על הפנסיה התקציבית לשופטים, ועל השוויון האריסטוטלי
סוג אחר של עבודה בזבל
מדוע שתקו אשר יגורתי ולשכת עורכי הדין כאשר המדינה הנהיגה את הפנסיה הצוברת לכל עובדי המדינה, כולל השופטים – ומדוע הם התעוררו דווקא עכשיו?
שמחה ניר, עו”ד
רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!
השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה
“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”
אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי
“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?
בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
לשכת עורכי הדין מאיימת להשבית את מערכת המשפט בתמיכה לדרישתם של השופטים להחזיר אותם למסלול הפנסיה התקציבית, במקום הפנסיה הצוברת (לדעתי זו נפיחה שלא ייצא ממנה כלום, אבל לא על כך אדברה ואעידה היום).
על הנושא הזה הגבתי:
אפשר להכפיל ולשלש את משכורותיהם של השופטים, ולתת להם גם פנסיה תקציבית, בתנאי שיחמירו את תנאי הקבלה לעבודה, שיקלו את תנאי הפיטורין ושהכהונה תהייה מוגבלת מראש בזמן.
לגבי השופטים שנכנסו לעבודה משנת 2000 ואילך, לא הייתי מוסיף להם אגורה, כי הם ידעו למה הם נכנסים, והסכימו לכך.
מי מהם שרוצה תנאים אחרים – שיתפטר, יקבל את מה שנותנים לו, ושיעמיד את עצמו מחדש לבחירה.
חוץ מזה לא צריך שום ועדה – תחליטו כמה אתם מוכנים לשלם, ואנחנו מדינה חופשית – לא מוציאים לשופטים צווי-הבאה כדי שיבואו לעבודה.
ועל כך נשאלתי:
זאת אומרת שעורכי הדין חושבים שלשופטים מגיע מה שלא מגיע לכלל העובדים במשק. תזכירו לי, בלימודי המשפטים לא למדו על שוויון? שיוויון אריסטוטלי? שוויון מהותי? למה השופטים כעובדי המדינה זכאים לזכויות יתר ששאר עובדי המדינה לא זכאים הלן? ומי יוציא בדיוק צווי מניעה לשופטים? ומי יכריע בדיוק בעניינים? שרת המשפטים? ואיך בדיוק היא הפגינה הבנה בענייני שוויון לאור התנהלותה והעברת הכספים ע”י מפלגתה באופן לא שוויוני?
אז זה לא בדיוק, ולשיטתי השוויון האריסטוטלי אינו שייך לעניין הזה, וגם אין כאן שאלה של זכויות השופטים מול זכויותיהם של שאר עובדי המדינה, אלא של השופטים שהתמנו משנת 2000 ואילך מול הזכויות של אלה שהתמנו קודם לכן.
חוץ מזה מתעוררת כאן השאלה אם שופטים, ועובדי מדינה אחרים, אשר החלו מרצונם לעבוד בתנאים של אחרי-המבול, רשאים לדרוש תנאי עבודה של לפני-המבול.
ואפתח במשל.
המשל
במדינת ישראל לא קיים המוסד של “פנסיה תקציבית”, אלא רק “פנסיה צוברת”.
שיעור הפנסיה (הצוברת) נקבע בכל מקום מכוח הסכמי העבודה (הפרטיים והקיבוציים), ו/או מכוח צווי-ההרחבה ששר העבודה והרווחה מוציא מפעם לפעם מכוח החוק, והעם שמחים שמחה גדולה, כדקאמר איזהו עשיר – השמח בחלקו.
לימים רב המחסור בפועלי התברואה בעיירה זרנוגה גימ”ל, המוכרת לנו משנים. המחסור נבע מכך שפועלי מחלקת התברואה, חלקם הלכו לעולמם, חלקם יצאו לפנסיה (הצוברת, כמובן), חלקם מצאו ג’ובים טובים יותר, וצעירי העיירה יצאו ללימודי המשפטים – סוג אחר של עבודה בזבל.
והגיע המצב לכדי כך שרחובות העיירה מלאו הררי אשפה וזבל, העכברושים והחולדות פרו ורבו, ומגפת הדבר עמדה בשער.
ישבו זקני העיירה על המדוכה ארבעים יום ושלושים ותשעה לילה, והראש היהודי המציא להם פטנטים: פנסיה תקציבית.
פרסמה המועצה המקומית מודעות ענק: הטובים לתברואה! פנסיה תקציבית מובטחת לכל מי שיתקבל לעבודה מכאן ואילך!!!
ואכן, הטובים באו, והעיירה זרנוגה גימ”ל צהלה ושמחה, ורחצה בנקיון רחובותיה.
ויאתיו עובדי התברואה הוותיקים ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
ויאתיו שאר עובדי המועצה המקומית, ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
ויאתיו עובדי המועצות המקומיות האחרות ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
ויאתיו עובדי העיריות ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
ויאתיו שאר עובדי הציבור ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
ויאתיו משרתי צבא-הקבע, השוטרים, הסוהרים ואנשי השב”כ והמוסד ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
ויאתיו השופטים ויאמרון רגע-רגע, גם אנחנו רוצים!
והכל בשל מה? בשל כך שבעיירה זרנוגה גימ”ל חסרו כמה עובדים במחלקת התברואה, והגיע המצב לכדי כך שרחובות העיירה מלאו הררי אשפה וזבל, העכברושים והחולדות פרו ורבו, ומגפת הדבר עמדה בשער.
ומה עם השוויון, השוויון האריסטוטלי והשוויון המהותי? למה עובדי מחלקת התברואה זכאים לזכויות יתר ששאר עובדי הציבור לא זכאים להן?
וזה מזכיר לי …
פעם רציתי לקנות תיק עור מהודר, תוצרת איטלקית, כדי לשחד שופטת מחוזית (אם מותר לשחד פרקליטות-מחוז, מדוע שיהיה אסור לשחד שופטות-מחוז?).
עשיתי סקר שווקים, ובתור קונה חכם ראיתי שהמחירים יורדים מיום ליום, כך שלא ראיתי כל סיבה למהר, מה גם שהשופטת עדיין נהנית מתיק העור המהודר, תוצרת איטלקית, שקניתי לה כמה שבועות קודם לכן, והוא עדיין “מכהן”.
בסוף השופטת התחילה ללחוץ, וגם אני נעשיתי קצת קצר-רוח, וכשנראה היה לי שהמחיר הגיע לתחתית, קפצתי על המציאה, וקניתי תריסר תיקי עור מהודרים, תוצרת איטלקית. קניתי “מלאי” של תיקים כאלה כי השופטת “שלי” הוציאה לי שם טוב, וגם שופטות אחרות שלחו לי כל מיני “רמזים” על שוויון, שוויון אריסטוטלי ושוויון מהותי, ולא רציתי להיות פראייר, שקונה תיקי עור מהודרים, תוצרת איטלקית, כשהמחירים בעלייה …
אלא מאי?
אחרי שקניתי את תריסר תיקי העור המהודרים, תוצרת איטלקית, המחירים המשיכו לרדת … אז באתי לחנות ואמרתי רגע-רגע, גם אני רוצה ליהנות מירידת המחירים, וכדי שהמטומטמים יבינו מה אני רוצה מהם, קשקשתי להם על שוויון, שוויון אריסטוטלי ושוויון מהותי …
אבל בעלי החנות לא היו כל כך מטומטמים כמו שחשבתי והם אמרו לי: אם המחירים היו עולים, הגם אז היית בא לקשקש לנו על שוויון, שוויון אריסטוטלי ושוויון מהותי, ומציע לשלם לנו לפי המחיר החדש, הגבוה יותר?
ואני, שחשבתי את עצמי לגאון הדור והאנושות, עמדתי מולם בפה פעור לרווחה.
והנמשל
סע’ 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973, זה לשונו:
14.(א)מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
…
(ד)”טעות”, לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.
וזה אומר שמי שגילה כי עשה מיקח-טעות וגילה שיכול היה לעשות עיסקה טובה יותר לא יכול להגיד רגע-רגע, כי אין לכך סוף, ומחר גם המוכר יכול לבוא אל הקונים ולבקש את הסחורה בחזרה, כי בינתיים עלו המחירים – דבר שאינו מתיישב עם יציבות חיי המסחר.
הסכמי העבודה אינם שונים, לעניין הזה, ולרוב הם נכרתים לאחר משאים ומתנים מייגעים, המגיעים לא אחת לידי שביתה והשבתה, ואפילו לפעולות אלימות, והבערת צמיגים בשער בת-רבים.
תארו לעצמכם שאחרי מאבקיםקשים ומרים, המלווים בשביתות והשבתות, הבערת צמיגים בכל הארץ, הפגנות חוקיות ובלתי חוקיות, מעצרים ומשפטים, התערבות בית הדין לעבודה וכו’, מגיע המשק כולו להתייצבות ורגיעה, וציבור העובדים מכריז – ובצדק! – על ניצחון דרמטי: הסכם עבודה משופר-להפליא לעשר שנים (כולל הגדלת חלקם של המעבידים בפנסיה הצוברת), כולל מנגנונים להתאמת השכר לכל תרחיש צפוי או בלתי צפוי …
והנה, כרעם ביום בהיר, מגיע הסיפור של מחלקת התברואה בזרנוגה גימ”ל, וכלל העובדים אומרים רגע-רגע, לא חשבנו על אפשרות כזאת! גם אנחנו רוצים פנסיה תקציבית!!!
אומרים המעבידים רגע-רגע! אם היינו יודעים שהפתרון למצוקה הנקודתית יצית מחדש את התבערה בכל המשק, היינו נותנים לרחובות העיירה להתמלא בהררי אשפה וזבל, לעכברושים ולחולדות לפרות ולרבות, ולמגפת הדבר לבוא בשער!!!
אז צר לי מאוד, אבל תנאי העבודה במשק שונים ממקום למקום, מעניין לעניין, והם נקבעים, בין השאר, לפי הביקוש וההיצע, ואלה נקבעים, בין השאר, גם לפי הכישורים הנדרשים ולפי הצרכים של המעבידים.
כך, למשל, פועלי הניקיון בזרנוגה גימ”ל משתכרים פחות מהמשנה לנשיאת ביהמ”ש העליון, ואילו הטייסים באל-על משתכרים יותר משר התחבורה, ואפילו יותר ממנכ”ל החברה, ואף אחד לא טוען לשוויון אריסטוטלי, או כל סוג אחר של שוויון.
ולו הדבר היה בידי, הייתי נותן לכל המדינה לעלות באש, ולא הייתי פותח מחדש את כל מערכת השכר בכל המגזר הציבורי, רק בגלל שרחובות זרנוגה גימ”ל מלאו הררי אשפה וזבל, העכברושים והחולדות פרו ורבו, מגפת הדבר עמדה בשער, והמועצה המקומית מצאה פתרון יצירתי לבעייה הכאובה הזאת.
שאלת-תם
נניח שחכמי המועצה המקומית זרנוגה גימ”ל לא היו יצירתיים דיים, ובמקום להציע פנסיה תקציבית למי שיהיה מוכן לעבוד בזבל הם היו מציעים “מענק” מיוחד: האם יכולים כל שאר העובדים לדרוש את אותו המענק?
ואם הם היו מציעים משכורת הגבוהה ב-50% מזו של עובדי התברואה ה”מכהנים” – האם כל המגזר הציבורי, עד לנשיא ביהמ”ש העליון, היו זכאים לדרוש תוספת של 50% לשכרם?
דעתי ברורה.
ובחזרה לפנסיה של השופטים
נניח שבשנת 2000 החליטה המדינה כי רמתם של שופטי ישראל גבוהה מדי, וניתן להסתפק בשופטים סוג ז’, שעלותם לציבור פחותה בהרבה. לדעתי זה ממש לא יפה, ואני הייתי נותן לשופטים יותר, הרבה יותר, אבל – כמה נורא, כמה עצוב – דעתו של שמחה ניר עדיין לא נחשבת.
נניח שהמדינה קבעה כי מי שרוצה להיות שופט יצטרך להסתפק ברמת שכר של העובדים-בזבל: מה ההבדל, שאלו-רטורית נערי האוצר בישיבת ועדת הכספים של הכנסת (את ועדת החוקה, חוק ומשפט – כמה מפתיע – אף אחד לא שאל).
והנה, הפלא-ופלא, מלאו אסמינו בר ומועמדים-לשפיטה סוג ז’ התייצבו בהמוניהם לפתחה של הוולב”ש, התקנים מולאו חיש-חיש, הסחבת בבתי המשפט מוגרה-הודברה, ומדינת ישראל צהלה ושמחה.
יש לציין כי כמו השופטים הוותיקים גם השופטים החדשים – כאמור: שופטים סוג ז’ – נהנים מהפנסיה התקציבית, אבל כיוון שמשכורתם של אלה האחרונים היא נמוכה כמו זו של העובדים-בזבל, המדינה יכולה לעמוד בכך, ונזקה הוא לכל היותר אפס.
כעת באים השופטים החדשים – כאמור: שופטים סוג ז’ – ומקוננים רגע-רגע, אתם נותנים לנו משכורות-רעב, ואיכה נחזיק ילד וחצי, כלב ושני חתולים, רכב פרטי מודל אחרון וג’יפ דיזל 4X4 בשביל האישה?
והנה מגיע גם אשר יגורתי-גרוניס, אנין-הסגנון, וזועק בושה-וחרפה.
וקלגסי לשכת עורכי הדין מצטרפים להמולה: בתנאים כאלה אי אפשר יהיה למשוך לשפיטה אלא מועמדים סוג ז’ – ואנה אנחנו באים!
וכמובן שאף אחד לא שוכח להזכיר את השוויון האריסטוטלי, כדי שאריסטו, עליו השלום, לא יתהפך בקברו מרוב אי-נחת, וצער על כי שכחו אותו שכוח.
אז לא …
כאמור לעיל, אני בהחלט בעד הגדלת משכורותיהם ושיפור שאר תנאי עבודתם של השופטים ובהצעת הרפורמה של שמחה ניר במערכת המשפט הצעתי להכפיל ולשלש את משכורותיהם, ואף להוסיף תוספת עבור התמקצעות – תוספת באחוזים אשר תהיה צמודה אל השופט גם כאשר הוא יתקדם במעלות השפיטה.
אלא מאי? חלק בלתי נפרד מההצעה שלי הוא ששופטים אשר רוצים ליהנות מהתנאים המשופרים יואילו בטובם להתפטר, לקחת את מה שנותנים להם, ולהעמיד את עצמם לבחירה מחדש, לפי התנאים החדשים.
שלא כבהנחה דלעיל, השופטים שהתמנו מאז שנת 2000 לא מקבלים משכורות של פועלי הניקיון העירוניים, אלא אותן המשכורות של חבריהם הוותיקים מהם. ההבדל הוא רק בכך שהשופטים החדשים לא נהנים מפנסיה תקציבית, אלא רק מפנסיה “צוברת”, שהיא גרועה בהרבה.
הנהגת הפנסיה הצוברת לא הייתה ייחודית לשופטים, אלא לכל עובדי המדינה, וכמובן שהיא לא חלה על מי שהתקבל לעבודה לפני כן, כי זו “הרעת תנאים” רטרואקטיבית, דבר שאין הדעת סובלתו.
מדינת ישראל היא, כידוע, מדינה חופשית, ולא מכריחים איש לעבוד, אבל כאשר הונהגה הפנסיה הצוברת הציבור המשיך לנהור בהמוניו לעבודה בשירות המדינה, וגם מועמדים לשפיטה המשיכו לצבוא לפתחה של הוולב”ש – לא חסר המזג.
כאשר הדבר הזה התחיל, לשכת עורכי הדין שתקה, וגם אשר יגורתי לא קפץ על רגליו האחוריות.
מדוע התעוררה הלשכה רק בימים האלה? משום שהשופטים הקימו קול זעקה, ועסקניה החנפנים, עבדיה הנרצעים של מערכת המשפט, רצו, מן הסתם, ליישר את ההדורים בינם לבין מרים-כלענה נאור, אשר התקמטו והתעקמו כאשר הם חברו אל איילת שקד וכפו על שופטי העליון את יוסף אלרון, אשר, לטענתם, הוא לא “קורץ” מהחומר המתאים.
ומתי התעורר אשר יגורתי? כאשר הוא “גילה” שבמערכת שלו ישנו שופטים ש”נשחקו”, והוא “לא יכול” להוציאם לפנסיה כי “מה הם ייקחו הבייתה? 15,000 ש”ח לחודש? – בושה וחרפה!”. כך מר א’ יגורתי.
תנו רבנן: איזהו חכם – הרואה את הנולד.
אשר יגורתי לא ראה את הנולד, ואת ה”חכם” הזה מינינו כנשיא ביהמ”ש העליון!
אכן, בושה וחרפה.
“לא יכול”?
שופטים אשר “נשחקו” בעבודה, או שהתברר כי קבלתם לעבודה הייתה “מיקח טעות”, צריך לפטר – בשביל זה קיים סע’ 7(4) לחוק יסוד: השפיטה.
הציבור בישראל זקוק לשופטים ראויים, ואם שופט אינו ראוי עוד – יש לפטרו מיד, יהיו אשר יהיו תנאי הפנסיה או פיצויי הפיטורין שלו.
הציבור בישראל אינו לשכת-סעד אשר צריכה להשאיר על כיסאם שופטים גרועים, רק מתוך רחמים עליהם ועל משפחותיהם.
מי שנכנס לשפיטה משנת 2000 ואילך, חזקה עליו שהוא הכיר את סע’ 7(4) הנ”ל, וידע מהם תנאי הפנסיה שלו, ומה יעלה בגורלו אם הוא “יישחק”, או יתברר שהוא אינו עומד על הרמה הראוייה לטעמם של הקובעים את איכות השפיטה.
השארתם במערכת של שופטים לא-ראויים רק משום ש”אי אפשר לשלוח אותם הבייתה” בתנאי הפנסיה הקיימים אינה מתיישבת עם המינהל הציבורי התקין.
הגיע הזמן לעתור לבג”ץ בעניין הזה.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה:זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס