ימין ושמאל קברים בחול..
מול עם שלא יכול לסבול…
את האינוס.. כן לא אגזימה…
גם מאחור גם מקדימה…
אין עבודה… פרנסה עבודה…
אין בריאות… מילכוד ליכוד…
ואין חינוך.. עומד בפרץ… רק עוד סמים… הזיות של מרץ.
שחיתות, ריסוק הכלכלי…
כן זאת היא ישראל שלי.

מאריאן קפלון – נהדר.
מיכאל שרון (19/12/2008)
________________________________________

לא ניתן ל”מאנייקים” למכור לנו מעשיות ולהקפיץ אותנו לדום שתיקה בשגב רב על ידי נקיבה במילות מפתח פטריוטיות, או כאלו הלקוחות מתחום רדיפת יהודים. רדפו, נכון, אך זה לא מקנה לאליטות צידוק להכניס לנו, בטענה שאין מקום אחר.

זו מלאכת קודש, לנסות לשפר כאן ולחשוף, כפשוטן , את טיבן האמיתי של מניפולציות הגזל בשרות שדרת אוכלוסייה קטנה –

המזרימה לעצמה את כל הטובין ומדירה את הראויים יותר, בפרט את חושפי האמת הפשוטה. זה לא יעזור להם, העם הפשוט יודע ומצהיר מה באמת קורה כאן, בכל שיג ושיח. גם שירך הוא ברוח ההתבטאות העממית הנפוצה כאן, ומעולה שכך..

נוכח ריבוי חוליי החברה ומפולת הכשלים המערכתיים בתחומים רבים בישראל, ברור שניסיונם של אלה שהיו פתוחים ללמוד   – רק הוא עשוי לפלס דרך לעתיד. אבל טמינת הראש בחול מצד ציבורים נירחבים ככל שמתבררים ממדי טעויותיהם של אלה שלא היו מסוגלים ללמוד מהניסיון היא מגמה רבת עוצמה בשרות האיוולת.

כרגע מגמות האיוולת והעיוורון למציאות רבות השנים מתגברים מאד וכאילו ניזונים וצוברים תאוצה מכל האיוולות והעיוורונות עד כה. על רקע זה יש חשיבות גדולה לאומץ, מפוקחות אישית וחתירה בלתי מתכלית קדימה של יחידים הדרושים עתה יותר מתמיד, כדוגמת כותב המאמר הבא  (נפתלי רז, “בלי מורא, בלי משוא פנים”, ואבנרי – שהוא תופעת טבע בפני עצמה.

להלן כתבה החושפת את מימדי המבולקה ושיבוש המערכות כיום של פרופ’ ואלוף (מיל’) יצחק בן ישראל. טוקבקי הפרע המטומטמים בשולי המאמר, ממחישים היטב את הכתוב בו

האיום האסטרטגי אינו אירן אלא המערכת הפוליטית