לליאת יוסים, הגורם הממונה על הכפשות שופטים, “אין מה להוסיף” …
|
לליאת יוסים, הגורם הממונה על הכפשות שופטים, “אין מה להוסיף” …
הבעייה שלה היא שאני לא פניתי אליהם, אלא הם פנו אלי *** הם ביקשו ממני דבר, אני הסכמתי לתת להם הרבה מעבר למה שהם ביקשו, ואף הצעתי להם דבר שהם לא העזו לחלום עליו, ובמקום לקפוץ על המציאה בטרם אתחרט, הם קישקשו בחוסר-טעם על ה”סגנון” שלי
שמחה ניר, עו”ד
אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי
“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?
בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
מרת ליאת יוסים, עורכת-דין בלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט, מתהדרת בתואר “הגורם הממונה על הכפשות שופטים”.
מכוח הפונקציה הזאת היא שלחה לי מכתב-דרישה להסיר מהאתר שלי פרסום מסויים, בליווי איומים בתביעה משפטית, ואני השבתי לה והשלכתי לרגליה כמה וכמה כפפות: מחד – “תתבעו אותי!”, ומאידך – אני עדיין מוכן להידברות אתכם, כפי שהייתי מוכן מאז ומתמיד.
והנה, כמה מפתיע, “הגורם הממונה על הכפשות שופטים” לא טרח להשיב לי – למרות תזכורת אחת לפחות ששלחתי לו.
בהמשך חזרתי אל הגב’ בהצעה שקשה לסרב לה, אלא למי שיצר ההרס העצמי שלו הוא בלתי נשלט ע”י כוחות ההגיון.
הניחוש שלי היה שגם בפעם הזאת היא לא תשיב, אז היא באמת השיבה לי שאין לה מה “להוסיף”.
היום אני משיב לה על ה”אין לנו מה להוסיף”, ומבקש ממנה להעביר את תשובתי זו לכל אלה שהיא עונה לי בשמם, בגוף ראשון רבים.
רשת האתרים של קימקא
שמחה ניר, עו”ד, עורך ראשי
21.8.2016
לכבוד
מרת ליאת יוסים
הגורם הממונה על הכפשות שופטים
הלשכה המשפטית
הנהלת בתי המשפט
ירושלים
נכבדתי,
הנדון: תשובתכם מיום 14.7.2016
אבקשך להעביר את מכתבי זה לכל אלה שבשמם את מדברת אלי בגוף ראשון רבים.
ביום 14.3.2016 את פונה אלי ומבקשת להסיר מהאתר שלי פרסום מסויים, ומוסיפה רמזים על כך שאתם עשויים לתבוע אותי על הפרסומים האלה.
ביום 27.3.2016 אני עונה לך, ומזמין אתכם לתבוע אותי, אבל גם מציע ללכת לקראתם עד קצה גבול האפשרות (ההדגשות במקור):
נאמן להבטחתי לבוס שלך, עו”ד ברק לייזר, אני מוכן להידבר אתכם על כל מאמר ומאמר שלי – אבל נתחיל מהחמורים ביותר, ואם תשכנעו אותי שמן הראוי להסירם, נעבור בהדרגה לקלים יותר.
דוגמה לפרסום חמור במיוחד כבר נתתי לעיל: עמיעד רט, שופט: גנב! גנב! גנב!!! מדוע אתה לא תובע אותי?! היא לא הכי חמורה, אבל כיוון שנזקקתי לה בראשית הדברים, אתחיל בה.
אמשיך בסדרת הפרסומים שלי על בג”ץ 8743/14, בה אני תוקף קשות את השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, אורי שהם: www.tinyurl.com/kthaz.
הלאה: קריאתי לשופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן, יורם דנציגר: שקרנים, לכו הבייתה!: http://tinyurl.com/liars344501.
או, למשל: כבוד(?) השופט(?) צבי סגל נגד עו”ד שמואל יוסף: טומאה, שקרים, ספינים, נקמנות, חוצפה, בולשביזם, מצפון רע, טיפשות – ומה לא: http://tinyurl.com/tsvisegal.
הנה, נתתי בשליפה כמה דוגמאות חמורות בהרבה מהמקרה אליו את מתייחסת.
בואי נדבר קודם על אלה.
את – כמה מפתיע – לא עונה לי, למרות שאני מציע ללכת לקראתכם, ולהסיר מהאתר שלי פרסומים חמורים יותר, חמורים בהרבה.
ביום 30.6.2016 אני מתזכר אותך על כך שטרם קיבלתי כל תגובה למכתבי אליך מיום 27.3.2016, בו אני מציין כי הימנעותכם/התחמקותכם מהתייחסות למכתבי פוגעת בכבודם של שופטי ישראל הרבה יותר מאשר כל הפרסומים שלי, כולם גם-יחד. במכתבי זה הצעתי/הסכמתי “לזרום” אתכם לא במעט, וגם הוספתי “הצעה שקשה לסרב לה“:
“… לא הצעת-שוחד, לא תחנונים למשהו עבור עצמי, אלא עיסקה של דבר-תמורת-דבר (quid pro quo) – תרצו תאכלו, לא תרצו – גם טוב.
“מי שהעיפו אותי ממקצוע עריכת-הדין – שופטים שהתלוננו ושופטים שאישרו – ל-27 שנות השעייה + שתי השעיות לצמיתות (הכל, כנראה, מצטבר…) – גם הם לא עשו שיעורי-בית, גם הם לא חשבו מעבר לקצה חוטמם. הם חשבו שיסתמו לי את הפה בדרך הזה, אבל שלחו אותי למקום בו הם כבר לא יכולים לומר לי “באיזה סגנון אדוני מדבר”, והיום אני יכול לעשות ולפרסם ככל העולה על רוחי – הרבה-הרבה מעבר לכל מה שיכולתי לחלום ולהעז עד שנת 2003, אז זה התחיל.
“אם הם היו משעים אותי לחודש + חודשיים על-תנאי, למשל, ובהדרגה מעלים את המינון, הם היו יכולים לסתום לי את הפה לצמיתות, אבל בלהיטותם להכות בי התקיים בם תפסת מרובה, לא תפסת.
“אני תוהה מה יצא לכם מזה, כאשר כל מה שאתם יכולים לעשות לי היום זה רק מכתבי-איום שאין מאחוריהם אפילו צל-צילן של כוונה או אפשרות לממשם, כאשר בהיותי חבר הלשכה לא הייתם צריכים לאיים עלי, אלא רק לשלוח מכתב ללשכה, וזו הייתה קופצת לדום, ומוציאה לכם את הערמונים מהאש.
“השאלה היא איך יוצאים מזה, ואיך מחזירים אותי למצב בו אני מוגבל בחופש-הביטוי שלי, ואתם מוגנים מפני הביקורת, אבל השאלה הקודמת לה היא אם אתם בכלל רוצים לצאת מהמצב הזה, כאשר ישנם – לכאורה – פסקי דין “חלוטים”, לפיהם אני “מושעה” עד שנת 2030, ולאחר מכן אני, בן 91 שנים, מתחיל לרצות שתי הוצאות-לצמיתות מהלשכה, בזאת אחר זו.
“אתם (צ”ל אם) באמת-ובתמים אתם רוצים לצאת מהמצב הזה, ולחזור למצב בו אני חבר בלשכת עורכי הדין (וממילא גם מוגבל בביקורת שלי על השופטים) – אם באמת אתם חפצים בכך, אני אציע לכם פתרון משפטי המאיין את כל פסקי הדין ה”חלוטים”.
“לפתרון הזה יהיה, מבחינתכם, “בונוס” נוסף: אתם תוכלו להתלונן עלי שוב על כל הדברים שבגינם כבר נענשתי, ואני לא אוכל לטעון “כבר נשפטתי”, כי אם אנחנו מאיינים את פסקי-הדין, פשיטא שהם היו כלא-היו, ואני לא יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו (זה לא מתאים לי, לא מתיישב עם הפילוסופיה המקצועית שלי, וזה גם למטה מכבודי).
“לא מן הנמנע – אבל זה מצריך עיון – שתוכלו להתלונן עלי גם על פרסומים שלי מאז 2008, עת הוצאתי מהלשכה, ועד למועד החזרתי אליה – תקופה בה לא הייתי כפוף לדין המשמעתי שלה.
“מה תרוויחו מזה? תוכלו שוב להביא להשעייתי (הפעם בכמויות מדודות …), אבל בתקופות בהן אהיה מושעה, אני אמשיך להיות כפוף לשיפוט המשמעתי על דברים שאעשה בתקופת ההשעייה.
“אני מזמינכם להתייחס לרעיון הזה ברצינות, כי אני יכול לחיות גם בלעדיו – אתם הם המתקשים לחיות בלעדיו.
“בלי קשר לאמור, אני מוכן גם ל”סולחה של אמיצים” – חילופי הצהרות ביניכם לביני, בלי שום תמורה נוספת, דהיינו בלי להחזיר אותי למקצוע. חילופי-הצהרות בהם כל צד יוותר על משהו מהאגו שלו – גם לכם, גם לי, יש מזה בשפע!. אפשר גם מעין הליך-גישור שיביא לזה.
“מרת יוסים, אתם לא חייבים לקבל את מה שאני מציע לכם, אבל אם אתם מדברים על ‘כבוד מערכת המשפט’ ו’כבוד השופטים’ – מה שאני מציע לכם יביא לכם הרבה יותר כבוד מאשר יש לכם כיום.
“אני מצפה לתשובה כלשהי, לא רק למכתבי זה, אלא גם למכתבי הקודם אליך, מיום 27.3.2016. לא תענו – הציבור ישפוט אתכם גם על כך”.
ביום הבסטיליה, 14 ביולי, השנה, את עונה לי:
From: ליאת יוסים
Sent: Thursday, July 14, 2016 10:54 AM
To: שמחה
Cc: ימית עוקב ; סיוע משפטי למדינות זרות דוא”ל
Subject: RE: הצעה שקשה לסרב לה
מר ניר שלום רב,
אין לנו להוסיף על האמור בתשובתנו הקודמת, מה עוד שסגנון הפניה אינו מקובל עלינו ולא במקומותינו.
טיפולנו בפניותיך מוצה, אפוא.
בברכה,
כיוון שענית לי בגוף ראשון רבים, חזרתי אליך בשאלה:
א. אבקשך להבהיר: כאשר את מדברת בגוף ראשון רבים, האם את מדברת בשם עצמך, בשם מנהל בתיהמ”ש ועל דעתו, בשם נשיאת ביהמ”ש העלון ועל דעתה, או בשם כלל שופטי ישראל, ועל דעתם.
וגם הוספתי:
ב. יש לי כתבה, מוכנה לפרסום, על מר שפיצר, והיא בהחלט לא קלה לעיכול.
כדי שלא אכשל בפרסום דבר טעות, או ב”הכפשה”, אני רוצה להעמיד אותה לעיונכם, לדיברור-מרצון בטרם פרסום, כדרכי.
אבקש להודיעני אם יש לכם עניין בכך, עד תום יום העבודה ביום א’ זה, ה-17.7.2016.
לא, זה לא “אולטימטום”, זה רק קצב העבודה בעולם העיתונות.
באותו הכבוד שאתם חולקים לי,
שמחה ניר, עו”ד
כיוון שלא קיבלתי תשובה, פרסמתי את הכתבה על שפיצר, הן בהאתר של קימקא והן באתר חופש הביטוי על שם אשר יגורתי-גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”, תחת הכותרת על קצה השפיצר: מיכאל הקטן, מנהל בתי המשפט, ומלחמתו במכפישים ובעומס על השופטים. גם את מכתבי זה אלייך תמצאי שם.
לא, זה לא היה בגדר “המחשה” למה שאני אעשה לכם אם לא תקבלו את הצעתי, משום שמשום אי-היענותכם לה תוך זמן סביר, הצעתי כבר לא קיימת, בטלה ומבוטלת. הפרסום הזה בכלל אינו קשור להצעתי, ואם את רוצה לדעת – הוא קשור יותר ל”פונקציה” שנתנו לך למלא בהנהלת בתי המשפט, ולמכתבים האלה שאת שולחת לי ולאחרים – הכל בניצוחו של שפיצר.
שידע כל שפיצר עברי כי הציבור לא שוכח לו את העוולות שהוא גורם לזולת, תוך ניצול ציני (כן, ציני!) של השררה הניתנת בידו. שידע כל שפיצר עברי כי הציבור לא שוכח לו אותן גם אחרי עשר, עשרים או חמישים שנה – ואפילו אחרי מותו. שידע כי מי שמשתין על כללי המשחק בחייו, לא יוכל להיאחז בהם במותו (שישאל את לוי אדמונד, את אבן-ארי ארי, את שטיין הניה, את חשין מישאל. שישאל את מי שהוא רק רוצה).
אני בטוח שכאשר השפיצר הזה בעט בי, הוא לא העלה על דעתו שאני אתחשבן איתו בעוד עשר שנים ויותר, ועל כך אמרו חז”ל: איזהו חכם – הרואה את הנולד, אבל הטיפשים במקומותינו אינם נגמרים, ושפיצר הוא אחד מהם. טיפש ומרושע.
וכעת, הרשי לי לענות למכתבך מה-14.7.2016, בו, כאמור, את כותבת לי:
אין לנו להוסיף על האמור בתשובתנו הקודמת, מה עוד שסגנון הפניה אינו מקובל עלינו ולא במקומותינו.
טיפולנו בפניותיך מוצה, אפוא.
וכיוון שאת התעקשת שלא להבהיר בשם מי את מדברת בגוף ראשון רבים, בלשון “אנחנו”, אני אענה עליו בגוף שני רבים, בלשון “אתם”, וכאמור בראשית דברי, לעיל, אבקשך להעביר את מכתבי זה לכל אלה שבשמם את מדברת אלי בגוף ראשון רבים:
אתם חצופים וטפשים.
אני לא פניתי אליכם, אלא אתם הייתם אלה אשר פניתם אלי.
פניתם אלי בבקשה להסיר פרסום מסויים, ואני הבעתי נכונות ללכת לקראתכם – הרבה מעבר למה שהעזתם לבקש ולצפות.
“תשובתכם” הקודמת לא הייתה ולא נבראה, כי זו הייתה פנייה מקורית שלכם אלי, בקשה שלכם ממני.
התשובה האוטיסטית “אין לנו מה להוסיף” מתאימה לכם, כאשר אין לכם תשובה להשגותיו הצודקות של הפונה אליכם, אבל אתם, מתוך הרגלכם האוטיסטי, עשיתם ממנה חותמת-גומי בה אתם משתמשים בלי אבחנה.
בתשובה לבקשתכם, אני הייתי זה אשר צריך היה לומר לכם כי “אין לי מה להוסיף” על תשובות שנתתי לכם בעבר, אבל, בניגוד לכם, אני אדם תרבותי, וגם – תתפלאו! – היה לי מה להוסיף, וגם הוספתי.
מכיוון שאני לא פניתי אליכם, לא היה לכם מה “למצות”.
ההצעה שהצעתי לכם, וכבר אינה קיימת, הייתה חלק מההליכה-לקראתכם, וכיוון שהיה בה משהו חדש, יכולתם לקבלה, או שלא לקבלה, אבל המילה “להוסיף” היא רלוואנטית בהקשר לדברים שנאמרו קודם לכן, ולא בהקשר למה שלא נאמר.
ובאשר להערתכם על ה”סגנון” שלי, נראה לי שיש לכם חותמת-גומי נוספת, שגם בה אתם משתמשים ללא אבחנה. מכל מקום, אני מזמין אתכם להצביע על כל רבב “סגנוני” שמצאתם במכתבי.
ואם אינכם מסוגלים לכך – עדיף שתודו כי ההערה הזאת הייתה סרת-טעם, ולא במקומה.
ואם אינכם מסוגלים או מוכנים להודות בכך – אז שקו לי בתחת.
ועוד הצעה יש לי אליכם, אם אתם חפצים לרכוש מחדש את אמון הציבור (או, לפחות, לעצור את הסחף) – בטלו את תפקיד “הממונה על הכפשת שופטים”, תנו לגב’ ליאת יוסים תפקיד מכובד (חלילה לי מלבקש לזרוק אותה לרחוב!), ורדו אל העם, להקשיב לרחשי ליבו.
באותו הכבוד שאתם רוחשים לי,
שמחה ניר, עו”ד
עורך ראשי
רשת האתרים של קימקא
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס