מדינת ישראל ודונאלד
טראמפ: נא להנמיך ציפיות!

נשיא ארה”ב הבא, אדם
הפכפך ולא אמין שאוהב לפלוט בלי לחשוב, מתחיל את כהונתו עם הרבה הבטחות, ואפס
שיעורי-בית *** שמחת עניים: מה יעשו הנשיא האמריקאי וראש ממשלת ישראל אם יתברר כי
העברת השגרירות לירושלים היא בלתי אפשרית? כנסו-כנסו!

שמחה ניר, עו”ד

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור
החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת
המשפטית ומתעב אותה

“יש
ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”

זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

דונאלד ג’יי טראמפ לא נחשב לאדם יציב ואמין במיוחד, אפילו לא
במפלגתו-הוא, המפלגה הרפובליקנית.

בעוד כמה ימים ייכנס טראמפ אל החדר הסגלגל ויחל בכהונתו כנשיא ארה”ב
– וישראל כבר חוגגת. שמחת עניים.

אני לא יודע אם פסטיבל-טראמפ בישראל נובע מכך שיותר גרוע ממה שהיה לנו
אצל ברק אובמה כבר לא יכול להיות, או מהאמונה בהבטחותיו של טראמפ.

אז אני מציע להנמיך ציפיות: טראמפ נכנס לתפקידו לא רק בלי כל ניסיון
בשרות הציבורי (לא במימשל ולא בצבא), אלא גם בלי שיעורי בית בשום נושא.

מי שנכנס כך לתפקיד כלשהו בלי ניסיון קודם, ובלי שיעורי-בית, לא רק שאינו
יודע מה לעשות, אלא שהוא גם לא יודע מהם הקשיים שעומדים לפניו, משל לנער שקיבל,
כמתנת בר-מצווה, לילה עם ג’וליה רוברטס, והוא לא יודע מה לעשות עם זה.

אלא מאי? דיבורים לא עולים כסף, והבטחות גם.

ביטול
האובמהקייר והחלפתו

טלו, למשל, את מה שקרוי בפי העם אובמהקייר
(חוק ביטוח-בריאות בר-ההשגה – Affordable Care Act (ACA)) – גולת הכותרת לנשיאותו של אובמה: לאורך כל מערכת הבחירות חזר טראמפ,
כמו תקליט ויניל שבור, על המנטרה אני אבטל את האובמהקייר ואחליף אותו (Repeal
and replace Obamacare).

הוא מעולם לא אמר מה הוא יביא לעם היושב בארה”ב
במקום האובמהקייר, כמה זה יעלה לכל אדם, מה הוא יקבל – ומי ירוויח מה
מהביטול-והחלפה.

הוא לא אמר שום דבר, אבל קדח שוב-ושוב
במוחותיהם של שומעיו את ה”רפיל אנד ריפלייס”, עד שמרוב שטיפת-המוח הזאת
רבים האמינו שהאובמהקייר הוא דבר רע בפני עצמו – רע עד כדי כך שצריך לבטלו
ולהחליפו מיד, אפילו שלא יודעים מה רע בו, ומה מקבלים במקומו.

ביטול האובמהקייר והחלפתו היו בין הדברים
שטראמפ הבטיח
לעשות במאה הימים הראשונים לכהונתו, אבל מיד לאחר שניצח בבחירות הוא אמר כי
באובמהקייר “ישנם גם חלקים טובים” שיש מקום להשאירם, וככל שמתקרבים
לרגע-האמת מתחילה ההתפכחות בקרב בכירי מפלגתו – המפלגה הרפובליקנית – הם מבינים,
ומודים, כי החלפת האובמהקייר לא יכולה להתבצע ב”מפץ גדול” אחד, אלא
טיפין-טיפין, וככל המסתמן, בכירי מפלגתו-הוא לא יתנו לו את זה, כשם שהם לא יתנו
לו הרבה דברים נוספים.

בעת כתיבת הדברים האלה הוא שוב מדבר על
ביטולו המיידי של האובמהקייר, והחלפתו “באותו היום”, אבל, כאמור, זה לא
נראה בר-סיכוי, במיוחד לנוכח הרוב הדחוק שיש לרפובליקאים בקונגרס, וסביר מאוד
שיהיו מספיק צירים וסנטורים שירצו להצדיק את קיומם, ולהטביע את חותמם על החוק, וזה
יצריך זמן.

אכן, לא רק ששום חוק לא יכול להישאר
לעולמים ללא תיקונים – אלה שלא נצפו בעת החקיקה, ואלה שהם תולדה של שינוי הזמנים
(חוק העונשין, תשל”ז-1977, למשל, עבר כ-120 תיקונים בארבעים שנות קיומו –
שלושה תיקונים בשנה, בממוצע, חלקם גדולים ומשמעותיים) אלא שאובמה עצמו מודה בכך
שהחוק לא מושלם, ויש מה לשפר בו.

מה שנראה הוא שהחוק הזה אכן יתוקן פה-ושם,
אבל גם מזה מעט מאוד יתרחש ב-100 הימים הראשונים לכהונתו. בכל מקרה, נראה שהחוק
יישאר בתודעת הציבור כ-Obamacare,
כמו שחוק העונשין נשאר חוק העונשין למרות כל תיקוניו, וכמו שפקודות מטכ”ל,
ככל הנראה, עדיין נושאות את שמו של משה דיין, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.

גירוש
השוהים הבלתי חוקיים

הלאה: בהתחלה טראמפ הבטיח לגרש את כל 11
מיליון השוהים הבלתי-חוקיים, כ-8000 מגורשים ביום במשך ארבע שנותיו בבית הלבן,
עד לבחירות הבאות, כאשר כל גירוש כרוך במעצר, בהליכים משפטיים, בלוגיסטיקה ובמדינה
אחרת שתקלוט כל מגורש.

בהמשך הוא הבין שזה בלתי אפשרי, והוא
הסתפק בגירוש 2 מיליון השוהים הבלתי-חוקיים בעלי עבר פלילי – כ-1400 ביום,
והוא “יתחיל עם זה” גם כן ב-100 הימים הראשונים לכהונתו, אשר מסתיימים
בעוד פחות מארבעה חודשים.

מי
ישלם עבור חומת מקסיקו

הלאה: הוא הבטיח להקים חומה בין
ארה”ב לבין מקסיקו, במימון המקסיקאים … אבל עכשיו הוא כבר מבין שהוא
יצטרך לבקש את הכסף מהקונגרס שלו, ולא מהמקסיקנים.

עכשיו אנחנו שומעים מפיו זמירות חדשות: הוא יקים את החומה על חשבון משלם-המסים האמריקאי, אבל אחר-כך הוא יגיש למקסיקאים את החשבון … גיחי-גיחי!

שגרירות
ארה”ב בישראל

כעת אנחנו מגיעים להבטחותיו של טראמפ
למדינת ישראל: להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, ולהטיל וטו על כל הצבעה
אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו”ם.

נתחיל בשגרירות: אין ספק שטראמפ
באמת-ובתמים רוצה לקיים את ההבטחה הזאת, אבל גם רבים מנשיאי ארה”ב לפניו רצו,
באמת-ובתמים, לעשות את זה, אבל מהר מאוד גילו שזה לא כל-כך פשוט, ובמציאות של היום
זה מסובך שבעתיים.

העברת השגרירות לירושלים, היום יותר
מתמיד, פירושה הכרזת מלחמה על העולם המוסלמי, גל מתגבר של פעולות טרור ברחבי
ארה”ב וישראל, וסביר להניח שגם במדינות אחרות, כדי להניע את ממשלותיהן ללחוץ
על ארה”ב לוותר על המהלך הזה, ניתוק-יחסים של מדינות רבות עם ישראל (וחלקן
אולי גם עם ארה”ב), ומי יודע אילו השלכות נוספות תהיינה לכך.

ואל תבינו אותי לא נכונה: אני לא נגד
העברת השגרירות לירושלים.

אלא מאי? אם אני ממשלת ישראל, הייתי מתחיל
קודם בשיעורי-הבית: פונה אל גורמי הביטחון ואל אנשי משרד החוץ, ושואל אותם על
המחיר.

נניח שמשרד החוץ אומר אין שום בעייה,
וגם מצטט את דוד בן-גוריון, שאמר לא חשוב מה יאמרו הגויים, אלא מה יעשו
היהודם, ושגורמי הביטחון אומרים אין שום בעייה, רמת הטרור הקיימת לא תרד,
אבל גם לא תעלה.

מקרה כזה הייתי מתחיל לנדנד לדונאלד
טראמפ, ומקווה שהוא לא יגיד רגע-רגע, אני צריך להקים ועדה, ואחר-כך הוא
יגיד רגע-רגע, אני צריך להקים ועדה ל”יישום” המלצותיה של הוועדה
הקודמת, וכן הלאה: במקרה כזה אפשר לשכוח מהשגרירות בירושלים, ולא משנה איזה
מחיר מדינת ישראל מוכנה לשלם.

צריך להביא בחשבון שאפילו בתוך ממשלתו
העתידה של טראמפ הוא עשוי לגלות התנגדות. כך, למשל, מזכיר ההגנה המיועד, ג’יימס
מאטיס, רואה את תל-אביב כבירת ישראל, והוא ככל הנראה לא היחיד. יש להביא
בחשבון כי גם לדרגים המקצועיים במימשל, אלא שלא מתחלפים על חילופי הנשיאים, יש
מילה גם בנושא הזה.

הצפי שלי: כשהתחלתי לכתוב את המאמר הזה,
הערכתי סיכוי של 50:50 שהוא אכן יעביר את השגרירות לירושלים, אבל כעת, לעת נעילה,
אני מוריד את הסיכוי ל-49%. לא סופי.

הלאה: נניח שמבחינת משרד החוץ, ומבחינת
המימשל האמריקאי, אכן אין שום בעייה, אבל גורמי הביטחון (שלנו) אומרים רגע-רגע, זה
יכול לעלות לנו בנפגעי-טרור נוספים – לא הרבה, נניח הרוג אחד בשנה, בממוצע. אני
מניח שממשלת ישראל תיקח את הסיכון הזה תמורת הגשמת חלום-הדורות של העברת השגרירות
האמריקאית לירושלים.

הלאה: נניח שוב כי מבחינת משרד החוץ
ומבחינת האמריקאים אכן אין שום בעייה, אבל גורמי הביטחון מזהירים מפני אינתיפאדה
רביעית קשה מכל מה שידענו עד כה, עם צפי של מאות הרוגים בשנה – אני לא בדיוק יודע
מה יהיה גבול נכונות ההקרבה של ממשלת ישראל על מזבח העברת השגרירות לירושלים.

ועכשיו נניח את הקשה מכל: בנוספות להתראות
מפני האינתיפאדה הרביעית גם גורמי הביטחון האמריקאים מתריעים בפני הנשיא שלהם
מפני הטרור הגובר והולך, ומשרד החוץ שלנו ממליץ שלא ללחוץ על טראמפ “בשעה
זו”…

האם בסיטואציה הזאת טראמפ יקיים את הבטחתו
לישראל? אני בספק רב.

ונניח שממשלת ישראל גם היא לא ממש להוטה
להיכנס להרפתקה המסוכנת הזאת, אבל, מאידך, היא לא יכולה לאכזב את הציבור בישראל,
לו היא הבטיחה כי עידן טראמפ יביא לישראל את גן-העדן עלי-אדמות.

זה התרחיש שאני צופה:
ראש ממשלתנו (ביבי נתניהו או מי שלא יהיה) יוצא לארה”ב, לפגישה עם הנשיא
דונאלד טראמפ (לפי פרסומים שונים זה אמור להיות בשבועיים הראשונים לכהונת טראמפ –
אשרי המאמין). בפגישה בארבע עיניים שניהם מבינים כי מההיריון הזה לא ייצא ולד חי,
והם מחליפים קריצות.

בסוף הפגישה השניים יוצאים אל
המיקרופונים, ומסכמים:

א.     
ארה”ב
וישראל רואות עין-בעין את צריכה הביטחוניים של מדינת ישראל, המתיישבים עם
האינטרסים האמריקאים;

ב.     
הסיוע
הביטחוני של ארה”ב לישראל יועלה מ-3.8 מיליארד דולר לשנה ל-4.5 מיליארד דולר
לשנה;

ג.      
מעבר
לתוספת הסיוע האמורה, ארה”ב תספק לישראל 72 מטוסי F-35
במשך שש השנים הקרובות – בנוסף למה שכבר אושר לה בעבר;

ד.     
ארה”ב
חוזרת ומאשרת את התחייבותה להעביר לירושלים את שגרירותה בישראל.

עם הסל הזה ראש ממשלתנו חוזר הבייתה, והעיר
ירושלים צהלה ושמחה (שמחת-עניים כבר אמרנו?), אבל שגרירות – אין.

א-פרופו
F-35

כאן אני לא יכול להתאפק, ולהוסיף הערה על
מטוסי ה-F-35:
לאחר נצחונו בבחירות אמר טראמפ כי העליות של פרוייקט ה-F-35 “יצאו מכלל שליטה”, ואילו חבר בכיר
במפלגתו, הסנטור ג’ון מקקיין, אמר כי המטוס הזה הוא “סקנדל וטרגדיה”,
כך שאם ארה”ב רוצה להיפטר מהטרגדיה הזאת, ומדינת ישראל מקבלת ממנה אורגזמה – כולם
מרוצים.

תמיכתה
של ארה”ב בישראל, במוסדות האו”ם

מה נשאר? נשארה התמיכה של ארה”ב
בישראל, במוסדות האו”ם, כולל הטלת וטו אמריקאי על כל הצעת החלטה כנגד ישראל, וגם
זה לא ממש בטוח עד קץ כהונתו של טראמפ בבית הלבן.

כל נשיא אמריקאי רוצה להביא שלום בין
ישראל לפלשתינים. גם אובמה רצה (ואני לא רוצה להיכנס לויכוח הפנים-ישראלי איזה
שלום הוא רצה להביא), וגם דונאלד טראמפ רוצה בכך: זה טוב לאגו, זה טוב לקול
היהודי, וזה גם legacy
לדורות הבאים, ולהיסטוריה בכללותה.

אלא מאי? כאן מתחיל שורש הבעייה: לפלשתינאים ישנן
שאיפות, אבל אין להם מה לתרום, אלא רק מה לקבל, ואילו לישראל יש מה לתת, אלא שאין
בציבור הישראלי תמיכה של 51% או יותר לשום הסדר הכרוך בויתור טריטוריאלי.

גם כאן יש לטראמפ בעייה בתוך מחנהו-שלו: בעוד הוא והשגריר המיועד שלו
לישראל, דייויד פרידמן, מתנגדים לפתרון שתי המדינות (אבל אין להם שום רעיון
אחר), מזכיר-המדינה המיועד שלו, רקס טילרסון, דווקא תומך בפתרון הזה,
שבינתיים, מבחינת דעת-הקהל בישראל וברשות הפלשתינית, זה הפתרון שזוכה לתמיכה הרחבה
ביותר – הגם שאינה מספקת כדי לדחוף את המנהיגים ל כיוון הזה.

ניתן לצפות כי טראמפ ההפכפך והבלתי-צפוי יגיע גם הוא, במוקדם או במאוחר,
למסקנה הזאת – ואולי למסקנה אחרת – אבל שום דבר ממה שיציע לישראל לא יהיה מקובל על
51% מהישראלים, וממילא מנהיגיהם, אשר בכנות חפצים בכל מאודם בשלום, אבל יותר מכך
הם חפצים לנצח בבחירות הבאות, לא יוכלו לספק לטראמפ את הסחורה שהוא יחפוץ בה – תהא
זו אשר תהא.

מה תעשה מדינת ישראל כדדי להפגין את
תשוקתה הבלתי-נשלטת לשלום, בלי לתת שום דבר? היא תעשה לטרמפ את מה שהיא עשתה
לאובמה.

היא תאכזב את טראמפ כשם שהיא איכזבה את אובמה,
והפעם ישראל לא תוכל לומר ששמו האמצעי של טראמפ הוא חוסיין (משהו מעין Donald
Hussein Trump), כי זה לא נכון, והיא לא תוכל לנגיד שטראמפ
הוא “אנטישמי”, כי בתו וחתנו הם יהודים, וכי היא גם שיבחה אותו כל הזמן
שהוא “ידיד ישראל אמיתי, בניגוד לקודמו, ברק אובמה”.

דונאלד
הביזנסמן

דונאלד טראמפ הבטיח, במערכת הבחירות שלו, “לנהל
את המדינה כמו ביזנס”, ובתור ביזנסמן הוא יצפה מישראל תמורה לכל דולר
שהוא נותן לנו – כולל תמורת העברתה של השגרירות, אם הוא אכן יגשים את הבטחתו.

ומה יהיה אם לקראת תום שמונה שנות כהונה,
כאשר כבר אין עליו מורא הבוחר (היהודי ובכלל), וחלומו המתוק-ורוד להביא שלום
באיזור הולך ונמוג? זה יתחיל להימאס גם עליו כמו שנמאס על אובמה, וגם הוא יעשה
לנו את מה שאובמה עשה לנו. הוא יגיד נמאס לי לתת לכם ולתת לכם, ולא לקבל שום תמורה
– לכו לאו”ם ותסתדרו בלעדי.

ובמלים אחרות: הוא יימנע מהטלת וטו על
הצעת החלטה אנטי-ישראלית(*).

ותזכרו שאמרתי לכם להנמיך את הציפיות
מדונאלד טראמפ, כך שכל מה שנקבל ממנו יהיה מעל למצופה.

___________

(*)  כדי להעביר במועצת הביטחון הצעת החלטה כלשהי יש
צורך בהצבעת-הן (consenting vote) של
כל החברות הקבועות במועצה.

כאשר
מדינת ישראל קמה, אחרי שהשתחררה מהבריטים, בריטניה – גם היא חברה קבועה במועצת הביטחון
– לא רצתה להתנגד להקמתה, אבל גם לא רצתה להצביע בעד, ולכן היא נמנעה מההצבעה.
כיוון שהיה ברור שהיא, למעשה, מסכימה לכך, פירשו את ההימנעות שלה כהצבעת-הן, וזה
יצר תקדים המקובל עד היום.

לאור
התקדים הזה, הימנעותו של אובמה מהצבעה על ההצעה האנטי-ישראלית נחשבה להסכמה, ומה
שבתש”ח פעל לטובתנו, בתשע”ז פעל לרעתנו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס