שמחה ניר, עו”ד

 

 

15.8.2009

לכבוד

מר הלל שמגר, עו”ד

מנהל נציבות תלונות הציבור

בית הדפוס 12

ירושלים

 

נכבדי,

 

הנדון: תיקכם 389904 – טיפולה של הגב’ רחל אבני, מנהלת בכירה של אגף

למכתבך אלי של הגב’ רחל אבני מיום 7.7.2009, בתיקכם שבנדון.

בפתח הדברים אבקשך ליטול את הטיפול בתיק הזה לידיך האישיות, ולהתייחס אליו במלוא הרצינות – בלי טענות-הבל על ה”סגנון” ושאר קישקוקים כגון דא – משום שהשלב הבא יהיה על שולחנו של הנציב עצמו, ואם לא יהיה די בכך, זה יילך לוועדת הכנסת לביקורת המדינה, ולשאר המוסדות האמונים על כך שתופעות כאלה לא תישנינה, במיוחד בגופים האמונים על כך שתופעות כאלה לא תישנינה.

במכתבי אליך מיום 4.8.2009 בעניין טיפולו של מר אלכס מישקיטבליט בתיק מס’ 404946 הצגתי בפניך את השאלה אם הנ”ל הוא אידיוט, או שהוא עושה את עצמו אידיוט, ואילו במקרה הנוכחי אני מציג את השאלה הגב’ אבני רחל היא מושחתת המשתפת פעולה עם הנילונים בקנוניה נגדי, או לוקה בהבנת הנקרא, או שבעיות הראייה שלה הן כאלה שהיא לא מסוגלת לקרוא אותיות בגודל 48 נקודות (ואז תישאל, כמובן, השאלה איך היא קוראת אותיות בגודל המצוי (11 או 12 נקודות), כגון אלה אשר בתשובתה של הנילונה, ממנה היא “דיקלמה” לי את תשובתה מיום 27.4.2009.

תלונתי המקורית בתיק הזה נסבה על סירובה של מנכ”לית לשכת עורכי-הדין, לינדה שפיר, להיענות לדרישתי להמציא לי מידע ותיעוד על פעולות אשר נעשו בתיקי האישי בלשכה, מאחורי גבי (העברתי ממחוז אחד של הלשכה, למחוז אחר). תאר לך שמרשם האוכלוסין רושם לך עשרה ילדים מאישה שמעולם לא הכרת (וממילא גם לא ידעת), ואתה מבקש מהם את המסמכים על פיהם הם פעלו.

זה מה שביקשתי, ותו לא.

כאמור לעיל, תשובתה של הגב’ אבני רחל, אשר טיפלה בתיק, מיום 27.4.2009, לא הייתה אלא copy-paste, דיקלום עיוור, של מה שהנילונה הלעיטה אותה, אבל, בניגוד למקובל אצלכם (אפילו בעניינים טריוויאליים, יחסית), הגב’ אבני לא פנתה אלי כדי לוודא אם תשובתה של לינדה שפיר אכן עונה על תלונתי, אלא ישר דיקלמה לי את התשובה, אשר לא הייתה לעניין, כלל וכלל.

בעקבות תשובתה של הגב’ אבני רחל עניתי לה, ביום 14.5.2009, דבר דבור על אופנו, והבהרתי כי תשובתה אינה לעניין.

כפר בפיסקה השנייה למכתבי (הראשונה הייתה לעניין תרבות הפנייה אל האזרח, שגם בה לקתה הגב’ אבני) אמרתי:

לגופו של עניין אני תוהה אם אכן קראת את תלונתי לפני שכתבת את תשובתך אלי, ואם אכן קראת – האם נתת לנילונה לסובב אותך על האצבע הקטנה שלה, או שעשית את עצמך שותפה אקטיבית לקנוניה נגדי.

מייד בהמשך גם הסברתי על מה מבוססת תהייתי, וכדי להסיר ספק הדגשתי, בפונטים הכי גדולים שיש לי (ARIAL 48):

לא התלוננתי על עצם ההעברה, אלא רק על הסירוב למסור לי את המידע!

ועוד הוספתי:

מכל ההתחמקויות של הלשכה למסור לי את המידע, ולכם את הסיבה לסירוב, עולה השמיימה ריח של סירחון גדול, ואני משאיר לך את התשובה לתהייה אם את נתת לנילונה לסובב אותך על האצבע הקטנה שלה, או שעשית את עצמך שותפה אקטיבית לקנוניה נגדי.

(כל ההדגשות – במקור).

תשובתה הראשונית של הגב’ אבני (תוך 4 ימים) הייתה בת 7 מלים:

קיבלתי את מכתבך, עוד אשוב ואודיעך דבר.

תשובתה זו של אבני התמיהה אותי עד מאוד: אחרי שתלונתי הועברה לנילונה, לתגובתה, אחרי שהנילונה הגיבה ואמרה את כל מה שהיה לה, ואחרי שהראיתי לגב’ אבני שלנילונה לא הייתה כל תשובה לגופו-של-עניין – איזו ברירה הייתה למרת אבני זולת לקבוע שתלונתי מוצדקת, ולהורות לנילונה להמציא לי את מבוקשי?!

אבל, אמרתי לעצמי, אולי מרת אבני אכן רוצה להתייחס ברצינות להשגתי, ולכן לא אתערב לה בעבודתה, אבל מתברר שהמשחק היה מכור, וה”עוד אשוב ואודיעך דבר” לא היה אלא למראית עין.

ראה מה כותבת לי הגב’ אבני, ביום 7.7.2009 – 50 יום אחרי ה”עוד אשוב ואודיעך”, 54 יום אחרי פנייתי אליה (ביום 14.5.2009):

לאחר עיון במכתבך שבסימוכין, הריני להפנות אותך למכתב הנציבות אליך מיום 27.4.09, עמדת הנציבות הינה כי עניין שינוי מחוז הרישום בכללותו נדון בפני ערכאות שיפוטיות ולפיכך לאורא סעיף 38(5) לחוק מבקר המדינה התשי”ח-1958 [נוסח משולב] לא תברר הנציבות את תלונתך.

ואני שואל: איך יכול מכתב הנציבות מיום 27.4.2009 להוות תשובה להשגתי מיום 14.5.2009 – שבועיים וחצי מאוחר יותר?

ואני שואל: מדוע אין, כבר במכתבה של אבני מיום 27.4.2009, כל התייחסות לתשובות-מראש שנתתי לטענותיה הצפויות של הנילונה?

ואני מוסיף ושואל: ריבונו של עולם, האם האישה הזאת אידיוטית או מושחתת?

לא, אל תגיד לי שיש לה בעיות בהבנת הנקרא, כי אם היו לה כאלה היא כלל לא הייתה מתקבלת לעבודה אצלכם;

לא, אל תגיד לי שהיא לא מסוגלת לקרוא פונטים בגודל 24 נקודות, אם היא יכולה לקרוא את הפונטים בגודל 12 נקודות של לינדה שפיר, הנילונה;

ואל תגיד לי שהיא אידיוטית, כי היא לא אידיוטית.

המסקנה: עו”ד אבני רחל היא מושחתת, והיא משתפת פעולה עם לינדה שפיר המושחתת, ועם כל המושחתים בלשכת עורכי-הדין, אשר קשרו למשוך אותי למחוז תל-אביב, משום שהם יודעים שבשום מחוז אחר של הלשכה לא יעשו לי את מה שהם עשו לי, ורוצים להמשיך לעשות לי.

לאור כל האמור, אני מבקש ממך לקחת את הטיפול בתיק הזה לידיך האישיות, וכדי להקל עליך, אתמצת שוב את ההשגות שלי על מכתבה של אבני מיום 27.4.2009, הכוללות הפנייה אל התלונה המקורית.

טענת הנילונה, אשר אומצה ע”י אבני, היא שנושא התלונה הוא “עניין שבית משפט או בית דין הכריע בו”, אבל, כפי שהראיתי, נושא גילוי המידע לא הועלה לדיון בשום ערכאה שהיא (וממילא לא הוכרע, ואף לא יכול היה להיות מוכרע!), ואפילו לגבי עניין עצם ההעברה למחוז תל-אביב – אף אחת מהערכאות עליהן מסתמכת הנילונה לא הסכימה לדון בנושא, בין משום שלא ראתה את עצמה מוסמכת, בין מטעמים אחרים.

ומעבר לכל אלה – אף אחד מההליכים האלה לא היה ביני לבין הנילונה, או הלשכה אותה היא מנהלת.

אני מצפה לתשובה מהירה, ובלי סחבת וחכמולוגיות, זאת משום שהנילונה כבר אמרה את כל מה שהיה לה, ומה שנשאר כעת הוא לקרוא את תלונתי, את תשובתה של הנילונה ואת השגתי מיום 14.5.2009, לראות אם יש בתשובת הנילונה מענה לטענותי – ולהחליט בהתאם.

ובבקשה ממך: אל תיתן לאמון הציבור בנציב התלונות להידרדר לרמתו של אמון הציבור במערכת המשפט, שהיום כבר אין חולק על כך שהוא בשפל המדרגה.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

_____________

וראו גם (לא חלק מהמכתב):

לינדה שפיר, מנכ”ל לשכת הדין, מחפה על מהלך מושחת

נציבות תלונות הציבור: האם עו”ד רחל אבני, מנהלת בכירה של אגף, שותפה לקנוניה עם לינדה שפיר, מנכ”ל לשכת עורכי-הדין?

עוד על טיפולם של שר המשפטים והנתל”ש בעניינה של השופטת גיליה רביד: מה אומר עו”ד הלל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור?

עו”ד אלכס מישקיטבליט מתחמק מטיפול בתלונה למיכה לינדנשטראוס, על הטיפול הלקוי של משרד המשפטים בעניינה של השופטת גיליה רביד