ב”ה    

 

 

 

אין אף רגע דל או סקנדל או פסטיבל

 

 

 

טלפיו ה”כשרים” של החזיר

 

כשרוצים לתת דוגמא לדבר האסור משתמשים בחזיר, כי חזיר פושט את טלפיו כאומר: “טהור אני”. בחזיר יש סימן טהרה אחד, ולמרות זאת הוא אסור באכילה, ואל לנו ללכת שבי אחר תעתועיו.  במדרש רבה בתהילים נמשל חזיר הבר לעמלק: “מה החזיר בשעה שהוא רובץ פושט טלפיו, כאומר, ראו שאני טהור, כך אומה רשעה זו גונבת וגוזלת וחומסת ומראה כאילו הם על-פי דין ומשפטי אמת.

החזיר מסמל את עמלק – את העמלקיות: הוא סמל הצביעות, הוא פושט טלפיו כדי להראות שהוא מפריס פרסה, ואולם אין זו אלא חיצוניות. אין בו סימן הטהרה הפנימי העלאת גירה , הוא חסר טוהר פנימי, ולכן טומאתו מתועבת יותר. 
                      

זה לא – או סקנדל או פסטיבל – זה לא – או, או – הסקנדל והפסטיבל נפלו עלינו כרוכים יחדיו מאופל ה“ציונות”. הסקנדל המתמשך הוא קיומה של מדינה יודוסטאלינאצית על אדמת העם היהודי, ופסטיבל שנאת ישראל הוא חלק אינטגרלי שלה, הוא דם חייה, תמצית קיומה. גם הרייך השלישי, ללא פסטיבל גבלס-שטירמר, לא היה יכל להתקיים כרייך שכמעט הצליח ליישם במלואה את מסקנתו מתורה-הגזע. בלי מנגנון התעמולה הקרוי “תיקשורת ישראלית” לא היתה מצליחה המדינה היודוסטאלינאצית לבצע את מדיניות היודנריין בארץ ישראל, חבל אחר חבל. בלי שטיפת המח מאסכולת גבלס, לא היו הקרבנות האידיוטיים של המדיניות היודוסטאלינאצית צופים באדישות ואף בשמחה לאידם של ה”מתנחבלים”, החלוצים, הגבורים והמגינים, מבלי להבין שגם תורם יגיע, שכן, משניתנה הרשות למשחית, אין לו מעצורים.

                                       

 

זו, בדיוק המדינה המצליחה להתקיים בזכות שיתוף הפעולה של אופיר פינס&דניאל הרשקוביץ ורבני ה”ממלכתיות”. הרשקוביץ מייצג את הטלפיים ה”מכשירים” את החזיר ה”ציוני” וה”דמוקרטי”.

 

זה לא שאופיר פינס באמת דואג לאויב הג’יהאדונאצי, אלא, אופיר פינס שונא יהודים. ואני מתכוונת יהודים!!! לא ערב רב המתחזה ליהודי כמו המחנה של אופיר פינס, שההתחזות הזו מקנה לו הרבה מאד טובות הנאה, כמו – רשיון להקים את “מדינת היהודים”, שליטה במדינה שאין לה זכות קיום בארץ היהודים, אהבת חינם של כל מיני הרשקוביצים, והתנצלויות על גילויים של חוסר רצון ללכת כצאן לטבח, של ההרשקוביצים בשם העם היהודי, הנרדף על ידי מחנה פינס.

               

 

אין בידי הספר של הרב שפירא, שליט”א, אבל, יש בידי ספר אחר: “ברוך הגבר” (בעריכתו של מיכאל בן חורין):, ובו מובאים דבריו של הרב סולובייצ’יק בנושא הנקמה:

 

“… לא לחינם מספרת התורה על שני גבוריה הגדולים, אברהם ומשה, שלקחו חרב בידם, להגן על אחיהם – ‘וירק את חניכיו’, ‘ויך את המצרי’. התנהגות זו אינה סותרת את עקרון החסד והרחמים. כלפי לייא; יחס סביל ללא הגנה עצמית, עלול לגרום לפעמים לאכזריות הנוראה ביותר. ‘ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו כי אני ה” – לא ביקש הקב”ה כבוד ופרסום; רצונו היה שפרעה, בן דורו של משה, ידע שעליו לשלם מחיר רב בעד גזירת ‘כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו’, וגם עכשו חֶפצוֹ הוא, כי דם נערים יהודים שנרצחו בהתפללם שמונה-עשרה, יוקם. בהכותו את מצרים, רצה הקב”ה להפגין כי דם ישראל הוא דבר שיש לו תובעים תמיד. מן הצורך לשכנע עוד כיום לא רק את העריץ של מצרים, אלא גם את נהרו המתחסד (בשעתו, ראש ממשלת הודו), את משרד החוץ בלונדון ובעלי ‘המוסר’ באו”ם, כי יש בעלים לדם ישראל. לפיכך כמה מגוחך הוא הדבר, כשרוצים להוכיח לנו, שעלינו לסמוך על הצהרת שלש המעצמות, הנותנות ערובה לסטאטוס קוו. הלוא יודעים אנו, כולנו, מן הנסיון, איזה ערך יש לדברי משרד-החוץ הבריטי ולידידותם של פקידים ידועים במשרד החוץ שלנו (של ארה”ב). ובכלל, כמה אבסורדית היא הדרישה שעם כולו יהיה תלוי בחסדי אחרים, ויהי נטול-אפשרות הגנה עצמית. כבודו של כל צבור ככבודו של כל יחיד, מתבטא באפשרות ההגנה על חייו וכבודו. עם שאינו יכל לשמור על חירותו ומנוחתו, איננו חפשי ועצמאי. לשון הגאולה השלישית היא: ‘וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים’. ברוך שהחיינו לזמן הזה, שיהודים יש בכחם – בעזרת ה’ – להגן על עצמם!”. 

 

טוב לבכות בעד ארצנו

אבל, הרב דניאל שילה אומר שעדיף לבכות:

 

כשאסור להכות מותר רק לבכות

משה רבינו לא היה קנאי פחות מפנחס.הוא לא הרג את זימרי בועל הארמית מפני שהתעלמה ממנו ההלכה. באין הלכה לא ניתן לעשות דבר גם כשאתה מתפוצץ מבפנים.לכן תגובת משה וישראל למעשה זימרי הייתה “והמה בוכים”.במדבר כה ו’ ורש”י שם.
אם אכן נכון הדבר שהאיש נשוא המאמר, רצח ערבים עוברי דרך כנקמה ללא אבחנה, אזי רק אי שפיות יכולה לעמוד להגנתו.
שטרנהל צריך היה לעמוד לדין על הסתה, אולם אין לאיש רשות לעשות דין לעצמו כלפיו.
חלק מן המגיבים כאן הם מתלהמים ואף גסי רוח ואין חלקי עימהם.
נקמה חייבת להיות ממלכתית, ואך באנשים הנכונים.”לעשות בהם משפט כתוב ” אנו מבקשים,לא מעשי יאוש והתפרצות.
“החזון איש” זצ”ל לא היה מן המקילים בהלכה.הוא כתב כי הדין שהיה אמור בעבר לגבי יהודים שסטו – אינו נוהג היום.
כמה טרחו חכמים להסביר את הריגת המצרי על ידי משה.למה, הרי זה גוי מכה יהודי!
מגיב 5 העלום. מי שמך לפה לנו? באת לסכסך? אנשי תורה ונקיי הדעת שבינינו אינם סובלים מעשים כגון אלו שמיוחסים לחשוד. אלו הם מעשי יאוש ותחושת אבדן.

 

 

אז נתחיל מן השורה האחרונה:  “אנשי תורה ונקיי הדעת שבינינו אינם סובלים מעשים כגון אלו שמיוחסים לחשוד. אלו הם מעשי יאוש ותחושת אבדן.…”

מדהימה הסמכות שנוטלים לעצמם כאלה ואחרים לדבר בשם ציבור כזה או אחר, או לקבוע את הנורמה.  ברבני “הציונות הדתית”, יש אולי תורה, אך אין בהם נקיות-הדעת. מי שמודרך על ידי תורת ה”ממלכתיות” ולא על ידי תורת משה ופנחס, איננו נקי-דעת, הוא או פוליטיקן קטן, או נגוע במשיחיות-השקר של ה”ממלכתיות”, ומאמין שכל האמצעים כשרים, לרבות שטיפת מח רעילה, להגן על דרכו המעוותת! והם, האחראים לזריית הייאוש בעם, הם, המבהירים שמה שנשאר לנו לעשות הוא לבכות, תוקפים את היאוש ואת תחושת האבדן…
                        

לי דווקא נראה שאלו המכים בעמלק, מאמינים שיש תקווה לעם הזה, אם רק יעשה את המעשים הנכונים, כמו, להכות באויב עד כלותו!! אויב הוא אויב. לא אנו צריכים לעשות את חשבונות ה”חפוּת מפשע” בשבילו. שהוא יעשה! כשג’יהאדיסט זורה מוות בחיילים יהודים דווקא מתוך בית בו שוהים נשים וילדים, דמם בראשו! מה יכל להיות ברור יותר מזה? מה שקורה בפועל הוא, שבגלל שטיפת מח סדומית, רבת שנים, נמנעים ילדינו מלהשיב אש, כדי לא לפגוע בנשים ובילדי האויב הג’יהאדי, ומתים, על “קידוש” חייהם של רוצחיהם…. זה מטורף, זה מתועב, זה מזוויע. זו תופעה מפלצתית הקיימת אך ורק בעם המושמד ביותר בעולם. למה? כי ב”מוּסר” המוֹסרים הזה שטפו את מוחות העם גדולי שונאיו בכל הזמנים, היודוסטאלינאצים, שמנהלים את מדינת מורשת-בן-גוריון, יש”ו, ששילה ודומיו גומרים את ההלל, תרתי משמע, על עצמאות “ממלכתיותה” להכות ביהודים באופן “לגיטימי” ו”דמוקרטי”.

 

                        שילה נדרש לסיפור פנחס כדי לסבר את אזנינו במסקנה ההפוכה לגמרי מזו הנלמדת בסיפור, כיד “נקיות הדעת” הטובה עליו:

 

משה רבינו לא היה קנאי פחות מפנחס. הוא לא הרג את זימרי בועל הארמית מפני שהתעלמה ממנו ההלכה. באין הלכה לא ניתן לעשות דבר גם כשאתה מתפוצץ מבפנים.לכן תגובת משה וישראל למעשה זימרי הייתה “והמה בוכים”.במדבר כה ו’ ורש”י שם.

 

העובדה היא, ש”באין הלכה”, כן ניתן לעשות, כי יש דברים שהם ברורים כל כך, שאין צורך לבזבז עליהם מלים. הרב שפירא, שליט”א, למשל, נאלץ לכתוב דברי הלכה באשר להריגת גוי, משום שה”ממלכתיות” של שילה, מאמינה, כי עדיף שיהודי ייהרג ובלבד שלא ישכים להרוג מפלצת-אדם העומדת עליו להרגו… אלו הם אותם אנשים, שישכבו תחת המשאיות אם האויב, הפולש הג’יהאדונאצי, יגורש מן הארץ לעשרות ארצותיו, אך מתנדבים לגרש באכזריות את היהודים מאדמתם, נכסי צאן ברזל של עמם.

 

פנחס הוא היחיד שהקב”ה נתן לו את בריתו שלום!

 

כי הוא לא בכה, הוא עשה את מה שחובה היתה לעשות. אילו היה זה היום, והוא היה שואל את רבני “הציונות הדתית”, הם היו מתחילים להתפלסף ולחלל שם שמים ברבים, והשטן היה מנצח! דווקא פנחס, שלקח את הרומח בידו, זכה לשרת בקודש, על המזבח, שעליו לא יונף ברזל. כי רק מי שאינם מוכנים לעמוד על הדם, מי שאינם מוכנים להניח להחטאת עם שלם, להכחדתו, הוא איש השלום! מי שמוחה את זכר עמלק מתחת השמים, הוא איש שלום. רק מחיית המרצחים מעל פני האדמה, תביא שלום על הארץ.
גם יעקב נבהל כשבניו השמידו את הטינופת השכמית. ומיד מוכיח הכתוב, שמעשי האחים היו לרצון – חתיתם נפלה על כל הגויים מסביב, וגם כלב לא חרץ כלפיהם את לשונו.
וכאן, כלבי כל העולם חורצים כלפינו לשון, כשעל המקהלה מנצחים היהודונים, מאסכולת גבלס.

 

                                                      

כאלה הם היודוסטאלינאצים, שמהם מצפה שילה ל: “שטרנהל צריך היה לעמוד לדין על הסתה, אולם אין לאיש רשות לעשות דין לעצמו כלפיו…”

 

כמה מוסרי ונקי דעת. ממש מרגש. שילה יודע היטב שמדינה המעניקה את הפרס היוקרתי ביותר שלה לפושע נגד העם היהודי ונגד האנושות, שטרנהל, לא תעמיד אותו לדין. עצם הענקת הפרס מעידה על המדינה שהיא רואה בהשמדת יהודים דבר מבורך, ואת זה כבר הבנו, כשהיא ניפקה את הרובים לביצוע ההשמדה הזו. לא שהיינו צריכים להוכחה. כבר מאז ימי “השואה” ההיא ומדיניות ה“עליה הסלקטיבית”, אנו יודעים ש”המדינה” מעדיפה את היודוסטאלינאצים על היהודים. עובדה היא – “המדינה” מעניקה את הפרס לכל היודונאצים, בזה אחר זה, על “מפעל חיים”….

 

הרב דניאל שילה מבהיר שאין לו חלק עם ה”מתלהמים” ו”גסי הרוח”. אז מה חדש? אנו יודעים, שחלקה של “הציונות הדתית” הוא עם ה”נחושים” וה”רגישים”- הברגים הקטנים המצייתים ל”ממלכתיות” .

                              

 

 

כל הדם השפוך בראש ה”ציונות” – בכיפה ובלי כיפה! לא ייתכן שהטבח בן אלפיים יימשך כאן, בארצנו! כשההתותחים רועמים, הסכינים מפלחות והפצצות הופכות בני אדם, מסב ועד יונק, מאם ועד עולל, לזיקוקי דינור, המוזות שותקות! אבל לא המוזות ה”ממלכתיות”, ובוודאי לא המוזות היודוסטאלינאציות. אין בעולם חלאה אדם כמו היצורים המתועבים השולטים בכל ארחות חיינו. האנשים(?) האלה הם רוצחינו, והם מטיפים לנו מוסר ואנושיות! הנבלות, שמזמן צריך היה לטפל בהם, כמו שטיפלו באייכמן, מושיבים אותנו בבתי כלא, וגם זוכים לגיבוי מלא מצד ההרשקוביצים והשילה’ים, שעדין רואים בהם את ה”ממלכתיות”, את ה”חוק” ואת ה”דמוקרטיה”. אין לכך שום הצדקה! מי שאינו נלחם ברוצחינו, בכל מה שיש, וזה אומר מלחמת חרמה ב”מחנה השלום”, מעושי השלום בכל מערכות הממשל, החוק והמשפט, ועד אחרוני הכתבלבים במנגנון התעמולה השטירמרי, המכונה – “תיקשורת ישראלית”, ובפארטנרים לשלום, של כל חלאת האדם הזו, הוא פושע גרוע מן הנאצים. הערבים ומטפחיהם צריכים להיות אלה שיפחדו עד מוות לנקוף אצבע נגדנו – נגד היהודים!

כתוב:

דברים פרק כח

 

(לא) שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ:

(לב) בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ:

(לג) פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים:

(לד) וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:

 

רק אדם שפוי יהפוך למשוגע למראה הזוועה, אבל עם ישראל כבר מזמן אינו שפוי. עם ישראל מתפלמס עם עצמו, עם ישראל מתיר את דמו, עם ישראל עומד על דמו, וכך מוכיח לעולם ומלואו, שדמו הפקר, ואילו דם רוצחיו קדוש, ועל כן, כאשר מדינת הדמים והזדון הזו, עושה מליונית משהיתה צריכה לעשות במלחמתה בג’יהאד, היא נחשבת לפושעת מלחמה. ואכן, “מדינת ישראל” פושעת מלחמה, פושעת נגד העם היהודי ופושעת נגד האנושות, שלפניה היא שמה מכשול, ואין גוי בארץ שלא יפול בו. אילולא עסקה המדינה שהשמאל בנה, בהשמדת העם היהודי, כשהיא מכסה על ערוותה בעלי זית ויונים, גם העולם היה נרגע ופונה לענייניו. גולדסטון נבלה, כי הוא קורץ מאותו חומר ממנו קורצו שולמית אלוני, יוסי שריד, יעל דיין, אופיר פינס וכל “מחנה השלום”, ימח שמם וזכרם.

קום התנערה עם חלכה, הילחם על חייך ועל ארצך, בכל האמצעים! סירוב פקודה אינו מספיק!!! זוהי מלחמה פאסיבית, אימפוטנטית, במלחמה כמו במלחמה!!!!

כך נסתיים “הסדר” במלון פארק בנתניה בליל הסדר תשס”ב, 27 במרץ 2002.