דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (ב): העכברים עוזבים את הספינה הטובעת

הריח המבשר את סוף דרכו של טראמפ כנשיא ארצות הברית כבר מרחף בחלל האוויר ואפשר לחתוך אותו בסכין, אבל טראמפ נשאר טראמפ, והוא עדיין חוגג על סיפון הטיטאניק שלו, שעוד מעט המים יכסוה כליל

שמחה ניר, עו”ד

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

דונאלד טראמפ תומך בגזענים

את המאמר הראשון בסדרה, דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (א): פה ענק, מוח זעיר, בלי כל מימשק ביניהם, פתחתי במלים האלה:

דונאלד טראמפ הוא האיש הכי מאוס בעולם, ואני לא מביע כאן את דעתי שלי עליו, אלא את דעתו של העולם עליו – ולעניין זה אנחנו אפילו לא צריכים להרחיק ראות, ודי לנו בכך שהוא מאוס אפילו על בכירי מפלגתו-שלו – המפלגה הרפובליקנית.

חלף שבוע בלבד, ומה שמתרחש עכשיו מגמד לחלוטין את התיאור הזה.

הסיפור הנוכחי התחיל ביום שבת, 12.8.2017: בעקבות החלטתה של עיריית שארלוטסוויל, וירג’יניה, להסיר את פסלו של הגנרל רוברט אי. לי, (מפקד צבא הקונפדרציה של צפון וירג’יניה עד לכניעה בשנת 1865), נערכה הפגנת-המונים של הארגונים הגזעניים – העליונות הלבנה (White Supremacy), הקו-קלאקס-קלאן (KKK), הניאו-נאצים, ומי לא – כנגד ההחלטה.

הקונפדרציה היא פרק מביש בהיסטוריה של ארצות הברית, אשר הביאה למלחמת האזרחים, על רקע מדיניותו של הנשיא הנבחר, אברהם לינקולן, לבטל את העבדות, ומה הפלא שהארגונים הגזעניים עורגים אליה, ומגיעים מרחבי ארה”ב לאירועים כאלה. באופן כללי הייתי ממשיל את הדבר להפגנות של הארגונים הניאו-נאציים בגרמניה כנגד הסרתם של פסלים ואנדרטאות המנציחים את אדולף היטלר, את המפלגה הנאצית ואת הרייך השלישי בכללותו.

המפגינים שבאו לשארלוטסוויל לא באו להפגנה שקטה, החוסה בצל חופש-הביטוי האמריקאי, הקיים מכוח התיקון הראשון לחוקה, אלא לשם הפרובוקציה, לחולל מהומה, ולהפגין כוח. כנגד המפגינים האלה באו מפגיני-הנגד, ומטבע הדברים התפתחו תיגרות.

התיאור שנתתי נשמע “מאוזן” ו”אובייקטיבי”, אבל הציבור האמריקאי, מכל גווני הקשת הפוליטית ומכל צבעי העור והעיניים, לא מוכן להשוות בין פרובוקטורים אשר מבקשים לשמר את “מורשת” הקונפדרציה, אשר ביקשה לפרוש מארצות הברית (ה”יוניון”) ולמרוד בה, כדי להמשיך ולקיים את העבדות, לבין המוחים כנגד הפרובוקטורים האלה.

המהומות באותה שבת שחורה הסתיימו באירוע דריסה: צעיר חובב-היטלר-מנעוריו (James Alex Fields), אשר הגיע במיוחד מאוהיו, דהר אל קהל מפגיני-הנגד, הרג אישה בת 32 (Heather Heyer), ופצע 19 אחרים. אחלה חופש-הביטוי.

עוד באותו היום יצא דונלד טראמפ אל המיקרופונים, והטיל את האחריות “על צדדים רבים, על צדדים רבים” (“on many sides, on many sides“).

ה”איזון” שיצר טראמפ בין הגזענים לבין המוחים נגד הגזענות עורר תגובות-נגד ברחבי ארצות הברית: בתו, איוונקה טראמפ, פירסמה ציוץ אנטי-גזעני, ראשי הצבא, חמישה גנרלים ארבעה כוכבים, יצאו בהתרסה נדירה של הצבא על המגרש הפוליטי, המוקיעה את הגזענות, וכמו כן נשמעו קולות דומים – רמים וברורים – כנגד ההשוואה שערך טראמפ בין הגזענים לבין המוחים נגדם. גם המערכת הפוליטית לא עברה על כך בשתיקה, כאשר מקום בולט במתריסים תפסו סנאטורים בכירים ממפלגתו של טראמפ, המפלגה הרפובליקנית.

המתקפה הזאת אילצה את הבית הלבן לצאת למגננה, וביום המחרת יצאה הודעה מטעם דובר אנונימי לפיה “ברור” שהנשיא התכוון לארגונים הגזעניים, ובהמשך אמר דברים דומים גם סגן הנשיא, מייק פנס.

הציבור האמריקני, כמה מפתיע, אינו אידיוט, הוא לא קנה את ה”הסברים” האלה, וביום שני בשבוע, יומיים לאחר המהומות, יצא טראמפ אל המיקרופונים כדי לבשר לאומה על תכניותיו בתחום התשתית, ולאחר שגמר לדבר על התשתיות הוא עבר, כלאחר-יד (ולהפתעת אנשי הבית הלבן), להגנה על שמו הטוב: גזענות היא רעה, ואני מוקיע את הניאו-נאציזם, את ה-KKK, את העליונות הלבנה, וכל השאר).

האם טראמפ היכה על חטא? לא, דונאלד טראמפ לעולם לא יודה בטעויות שלו. הוא רק אמר שדבריו ביום האסון התבססות התבססו על מה שהיה ידוע אז (מעין “אמת לשעתה“, כלשונו של ביהמ”ש העליון שלנו), וגם הוסיף: אני לעולם לא אומר דברים לפני שאני מברר את כל העובדות (נושא למאמר נפרד בסדרה הזאת).

יום לאחר מכן, לאחר “בירור כל העובדות”, טראמפ חזר לסורו ואמר כי “האחריות מוטלת על שני הצדדים, והוא לא שכח לומר כי “ישנם אנשים טובים בשני הצדדים” (נעמי שמר, מהדורת כיס).

מדוע תומך דונאלד טראמפ בגזענים

דונאלד טראמפ אומר שהוא זכה בבחירות בזכות ה”חזון” שלו, אשר סחף את 63 המיליונים אשר הצביעו עבורו.

הגישה הזאת היא בהחלט אפשרית, וגם מקובלת (דהיינו לבדוק מה הניע את ההמונים להצביע עבור מועמד זה או אחר), אבל אני רואה את הדברים מזווית אחרת: כיוון שתוצאות הבחירות הוכרעו כמעט על קוצה של יו”ד, אני מציג את השאלה מה הביא לו את הקולות ה”שוליים”, אשר בסוף הדרך הביאו לו את הניצחון.

כאשר מסתכלים על הדברים מנקודת-המבט הזאת, קיימים מספר גורמים שוליים אשר לכל אחד מהם ישנו הפוטנציאל להכריע את הכף לכאן או לכאן – לשבט או לחסד.

אחד הגורמים האלה הוא תמיכתם של הארגונים הגזעניים.

הארגונים האלה לעולם לא יתמכו במפלגה הדמוקרטית. הם יתמכו ברפובליקנים, או במועמדים עצמאיים, או שיימנעו מהצבעה ויישבו בבית, וכדי שהם יתמכו יתמכו ברפובליקנים צריכה להיות לאלה ולאלה ברית כלשהי, הסכמה-בשתיקה, הבנה-בקריצה.

בבחירות בהן טראמפ ניצח הארגונים הגזעניים תמכו בטראמפ בגלוי, והוא לא הסתייג מהם. הוא לא אמר איני זקוק לתמיכתכם, היא לי לזרא, אני מעדיף להפסיד במירוץ, ולא ליהנות מתמיכתכם.

אבל הוא לא הסתייג מתמיכתם של הגזענים, והוא נשאר חייב להם לא רק את כהונתו הנוכחית, אלא גם את הבחירות הבאות (בחירות אמצע-התקופה בשנת 2018, בהן עומדים לבחירה שליש מחברי הסנאט, וכל חברי בית הנבחרים, והבחירות לנשיאות, בשנת 2020), וחוץ מזה, דונאלד טראמפ אינו כזה ש”לובש וזורק”: הוא לא עשה את זה למייקל פלין, הוא לא עשה את זה לפריט בארארה, לדרק הארווי, קייטי וולש, ג’יימס קומי, ריינס פריבוס, מייקל דובקה, וולטר שאוב, אנטוני מוצ’ סקרמוצ’י, שון ספייסר, מייקל שורט, סטיב באנון.

הוא לא עשה זאת גם לתומכיו המובהקים במפלגה – ג’ף סשנז, מיץ’ מקקונל.

הוא לא עשה זאת לאף אחד מתומכיו, כי דונאלד טראמפ איש-כבוד הוא.

ואם טראמפ הוא איש כבוד, מדוע הוא יבגוד בתומכיו הגזעניים, שהרימו אותו למקום בו הוא נמצא כיום, והוא, כאמור, עדיין זקוק להם?

כמובן שבמסגרת הזאת לא ניזקק לטענה המוזרה אשר לפיה טראמפ הוא גזעני בעצמו. לא יפה להגיד דבר כזה על “ראש הממשלה של כל העולם”.

זהו, בתכלית הקיצור, ההסבר מדוע דונאלד טראמפ והגזענים הולכים יחדיו, כאילו הם לא נועדו.

העכברים בורחים, או מוברחים: טראמפ ו”סחרור המוות”

זוכרים את ההבדל בין אשר יגורתי-גרוניס לבתולה?

אכן, זכרתם נכונה: גרוניס נשאר גרוניס.

ובאותה מידה גם דונאלד טראמפ נשאר דונאלד טראמפ.

בלהיטותו למחוק מדפי ההיסטוריה את שמו וזכרו של קודמו, ברק אובמה, שם לו טראמפ למטרה להטביע את “ספינת הדגל” של אובמה: חוק ביטוח-הבריאות בר ההשגה (Affordable Care Act – ACA).

הנושא הזה מצריך מאמר נפרד, אבל אציג אותו בתמצית. במערכת הבחירות המיליארדר הזה הבטיח לפרולטריון: You’re going to have such great health care, at a tiny fraction of the cost, ובזחיחותו כי רבה (שתורצה ע”י בכירי מפלגתו בכך שבחוסר ניסיונו הפוליטי הוא “עוד לא למד איך הדברים מתנהלים בפוליטיקה”), הוא אמר: That begins with immediately repealing and replacing the disaster known as Obamacare… it’s going to be so easy!.

אלא מאי? חוץ מכך שהדמוקרטים והעצמאים (48 חברים בסנאט, מתוך 100) יצביעו נגד ביטול ה-ACA באופן אוטומטי, די בשלושה סנאטורים רפובליקנים כדי להפיל כל הצעת-חוק של טראמפ וממשלו, ואכן, כך נפלה הצעות החוק להפיל את ה-ACA, שטראמפ נתן לה את כינוי-הגנאי “אובמהקייר” (Obamacare).

זוכרים את משקה ה”טמפו” שהיה נמכר בקיוסקים בשנות הששים של המאה שעברה? החברה שייצרה אותו עשתה לו פרסום כל כך מוצלח, עד שהמילה “טמפו” הפכה לשם “גנרי” של כל משקה מוגז בטעם זה או אחר. וכאשר זה הפך לשם גנרי – זה פעל גם לכיוון ההפוך: ביקשת “טמפו תפוזים” – המוכר נתן לך מה שהיה לו, ואתה, בלי לפצות פה ולצפצף, לגמת בשקיקה את ה”טמפו” – למרות שזה בכלל לא היה טמפו.

תהליך דומה עבר גם כינוי-הגנאי “אובמהקייר”, שטראמפ עשה לו פרסומת כזו שהוא הפך לשם הכמעט-רשמי של החוק, ולא היית צריך לשבור את השיניים עם השם הרשמי הארוך. כינוי-גנאי זה כבר לא היה.

מה שכן הפך לכינוי-גנאי היה ה“טראמפקייר” – אותו החוק בעל אלף הפנים והצורות שטראמפ או-טו-טו “הצליח” להעביר, אבל נכשל שוב ושוב.

מדוע נכשל הטראמפקייר?

משום שאין בנמצא שמיכה אשר תכסה גם את השמאל הרפובליקני (“המתונים”) וגם את הימין הרפובליקני (“הקונסרבטיבים”), ולכן תמיד יימצאו שלושה סנאטורים רפובליקנים אשר יתנגדו לו, וה”הבטחה” של טראמפ שזה יהיה “so easy” מתנפצת לו בפנים.

מדוע הבאתי כאן את עניין האובמהקייר?

משום שגם כאשר ספינתו זו מתנפצת אל סלעי החוף הוא ממשיך לדקלם שהאובמהקייר כבר נכנס אל “סחרור המוות”, ושהוא כבר “מת”, אבל אם תגגלו trump יחד עם “death spiral“, תראו כי הביטוי הזה חזר אליו כבומרנג, ומי שבאמת נכנס אל סחרור-המוות הוא דווקא טראמפ עצמו.

טראמפ מלא מעצמו, מדושן מעצמו, חושב עצמו לחכם שבעולם, מתעלם מעצות המומחים שלו, וכל אימת שצריך לחשוב קדימה, הוא פוטר את עצמו ב”נראה מה קורה”. גגלו trump יחד עם “we’ll see what happens“, ותמצאו, נכון לזמן כתיבתן של השורות האלה, כ-478,000 (!) תוצאות.

כאשר טראמפ מסתבך, הוא מתקן את שגיאותיו בשגיאות גדולות יותר, ובדרך הוא צובר יותר ויותר מתנגדים – בתוך מפלגתו-הוא, המפלגה הרפובליקנית. מחוץ למפלגה כל העולם מתנגד לו, אבל מי שיפיל אותו יהיו, כאמור, דווקא חברי מפלגתו, אשר, כדי להפיל אותו, די בקומץ מהם כדי לחבור אל הדמוקרטים והעצמאים.

במקביל להתנהלותו של טראמפ מול העולם החיצוני לו, גם ניהולו את הבית הלבן עצמו התגלה ככושל, הברדק שם השתלט על הכל, ובמהלך שבעת חודשי נשיאותו, עד כה, התפטרו, פוטרו או התפוטרו לפחות שמונה בכירים בחצר הביזנטינית שלו.

על רקע כל הדברים האלה נפלה על דונאלד טראמפ פרשת שארלוטסוויל, בה פתחנו, ובכירי מפלגתו התחילו לפנות לו עורף, בהתחלה ברמז, בדיבורים כלליים, ובהמשך גם בהתייחסות ישירה אל טראמפ.

לבד מכך התחילו להתפורר, וגם התפרקו, כמה ועדות מייעצות שטראמפ הקים, כאשר עוד ועוד חברים בהן התפטרו לאות מחאה על הצהרותיו הגזעניות.

שר האוצר של טראמפ, סטיבן מנוצ’ין (מנוחין, איך לא), נקרא ע”י 373 (נכון לעת כתיבתם של דברים אלה) מבני כיתתו באוניברסיטת ייל להתפטר מממשלתו של טראמפ אבל הוא ענה להם שהוא נשאר (להערכתי הוא רוצה להישאר שר האוצר כאשר טראמפ יעוף, וסגנו מייק פנס יבוא במקומו).

בתו של טראמפ, איבנקה, וחתנו ג’ארד קושנר, היהודים במשפחתו, “נעלמו” מהשטח (אופייני להם במקרים כאלה).

נכון לשעת כתיבתן של שורות אלה, כשלושים חברי הקונגרס, מהם לפחות חצי תריסר סנאטורים, רוצים לראות אותו עף מהבית הלבן, וכן כמה מושלי מדינות רפובליקנים, ואחרים – כולם בורחים מהספינה הטובעת.

גם במישור העסקי טראמפ חוטף עכשיו, כאשר ארגונים שונים כבר ביטלו אירועי-התרמה שהיו אמורים להתקיים באחוזת-הגולף הפרטית שלו בפלורידה, מאר-א-לאגו. אחד מהארגונים האלה הוא ידידי מגן דוד אדום באמריקה – AFMDA.

ואי אפשר שלא להזכיר את שלל החקירות בהן שקועים טראמפ ואנשיו – ביבי יכול להיות מאושר עם המעט שיש לו.

ואי אפשר שלא להזכיר גם את ההסכמה מקיר-אל-קיר על כך שמלבד החשש ליציבותו הנפשית של טראמפ, גם המוסריות שלו היא “לכל היותר אפס” – הכל בעיני האמריקאים, ובמלים אחרות, המקובלות על הכל (חוץ מהמכורים-לטראמפ, שגם הם הולכים ופוחתים): אמריקה נשארה ללא מנהיג מוסרי, ללא הנהגה מוסרית.

התרחישים האפשריים לסיום כהונתו של דונאלד טראמפ

טראמפ אינו אדם שמודה בטעויותיו: כל הישג, אמיתי או מדומה, הוא זוקף לזכותו, כל שגיאה או כישלון – לחובתם של אחרים.

טראמפ לעולם לא יגיד אני מרגיש שהעם לא חפץ בי, אני מתפטר.

כדי להביא לפיטוריו של נשיא ארה”ב, ההליך הקבוע בחוקה הוא האימפיצ’מנט: בית הנבחרים מחליט, ברוב רגיל, להעמידו לדין בפני הסנאט, וכדי להדיח את הנשיא יש צורך ברוב של שני שליש מהסנאטורים.

בינתיים, בכל תולדותיה של ארה”ב, אף נשיא עוד לא הודח בהליכים האלה. שניים עמדו לדין, וזוכו, ולפחות אחד (ניקסון) הבין שאין לו סיכוי, והעדיף להתפטר.

הליכי האימפיצ’מנט אינם מתרחשים מהיום-להיום, אבל ישנם דרכים לא פורמאליות להביא להתפטרותו של הנשיא, באופן מהיר יותר, מעין “לידה מזורזת, (אולי) ללא כאבים”.

אפשר להעביר בשני בתי הקונגרס (ברוב רגיל) החלטות האומרות כי הנשיא הוא פרסונה נון-גראטה בהנהגת האומה האמריקאית.

אם זה לא עוזר – אפשר לטרפד כל הצעת חוק המוגשת ע”י הנשיא או ממשלו. כיוון שכל חוק צריך להיות מאושר גם על ידי בית הנבחרים וגם ע”י הסנאט, די בהכשלתו באחד מהם. כדי לעצור חוק יש צורך בהצטרפותם של כ-20 מחברי ביה”נ הרפובליקנים, או, כאמור, בשלושה סנאטורים בלבד, ובקונסטלציה הזאת הדבר הזה נראה בהחלט בר-מימוש.

שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, בהן אף הצעת-חוק של טראמפ וממשלו לא עוברת – בשלב מסויים הוא יהיה מוכרח להבין שהעם הראה לו את הדלת החוצה.

מעבר לכך, הוגשה הצעת-חוק המאפשרת לכפות על הנשיא בדיקה פסיכיאטרית, וגם דרישה לפתוח בהליכי אימפיצ’מנט כבר הוגשה.

ואם בכל אלה לא די – אפשר להדיח אותו מחברותו במפלגה הרפובליקנית, ואז הוא יכול לשכוח לא רק ממועמדות מפלגתו בבחירות הבאות (דבר נדיר, אם בכלל, שחברי מפלגתו של נשיא הרץ לבחירה-מחדש יתחרו בו), אלא גם מהנחה כלשהי בהליכי האימפיצ’מנט.

גגלו trump impeachment (בלי מרכאות) ותקבלו כ-13 מיליון (!) דפים. לא להאמין.

הריח המבשר את סוף דרכו של טראמפ כנשיא ארצות הברית כבר מרחף בחלל האוויר, אפשר לחתוך אותו בסכין, וכמו שכל עופות הטרף חגים מעל חיה הנוטה למות, כך גם כל עופות-הטרף בוושינגטון די. סי. – כולם חגים מעל לראשו של דונאלד טראמפ, אשר ימיו ספורים.

אבל, כאמור, טראמפ נשאר טראמפ, והוא עדיין חוגג על סיפון הטיטאניק שלו, שעוד מעט המים יכסוה כליל.

סקרנותי גוברת והולכת

התחזית שלי – ושל טראמפולוגים מומחים – היא שדונאלד טראמפ לא יוציא את שנתו בחדר הסגלגל.

מה שמרתק אותי הוא מה יאמרו אוהדי טראמפ בישראל בנאומי-ההספד שלהם על דונאלד טראמפ, עם עזיבתו את הבית הלבן.

מה יאמר בנימין ביבי נתניהו, מה יאמר הפרופ’ אברהם בן-צבי, האמריקנולוג של ישראל היום, וכמה דמעות יזיל הד”ר דרור אידר, עורך מדור הדיעות של אותו העיתון.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס