נציב תלונות הציבור: מזכירות ביהמ”ש העליון עושה שבתות לעצמה – הנת”ץ יוסף שפירא משיב “אפסנאית”


נציב תלונות הציבור: מזכירות ביהמ”ש העליון עושה שבתות לעצמה – הנת”ץ יוסף שפירא משיב “אפסנאית”



שמחה ניר, עו”ד
18.03.2016 15:15


עכשיו הוא יענה (אם בכלל) ב"אין לנו מה להוסיף"

עכשיו הוא יענה (אם בכלל) ב”אין לנו מה להוסיף”


המזכירה הראשית של ביהמ”ש העליון, עידית מלול, מתמרנת עצמה למצב בו היא “מנועה” לפעול כדין *** גם הנת”ץ “מנוע” מלהורות לה לפעול כדין *** אפסנאים, נמאסתם!!!





נציב תלונות הציבור:
מזכירות ביהמ”ש העליון עושה שבתות לעצמה – הנת”ץ יוסף שפירא משיב
“אפסנאית”


המזכירה הראשית של
ביהמ”ש העליון, עידית מלול, מתמרנת עצמה למצב בו היא “מנועה” לפעול
כדין *** גם הנת”ץ “מנוע” מלהורות לה לפעול כדין *** אפסנאים,
נמאסתם!!!


שמחה ניר, עו”ד


אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי


“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”


זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!


הצטרפו לקבוצת הפייסבוק:


נציב תלונות הציבור על שופטים
ורשמים – זה אנחנו!


בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!


“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא


המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים


ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים


מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?


בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן


את “דברי ההסבר” בדיווחי על התלונה
ליוסף שפירא, נציב תלונות הציבור: מזכירות ביהמ”ש העליון עושה שבתות לעצמה

(23.1.016) פתחתי בדברים האלה:


זוכרים את המאמר תשובת
אפסנאי” ותשובה “אוטיסטית
?


מהמאמר הזה למדנו, בין השאר כי –


כאשר הפקידים רוצים לקחת ממך משהו, הם
“מוישה גרויס”: הם יכולים הכל ומוסמכים לעשות את הכל, אבל כאשר הם –
אותם הפקידים ממש – צריכים לתת משהו, להתאמץ למען הזולת, להפעיל קצת את התאים
האפורים – פתאום הם חלושים, מסכנים, מרוטי-נוצות: הם “לא רשאים”,
“לא מוסמכים”, “לא יכולים” …


בהמשך הסברתי כיצד זה קרה לי עם המזכירה הראשית של
ביהמ”ש העליון, כאשר הגשתי בקשה
ודרישה לתיקון כותרת פסק-הדין
, והמזכירה הראשית של ביהמ”ש העליון
העבירה את הבקשה אל הרשמת, למרות שזו אינה מוסמכת לדון בה, במקום שתעביר אותה אל השופטים,
שרק הם מוסמכים לכך.


משגיליתי את השערורייה הזאת פניתי אל הגב’
הנ”ל, על מנת שתעביר את הבקשה אל מי שמוסמך לדון בה, דהיינו ההרכב, או לפחות האב”ד
… והיא ענתה לי, בין השאר:


לעניין החלטת הרשמת, שוב אין זה בסמכות מזכירות
בית המשפט ויש לפעול בהתאם לסדרי הדין.


כמה מפתיע: להעביר  את ההחלטה לגורם לא-מוסמך היא
“יכולה”, אבל להעביר את הבקשה לגורם המוסמך, היא “לא
מוסמכת”…


בהמשך משניסתה הבורה הזאת להתווכח אתי על ענייני
שבהכשרתי המקצועית כעורך-דין דרשתי ממלול להעביר את הנושא אל הייעוץ המשפטי שלה, ואז
היא “ניתקה מגע”.


על כך התלוננתי בפני מיודענו
האידיוט יוסף שפירא
, מבקר המדינה בכובעו כנציב תלונות הציבור,
ובהציגי את הנושא אמרתי: נראה איך הוא יתמודד עם זה.


והנה, כמה מפתיע: גם
שפירא באפסנאים.
כך הוא משיב לי:


לאחר עיון בתלונתך שבנדון אנו מבקשים להודיעך כדלקמן:


נציבות תלונות הציבור פועלת מכח חוק מבקר המדינה, התשי”ח
– 1958 [נוסח משולב]. בהתאם להוראות החוק הנ”ל הנציבות אינה מוסמכת לברר תלונה
על פעולה שיפוטית או מעין שיפוטית, וכן תלונה בעניין התלוי ועומד בבית משפט או בבית
דין או שבית משפט או בית דין הכריע בו לגופו.


טענותיך בעניין תיקון כותרת פסה”ד הובאו בפני
רשמת בית המשפט העליון אשר קבעה:


– – – (אני משמיט את תוכן ההחלטה, משום שאני לא
חלקתי על תוכנה, אלא רק על סמכותה של הרשמת לתיתה – ולכן הוא אינו רלוואנטי)


משניתנה החלטת הרשמת, הנציבות כמו גם מזכירות בית
המשפט העליון, מנועים מלהתערב בה, בין אם ניתנה בסמכות או שלא בסמכות,
ואת כל טענותיך
לעניין כותרת פסה”ד עליך להעלות בפני בית המשפט בלבד, שהוא הגוף המוסמך להחליט
בעניין (ההדגשה לא במקור).


נראה איך הוא
יתמודד עם תשובתי זו:


שמחה ניר, עו”ד


www.quimka.net


www.quimka.com


www.grunis.com


quimka@quimka.com


 


18.3.2016


לכבוד


מר יוסף שפירא


נציב תלונות הציבור


באמצעות מרת קרן
שיין


סגנית בכירה למנהל
אגף


נציבות תלונות
הציבור


משרד מבקר המדינה


ירושלים


נכבדי,


הנדון: תלונה נגד מזכירות ביהמ”ש העליון – תיק בג”ץ
8743/14


לתשובתך מיום ד’ באדר ב’, התשע”ו, 14.3.2016, בתיקכם מס’ 1012057.


כיוון שאני נותן את מלוא הקרדיט לאינטליגנציה שלך, אני אתמצת את השגתי על
תשובתך ב-88 מלים בלבד:


תשובתך זו היא תשובה “חלקית” בלבד (כמו
“פסק דין חלקי”), ובחלק היחיד שנגעת בו שמת במקלדתי דברים שכלל לא
ביקשתי.


אני לא ביקשתי “להתערב” במה שאתה קורא
“החלטת הרשמת”, כי מצידי לא אכפת לי שהיא תישאר בתיק במערומיה ובקלונה.
מה שאני מבקש הוא שמזכירות ביהמ”ש העליון תעשה את מה שהיא הייתה מלכתחילה חייבת
לעשות: להניח את הבקשה על שולחנו של הגורם השיפוטי המוסמך – עם או בלי מה שאתה מכנה
“החלטת הרשמת”.


אני חוזר, איפוא, על בקשתי זו, וכן על שאר המבוקש
בתלונתי, עליו כלל לא נתת את דעתך.


יחד עם זאת, למקרה שהפרזתי בהערכת האיטליגנציה שלך (אני מקווה שלא), אתן
לך “בכפית” את ההסבר המלא, אותו אני מעמיד גם לרשות הציבור הרחב.


אבקש להשיב לי – תוך שבעה ימים מהיום – אם יש בדעתך להתייחס לתלונתי בכבוד
הראוי לה – וגם לי – ותוך כמה זמן.


זה ההסבר המלא


באנלוגיה עם המושג “פסק דין חלקי”, כך גם תשובתך שבנדון היא לכל
היותר “תשובה חלקית”, משום שהיא לא דנה בכל חלקיה של תלונתי.


לפני שאגע בתשובתך לגופה, אתייחס לאותם החלקים בתלונתי, שלא נגעת בה.


פנייתי אליך כוללת ארבע תלונות באריזה אחת:


התלונה הראשונית שלי הייתה על כך שהבקשה הונחה על שולחנה של
הרשמת, ולא על שולחנו של ההרכב, או של האב”ד.


התלונה השנייה שלי הייתה על כך שהגב’ מלול התווכחה אתי בעניינים
שאינם במקצועה, והם כן במקצועי, ושלא העבירה את דרישותי אל היוהמ”ש להנהלת
בתי המשפט, או לשום ייעוץ משפטי אחר העומד לרשותה.


התלונה השלישית שלי הייתה, על כך שהגב’ מלול רימתה אותי בסרבה
להעביר את הבקשה אל הגורם השיפוטי המוסמך.


כדי להבהיר עד כמה דרישתי זו הייתה נכונה – וגם בסמכותה – של הגב’ מלול,
אלך בדרך של איפכא מסתברא: נניח שהגב’ מלול דווקא כן נעתרה לבקשתי, העבירה
את הבקשה אל הגורם המוסמך, ומישהו שרואה עצמו נפגע בא ומתלונן בפניך על כך שהיא
פעלה “ללא סמכות”…


אני בטוח שהיית זורק את התלונה הזאת מכל המדרגות משום שהיא מוסמכת גם
מוסמכת, וממילא דין תלונתי הנוכחית, על כל חלקיה, להתקבל.


והתלונה הרביעית שלי הייתה על כך שהגב’ מלול, בניגוד להבטחתה, “ניתקה
מגע” ולא ענתה לי על שום שאלה, ועל שום דרישה – מאז ועד היום
(הכל נמצא
בהתכתבות, למטה).


והסעד שביקשתי היה:


“… להורות למזכירה הראשית, ולכל מי שמעורב
בהפניית בקשות אל הגורם השיפוטי המוסמך (לרבות הנשיאה, המשנה לנשיאה וכל שופט אחר,
כאשר הם ממלאים פונקציה מנהלית) כדלקמן:


א.      להניח את הבקשה לתיקון הכותרת על שולחנו של
ההרכב אשר דנן בתיק, או על שולחנו של האב”ד;


ב.      להשיב לי על כל הבקשות, השאלות והטענות שהעליתי
לאחר שהגב’ מלול “ניתקה מגע”, כאמור לעיל.


ג.       מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל: להשיב לי על השאלה
מי הפקיד שקיבל, בתיק בר”ש 1049/14, את הכתבים ממי שאינו צד לתיק, בלי בקשה להצטרף
כצד לתיק, במקום להחזיר אותם לשולחם, ועל סמך מה הוא עשה זאת?”


אתחיל מהתלונה הרביעית (על “ניתוק המגע”), יחד עם פרטים ב’ ו-ג’
בסעד שביקשתי (להורות לגב’ להשיב לי על כל הבקשות, השאלות והטענות שהעליתי בפניה
אחרי “ניתוק המגע”: בהודעתך אין על כך, ולא כלום!


אני מבקש, איפוא, להתייחס לתלונה הזאת.


אמשיך בתלונה השנייה, הייתה על כך שהגב’ מלול התווכחה אתי בעניינים שאינם
במקצועה, והם כן במקצועי, ושלא העבירה את דרישותי אל היוהמ”ש להנהלת בתי המשפט,
או לשום ייעוץ משפטי אחר העומד לרשותה, וכן שהיא רימתה אותי, באמרה כי היא
והמזכירות פועלים “בהתאם להוראות החוק ולהנחיות נשיאת בית המשפט העליון המפורסמות
באתר הרשות השופטת”, כאשר אין שום הוראת חוק ושום הנחיות של הנשיאה שהיא
יכלה להסתמך עליהן.


גם על התלונה הזאת אין בהודעתך, ולא כלום!


אפרט מעט בעניין העברתן של דרישותי אל אל היועץ המשפטי להנהלת בתי המשפט:
לית מאן דפליג שהיא הייתה מוסמכת – ורשאית – להעביר את הנושא אל היועץ המשפטי
העומד לרשותה חינם-אין כסף, שהרי לשם כך הוא קיים, ולשם כך הוא מקבל את משכורתו.


אם היא הייתה מעבירה את הנושא אל 
היוהמ”ש שלה, לית מאן דפליג שהייתה קיימת האפשרות שהוא היה מאמץ את
דרישתי, ומורה לה להניח את הבקשה לשינוי הכותרת בפני הגורם השיפוטי המוסמך (ההרכב,
או האב”ד), ולית מאן דפליג שהייתה קיימת האפשרות שהגורם השיפוטי המוסמך היה
מקבל את בקשתי, ומתקן את הכותרת.


את האפשרות הזאת הגב’ מלול שללה ממני, בכך שלא שעתה לדרישתי להעביר את
הנושא אל הייעוץ המשפטי שלה, על אף שהייתה רשאית – ומוסמכת – לעשות כן.


וברוח האיפכא מסתברא שהצגתי בהקשר לתלונה השלישית (ועוד אחזור
אליה, בהמשך): נניח שהגב’ מלול דווקא הייתה מעבירה את הנושא אל היוהמ”ש
“שלה”, זה היה מורה לה להניח את הבקשה (לתיקון הכותרת) על שולחנו של
הגורם השיפוטי המוסמך, וזה האחרון היה מקבל את הבקשה, ומתקן את הכותרת בהחלטה מקורית,
ולא בערעור על החלטת הרשמת (כי לא הגשתי כזה) …


מעניין מה היית אומר אם, במקרה כזה, צד מעוניין אחר היה מתלונן
בפניך על הגב’ מלול על שהעבירה את הנושא אל היוהמ”ש שלה, ומה היית אומר על
תלונה כזאת כנגד היוהמ”ש על שהורה להעביר את הבקשה למי שמוסמך לדון (כל אלה לפני
שהגורם השיפוטי המוסמך החליט לטובתי), ומה היית אומר אחרי שאותו הגורם
השיפוטי המוסמך החליט, כאמור, לטובתי, כאשר, לשיטתך, “משניתנה החלטת הרשמת,
… מזכירות בית המשפט העליון, (מנועה) מלהתערב בה …”, והיא, בניגוד
לשיטתכם, דווקא כן “התערבה” בה …


כעת, אם תקבל את התלונה השנייה, זה יהיה בניגוד לתיזה המוצגת במכתבך,
ואם תדחה אותה – ייצא מצב בו בכל מקום בו הפקידים נמצאים, בכל מה שהם עושים, שם
נמצא החוק והצדק – גם אם הם עושים דברים והיפוכם, לפי מה שנוח להם בכל רגע נתון.


ובמלים אחרות: לא השופטים מנהלים את עשיית המשפט – אלא הפקידים, המה המחליטים
מי ידון בכל תיק, בין אם הוא מוסמך לכך, בין אם לאו.


תלונתי השנייה הייתה, כאמור, גם על כך שהגב’ מלול התווכחה אתי בעניינים שאינם
במקצועה, והם כן במקצועי, וכן שהיא רימתה אותי, באמרה כי היא והמזכירות פועלים
“בהתאם להוראות החוק ולהנחיות נשיאת בית המשפט העליון המפורסמות באתר הרשות השופטת”,
כאשר אין שום הוראת חוק ושום הנחיות של הנשיאה שהיא יכלה להסתמך עליהן.


ומכאן אל התלונה הראשונית והשלישית, כאשר התלונה הראשונית שלי היא
על כך שהבקשה הונחה על שולחנה של הרשמת, ולא על שולחנו של ההרכב, או של
האב”ד, והתלונה השלישית שלי היא על כך שהגב’ מלול רימתה אותי בסרבה
להעביר את הבקשה אל הגורם השיפוטי המוסמך.


לא למותר לחזור כאן על ה”איפכא מסתברא” שהצגתי בפניך בצמוד
לתלונה השלישית:


כדי להבהיר עד כמה דרישתי זו הייתה נכונה – וגם
בסמכותה – של הגב’ מלול, אלך בדרך של איפכא מסתברא: נניח שהגב’ מלול דווקא
כן נעתרה לבקשתי, העבירה את הבקשה אל הגורם המוסמך, ומישהו שרואה עצמו נפגע בא
ומתלונן בפניך על כך שהיא פעלה “ללא סמכות”…


אני בטוח שהיית זורק את התלונה הזאת מכל המדרגות
משום שהיא מוסמכת גם מוסמכת, וממילא דין תלונתי הנוכחית, על כל חלקיה, להתקבל.


איך אתה מתייחס לכך? אתה לא מתייחס, ותחת זה אתה שם בפי דברים
שלא אמרתי:


משניתנה החלטת הרשמת, הנציבות כמו גם מזכירות בית המשפט
העליון, מנועים מלהתערב בה, בין אם ניתנה בסמכות או שלא בסמכות, ואת כל טענותיך לעניין
כותרת פסה”ד עליך להעלות בפני בית המשפט בלבד, שהוא הגוף המוסמך להחליט בעניין.


ועם כל הכבוד, אני לא ביקשתי “להתערב” במה שאתה  מכנה “החלטת הרשמת”, כי מצידי לא
אכפת לי שהיא תישאר בתיק במערומיה ובקלונה. מה שאני מבקש הוא שמזכירות ביהמ”ש
העליון תעשה את מה שהיא הייתה מלכתחילה חייבת לעשות: להניח את הבקשה על שולחנו של
הגורם השיפוטי המוסמך – עם או בלי מה שאתה מכנה “החלטת הרשמת”.


ירצה הגורם השיפוטי המוסמך להתבזות ב”אישרור” ההתנהלות שהחלה
במזכירות והסתיימה אצל הרשמת – זו זכותו וסמכותו, הנת”ץ לא יהיה מוסמך
לעשות עם זה דבר, וזו תהיה הבעייה שלי.


אתה אומר כי את כל טענותי לעניין כותרת פסה”ד עלי “להעלות בפני
בית המשפט בלבד, שהוא הגוף המוסמך להחליט בעניין”, ועם כל הכבוד, את זה
בדיוק אני עשיתי, אבל המזכירות עשתה שבת לעצמה ביירטה את בקשתי – ועל כך הלנתי.


כעת, נניח שאני לא החמצתי את המועד לערעור על החלטת הרשמת, והגשתי ערעור,
אבל המזכירות העבירה גם את הערעור הזה אל הרשמת, כדי שתדון בערעור על עצמה,
והיא אכן דנה בו ו”דחתה” אותו …


לשיטתך גם אז אין לי מה לעשות, אלא לחזור שוב ושוב על “תחנת
הנסיונות” הזאת, עד שהמזכירות תואיל בטובה להעביר את הערעור ה-
N+1 אל הגורם השיפוטי הנכון…


מר שפירא, האם אתה באמת לא מרגיש את האבסורד שבדבר?


נמשיך הלאה, נאמנים לשיטתך: הפרקליטות מגישה למזכירות ביהמ”ש המחוזי
כתב-אישום על רצח, ואילו המזכירות מניחה אותו על שולחנו של רשם
ההוצל”פ …
הערעור על החלטות רשם ההוצל”פ מצריך קבלת רשות ערעור,
ואם ניתנת הרשות, הוא מתברר בפני בימ”ש השלום בהרכב דן יחיד, וגם אם טעיתי
והערעור הוא בזכות, הערעור למחוזי יהיה רק על פי רשות, וגם כן בפני דן יחיד,
וזאת במקום שתיק הרצח יידון במחוזי בפני מותב תלתא, והערעור לעליון יהיה בזכות,
וגם כן בפני מותב תלתא.


מר שפירא, האם אתה באמת לא מרגיש את האבסורד שבדבר?


לפני הסיום, הרשה לי לחזור על מה שאמרתי בתלונתי המרובעת הזאת, לאחר
ההקדמה, ולפני שניגשתי לגופו של העניין:


לפני שאמשיך, אני רוצה להתייחס כאן לשתי תופעות
חמורות השכיחות מדי המנהל הציבורי, אותן יש לעקור משורש:


האחת – פקידים המתווכחים עם משפטנים על ענייני-שבמשפט:
כשם שאתה, מר שפירא, לא תתווכח עם גינקולוג על שמירת הריון, כשם שהגינקולוג לא
יתווכח אתי על הוראת-נהיגה, וכשם שאני לא אתווכח עם פקידים בשאלה מה לעשות עם
החלטות שניתנו ללא סמכות, כך אני רוצה שהפקידים לא יתווכחו אתי בעניינים
שבמקצועי.


והשנייה – כאשר עובד-הציבור רוצה לקחת, הוא
“מוסמך” לעשות ככל אשר יעלה על רוחו, אבל כאשר הוא צריך לתת – פתאום הוא
“לא יכול”, “לא מוסמך”, “אין לו” …


וכך הווה גם במקרה דנן: להעביר את הבקשה למי שאינו
מוסמך לדון בה, היא “יכולה” וגם “מוסמכת”, אבל להעביר אותה אל
מי שמוסמך לדון בה, היא “לא מוסמכת”.


עזות-מצח של פקידים.


מהדברים האלה אתה יכול להבין כי תלונתי אינה עוסקת רק במקרה הפרטי שלי,
אלא גם בהשלכות-הרוחב של הנושא על תפקודם של עובדי הציבור, ושל המנהל הציבורי כולו,
ויחסם אל האזרח וזכויותיו.


ראה כיצד הדבר מתבטא במקרה דנן:


שאלה ראשונה: האם המזכירה הראשית של ביהמ”ש העליון אכן “לא
יכולה”, או “לא מוסמכת” – אפילו כיום! – להעביר את הנושא אל היועץ
המשפטי  להנהלת בתי המשפט?


אני רק מחכה לתשובה האידיוטית שהיא “לא יכולה ולא מוסמכת”
לעשות כן.


אני רק מחכה לתשובה הזאת, כי היא תאשש את מה שאני אומר על המנהל הציבורי
כבר חמישים שנה!


ומכאן לשאלה השנייה: האם הגב’ מלול באמת “לא יכולה” ו”לא
מוסמכת” – אפילו כיום! – להעביר את התיק – אפילו כיום! – אל הגורם השיפוטי
המוסמך?


נתחיל ב”לא יכולה”: האם היא באמת “לא יכולה” לקחת
בידיה הענוגות
(אם יש לה כאלה) את התיק (עם החלטת הרשמת, או בלעדיה), לעטוף
אותו בגומיה
(רצוי חזקה, כי יש שם הרבה חומר אשר מצריך התייחסות נפרדת), לעלות
לקומת השופטים
(יש מעלית למזכירות ראשיות המתקשות לעלות קומה אחת במדרגות), לפנות
ללשכתו של האב”ד, לעשות טוק-טוק בדלת, להגיד שלום, יש לי כאן תיק עם בקשה,
להניח אותו על השולחן, להצדיע ולפנות לאחור על מנת לשוב ללשכתה?


אם את הדבר הפשוט הזה היא באמת-ובתמים “לא יכולה” (וממילא גם
אף אחד מכפיפיה לא יכול) – שתפנה אל נערי האוצר, ותבקש תקציב למיקור-חוץ (
OUTSOURCING) של
ה”פרוייקט” הזה.


ונמשיך ב”לא מוסמכת”, ושוב על דרך האיפכא-מסתברא: נניח שהיא
בכל זאת דורכת עוז, ומעלה את הבקשה ללשכת האב”ד, ואחר כך, בטרם ניתנה כל
החלטה, מוגשות נגדה תלונה לנת”ץ, ואישום משמעתי על “חריגה מסמכות”


אני רוצה לראות את האידיוט שיגיד שהתלונה תימצא מוצדקת, ושהיא תורשע ב”חריגה
מסמכות”.


וכעת ל”כופתאות”, דהיינו למה שאני מבקש:


ראשית – אני מבקש להורות למזכירות ביהמ”ש העליון לעשות את מה
שהיא הייתה חייבת לעשות מלכתחילה,
ואם אתם עדיין בדיעה שאתם
“מנועים” לתת למזכירות הוראה כאמור, אני מבקש, לחלופין, החלטת נציב
לפיה תלונתי מוצדקת לגבי התנהלות המזכירות – בלי כל הוראה אופרטיבית בצידה.


ואל תגיד לי שאתם “מנועים”, “לא יכולים”, “לא
רשאים” או “לא מוסמכים” לתת החלטה כזאת, כי אני קיבלתי, במהלך
השנים, לפחות שתי החלטות-נציב שקבעו כי תלונתי נמצאה מוצדקת, בלי כל הוראות
אופרטיביות בצידן.


ושנית – אני מבקש לתת לי את שאר הסעדים שביקשתי, דהיינו:


ב.      להשיב לי על כל הבקשות, השאלות והטענות שהעליתי
לאחר שהגב’ מלול “ניתקה מגע”, כאמור לעיל.


ג.       מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל: להשיב לי על השאלה
מי הפקיד שקיבל, בתיק בר”ש 1049/14, את הכתבים ממי שאינו צד לתיק, בלי בקשה להצטרף
כצד לתיק, במקום להחזיר אותם לשולחם, ועל סמך מה הוא עשה זאת?”


באותו הכבוד שאתה רוחש לי,


שמחה ניר, עו”ד


______________


למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!


נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)


אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא


דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר