שמחה ניר, עו”ד

 

 

4.8.2009

לכבוד

מר הלל שמגר, עו”ד

מנהל נציבות תלונות הציבור

בית הדפוס 12

ירושלים

 

נכבדי,

 

הנדון: תיקכם 404946 – טיפולו של מר אלכס מישקיטבליט, עוזר בכיר

בפתח הדברים אציג שאלת-מבוא רטורית: מהו ההבדל בין הדיוט לאידיוט?

אתן את תשובתי: אם האדם בו מדובר אינו יודע דבר משום שהוא לא למד, הריהו הדיוט, אבל, מאידך, אם הוא למד ואינו מבין דברים שהוא אמור להבין – הרי הוא אידיוט.

כמובן שקיימת האפשרות שאותו אדם אכן מבין מה אומרים לו, אבל עושה את עצמו שהוא לא מבין – אבל על כך בהמשך.

את תלונתי בנושא שבנדון פתחתי במלים:

א.  איפכא מסתברא

תאר לעצמך שאתה, מר לינדנשטראוס, נשפט על עבירת תעבורה, ע”י בית הדין לענייני מים בזרנוגה גימ”ל;

תאר לעצמך שבית הדין הזה יושב בהרכב חסר, ודן אותך בלי שזומנת כדין (או בכלל), על פי כתב-אישום החתום ע”י מי שלא הוסמך כתובע (או שלא הוסמך כלל), כאשר גם אין לו סמכות מקומית;

תאר לעצמך שביה”ד הזה מטיל עליך קנס;

תאר לעצמך שהמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז) דורש ממך לשלם את הקנס;

אנחנו יודעים מה יגיד בוזגלו הנבער-מדעת, ההדיוט: פסק-דין הוא פסק-דין, ויש לקיימו אלא אם הוא בוטל בערעור … אבל המשפטן, גם אם הוא נזרק מהפקולטה למשפטים אחרי חודש מתחילת לימודיו, מבין שישנו כאן עניין של תקיפה עקיפה.

כיוון שאני מייחס לנושא מכתבי זה חשיבות ציבורית המצדיקה את פרסומו ברבים, וכיוון שה”רבים” כוללים גם הדיוטות אשר לא מעורים בנושא, אומר כאן כמה מלים על הנושא, למרות שאתה – להבדיל ממר מישקיטבליט – בוודאי שלא נזקק להרצאה זו.

לעיקרון שפסק-דין יש לבצע, ומי שמשיג עליו ימצא את תרופתו אך ורק בערעור (אם קיימת אפשרות כזאת) ישנו חריג: אם פסק-הדין בטל-מעיקרו (void), יש להתייחס אליו כאל פיסת-נייר חסרת-ערך, וכמובן שאין לבצעו.

פסק-דין הוא בטל-מעיקרו אם הוא לוקה בפגמים “שורשיים”, כגון חוסר-סמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, וכו’, ואם הוא לוקה בפגמים כאלה אין צורך בשום החלטה שיפוטית אשר “מכריזה” עליו ככזה, וכאשר השאלה הזאת מתעוררת, מבצעים התקפת-עקיפין, דהיינו בודקים אם אכן נפלו פגמים כאמור, והבדיקה נעשית במקום בו היא מתעוררת – בין בבית משפט, בין בפני כל גוף מינהלי.

כך, למשל, אם בית-הדין לענייני מים ישפוט אותך על עבירת-תעבורה, וידון אותך למאסר, פסילת-רשיון וקנס – שירות בתי הסוהר לא יבצע את המאסר, המשטרה לא תאכוף את הפסילה (ואם היא תנסה – ביהמ”ש לתעבורה יעמיד אותה במקומה) – והמרכז לגביית קנסות לא יגבה את הקנס.

את העיקרון הזה לומדים מוקדם מאוד בפקולטה למשפטים, החל מפס”ד בוגנים וכלה בפסיקה עניפה, דרומה וצפונה ממנו, ואני לא חידשתי כאן דבר, אבל מר מישקיטבליט כנראה שלא את תלמודו.

מה עונה לי מר מישקיטבליט? שורו-שורו:

… טענותיך בעניין הפגמים שנפלו בפסקי-הדין מהוות תלונה על פעולה שיפוטית, דהיינו תלונה שהנציבות אינה מוסמכת לבררה (סעיף … לחוק …).

ועם כל הכבוד, תלונתי אינה על פעולה שיפוטית, אלא על פעולה מינהלית המתיימרת לבצע משהו המתיימר להיות “החלטה שיפוטית”, אבל בפועל אין הוא אלא פיסת-נייר חסרת-ערך.

אכן, יכול היה מר מישקיטבליט לומר שהפגמים עליהם אני מלין אינם פגמים המאיינים (מלשון “אין”) את ההליך, ואם היה אומר זאת היינו מתווכחים על כך, ויכול היה הוא לומר שגם אם היה מדובר בפס”ד של ביה”ד לענייני מים, כפי שנתתי בדוגמת-המבוא אינו ניתן לתקיפה עקיפה, ואם הוא היה אומר זאת היינו מתווכחים גם על כך, אבל מר מישקיטבליט לא אמר את הדברים האלה, אלא דיקלם מנטרה היאה לפקיד אשר לא למד משפטים, ואינו יודע את ההבדל בין תקיפה ישירה (שמקומה אך ורק בערעור) לבין תקיפה עקיפה (שמקומה בכל מקום).

האם מר מישקיטבליט הוא הדיוט, אידיוט או עושה את עצמו הדיוט או אידיוט?

הדיוט הוא לא, כי הוא למד משפטים, קיבל את התואר, עבר את מבחני הלשכה ואף את משוכת הקבלה לנציבות תלונות הציבור, ואילו בשאלה אם הוא אכן אידיוט, או שהוא עושה את עצמו אידיוט/הדיוט, יש צורך בנקודה ארכימדית, אשר לכם יש, ואילו לי אין.

מעצם העובדה שהוא מצרף לשמו את התואר עו”ד ברור שהוא לא עושה את עצמו הדיוט, ולכן נשארה רק השאלה אם הוא אידיוט, או רק עושה את עצמו כזה.

מכל מקום – בין אם הוא אידיוט, או שעושה את עצמו כך, אין הוא ראוי להמשיך בעבודתו הנוכחית בנציבות. במיוחד אמורים הדברים לגבי אי יכולתו (או אי רצונו) להבחין בין “פעולה שיפוטית” לבין “פעולה מינהלית” המושתתת (או מתיימרת להיות מושתתת) על פעולה שיפוטית.

אבל זה עוד לא הכל:

בהמשך ישיר לדברי הפתיחה המובאים לעיל הוספתי, לעניין תלונתי כנגד היועץ המשפטי לממשלה:

תאר לעצמך שאתה פונה אל היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ), כמי שממונה על כך שכל יחידותיה וזרועותיה של המדינה תפעלנה כחוק, על פי הדין, ומזמין אותו להורות למרכז להימנע מגביית הקנס, משום בטלותו של ההליך (מחמת החריגה מהסמכות וכל שאר הפגמים), ומשום שקנס המוטל בהליך בטל-מעיקרו אינו “קנס” כמשמעותו בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ”ה-1995;

תאר לעצמך שהיועץ אכן מקבל את טענתך בדבר בטלותו של ההליך, מורה למרכז להימנע מגביית הקנס …

ותאר לעצמך שמנהל המרכז אומר ליועץ “מי שמך”, וממשיך בפעולות לגביית הקנס!

אין לי שום ספק: המנהל הזה היה עף מכסאו תוך חמש דקות, ואם הייתה מוגשת נגדו תביעה אישית לתשלום הקנס, אפילו טענת תום-לב לא הייתה עומדת לו.

והכל משום שהיועץ הוא הגוף המוסמך להנחות את שאר רשויות המדינה וגופיה, באשר לחוקיות פעולתם, ועל פיו יישק דבר.

משמעות הדברים היא שליועץ המשפטי  לממשלה ישנם הסמכות והכוח לחשוב אחרת ממר מישקיטבליט, ולהנחות את משרדי הממשלה שלא לבצע את פסק-הדין.

כמובן שהוא יכול שלא לקבל את דעתי, ולקבוע כי לביה”ד לענייני מים ישנה סמכות לדון בעבירות תעבורה, ואם הוא היה אומר כדבר הזה – היינו מוצאים את הדרך להתווכח איתו על כך.

בכל מקרה – הסמכות שבידי היועץ מחייבת אותו להשתמש בה, כאשר הוא נדרש לכך, ובמקרה דנן – לבחון את הנושא ולקבוע אם יש, או אין, מקום להורות למרכז לגביית קנסות לנהוג כפי שביקשתי.

והנה, במקרה דנן לא רק שהיועץ המשפטי לממשלה לא עשה דבר, אלא שהוא גם יצר חייץ בינו לבין הפונים אליו, בדמות פקידה לא-משפטנית, הדיוטה (מורן מיארה) אשר אינה אמורה לדעת את ההבדל בין תקיפה ישירה לבין תקיפה עקיפה (כמוסבר לעיל), ואשר הפנתה אותי אל המרכז לגביית קנסות, כדי שזה “ינחה את עצמו”.

ועם כל הכבוד, כאשר פונים אל היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שינחה גוף ממשלתי מסויים, הוא יכול להנחות או לסרב להנחות (עם הנמקה, כנדרש), אבל הוא לא יכול לומר “זה לא תפקידי”.

ומה אומר על כך מר מישקיטבליט? “לא מצאנו בחלק זה של מכתבך עילה לתלונה …”.

אכן תשובה “עניינית ומנומקת” ממי שאמור לשמור על כל שאחרים יתנו תשובות ענייניות ומנומקות. התנהגות שיש עימה קלון.

אבל זה עוד לא הכל: בשולי תלונתי העיקרית העליתי שישה נושאים שבתרבות השלטון, אשר גם לגביהם ביקשתי את התערבותו של הנציב.

ומה אומר עליהם האדון מישקיטבליט? הוא ממלא פיו מים, ולא מתייחס אפילו לאחת מהן.

אני מבקש, איפוא:

א.             להעביר את התיק למי שיודע את ההבדל בין תקיפה ישירה לתקיפה עקיפה, ומכיר בחובתו של עובד-הציבור (ולא כל שכן עובד הציבור הממונה על כך שעובדי הציבור האחרים ימלאו את חובתם זו) להתייחס לטענות הפונים אליהם, ובמקרה של סירוב – לנמק את הסירוב;

ב.             להורות למחליפו של מישקיטבליט להתייחס לתלונה לגופה, ולכל חלקיה;

ג.              כיוון שמישקיטבליט נותן חינוך רע לשירות הציבורי – וזו אינה הפעם הראשונה שאני נתקל בהתנהגותו זו – אני מבקש להעיף אותו מהתפקיד, על מנת שניתן יהיה למלא את התקן המתפנה באדם ראוי לכך.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

וראו גם: עו”ד אלכס מישקיטבליט מתחמק מטיפול בתלונה למיכה לינדנשטראוס, על הטיפול הלקוי של משרד המשפטים בעניינה של השופטת גיליה רביד