חסן נתניהו, בנג’מין טראמפ

לפני שנתיים חתמו ארצות הברית וחמש מעצמות נוספות על הסכם עם איראן, לפיו זו האחרונה תגביל את הפעילות הגרעינית כך שהיא לא תוכל לפתח נשק גרעיני, ובתמורה לכך יוסרו מעליה העיצומים הכלכליים.

בניגוד לקוראי ישראל היום החכמים-מכל, אני לא מכיר את ההסכם הזה, גם לו את הנסיבות שהולידו אותו, וגם אין לי הכלים לדעת אם הוא טוב או רע, לארה”ב, לישראל ולאנושות כולה.

מה שאני כן יודע זה שצד להסכם לא יכול להגיד רגע-רגע, גיליתי שזה לא כדאי לי, ואני רוצה לפתוח הכל ולהתחיל מחדש את כל הנגושיאיישנז.

זה לא מקובל בין בני תרבות, זה לא מקובל גם לפי החוק הישראלי, כעולה מסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973, אשר זה לשונו:

(א)       מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב)       …

(ג)         …

(ד)        “טעות”, לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

דונאלד טראמפ רוצה לבטל את ההסכם הזה. מדוע? משום שלדעתו זה הסכם רע, ומי שערך אותו (ברק אובמה, איך לא) טעה ב”כדאיות העסקה”.

אני לא רוצה להיכנס כאן לכל ההיבטים הכרוכים בביטול ההסכם הזה, אלא רק לשאלת האמינות: איך תסכמנה מדינות לעשות הסכמים עם ארה”ב, אם ביום המחרת זו תגיד רגע-רגע, גיליתי שזה לא כדאי לנו, אנחנו רוצים לחזור אל ה-square one!

נתניהו ער לכך שאפילו במימשל טראמפ יש המתנגדים לנסיגה מההסכם, אבל לטעמו בכך לא די:

“אני הבעתי בצורה הכי ברורה את עמדתי: צריך לשנות או לבטל את ההסכם, כי אם לא ישנו אותו הוא יוביל להתגרענות של איראן”.

הוא, נתניהו, רק לא מבין שבכך הוא נותן לגיטימציה לטראמפ לסגת גם מההתחייבות שנתן הנשיא הקודם, ברק אובמה, לישראל, לפיה ארה”ב תעניק לישראל 3.8 מיליארד דולר לשנה, למשך 10 שנים.

תחזית ב’: דונאלד טראמפ מטיל על הישראלים את עיקר האחריות לכשלונו

מתוך ההנחה (המפוקפקת מאוד, כאמור) לפיה טראמפ יצלח את כל מערכות הבחירות עד 2022, ועד בכלל, החל מנובמבר אותה שנה ועד ה-20.1.2025 יש לו – כמו לכל נשיא אמריקני לפניו ואחריו – למעלה משנתיים בהן הוא חופשי מפזילה אל הבוחרים, והוא יכול לעשות ככל אשר יחפוץ.

על ההנחה הזאת אנחנו יכולים להרכיב בשקט את ההנחה הוודאית יותר, לפיה לא יהיה שלום באזורנו בתקופתו של טראמפ (ראו תחזית א’, לעיל).

והשאלה היא מה יעשה אז דונאלד טראמפ, כאשר הוא יראה כי אפסו סיכוייו להיכנס להיסטוריה כמי שהביא את השלום למזרח התיכון.

לשאלה הזאת ישנן שתי הסתעפויות, או שלוש, בעצם:

האחת – הוא יראה את שני הצדדים אחראים לכך באותה המידה;

השנייה – הוא ייחס את עיקר הכישלון לצד הפלשתיני;

והשלישית – הוא ייחס את עיקר הכישלון לצד הישראלי.

להערכתי הצנועה האפשרות השלישית היא המסתברת יותר, ואני לא אומר זאת משום שאני חושב שהצד הישראלי הוא האשם העיקרי, או שיהיה כזה בערוב נשיאותו של טראמפ, אלא משום שאני מנסה להיכנס לראשו של דונאלד טראמפ, בנסיבות העתידיות האלה.

חיזוק להערכתי זו אני מוצא הן בהתנהגותו של אובמה באותן הנסיבות, הן בדבריו הנ”ל של טראמפ למזכ”ל האו”ם, הן בכישלונו של ביבי לגלגל את האשמה לפתחם של הפלשתינים – והן בכך שדונאלד טראמפ מנכס לעצמו את כל ההצלחות (המעטות-להחריד), ואת האחריות לכישלונות הוא מייחס לכל העולם – פרט לעצמו.

ואוסיף עוד נקודה: לפלשתינים קל להיראות כשוחרי-השלום המסכנים, כי אין להם מה לתת – רק מה לקבל, ואילו לישראלים יש מה לתת, אבל אין להם חשק לתת.

התחזית שלי היא, איפוא: לקראת תום כהונתו טראמפ יטיל על מדינת ישראל את עיקר האחריות לכישלונו להביא את השלום לאיזורנו.

תחזית ג’: דונאלד טראמפ אומר רגע-רגע

מה עושה מחזר נלהב כאשר המחוזר מאכזב אותו סופית, וכבר אין לו מה להפסיד ומה להרוויח? הוא מתנקם.

כך עשה ברק אובמה, ודונאלד טראמפ אינו יותר “צמחוני” ממנו.

מה יעשה טראמפ כנקמה בישראל?

הוא יכול להימנע מהטלת וטו על החלטות אנטי-ישראליות באו”ם, אבל זכות היוצרים על כך שייכת לקודמו, ברק אובמה, וטראמפ נשבע “למחוק את מורשת אובמה”, ואם הוא יחקה את אובמה, הילדים בישראל יגידו עליו שהוא “קוף אחרי בן אדם”.

לא קשה לנחש שבנסיבות האלה טראמפ ישאיר אחריו “מורשת” אשר תגמד את ה”סנקציה” שאובמה נקט נגדנו, והאפשרות הכי מסתברת היא קיצוץ הסיוע הביטחוני לישראל.

זה מתיישב עם הבטחות הבחירות שלו, זה מתיישב עם סיסמת ה-America First שלו, וזה מתיישב עם כל מה שהוא עושה או לא עושה, אומר או לא אומר.

וזה מתיישב במיוחד עם מה שטראמפ אמר בנאום-ההכתרה שלו:

For many decades, we’ve … subsidized the armies of other countries while allowing for the very sad depletion of our military.

ותזכרו שאמרתי לכם!

ועכשיו תגידו …

ועכשיו תגידו זה לא ייתכן, יש לנו הסכם בו ניתנה לנו התחייבות מפורשת של ארצות הברית, לפיה ארה”ב תעניק לנו 38 מיליארד דולר במשך עשר שנים, ולא יעלה על הדעת שנשיא אמריקאי חדש יתכחש להתחייבויותיו של קודמו.

אז הסתכלו, בבקשה, על עצמכם בראי והיזכרו מה אמרתם לפני חמש דקות, באותו ההקשר, בעניין הסכם הגרעין עם האיראנים.

_______­­­­­­­­­­­­____

לפרקים הקודמים בסדרה:

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ב): העכברים עוזבים את הספינה הטובעת

וראו עוד:

מדינת ישראל ודונאלד טראמפ: נא להנמיך ציפיות! (עדכון)

אהרן ברק, ברק טראמפ, דונאלד אובמה: תחזית לתוצאת המפגש בין בנימין נתניהו ודונאלד טראמפ

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס