41 שנה מדברים. מה יש פה לדבר? שיפנו ודי. רק שבינתיים מפקיעים, גונבים נדל”ן, יוצרים בנטוסטנים, מתעללים וממאיסים את חייהם של תושבי השטחים. ואולמרט אמר: “ויתורים כואבים”… ביבי אמר ”הסכם על אי הרחבת הבנייה” ברק אומר ”מאחזים”. בקיצור – פינוי יוק. אף אחד לא יפנה את המתנחלים הללו.

מדברים ומעוררים ציפיות להתממשות חלומות ותקוות, ומה מתברר? שלעולם לא נקבל את שהובטח. שהיה כאן בעצם דיבור של נרקומן האומר: מחר תקבל…

בתרבות המערבית ברור שיש מטרות ויש דרכים להשגתן. זו תרבות מוכוונת פעולה. במקומותינו – מלל אין סופי מלווה  כל הערכות להשגת מטרות. מאז אריסטו בספרו “הלוגיקה” אנו מכירים את כלל הזהות  A = A  כתשתית מושגית – דבר זהה לעצמו ואינו יכול להיות שונה מעצמו. אך כאן – גלעד שליט ודרכי השגתו, כמו כל מטרה מאז’ורית אחרת (נניח – השלום; או לחילופין רכבת תחתית וקלה להקלת פקקי התנועה המחרידים) הם משהו אחר לגמרי – מלל בלתי פוסק, עצים, משתרשר. אם כן, המלל הוא המטרה האמיתית

ואולי יש גם סיבה כלכלית-אוליגארכית לדברת האין סופית בשאלת השטחים ובשאר שאלות היסוד בקיומינו: כשסדר היום הציבורי הוא רק מללנות ללא כל יסוד אופרטיבי ישיר, אז מעלים מחירים, מורידים שכר לשכירים, עושקים מבחינה צרכנית, אנשים תקועים מדי יום בפקקים מחרידים שאין כמותם בשום מקום, מחירי האוכל והדלק עולים ועולים ללא כל צידוק, המסעדות ובעלי עסקים זעירים עוסקים בנוכלות אובססיבית, נעלמה כל זיקה לאיכות.

זה תפקיד דברת השטחים מזה 41 שנה – הסחת דעת. אז לא לעסוק בכיבוש? חלילה. אך מה יש פה לדבר? תפנו ודי.

יוצא שטרנס ההיסט מהעיקר והדחקתו היא צרה מרכזית בחיינו. אבל הדחקה היא בעייה: היא יוצרת אי יעילות התנהגותית (ראה ספרי על הפסיכונירוזות http://www.powells.com/biblio/91-9789659035403-0 )

אי יעילות זאת ניכרת בכל תחומי החיים בישראל, בצרוף לנוורוזות כוחניות – ביצוע מעשי אכזריות וסאוב (אין זה כוח ממשי – אלא ביטוי נוורוטי של הערצת כוח, ושימוש לא רציונלי בכוח ובמשאבים).

לכן נעשה מאמץ להוצאת התוכן המודחק לתודעה. אולי השואה היא אכן בעיית יסוד ישראלית, והניסיון לבצע זאת נעשה בתחום בו קורבן השואה עמד במצב של חוסר אונים מוחלט, והיכולת לפגוע בו כך ניתפסת על כן, עקב המצוקה האישית החדלונית כיכולת חשובה ביותר : היכולת להשמיד בשרירותיות.

על כן  אנשים עשויים לאמץ  לעצמם בדימיונם יכולת הכחדה כזאת על מאפייניה ההתנהגותים הספציפיים בזמן שבו היא הופעלה להכחדת יהודים – והכוונה למאפייני הנאציזם של אנשי ה-ס.ס. זאת במסגרת שיחזור הסיטואצייה ההיסטורית על מנת להפטר מההדחקה שהיא כה ניזקית במישור האישי והתפקודי.