ב”ה

 

 

“נתפלל שנדע מתי להתרפס ומתי להילחם”

 

להתרפס אנו יודעים בלי להתפלל על כך, זוהי מצוות יהודונים מלומדה, מקידמת דנא.

 

דברי הרב יעקב אריאל: כמו יעקב ששילב דורון ומלחמה, גם אנו צריכים לאזן בין נחישות והתחשבות במצב הבינלאומי.

 

רבני “הציונות הדתית” עושים את התורה קרדום לחפור בו ברית-חדשה, את ברית ה”ממלכתיות”, הקוטלת אותנו.

 

ולהזכיר לרב – נתנו דורונות מעל ומעבר, שהיו מלכתחילה ובדיעבד, פשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, ומה שקבלנו זה הרבה מוות ורשימות נוספות למתן דורונות נוספים, בדיוק על פי הדברים שצפו אנשים ישרים ושפויים ובעלי חוש לצדק, לאמת, למוסר וליושר, מאמיני תורת ישראל. פשעי ה”התחשבות במצב הבינלאומי”, הם – פשעי העמידה בציפיות הנאציזם הבינלאומי מאיתנו….

 

העם היושב בציון מדבר בקודים, מה שמעיד עליו שסיגל לעצמו, עד הפסיק האחרון, את הסמנטיקה של השמאל. למה מתכוון הרב אריאל, כשהוא אומר: “המצב הבינלאומי”? פשיטא, לכך שאנו חלשים, ר”ל, “המצב הבינלאומי” חזק מאיתנו, וכנראה גם מן הקב”ה, ולכן עלינו להתאבד… אופס!

אם ממילא עלינו למות, למה לא במלחמה, למה ב”התחשבות במצב הבינלאומי”?

אם אנו נדרשים על ידי “המצב הבינלאומי” להתאבד, אז, שילך “המצב הבינלאומי” לכל הרוחות.

מי האידיוט שנופל במילכוד הזה? כדי למצוא חן בעיני “המצב הבינלאומי” עלינו להתאבד… ולמה למצוא חן בעיני “המצב הבינלאומי”, כי בלי “המצב הבינלאומי”, בעיקר האמריקני, לא נוכל להתקיים, על פי תעמולת דורשי השמדתנו…

כלומר, בין שנמצא חן בעיני “המצב הבינלאומי”, כי אנו מתים, ובין שלא נמצא חן בעיני “המצב הבינלאומי”, כי איננו מתים, בינתיים, דיננו מוות!

 

“המצב הבינלאומי” הוא פיקציה כמו “העם הערבי הפלשתינאי”. “ישראל” יצרה את “העם הפלשתינאי” ו”ישראל”, בתבוסתנותה ובהתרפסותה, יצרה את “המצב הבינלאומי” הזה. אילולא הכניעה את עצמה לרגלי “המצב הבינלאומי”, הוא היה שונה בתכלית. היה זה הוא המתחשב בכוחנו ובעמידתנו הנחושה על שלנו.

 

כבר שנים משלמת ישראל בנכסי צאן ברזל של העם היהודי, תמורת הדולצ’ה-ויטה והבטחת שלטון השמאל, ישראל היא המשלמת לארה”ב, במקום שארה”ב תשלם לישראל תמורת כל השירותים שהיא עושה למען המעצמה הזו, החוסכת מעצמה הוצאות ואת בלבול המח שבהחזקת בסיסי צבא במזרח התיכון.

 

ישראל דיקלמה תמיד שהיא אינה רוצה שחיילים זרים יפלו על הגנתה, אך בנינו שלנו נופלים כבר עשרות שנים על הגנת האינטרסים המשותפים לאמריקה ול”ציונות הסוציאליסטית”, ועם ישראל אינו קולט שמובילים אותו באפו… לשואה נוספת.

 

ואת השירות הזה, את ההובלה באף, עושים רבני “הציונות הדתית” למען רוצחינו מבית. יעיד השימוש שעושה הרב יעקב אריאל, ביעקב אבינו.

 

ל”ישראלים” יש מנהג מגונה להוציא מהקשרם ומנסיבותיהם אירועים שונים בהסטוריה, ולהתאים אותם, לפי צרכי התבוסתנות, למצבים עכשוויים, שביניהם לבין אירועי העבר אין שום דמיון. כמו, להביא את דוגמת מרד בר-כוכבא, שמרד במעצמת-על, והובס (בגלל שיתוף הפעולה שלו עם השומרונים) ככזה ראה וקדש, כאשר מולנו ניצבות כמה כנופיות מרצחים, המגובות על ידי מדינות שהובסו, כולן, לרגלינו. במקום לעשות את המובן מאליו, להשמיד את רוצחי העם היהודי, דורשים הדרשנים ללמוד מן ההסטוריה ולהיכנע. ובקיצור – עם ישראל נדון לכניעת עולמים. אלא, אם יקיא מתוכו את המגלים פנים בהסטוריה שלא כהלכה. אצלם הכל שלא כהלכה, וכך אנו נראים – עם-עלובי-נפש.

 

כן גם דוגמת יעקב אבינו, בה משתמש הרב אריאל, כדי למנוע מרי יהודי, שכבר מזמן צריכים היו הרבנים להובילו, נגד מהרסינו ומחריבינו ורוצחינו מבית, שלהם הוא מעניק אשראי לניהול מדיניות שקולה המתחשבת “במצב הבינלאומי”, כאשר, באמת, מדריכים את המנהיגים שני סנטימנטים עיקריים – 1. אופורטוניזם אישי. 2. שנאת ישראל, ככלל, ובמקרה הטוב – אידיאולוגיה אנטישמית – מורשת הרצל ובן-גוריון.

 

יעקב ועשו –

 

עשו יוצא לקראת יעקב בראש צבא של 400 לוחמים. יעקב מתנהל לאיטו עם נשיו, ילדיו ועדריו. הוא אינו ערוך למלחמה, עשו ערוך, בדיוק לזה. לעשו יש case רציני מאד נגד יעקב, ויעקב יודע זאת. הוא כבר ברח פעם מפני עשו, אחיו. עשו מאמין כי   

וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי בראשית פרק כז

 

קודם קנה מעשו את בכורתו, בשעת חולשה לעשו, ואח”כ הוציא במרמה את הברכה שהכשירה את עיסקת הסחר בבכורה (ועל אלה, במצע אחר, בעז”ה).

 

יעקב הוא א-יידישע-טאטע, קשור בעבותות אהבה ודאגה לילדיו, בכלל, ולילדי אשתו האהובה, רחל, בפרט. אילו היה לבדו, כפי שהיה כאשר נאבק עם שרו של עשו, לא היה דואג. אך המצב הוא כמתואר לעיל.

 

ומכל מקום – הצעד הראשון שנקט בו, היה, דווקא המלחמה! לאחר שניצח את שרו של עשו, נצחונו היה בטוח.

 

ליעקב יש עכבות מפני מלחמה עם אחיו, כאלה שלא היו לו, כשהדבר נגע ללבן הארמי. עשו נוצר עמו יחדיו ברחם אחד. למעשה, עד כה, עשו לא עשה לו כל רע. עשו הוא אחיו, עצמו ובשרו, עצם מעצמותיהם ובשר מבשרם של הוריו, מולידיו, ואכן, רש”י מפרש את: 

 

 (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ  (בראשית פרק לב)

 

כדלהלן:

 

(ח) ויירא ויצר – ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים: רש”י בראשית פרק לב

 

מה היו בדיוק כוונותיו של עשו, זה איננו ברור, הרי, בשעתו, לא הרג את יעקב, כי לא רצה לצער את אביהם. אך הוא נדר כי לאחר ימי אבל אביו, כלומר, לאחר שאביו ימות, הוא יהרוג את יעקב, ובכך יבטל את :

 

 (לז) (וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו) הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי: בראשית פרק כז

 

כל עוד היה יעקב גולה ומשועבד ללבן, יכל היה עשו לעשות לביתו, ללא חשש, לצבור חיל וכח לשלוט בהר שעיר, ולהשאיר את דאגת יום מחר למחר, אבל עכשו מספרים לו מרגליו, שאחיו עזב את מקום גלותו וחוזר הביתה. שלוות עשו נתערערה, הוא יוצא לקראת אחיו ואתו 400 לוחמים. דבר שאינו מבשר טוב ליעקב.

 

ההמשך ידוע. השנים “מתפייסים”. עשו אף מציע עזרה, יעקב מוחל על הטובות. בסך הכל, המופע של יעקב, נשיו וילדיו, עלוב למדי. מאחד כזה, מטופל בנשים ובתינוקות, חסר בית, חסר שם, אין, כרגע, מה לדאוג, עשו נפרד מאחיו ושב הביתה.

 

זה משהו , בשיא הקיצור, על סיפור יעקב ועשו. אפשר לכתוב תילי תלים של פירושים, הבנות, פסיכולוגיה ומה לא. זה אולי בפעם אחרת. זהו סיפור אנושי מדהים.

 

יעקב היה במידה רבה איש שלום-עכשו, לא ממש באידיאולוגיה, אלא, מעשית, ושוב, בגלל היותו, א-יידישע טאטע. מכל מקום, הסתבר כי השגותיו על מעשה שמעון ולוי בשכם לא קבלו תמיכה בתורה –

 

 (ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:

(לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: פ  בראשית פרק לד

 

 (ה) וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב: בראשית פרק לה

 

זו הדרך, אין אחרת. המצב היום, בינלאומי ופנימי, דורש דבר אחד בלבד, עמידה, חסרת כל פשרות, על שלנו, והעמדת האויב וכל המתערבים לטובתו, במקומם. והאלקים יעשה הטוב בעיניו.

 

השימוש שעושים רבני “הציונות הדתית” בתורה, הוא שערורייתי. הוצאתם לשמד “ממלכתי” של מאות אלפי תינוקות שנישבו על ידם, עוד תעלה להם ביוקר.