• איני מעלה בדעתי אפילו לרגע, שהעיתונאים שעובדים ברשתות התקשורת הגדולות בצרפת ובאירופה אינם מכירים את שיח החיזבאללה השופע שנאה ומטיף לרצח עם.

• איני מעלה בדעתי שאינם יודעים כי אל-מנאר, הערוץ של חיזבאללה, הוא המדיה האנטישמית ביותר שידע העולם מאז נפילת הרייך השלישי.

• איני מעלה בדעתי שהם אינם יודעים כי חיזבאללה הוא ארגון טוטאליטרי ששוטף את המוח ומכניע באלימות את האוכלוסיות האזרחיות באזורים בהם הוא שולט. איני מעלה בדעתי שלא ידוע להם דבר על העובדה שהמיליציות של חיזבאללה משתמשות באוכלוסיה האזרחית של דרום לבנון כמגן אנושי, ומונעות במכוון אספקת מצרכים חיוניים לאוכלוסיה זו, על מנת להפוך אותה למיצג קורבני מול המצלמות.

• איני מעלה בדעתי שהם אינם יודעים כי המבנים, כולל אלה שנפגעו בכפר קאנה, הם מחסני נשק בתוכם מציבים החיזבאללה, מעשה מביש, נשים וילדים על מנת שיוקרבו על מזבח התעמולה.

• איני מעלה בדעתי שאותם עיתונאים אינם יודעים איזה סבל עובר ברגע זה ממש האוכלוסייה בצפון ישראל.

   

לאור האמור לעיל, איני יכול שלא לשאול את עצמי שאלה אחת: מדוע אם כן הם מפיצים כל כך הרבה שקרים ותועבות? אני מתקשה למצוא הסברים. איני רוצה להרחיק לכת עד כדי לומר שהאנטישמיות, בתחפושת זולה חדשה, ובנוכחות חדשה רחבת היקף באירופה, היא שורש הרע, אבל אין לי ברירה אלא להודות בכך.

 

כמובן שאיננו ‘אנטישמים’ ישיבו המכותבים, אבל, ימשיכו ויאמרו, ‘תראו מה הם עושים לאזרחי לבנון.’ ואם תשיב להם שהלבנונים הם קורבנות של החיזבאללה, מיד יהפכו לסנגורים של החיזבאללה ויציינו שהם ‘פועלים גם בתחום הסוציאלי’ ושזוהי תנועת ‘התנגדות.’

 

אחדים יסכימו, תחת לחץ, שיש לפרק את החיזבאללה מנשקו, אבל יוסיפו שהדבר צריך להיעשות ‘במשא ומתן’, בפיקוח של ‘כוח בינלאומי’, ובהסכמתה של ‘ממשלת לבנון.’

 

ביודעי שהם אינם מטומטמים גמורים, אני מתפתה לומר להם שהיטלר, לשיטתם, היה מאד ‘סוציאלי’, ומתחשק לי לשאול אותם:

–         התנגדות למה? לקיומה של ישראל?

–         משא ומתן עם מי? עם מטורפים זועמים?

–         כוח בינלאומי שיעשה מה? יגן על החיזבאללה?

כבר היו לי אי אילו ויכוחים מסוג זה. משום כך אני נמנע מהם. אני יודע שיש משהו גרוע מאנשים לגמרי מטומטמים : אנשים ציניים שמעמידים פני מטומטמים, ועושים שימוש סלקטיבי בעובדות. ואני יודע, לצערי, שהמוני עיתונאים, בצרפת ובאירופה, הם ציניקנים שמעמידים פני מטומטמים ועושים שימוש סלקטיבי בעובדות. אני יודע גם, וזו הסיבה העיקרית להימנעותי מסוג זה של ויכוח, שקיימת אצלם שנאה תהומית מסוג שאין לו שם.

בעיני אותם עשרות עיתונאים צרפתים ואירופאיים, ישראל, ממילא, מתועבת מטבע ברייתה. תגובות אינסטינקטיביות טבועות במוחם ומה שלא תעשה ישראל, יהיה רע בעיניהם.

–  מתארגנים דיונים לקראת תהליך שלום והם נקטעים? זו אשמתה של ישראל שלא עשתה ויתורים במשא ומתן.

–   אויביה של ישראל מבצעים התקפות טרור? הם ‘מיואשים’ שמשתמשים ‘בנשקו של החלש.’

–  ישראל מגיבה? זהו ‘מעגל האלימות’, שבעקבותיו יבוא עוד ‘ייאוש’.

 ישראל טרם הואשמה באפיזודת הפרעות האחרונה שהתחוללה בצרפת, אבל לפי הכיוון אליו נושבת הרוח…

אותה שנאה שאין לה שם יש בה משקעים אנטישמיים, על כך אין ויכוח. אין עוד מדינה על פני האדמה שנתונה להאשמות והשמצות מילוליות כמו ישראל. אין עוד מדינה, מלבד אולי ארצות הברית – שיש לה אויבים שטופי שינאה כמו ישראל, אבל ארה”ב היא המעצמה הגדולה בעולם.

לשנאה הזאת יש גם סיבות אחרות, בין היתר התפיסה – המעוותת בתכלית – של הכאה על חטא, שממנה משתמע כי כל מי שנדמה חלש ומדוכא ראוי לשבח ותמיכה. בעיני האירופאים הערבים הם חלשים ומדוכאים, באופן כללי, מכאן נובע שישראל היא ‘חזקה’.

לכך מצטרף רעיון ‘החלום האירופי’ על עולם שאין בו שום קונפליקט ואפשר להסדיר בו הכל על ידי דיפלומטיה; עולם שאין בו דורשי רעה, שאין בו טוטאליטריות, אין בו רשעים, ואשר בו, כאשר ‘חלש’ או ‘מדוכא’ מפגין תוקפנות, ודאי יש לו סיבה כי אנחנו לא עשינו די מאמצים ‘להבין’ אותו.

העובדה שיש למעלה משלוש מאות מיליון ערבים, למעלה ממיליארד מוסלמים, ובישראל רק ששה מיליון תושבים, רק מחמירה את המצב. כמו גם העובדה שאירופה היא כבר מזמן יבשת מוסלמית.

גם הפחד מטרור נכנס לחשבון: על יהודים אפשר לירוק בלי פחד; לעומת זאת לבקר מוסלמים, זה כבר משהו אחר.

מנקודת מבט זו, הגיוני לאמץ את העמדה המקובלת בעולם הערבי-מוסלמי, גם אם זאת פחדנות גמורה.

ראוי לציין גם נקודה שמוזכרת לעתים רחוקות: האיסלאם הקיצוני – כפי שהוא נתפס בתנועת אל קאידה, בחיזבאללה, או על ידי אחמדינאג’אד המאיים – איננו האיסלאם, אלא דוגמה (dogma) פוליטית שמורכבת מסממנים מיובאים מאידיאולוגיות טוטאליטריות ילידות אירופה: נאציונל-סוציאליזם, פשיזם, קומוניזם.

–    אין פלא שאינטלקטואלים אירופאיים מהימין הקיצוני מתמוגגים מרוב עדנה כלפי האיסלאמיסטים: אלה גם אלה קוראים את  מיין קאמפף.

–   אין פלא שאינטלקטואלים מהשמאל הקיצוני גם הם  מתמוגגים מרוב חיבה כלפי האיסלאמיסטים: לדעתם, אפשר להתעלם מזה שהאיסלאמיסטים קוראים את
מיין קאמפף מפני שידוע שהם קוראים גם את לנין.

עיתונאים מלאי הערכה כלפי השמאל הקיצוני האירופי מסוגלים לראות באיסלאמיסטים, בני דודים רחוקים של השמאל הקיצוני.

בסיכומו של דבר, זה שהשקרים זוכים לתפוצה ונתפסים על ידי האוכלוסיות האירופאיות כאמת, מוכיח שקיימת ביבשת פתולוגיה קולקטיבית מנטאלית מטרידה. העובדה שבפועל כל מנהיגיה הפוליטיים של אירופה, ובראשם שיראק, תורמים לפתולוגיה קולקטיבית מנטאלית זו, היא סיבה לדאגה עמוקה מאד באשר לעתידה של היבשת.

המלחמה שישראל נאלצת לנהל מרה וכואבת. ברובד הבינלאומי ישראל אינה יכולה לסמוך אלא על ארצות הברית של ג’ורג’ בוש.

היחס למדינת ישראל הוא יותר מאי פעם כמו אל ‘היהודי בין המדינות’, אם לצטט את אלן דרשוביץ.

גם אם אני היחיד שעדיין אומר את זה בשפה הצרפתית, הריני אומר בזאת:

–     החיזבאללה היא תנועה טוטאליטרית ופנאטית, הדוגלת בהשמדת עם, שמטרתה להפוך את לבנון לרפובליקה איסלאמית, מדינת לוויין לאיראן של המולות, ולהשמיד את ישראל, במידת האפשר תוך כדי השמדת אוכלוסייתה.

–         החיזבאללה אינו יכול להתקבל כשחקן בשח-מט הפוליטי של מדינות דמוקרטיות. ישראל אינה יכולה להתקיים כשעל גבולה הצפוני צבא של טרוריסטים שמצהיר כי מטרתו היא השמדת ישראל. כל הצעה מלבד חיסול החיזבאללה הינה, עבור התנועה, ניצחון שתוצאותיו הרות אסון לעתידה של ישראל.

–         כל הקרבנות האזרחיים בלבנון, כולל הנשים והילדים האומללים בכפר קנה, הם קורבנות של החיזבאללה ולא של הצבא הישראלי. השימוש באזרחים כמגינים אנושיים (אם גן בהסכמת אותם אזרחים) מהווה פעולה אכזרית ופחדנית בעליל, אבל, למרבה הצער, הגיונית בעיני טרוריסטים. כל ממשלה אירופית ראויה לשמה חייבת להוקיע את פשעי החיזבאללה.

–     אלה באוכלוסיית לבנון שתומכים בחיזבאללה, סובלים היום מתוצאות בחירתם ואין להם להלין אלא על עצמם. תמיכה בארגון טרור כרוכה בסיכון. אי אפשר לייחל להשמדת עם שכן ולהתפלא, או לקונן כאשר אותו עם מגן על עצמו. ממשלת לבנון אינה חפה מפשע. אם מדינה כמו צרפת חפצה בטובתה של לבנון, היה עליה לפעול, כבר מזמן, כדי שמדינה זו תיהפך במלואה לדמוקרטית.

–      הלבנונים שאינם תומכים בחיזבאללה הם כיום בני ערובה, והם כאלה כבר זמן רב, מפני שמדינות העולם מעלימות עין, במיוחד צרפת. הם ננטשו לא מול הצבא הישראלי, אלא הרבה קודם, והופקרו בני ערובה בידי החיזבאללה. זהו מצב אשר,  כמו כל חטיפה של בני ערובה, צריך לבוא על פתרונו. הפיתרון היחיד שבא בחשבון הוא מותם או הענשתם של החוטפים.

–         התביעה מישראל להפסקת אש מיידית, אותה משמיעות ממשלות צרפת והאיחוד האירופי, כמוה כתביעה להארכת שביים של בני הערובה, וכמתן פרס לחוטפיהם, שיוכלו כתוצאה מכך להמשיך בהשגת מטרתם הכפולה. צרפת והאיחוד האירופי מתנהגים כמשתפי פעולה בחטיפת בני הערובה ובניסיון להשמיד את ישראל. הפסקת אש עליהם לדרוש אך ורק מן החיזבאללה, ועליה לכלול כניעה ללא תנאי. ואל יעז איש להעלות את הטעון ההומניטארי כדי לתבוע מישראל הפסקת אש: החיזבאללה, על ידי חטיפת בני ערובה בכוח, יצרו את הדרמה ההומניטארית, לא רק אצל הלבנונים – האמנם צריך להזכיר? – אלא גם אצל הישראלים.

–         לבנון לא תחיה בשלום עד אשר תיפטר מאלה אשר, בקרבה, חולמים על השמדת עם שכן. לרצות לחיות בשלום כשאתה מחזיק בקרבך מיעוט החולם על השמדת עם שכן זה בלתי אפשרי ומכיל סתירה פנימית.

–         ישראל לא תוכל, בכוחות עצמה, לעקור מן השורש את החיזבאללה. היא זקוקה לשם כך לא רק לתמיכת ארצות הברית, אלא גם לתמיכתם של אותם אנשים ונשים המעוניינים בשמירת כבוד האדם וחירותו.

–         אם, כפי שניתן לחשוש, ישראל לא תרצה או לא תוכל ללכת עד הסוף, אם האו”ם, ארגון מושחת ואנטישמי בעליל, יצליח לגרום להצבתו של כוח ‘הפרדה’ מן הסוג של יוניפיל, יהיה זה ניצחון של החיזבאללה ותבוסה לערכי כבוד האדם וחירותו. תהיה זו גם תבוסתם של אלה המייחלים לראות לבנון חופשית. לישראל מצפים, אם כן, ימים מרים.

–         ניצחון החיזבאללה יהיה גם ניצחונן של הדיקטטורה הסורית ושל הרפובליקה האיסלאמית באיראן, שמנהיגיהן ודאי יחושו מעודדים ויזרזו את המרוץ הגרעיני שלהם, במטרה לערער את יציבותה של עיראק ושל האזור כולו, במטרה להשמיד את ישראל.

–         לכן גם המדינות הערביות הסוניות באזור, אינן מעוניינות בניצחון החיזבאללה, למרות שהאוכלוסיות שלהם שופכות קיתונות שנאה על ישראל.

–         מנהיגי אירופה באופן כללי, והצרפתים במיוחד, שחושבים כי בתנאים אלה מתן ניצחון לחיזבאללה יזכה אותם בחסדי העולם הערבי, טועים טעות גסה. המנהיגים אשר, כמו שיראק ודוסט-בלאזי, אומרים כי על מנת למנוע ‘הלם של תרבויות’ הם פועלים להצלת חיזבאללה ולמעשה תורמים להשמדת ישראל – הם חסרי אחריות ומסוכנים: החיזבאללה, משטר המולות, אל קאידה, משפחת אסאד, אינם מייצגים לא את התרבות הערבית, לא איזושהי תרבות מוסלמית, אלא הינם קריקטורה מזוויעה ומפלצתית של עצם רעיון התרבות. העולם הערבי, והעולם המוסלמי כולו צריכים להשתחרר מהקריקטורה על כל פרצופיה. שימור הקריקטורה ותיאורה כמגלמת איזו תרבות משמעותה סכנת מוות לא רק לישראל, אלא גם לאירופה.

אחת הבעיות שעל אירופה להתמודד אתן היא האינטגרציה של האוכלוסיות המוסלמיות. פיוסה של הקריקטורה לא יתרום אלא להסתה של המוסלמים באירופה להזדהות לא עם ערכי כבוד האדם וחירותו, אלא עם הערכים של בן לאדן ונסראללה.  אולי שיראק ודוסט-בלאזי מייחלים לכך שהמזרח התיכון כולו ייהפך ל’רפובליקה איסלמית’, ומדינות שונות באירופה, צרפת ביניהן, ייהפכו למושבות שלה. אולי הם מייחלים לכך שתוך עשרים שנה צרפת תיראה כמו לבנון היום השבויה כבת ערובה; אם זה המצב, שיהיו הגונים ויגידו בקול רם. האם הם מסוגלים לרגע של כנות? רק רגע אחד? ספק רב.

שמתי בצד כרגע את ‘הבעיה הפלשתינאית’. בכוונה. מפיקי השקרים בנוגע לפעילות הישראלית נגד החיזבאללה, השתלמו באמנות השקר כאשר כיסו את ‘הסכסוך הישראלי-פלשתיני.’

אנו נתונים במלחמה עולמית שבה הציוויליזציה ניצבת במערכה מול האיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם. הדוגלים באיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם גזרו מלחמה על המדינות המתנגדות להם: קודם כל על ישראל וארצות הברית, אבל הם פועלים גם במקומות אחרים, מארגנטינה ועד בריטניה, מטורקיה עד אינדונזיה, או ערב הסעודית. מתלווים אליהם בדרכם משתפי פעולה: עיתונאים אירופאיים, פוליטיקאים צרפתים, האו”ם, שמאלנים אמריקאים. הם מנהלים את מלחמתם בכל החזיתות, מהחזית הצבאית ועד חזית התקשורת.

–         אם יצליחו במשימתם, ישראל תיעלם.

–         מה שאני עדיין אוהב באירופה ובצרפת כיום ייעלם.

–         המאבק הפלשתיני, שמטרתו האמיתית הייתה תמיד שואה שנייה, יצליח.

–         יהיה עולם איסלאמי, כאוטי, עני, אלים ומסוכן, שישתרע מהאוקיאנוס ההודי עד ברסט, אולי עד לונדון.

–         יישאר עולם תרבותי שיכלול את ארצות הברית ומדינות שונות באסיה, אבל לא את אירופה. באותו עולם איסלאמי, כאוטי ועני, אפשר יהיה לומר ש’המאבק הפלשתיני’ לא היה אלא אמצעי למטרה שהיא ניצחון על ידי השמדת ישראל, על ידי ניתוק מיליוני מוסלמים מערכי אירופה, ועל ידי לקיחה כבני ערובה לא רק את הלבנונים, אלא את הערבים של עבר הירדן ועזה, תוך כדי הקרבתם, כבדרך אגב, למען ‘המטרה’.

–         הרעיון שהאירופאים האמינו ולו לרגע, שהמטרה היא מדינה פלשתינית, חופשית ומשגשגת שמתקיימת לצד ישראל, מצחיק מאד את אלה שצוחקים, ולא מהיום, על הרג של בני אנוש, כולל נשים וילדים.

אם, כפי שאני מייחל, מאמיני האיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם ינחלו תבוסה, ישראל תחיה; אירופה הדקדנטית של היום תזכה אולי להמשיך לנשום; ארצות הברית תישאר לב העולם התרבותי, אבל לא יהיה עוד, מולה, עולם שהוא טרף לברבריות. במזרח התיכון תהיה לא רק ישראל, תהיה גם לבנון בלי חיזבאללה, שבה אנשים יחשבו על רווחתם ולא על מלחמה; יהיו ירדן, עיראק, מצריים וערב הסעודית משגשגות; איראן בלי מולות, בלי אחמדינג’אד, שבה אמנות החיים הפרסית, אותה הכרתי לפני חומיני, תמצא מחדש את מקומה; עיראק דמוקרטית בלי פיגועים; סוריה ללא מפלגת הבעת’. הערבים בעבר הירדן ועזה יעשו עסקים, יבנו וייזמו. הם יחיו באחווה עם ישראל ויעשו אתה עסקים. ואם מישהו יזכור את אש”ף, את ערפאת או את החמאס, יזכרו אותם כמפלצות ארכאיות, וישמחו שנפטרו מהן.

אלה שרוצים לשנוא, לשקר, להרוג, ימצאו להם סוסי מלחמה אחרים. אני בטוח שימצאו. מטרתי, היום, מטרתי היחידה היא, למנוע מהם ניצחון בקרב לצד הטרוריסטים של חיזבאללה.

בחרתי במקצוע ההוגה והאנליסט על מנת לתרום לכך שיהיו יותר ידיעה, פחות ערפול, פחות דיכוי בעולם. אני מעדיף להפסיק לעסוק במקצועי מכל וכל ובלבד שלא אהפוך למסלף. אם לא תהיה לי ברירה, אהפוך לתופר נעליים, נהג מונית, או משהו אחר.

– זונה מוכרת את עצמה למרבה במחיר והיא מודה בכך ללא היסוס.

– היא מוכרת את גופה, לשעה או שעות, אבל אינה מוכרת את נשמתה.

– משלמים לה כדי שתשקר, אבל היא יודעת שהיא משקרת וכך גם הלקוח.

– מטרת הפעילות שלה היא עונג ולא תאוות רצח או מחשבות גזעניות.

 

משום כך, בעיני, היא עוסקת במקצוע הגון ומכובד יותר מזה שבו עוסקים בימים אלה מרבית עיתונאי רשתות התקשורת הגדולות של צרפת ואירופה.

Vous êtes : Accueil » Tribune/Opinions» Contributeurs Spécialisés

Contributeurs Spécialisés

Qu’ils prennent modèle sur les prostituées ! Par Guy Millière

Guy Millière est un homme en colère. Chercheur de vérité, il hait le mensonge, l’hypocrisie et l’injustice. Pour toutes ces raisons, lui qui n’est pas Juif prend fait et cause pour notre peuple et son Etat. En ce qui me concerne, j’ai lu ce texte courageux avec émotion et reconnaissance. J’en recommande chaudement la lecture et la diffusion. (Menahem Macina).

 

Imprimer Envoyer à un ami

31/07/06

 

[En nous confiant ce texte, G. Millière, dont la réputation n’est plus à faire, témoigne de l’estime et de la confiance qu’il a pour notre site. Le moins que nous puissions faire, en retour, est d’assurer la plus large diffusion à cet article. Qu’il soit donc clair que notre copyright conjoint ne constitue pas un embargo, qui limiterait indûment la diffusion de la pensée de l’auteur. Nous invitons donc les sites qui le désirent à reprendre ce texte, sous réserve de sa reproduction à l’identique et sans coupures, et de la mention : “Texte en ligne sur www.upjf.org.]

• Je ne peux pas penser, une seule seconde, que les journalistes qui travaillent pour les grands médias en France et en Europe ignorent tout du discours haineux et génocidaire des dirigeants du Hezbollah.

• Je ne peux pas penser qu’ils ignorent que Al-Manar, la chaîne du Hezbollah, est le média le plus antisémite que le monde ait connu depuis la fin du Troisième Reich.

• Je ne puis pas penser qu’ils ne savent pas que le Hezbollah est une organisation totalitaire qui endoctrine et soumet par la violence les populations civiles dans les zones qu’il contrôle. Je ne puis pas penser qu’ils ne savent rien du fait que les miliciens du Hezbollah utilisent les populations civiles du Sud Liban comme des boucliers humains, empêchent délibérément la fourniture de vivres à ces mêmes populations, de manière à disposer de victimes à exhiber devant des caméras.

• Je ne puis pas penser qu’ils ignorent que des immeubles, tel celui qui vient d’être touché à Qana, sont des dépôts d’armes dans lesquels le Hezbollah place, de manière ignoble, des femmes et des enfants pour les sacrifier à des fins de propagande.

• Je ne peux pas penser que ces mêmes journalistes ne savent rien ou presque de ce que subit en ce moment la population du nord d’Israël.

Je ne peux, dès lors, que me poser une question : pourquoi tant de mensonges et d’ignominies ? Je trouve peu d’explications. Je ne veux pas aller jusqu’à dire que l’antisémitisme, sous de nouveaux oripeaux, est de nouveau omniprésent en Europe, mais il m’arrive de penser que c’est le cas.

 

Bien sûr, vous répondront les intéressés, ils ne sont pas « antisémites », mais, poursuivront-ils, « regardez ce qu’ils font aux civils libanais ». Et si vous leur rétorquez que les Libanais sont victimes du Hezbollah, ils se transforment immédiatement en avocats du Hezbollah, en précisant qu’il « mène aussi des actions sociales » et que c’est un mouvement de « résistance ».

 

Certains concéderont, à la rigueur, que le Hezbollah doit être désarmé, mais ils ajouteront que cela doit se faire par la « négociation », voire, peut-être, par l’envoi d’une « force internationale », avec l’accord du « gouvernement libanais ».

 

Sachant qu’ils ne sont pas complètement idiots, je serais tenté de leur dire qu’Hitler, à sa manière, était très « social », et j’aurais envie de leur demander :

• Résistance à quoi? A l’existence d’Israël ?

• Négociation avec qui? Des fous furieux?

• Force internationale pour faire quoi? Protéger le Hezbollah ?

J’ai eu, parfois, ce genre de discussion. Je les évite désormais. Je sais qu’il y a pire que des gens complètement idiots, à savoir: des gens qui font cyniquement les idiots, en pratiquant le tri sélectif des faits. Et je sais, hélas, que nombre de journalistes, en France et en Europe, font cyniquement les idiots et pratiquent le tri sélectif des faits. Je sais aussi, et c’est pour cela surtout que j’évite ce genre de discussion, qu’il y a davantage à l’œuvre : une forme de haine viscérale qui ne dit pas son nom.

 

Pour ces centaines de journalistes français et européens, Israël, désormais, est détestable par essence. Des réactions instinctives ont été incrustées dans leur cerveau et, quoi que fasse Israël, il a tort.

• Des discussions s’engagent pour un processus de paix et s’interrompent ? C’est la faute d’Israël qui n’a pas fait assez de concessions dans la négociation.

• Des ennemis d’Israël font des attentats terroristes ? Ils sont «désespérés» et utilisent «l’arme du faible».

• Israël riposte ? C’est le « cycle de la violence », qui va entraîner encore davantage de «désespoir».

Israël n’a pas encore été accusé du récent épisode de canicule en France, mais, au train où vont les choses…

 

Cette haine, qui ne dit pas son nom, a des relents antisémites, incontestablement. Aucun Etat sur la face de la terre ne subit autant d’incriminations verbales et de calomnies qu’Israël. Aucun, sinon peut-être les Etats-Unis – qui ont, peu ou prou, autant d’ennemis haineux qu’Israël, mais sont la première puissance du monde.

 

Cette haine a aussi d’autres causes et, entre autres, une conception – totalement pervertie – de la’repentance, dont implication est que quiconque semble faible et opprimé est digne d’éloge et de soutien. Or, aux yeux des Européens, les Arabes sont faibles et opprimés, en général, alors qu’Israël est « fort ».

 

A cela s’ajoute l’idée que le «rêve européen» est celui d’un monde dans lequel il n’y aurait aucun conflit qui ne puisse se régler par la diplomatie : un monde où personne ne veut le mal, où il n’y a pas de totalitaires, pas de méchants, et où, quand un « faible » ou un «opprimé» se montre agressif, c’est qu’il a raison et qu’on n’a pas fait assez d’efforts pour le « comprendre ».

 

Le fait qu’il y a plus de trois cent millions d’arabes, plus d’un milliard de musulmans et seulement six millions d’habitants en Israël, joue vraisemblablement un rôle aggravant. De même le fait que l’Europe soit toujours davantage une terre musulmane.

 

La peur du terrorisme entre en ligne de compte également : il n’y a rien à craindre si l’on crache sur des juifs ; par contre, critiquer des islamistes, c’est autre chose.

 

Adopter vis-à-vis d’Israël la position la plus communément adoptée dans le monde arabo-musulman fait sens, dans ce contexte, même si c’est très lâche.

 

On peut noter aussi un point rarement évoqué : l’islam radical – tel qu’il a cours tant dans la mouvance d’al-Qaida, que dans celle du Hezbollah, en passant par la nébuleuse Ahmadinejad -, n’est pas l’islam, mais un dogme politique dans lequel entrent bien des ingrédients empruntés aux idéologies totalitaires nées en Europe: national-socialisme, fascisme, communisme.

• Il n’est pas étonnant que des intellectuels européens d’extrême droite débordent de mansuétude envers les islamistes – les uns et les autres lisent Mein Kampf.

• Il n’est pas étonnant que des intellectuels d’extrême gauche débordent, eux aussi, de mansuétude envers les islamistes : en effet, on peut négliger le fait que les islamistes lisent Mein Kampf, lorsqu’on apprend qu’ils lisent aussi Lénine. Des journalistes pleins d’égard envers l’extrême gauche européenne peuvent voir, dans les islamistes, des lointains cousins de l’extrême gauche.

Quoi qu’il en soit, que les mensonges se répandent et soient pris pour argent comptant par les populations européennes, prouve qu’il existe, sur ce continent, une pathologie mentale collective préoccupante. Le fait que quasiment tous les dirigeants politiques européens, Chirac en tête, contribuent à cette pathologie mentale collective, est extrêmement inquiétant pour le futur de ce continent.

 

La guerre que doit mener Israël est âpre et douloureuse. Au plan international, Israël ne peut compter que sur le soutien des Etats-Unis de George Bush.

 

Israël est plus que jamais traité comme « le juif des Etats », selon l’expression d’Alan Dershowitz.

 

Quand bien même je serais seul à le dire encore en langue française, je le dis :

• Le Hezbollah est un mouvement totalitaire et fanatique, aux buts génocidaires, dont l’objectif est tout à la fois de transformer le Liban en république islamique satellite de l’Iran des mollahs, et de détruire Israël, si possible en exterminant sa population.

• Le Hezbollah ne peut avoir de place sur l’échiquier politique d’un pays démocratique. Israël ne peut vivre en ayant sur son flanc nord une armée de terroristes dont le but avoué est de détruire Israël. Toute issue autre que la destruction du Hezbollah serait, pour ce mouvement, une victoire aux conséquences très délétères pour l’avenir proche d’Israël.

• Toutes les victimes civiles libanaises, y compris les femmes et les infortunés enfants de Qana, sont des victimes du Hezbollah et non de l’armée israélienne. Le fait de prendre des civils pour boucliers humains (fût-ce avec le consentement de ces civils) constitue un acte d’une cruauté et d’une lâcheté absolues, mais, hélas, logiques de la part de terroristes. Tout gouvernement occidental digne de ce nom devrait dénoncer les crimes du Hezbollah.

• Ceux qui, dans la population libanaise, soutiennent le Hezbollah, subissent aujourd’hui les conséquences de leur choix et n’ont à s’en prendre qu’à eux-mêmes. Soutenir une organisation terroriste constitue un risque. On ne peut souhaiter l’extermination d’un peuple voisin et s’étonner, ou se lamenter quand ce peuple se défend. Le gouvernement libanais n’est pas innocent. Si des pays comme la France voulaient du bien au Liban, ils auraient dû, depuis longtemps, agir pour que ce pays soit une démocratie à part entière.

• Les Libanais qui ne soutiennent pas le Hezbollah sont aujourd’hui ses otages, et ils le sont depuis longtemps, avec la complicité de pays, tel la France. Ils ont été abandonnés non pas face à l’armée israélienne, mais, bien avant, face à la prise d’otage opérée par le Hezbollah qui, comme toutes les prises d’otage devra connaître un dénouement. Le seul dénouement concevable est la punition ou la mort du preneur d’otage.

• Demander un cessez-le-feu immédiat à Israël, comme le font le gouvernement français et l’Union Européenne équivaut à demander que la prise d’otage se prolonge, et à assurer une victoire au preneur d’otage, qui pourra ensuite repartir en quête de son double objectif. La France et l’Union Européenne se conduisent en complices de la prise d’otage et de la tentative d’assassinat d’Israël. C’est au Hezbollah qu’il faut demander non seulement un cessez-le-feu, mais une capitulation sans conditions. Et que nul n’évoque l’argument humanitaire pour demander un cessez-le-feu à Israël : c’est le Hezbollah qui, par sa prise d’otage et sa violence, crée un drame humanitaire, non seulement pour les Libanais mais – faut-il le rappeler?- pour les Israéliens aussi.

• Le Liban ne pourra vivre en paix que s’il est débarrassé de ceux qui, en son sein, rêvent d’exterminer un peuple voisin. Vouloir vivre en paix tout en ayant en son sein une forte minorité qui rêve d’exterminer un peuple voisin est impossible et contradictoire.

• Israël ne pourra pas, à lui tout seul, parvenir à éradiquer le Hezbollah. Il y faudra non seulement le soutien des Etats-Unis, mais aussi celui des hommes et des femmes qui veulent que la liberté et la dignité de l’être humain soient préservées.

• Si, comme on peut le craindre, Israël ne peut ou ne veut aller jusqu’au bout de son action, si l’ONU, organisation corrompue et d’un antisémitisme avéré, se voit confier le dossier et la mise en place d’une force «d’interposition» de type Finul, ce sera une victoire pour le Hezbollah et une défaite pour les valeurs de liberté et de dignité de l’être humain. Ce sera aussi, dans ce contexte, une défaite pour ceux qui souhaitent un Liban libre. Israël devrait alors s’attendre à des jours amers.

• La victoire du Hezbollah serait aussi une victoire pour la dictature syrienne et pour la république islamique d’Iran, dont les dirigeants ne pourraient que se sentir encouragés dans leur course à l’armement nucléaire, vers la déstabilisation de l’Irak et de la région, et vers la destruction d’Israël.

• Alors même que leurs populations débordent de haine envers Israël, elles aussi, les pays arabes sunnites de la région ne veulent pas d’une victoire du Hezbollah, et c’est un atout qu’il ne faut pas négliger.

• Les dirigeants européens, en général, et les français en particulier, qui croiraient, dans ces conditions, que donner une victoire au Hezbollah leur gagnerait les bonnes grâces du monde arabe se trompent lourdement et gravement. Les dirigeants qui, comme Chirac et Douste Blazy, disent que c’est pour éviter un « choc de civilisations » qu’ils font tout pour sauver le Hezbollah – contribuant ainsi à la destruction d’Israël -, sont des irresponsables dangereux : le Hezbollah, le régime des mollahs, Al-Qaida, la famille Assad, ne représentent ni la civilisation arabe, ni, au delà, une quelconque civilisation musulmane, mais sont la caricature hideuse et monstrueuse de l’idée même de civilisation. Le monde arabe et, plus largement, le monde musulman ont besoin d’être délivrés de cette caricature multiforme. Préserver la caricature et dire qu’elle incarne une civilisation fait courir un danger mortel non seulement à Israël, mais aussi à l’Europe.

L’un des enjeux décisifs auxquels l’Europe doit faire face est l’intégration de ses populations musulmanes. Apaiser ou conforter la caricature ne peut qu’inciter les musulmans européens à se reconnaître non dans les valeurs de liberté et de dignité humaine, mais dans les valeurs de Ben Laden et de Nasrallah. Peut-être Chirac et Douste-Blazy souhaitent-ils que tout le Proche-Orient devienne une «république islamique», dont divers pays d’Europe, et parmi eux la France, seraient les provinces. Peut-être souhaitent-ils que, dans vingt ans, la France ressemble au Liban aujourd’hui pris en otage : dans ce cas, qu’ils aient l’honnêteté de le dire. Sont-ils capables d’un instant d’honnêteté ? Rien qu’un instant ? J’en doute.

 

J’ai laissé ici de côté la « question palestinienne ». Délibérément. Les producteurs de mensonge sur les opérations israéliennes contre le Hezbollah ont acquis leur art du mensonge en couvrant le « conflit israélo-palestinien ».

 

Nous sommes engagés dans une guerre mondiale qui oppose l’islam radical, totalitaire et génocidaire à la civilisation. Les tenants de l’islam radical, totalitaire et génocidaire font la guerre aux pays qui leur résistent : Israël et les Etats-Unis surtout, mais ils agissent aussi ailleurs, de l’Argentine au Royaume-Uni, de la Turquie à l’Indonésie, ou à l’Arabie saoudite. Ils ont des compagnons de route et des complices : journalistes européens, politiciens français, Nations Unies, gauchistes américains. Ils mènent la guerre sur tous les fronts, du front militaire au front médiatique.

• S’ils parviennent à l’emporter, Israël disparaîtra.

• Ce que je puis encore aimer dans l’Europe et la France viciées d’aujourd’hui disparaîtra.

• La cause palestinienne, qui a toujours eu pour objectif une seconde shoah, l’aura emporté.

• Il y aura un monde islamique, chaotique, pauvre, violent et dangereux, qui s’étendra de l’Océan Indien jusqu’à Brest, peut-être jusqu’à Londres.

• Il restera un monde civilisé qui inclura les Etats-Unis et diverses contrées d’Asie, mais pas l’Europe. Dans ce monde islamique, chaotique et pauvre, on pourra dire que la « cause palestinienne » n’aura été qu’un outil pour parvenir à la victoire en détruisant Israël, en détachant des millions de musulmans des valeurs de l’Occident, et en prenant en otage, non les Libanais, mais les arabes de Cisjordanie et de Gaza, quitte à les sacrifier, au passage, pour « la cause ».

L’idée que des Occidentaux aient pu croire, un instant, que l’objectif était un Etat palestinien, libre et prospère et vivant aux côtés d’Israël, fera beaucoup rire ceux que fait rire, dès aujourd’hui, la mise à mort d’autres humains, femmes et enfants compris.

 

Si, comme je le souhaite, les tenants de l’islam radical, totalitaire et génocidaire finissent par être vaincus, Israël vivra; l’Europe décadente d’aujourd’hui connaîtra peut-être un second souffle; les Etats-Unis resteront le cœur du monde civilisé, mais il n’y aura pas, en face, un monde en proie à la barbarie. Au Proche-Orient, il y aura non seulement Israël, mais un Liban sans Hezbollah, où les gens penseront à prospérer plutôt qu’à faire la guerre; une Jordanie, un Irak, une Egypte et une Arabie saoudite prospères; un Iran sans mollahs, ni Ahmadinejad, où l’art de vivre persan, que j’ai pu connaître avant Khomeiny, aura retrouvé sa place; un Irak démocratique sans attentats ; une Syrie sans parti Baath. Les arabes de Cisjordanie et de Gaza feront des affaires, construiront des entreprises, des casinos, des stations balnéaires. Ils vivront fraternellement et parleront business avec Israël. Et lorsqu’on y parlera encore de l’OLP, d’Arafat et du Hamas, ce sera comme de monstruosités archaïques, dont il est heureux qu’on se soit débarrassé.

 

Ceux qui veulent haïr, mentir, tuer, devront se trouver d’autres chevaux de bataille. Je ne doute pas qu’ils en trouveront. Mon objectif, aujourd’hui, mon seul objectif, est qu’ils ne gagnent pas la bataille aux côtés des terroristes du Hezbollah.

 

J’ai choisi le métier de penseur et d’analyste pour contribuer à ce qu’il y ait plus de connaissance, moins d’obscurantisme, moins d’oppression dans ce monde. Je préférerais ne plus exercer du tout ce métier que de l’exercer en devenant un faussaire. Si je n’avais plus le choix, je deviendrais cireur de chaussures, chauffeur de taxi, ou je ne sais quoi d’autre.

• Une prostituée se vend au plus offrant et elle l’avoue sans barguigner.

• Elle vend son corps, le temps de la passe, mais elle ne vend pas son âme.

• Elle est payée pour mentir, mais elle sait qu’elle ment et son client aussi.

• Ses activités apportent du plaisir et non des désirs de meurtres ou des pensées racistes.

C’est pourquoi, à mes yeux, elle fait un métier plus digne et plus respectable que celui qu’exercent la plupart des journalistes des grands médias français et européens d’aujourd’hui.

 

© Guy Millière et upjf.org

 

Mis en ligne le 31 juillet 2006, par M. Macina, sur le site upjf.org

לכתבה המקורית המלאה