שכירי חרב האימפריאליזם
שכירי חרב האימפריאליזם
|
חזון הרצל כשל. הציונות לא היתה בעלת משאבים ותושיה אינטלקטואלית להציל יהודים מרדיפות והשמדה, ושואת יהדות אירופה התרחשה באין מפריע. זאת, ללא מוצא מדיני – בניגוד להנחת היסוד הציונית, שהתיימרה להוות הצלה פיזית ליהדות אירופה. הציונות מנצלת קונסטלציה מדינית מוצלחת מבחינתה בשנים 47-8. זאת, בהשגת תמיכה מדינית וצבאית של סטלין כנגד האימפריאליזם הבריטי העומד מאחורי המשטרים בירדן, מצרים ועיראק, וכנגד צרפת ובנות חסותה סוריה ולבנון. הציונות משיגה לוחמים ממוצא יהודי שלחמו בצבאות בנות הברית (מח”ל), ובמלחמה ממושכת משתלטת על רוב פלסתין המערבית ומבצעת טהור אתני נירחב. המדינה הציונית היצליחה להתקיים בהמשך, רק כתוצאת הזרמת כסף זר: תחילה, כספי השואה, 96 מליארד מרק, 1952-1996. הכסף כמעט לא היגיע ליהודים קורבנות השואה ויורשיהם. בכסף הזה בוצע הימור מדיני-צבאי: בן גוריון ופרס התחמשו עד צוואר ויזמו את מלחמת סיני, בשרות האימפריאליזם השוקע, אנגליה וצרפת. ההימור היצליח בחלקו: ישראל הפכה לשכיר חרב של האימפריאליזם, ובתמורה הוצף משקה בסיוע חוץ ענק, עד היום.
1) חזון הרצל כשל. הציונות לא היתה בעלת משאבים ותושיה אינטלקטואלית להציל יהודים מרדיפות והשמדה, ושואת יהדות אירופה התרחשה באין מפריע. זאת, ללא מוצא מדיני – בניגוד להנחת היסוד הציונית, שהתיימרה להוות הצלה פיזית ליהדות אירופה.
קישור: ד”ר דוד סיון. מדיניות העלייה בשנות ה-30 והשואה
http://www.faz.co.il/story_4567
2) הציונות מנצלת קונסטלציה מדינית מוצלחת מבחינתה בשנים 47-8. זאת, בהשגת תמיכה מדינית וצבאית של סטלין כנגד האימפריאליזם הבריטי העומד מאחורי המשטרים בירדן, מצרים ועיראק, וכנגד צרפת ובנות חסותה סוריה ולבנון. הציונות משיגה לוחמים ממוצא יהודי שלחמו בצבאות בנות הברית (מח”ל), ובמלחמה ממושכת משתלטת על רוב פלסתין המערבית ומבצעת טהור אתני נירחב.
3) נקודה חשובה לציון בהקשר סעיף 1 היא שבמשך 35 שנה עד 1939 היגרו היהודים לפלסתין טיפין טיפין. בשנת 1933 היו בפלסתין כ-310 אלף יהודים בערך, פחות מ-2% מיהודי העולם. אילו היתה מוקמת מדינה ריבונית בשנות ה-30 ובריטניה היתה מסתלקת מכאן בשלב מוקדם זה, קרוב לוודאי שהמאבק עם הערבים ללא הקונסטלציה הבינ”ל שנוצרה ב-1947, ובפרופורציית אוכלוסיות יהודית-ערבית של 1:4 (ולא 1:2 כמו ב-47), היה מר מאד, רב קורבנות, מתמשך זמן רב, ללא סיוע חוץ באנשים, משאבים ובחימוש דומה לזה שב-47. סביר להניח שבנסיבות היפותטיות אלה, ישראל המותשת בשנים 1940-1945 היתה יכולה להגיש בזמן שואת יהודי אירופה עוד פחות סיוע מאשר בזמן היותה תחת חסות ומנדט בריטיים בתקופת המלחמה. סביר גם שבתנאים אלה, לחץ העולם הערבי המתמקד בלוחמה בפלסתין על גרמנייה לאי איפשור הגירה יהודית לפלשתין (בניגוד לאיפשור גרמנייה הנאצית הגירה כזאת בשנים 1933-1939) היה גבוה בהרבה. וכך גם ביחס לבריטניה וארה”ב.
הנקודה היא שקליטת 350 אלף איש בקצב איטי ב-35 שנה, רחוקה היתה מלהוות ולבנות ולהקים אותה מדינת הצלה ברגעי משבר, אותו מוצא מדיני של חוף מבטחים שיעדו הוגי הציונות המדינית למדינה היהודית.
4) המדינה הציונית היצליחה להתקיים בהמשך, לאחר הקמתה, רק כתוצאת הזרמת כסף זר: תחילה, כספי השואה, 96 מליארד מרק, 1952-1996. הכסף כמעט לא היגיע ליהודים קורבנות השואה ויורשיהם. בכסף הזה בוצע הימור מדיני-צבאי: בן גוריון ופרס התחמשו עד צוואר ויזמו את מלחמת סיני, בשרות האימפריאליזם השוקע, אנגליה וצרפת.
5) ההימור היצליח בחלקו: ישראל הפכה לשכיר חרב של האימפריאליזם, ובתמורה הוצף משקה בסיוע חוץ ענק, עד היום.
6) הכסף הזה מגיע לשדרת אוכלוסיה קטנה ויוצר פער מעמדי ענק בישראל. במקביל, מטמטמת שכבה אינטלקטואלית ואנשי תקשורת ומדייה את אזרחי אוכלוסיית שכירת החרב, ואף היא נהנית מהזרמת משאבים תוך יצירת סגירות תקשורתית לאטנטית. סגירות תקשורתית זאת התגלתה ככזאת באופן גלוי בזמן מלחמת לבנון השנייה למשל; וכן נוכח כל נושא המועלה על סדר היום הציבורי, ובפרט, בהחנקת או סילוק מהיר של נושאים חברתיים-כלכליים מרכזיים מקשב ההמונים תוך הטיית ועמעום משמעותם הממשית. מדובר למעשה במונופוליזם של קומץ מטפחי תרבות שקר במדיה ובאקדמייה הישראלית.
התוצאה היא מדינה מושחתת עד צוואר, נטולת תרבות ביקורת דמוקרטית אמיתית, עם שדרה טפילית הנהנית מהזרמת הון זר (100 מליארד דולר מארה”ב בשנים האחרונות וערבויות עתק של ממשלת ארה”ב למלוות הון בשווקים זרים בריבית נמוכה יחסית), ואוליגרכיית גנרלים המקיימת צבא גדול אך מסורבל ולא יעיל.
7) הערבים לא מאחרים להבחין בשעת הכושר, ופותחים בשנים האחרונות בהתעצמות צבאית, כולל גרעין, כשבמקביל אוכלוסיית שכירי החרב מועסקת עם לוחמת גרילה, דבר מתיש, הגורר מעשי אכזריות ופשעים נגד האנושות מצד החונטה השלטת בישראל, ומגביר בתורו בהיזון חוזר את השחיתות בישראל.
8) האם צפוייה שואה שנייה, הפעם כלפי היהודים החיים בפלסתין?
________________
קראו את המאמר הבא, של איש ימין נוקשה, שתמונתו בצידי המאמר, מעידה על מהותו יותר מאלף מילים (ראו הקישור הראשון למטה).
התחושה המיידית שהתעוררה בי היא כי בני אדם אלה וסוגם הם אנשים רעים, צפודים, שלשונם היא כמו סרט פורנו “קשה”, שכל מה שחולף במוחם, סביב כל דבר ועניין, הוא ש”צריך להרביץ יותר בכוח”, ושהנימוק היחיד שיש לבנדיטים האלה, הוא ש”אחרת יצחקו וילגלגו עלינו” – בין אם שכנינו, ובין אם העבריינים, המוכנסים מרגע תפיסתם, לדברי הבנדיט הזה, מוכנסים ללימוזינה, מועברים לבתי סוהר הילטון, ומקבלים יחס של 5 כוכבים.
הטון הוא היסטרי, מבחיל, אין כאן כל נימה אנושית של חסד ויצירה, עד למחנק.
למה הימין בישראל הוא כזה? ישראל מוצגת לעולם כדמוקרטייה בעלת מטלה: לדכא את הימין המטורף. לכן מעלים כאן אנשים בעלי מופרעויות משונות להיות דוברי ימין. תמורת הדיכוי וגם תמורת המטלה המרכזית – שכיר חרב בשרות האימפריאליזם, האליטות בישראל מקבלות אתנן של מטבע זר רב.
מאז מלחמת סיני, 1956 ישראל הפכה שכיר חרב של האימפריאליזם, ובנתה אפראט ביטחוני ענק, שאזרחינו מכרו לו את נישמתם.
במאמר מוסגר, ישראל קיבלה בהסכם השילומים עם מערב גרמנייה של הקנצלר קונרד אדנאאואר, בשלב ראשון מ-1952 עד לפני מלחמת סיני, 1956, 1.4 מליארד דולר, שהיו בערך המטבע של היום (כעבור 55 שנה) הון עתק. בשנים 1952-1996 היגיעו לישראל 96 מליארד מרק מגרמנייה.
חלק קטן מאד מהכסף הזה, אותו נטלה ממשלת בן גוריון בשם השואה והעם היהודי, הלך ליהודים, דהיינו לניצולי השואה ויורשיהם.
בכסף הזה התחמשה ישראל עד לשיניה ויזמה את מלחמת סיני (או כפי שקוראים לה במערב – מערכת סואץ), וזאת בשרות מעצמות האימפריאליזם השוקע בריטנייה וצרפת (בתווך שמעון פרס, גדול היוזמים של השכרת שרותי שכיר החרב לאימפריאליזם ומפתח קונספציות מנגנון המפלץ הביטחוני), תוך הרס יחסינו עם המדינות הבלתי מזדהות אז וגורמי הקדמה בעולם השלישי.
זאת, בשלב בו ניתן היה לפתור את בעיית הפליטים – 750 אלף איש אז, ולעשות שלום עם העולם הערבי. מאוחר יותר כרתה ישראל ברית עם האימפריאליזם האמריקני
חלק מהכסף הזר מוזרם בעקיפין לשדרה אינטלקטואלית שתפקידה לטמטם את אוכלוסיית שכירי החרב. ומנגד מוצב דחליל הימין חולה הנפש, אנשים מטורפים, אלוהים ישמור, הרמטיים לכל דיון ענייני, שבדומה למטורפים אחרים, לעולם אין לדעת מה חולף לו במוחם. בנוסף, אלה יונקים גם מדתיות ביזרית, מהשלב הטרומי בתולדות התרבות, שלפני ישוע, הניסיון האנושי והחוכמה המגולמת בבשורות. מדובר באנשים שניתקעו לפני 2000 שנה, והאנרכייה ויצרי הפרע שבמוחם, אינם משקפים את המציאות כפי שהתפתחה מאז.
כך, דומה שמשהו התפקשש כאן בגדול, ואנו תקועים כיום בסכסוך דמים עם הפלשתינאים ועם העולם הערבי. רבים מאיתנו מעוגנים בתחושת צדקתנות עצמית, המשכנעת עצמה באשלייה עצמית ביתר היסטריה, ככל שהפשלה הנוראה הזאת שניתקענו בה, הולכת ומתבררת בריבוי מימדיה: העוני הנורא בישראל, האטימות, החזירות כלפי העניים, הזקנים ו-95% מהשכירים והסחר באדם; נישול קורבנות השואה ויורשיהם, ודווקא בישראל, המדינה היחידה בעולם שלא שלחה נציג רם דרג ללוייתו של שמעון וויזנטהל צייד הנאצים.
וכמובן – הפשלה האיומה במלחמת לבנון השנייה, כשצבא חמוש במערכות נשק אולטרה מתקדמות של למעלה מ-40 אלף לוחמי חי”ר מובחרים וח”א המורכב מהמערכות המשוכללות בעולם, ניגפו מול 6000 לוחמי מיליצייה חמושים בנשק דל ומיושן, ואפילו הלוגיסטיקה האלמנטרית של אספקת מזון ללוחמים השתבשה, והם נאלצו לשדוד חנויות מכולת של הכפריים באיזורי הלחימה. העובדה שצמרת הממשל והאדמיניסטרצייה נגועה עד צוואר בפשיעה כלכלית, העובדה שאין תמורה למיסי העתק שלנו, ואף שתקציב החינוך הוא הגבוה במערב, תלמידי ישראל במקום 33 ו-36 בעולם במתימטיקה ומדעים, אלימות הנוער בישראל היא הגבוהה בעולם, ורוב תיכוני ישראל הפכו למחששות ולמרכזי סחר באקסטזי, כשההורים בעלי האמצעים מעדיפים קוק משובח ויקר.
קישור: ישראל כשכירת החרב של האימפריאליזם והימין המטורף בישראל. המלחמה הראשונה בשרות האימפריאליזם, בלוויית צילומים נדירים. ומידע שלא ידוע כמעט לציבור, אודות מלחמת ששת הימים, ברשימה 10 במוסף לכתבה. תגובות פרע של קוראים ישראלים ממחישות את הנאמר בכתבה.
http://rotter.net/forum/politics/6751.shtml
קישור חילופי (המתן מספר שניות עד לפתיחת הקובץ)
http://www.michael-sharon.com/imp.mht
קישור: לאן הגענו