על הצורך בביקורת על הפרקליטות – איך האידיוטים בראשות שי ניצן השקרן ירו לעצמם בכל הרגליים

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

היום הזה, 8.10.2015, אני תולה עוד “אמרתי לכם” בחגורתי העמוסה-לעייפה.

בראשית חודש יוני, השתא, מינתה שרת המשפטים, איילת שקד, את השופט-מבקר המדינה-נתל”ש (הכל בדימוס) אליעזר גולדברג לבדוק את טענותיהם של הפרקליטים בשירות המדינה בעניין נציבת הביקורת על התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת”ם), וטרוניותיהם כנגד הנבת”מ המכהנת, הילה גרסטל, שופטת-בדימוס.

ביום 10.6.2015 קיימה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ישיבה באותו הנושא ממש, ובסוף הישיבה אמר יו”ר הוועדה, חה”כ ניסן סלומינסקי: ”מאחר ונידרש לדון בנושא בהמשך בין אם באישור המתווה ובין אם בדיון בחוק הנציבות, עלינו להתחיל ללמוד את הנושא לעומק”.

קשה לומר שסמיכות-הזמנים בין שני האירועים האלה הייתה מקרית.

ביום 15.6.2015, בעקבות שני האירועים האלה, פניתי בנושא הזה אל סלומינסקי ואל שאר חברי הוועדה, וכן גם אל השרה איילת ואל חה”כ ציפי לבני, שרת המשפטים בממשלה הקודמת, אשר הגישה הצעת-חוק בנושא, והצעתי להם, אני הקטן והעני-ממעש, את תרומתי הצנועה ללימוד הנושא הזה לעומקו.

העתקים מפנייתי זו שלחתי גם לפרקליט המדינה, שי ניצן השקרן, לנבת”ם הילה גרסטל, ולשופט בדימוס אליעזר גולדברג.

זה מכתבי, על הצורך בביקורת על הפרקליטות – ואיזו ביקורת נחוצה, ולו י”ד ראשי פרקים:

         א.      הצגת הנושא

         ב.      על השקרים מבית מדרשה של הפרקליטות

          ג.       משקרנות הכלל – לשקרנות הפרט: פרקליט המדינה, שי ניצן, כמשל

         ד.       על חוסר הבושה מבית מדרשה של הפרקליטות

         ה.      ניצן הקשקשן

          ו.        על הנבת”ם – נציבת הביקורת על התביעה ומייצגי המדינה

          ז.       שאלת-תם

         ח.      במה לא נגעתי

         ט.      מסקנה כללית באשר לנושא הדיון בוועדה

          י.        והמסקנה הנגררת: שיילכו הבייתה, ויפה שעה אחת קודם

        יא.     מה בעצם נחוץ?

        יב.     את מי ואת מה אני מציע במקום השניים

         יג.      לכל המלכלכים עלי

        יד.      ומילה אישית לשי ניצן

הצעותי העיקריות היו אלה:

• הפרקליטות זקוקה למנגנון חזק של ביקורת-פנים, שיהיה כפוף לפרקליט המדינה, למנכ”ל או לשר, וכן למנגנון חיצוני, שיטפל בתלונות אישיות – כולל “עריפת ראשים”, כאשר הדבר נחוץ.
• לאור כל האמור יש לפרק את הנבת”ם במתכונתו הנוכחית, להקים – בחוק, ולא בהסדר “פנימי” – מנגנון ביקורת חזק, עצמאי ובעל “שיניים”.

והנה, זה בדיוק מה שהציע גולדברג, היום, 8.10.2015.

א-פרופו “עריפת ראשים”

לא למותר לציין כי את הביטוי “עריפת ראשים” – בהקשר הזה ממש – שאבתי מדבריה של איילת שקד עצמה, כאשר מינתה את גולדברג לבחון את הנושא: “אני רואה בביקורת לא עריפת ראשים אלא מהלך כדי לשפר ולתחקר ולהשתפר”.

על כך עניתי לה במכתבי (שגם היא, כאמור, הייתה נמענת לו; השגיאה הלשונית – במקור):

ובאשר למנגנון הטיפול בתלונות “פרסונליות”: כן, כבוד שרת המשפטים, “עריפת ראשים”, זה לא “משהו גס”, וכל המשפט הפלילי והמשמעתי בנויים על כך שבמקרים המתאים לא מסתפקים באמירת “נו-נו-נו”, ואם יש צורך – גם עורפים ראשים.

העדר מנגנון של “עריפת-ראשים” הוא מתכון בדוק ל”איש הישר בעיניו יעשה”: זה מה שקורה היום בפרקליטות – ואת זה מבקש מר ניצן להנציח.

האידיוטים שניצחו – הם שהפסידו

הפרקליטים לא אוהבים ביקורת פרסונלית עליהם. אף אחד לא אוהב ביקורת פרסונלית, אבל הפרקליטים, שמבקרים את כל העולם, ומגישים נגד כל העולם כתבי-אישום “פרסונליים” – החל ברצח וכלה בחנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז-כיבוי (הידרנט) – הם רוצים פטור מביקורת עליהם, באמתלא של “עצמאותם המקצועית”.

עורך-דין פרטי האומר לשופט ארי אבן-ארי, זכרונו לא לברכה, “אדוני עושה צחוק מהעבודה”, בסברו כי הדבר ישרת את לקוחו – זה פסול, ויש לערוף את ראשו, ולפגוע בעצמאותו המקצועית, אבל פרקליט האומר כי “התובע אך הרוויח ממותה של אשתו, ונזקו לכל היותר אפס” – על כך הוא צריך להיות חסין מכל ביקורת. נו, טוףףף.

אגב, האבן-ארי הזה לא היה היחיד שעשה צחוק מהעבודה.

אז כאשר הוקמה הנבת”ם הפרקליטים זעקו חמס, הכריזו שביתה, ובסוף השרה שקד נכנעה ללחציהם, ומינתה את גולדברג לבחון את הנושא.

זה, בין השאר, מה שאמרתי במכתבי:

הפרקליטים בשירות המדינה מקוננים על הביקורת ה”פרטנית” של הנציבות שהוקמה לשם כך, אבל לדעתי הם נוהגים בטיפשות – אפילו מבחינת האינטרס האגואיסטי של עצמם.

הם נוהגים בטיפשות, משום שהנציבה, הילה גרסטל, מוצאת רק כ-2% מהתלונות כמוצדקות. לדעתי הם צריכים “לאתרג” אותה, משום שכל הסדר אחר יהיה גרוע בהרבה, מבחינתם

ואכן, האידיוטים האלה חיסלו את הנבת”ם, ועכשיו הם יקבלו מוסד ביקורת חיצוני, שיוקם על פי החוק, עם שיניים  חדות, ומי שיכפור בסמכותו ולא יתייצב בפניו – יעוף על הטיל הסמוך ביותר למקום מגוריו (ולמען הדיוק: יעוף למקום מגוריו על הטיל הקרוב ביותר).

הערות לדוח גולדברג

במועד כתיבתן של שורות אלה משרד המשפטים לא פירסם את הדוח עצמו. באתר המשרד ישנה רק הערה כי “​שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה מודים לשופט גולדברג על עבודתו ומוסרים כי האמור בחוות הדעת ייבחן בכובד ראש ובאופן יסודי ומעמיק, בטרם תתקבלנה החלטות בנושא”, ולכן לא אתייחס עדיין לדוח כולו, אלא רק למה שפורסם ע”י פרשנים בכלי התקשורת, וגם זה רק באופן חלקי.

הדבר הבולט הוא ההמלצה להשאיר את ביקורת-הפנים בידי המשרד, ואת הביקורת הפרטנית – להעביר לגוף אשר יוקם על פי החוק.

זוכרים שאמרתי לכם? אז הנה לכם, עוד “אמרתי לכם” שלי שהתגשם.

גולדברג מותח ביקורת על הקמת הנבת”ם, שהוקם שלא בהליכי חקיקה, והגדיר אותו “יצור כלאיים בלתי מוכר בעולם הביקורת”, ולא לגמרי אני מסכים איתו.

סמכויותיו של שר בממשלה לנהל כוללות גם את הסמכות לפטר עובדים לא ראויים, ואני לא מדבר על הליכי משמעת, שהם צעדים “ענישתיים”.

עובד אשר “התייבש” בתיפקודו – מה יעשה השר, כאשר ה”התייבשות” אינה מהווה עבירת משמעת?

ומה יעשה השר כאשר העובד מתבטא בחוסר-טעם, כאשר חוסר-הטעם אינו עולה כדי עבירת-משמעת, אבל השר, האחראי מיניסטריאלית גם על התבטאויותיהם של עובדי המשרד, רואה את ההתבטאות בחומרה רבה מאשר הדין המשמעתי?

הוא מפטר את העובד.

שר המשפטים דוד ליבאי לא נזקק לנבת”ם (מוסד שלא היה קיים בזמנו) כדי לפטר את מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, פליאה (“התובע רק הרוויח ממותה של אשתו, ונזקו הוא לכל היותר אפס”) אלבק, על התבטאויותיה.

ואם לשר מותר לפטר עובד במשרדו, כחלק מסמכויות הניהול שבידו, אזי מותר לו להיעזר באנשי משרדו כדי להכין את שיעורי-הבית הדרושים לצורך ההחלטה – שבמקרים רבים היא לגמרי לא קלה.

לאנשי משרדו בהם הוא נעזר אפשר לקרוא “נבת”ם”, אפשר לקרוא להם “צוות עזור”, ואפשר לקרוא להם בשמותיהם – העיקר שהם יעשו מלאכתם נאמנה.

ובמקרה דנן, הנבת”ם הילה גרסטל עשתה מלאכתה רמייה, וכמו שאמרתי במכתבי, היא צריכה לעוף, יחד עם שי ניצן השקרן.

ולטעמי, אם יש לה טיפת כבוד עצמי – לנוכח המלצותיו של גולדברג היא צריכה להניח את המפתחות וללכת הבייתה.

מאותה הסיבה היא צריכה גם להסיר את מועמדותה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, כי גם אם היה לה סיכוי כלשהו לזכות במשרה הזאת – וזה בספק – איזה פרצוף יהיה לשרת המשפטים ולממשלה כולה אם הם ימנו לכהונה הזאת מי שמילאה תפקיד שהוא “יצור כלאיים בלתי מוכר בעולם הביקורת”?

ומה הלאה?

כפי שראינו לעיל, באתר משרד המשפטים פורסם כי “​שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה מודים לשופט גולדברג על עבודתו ומוסרים כי האמור בחוות הדעת ייבחן בכובד ראש ובאופן יסודי ומעמיק, בטרם תתקבלנה החלטות בנושא”.

מה אומרות לכם המלים “ייבחן בכובד ראש ובאופן יסודי ומעמיק, בטרם תתקבלנה החלטות בנושא”?

לי זה אומר שעכשיו שרת המשפטים תקים “ועדה לבחינת …”, ועדה ל”יישום”, או ועדת “רגע-רגע”, וכדי להקדים תרופה למלעיזים על “שלטון באמצעות ועדות” לא יקראו לזה “ועדה” אלא “צוות”: צוות לבחינת… צוות ליישום, צוות רגע-רגע.

ותזכרו שאמרתי לכם.

______________

עוד על “אמרתי לכם”:

אחרי גולדסטון 2: אמרתי לכם, אמרתי לכם, אמרתי לכם – ולא אביתם שמוע!

______________

עוד על השלטון באמצעות ועדות:

על השלטון באמצעות ועדות, ועל ועדת וינוגרד כמקרה פרטי

אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967?

בג”ץ ועדת ששינסקי – אנטומיה של טרור שיפוטי

ששינסקי אינו מחוקק

נו, שוין, שיינין

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס