עוד על רצח יצחק רבין

מסתרי הכדור השלישי: היה או לא היה?

לפני פרסום מאמרו של הד”ר מיכאל ברונשטיין בעניין רצח רבין הפנינו אליו את השאלה הבאה:

כיוון שאני מתעניין יותר ברמת-השופט מאשר בענייני רצח, מה שמטריד אותי הוא השאלה אם עניין הכדור השלישי עלה במשפטו של יגאל עמיר, ואם לא – מדוע? האם אתה יכול להאיר את עיני?

וזו תשובתו:

לכבוד “קימקא” היקר.

אני מבין שעניין השופטים הוא העיקר בשבילך ואני יכול לנחש את הסיבות. במקרה של יגאל עמיר פישלו כולם במידה שווה פחות או יותר, היינו; קטגוריה, סנגוריה והשופטים (א’ לוי). אתייחס אליו בסוף מכתבי.

לפני-כן אביא פרשה אחרת הקשורה לשופט אחר (שמו “בפנים”) בשולי משפטו של חגי עמיר אחיו של יגאל. פרשה מזעזעת לטעמי. השופט הוא “שופט טכני”, תפקידו היה לפקח על עבודת החוקרים, בלי לפגוע בזכויות הבסיסיות של הנחקר. התברר שהשופט פשוט האמין לחוקרים במקום לבדוק את טענותיהם: היינו; מעל בתפקידו ופגע ב”זכויות האזרח”. החוקרים שיקרו לנחקר והצליחו לסחוט ממנו “הודאה” על דבר שהוא לא היה יכול לדעת. אילו היה השופט מפעיל את שכלו (בהנחה שהיה מה להפעיל) היה מגלה את הדבר. אך זה לא קרה והמסקנה שמורה לכל אחד באופן אישי.

הנה המקרה:

נספח ב:  חגי עמיר

חגי עמיר, אחיו של המתנקש, נעצר כמעט מייד אחרי הרצח. הוא הואשם בסיוע למתנקש בעצות, וכן ביצירת התחמושת באופן בלתי חוקי ובעוד מספר סעיפים; הוא הורשע ונגזר עליו מאסר ממושך. איננו מתכוונים לערער על צדקת ההרשעה או על חומרת העונש, הפרשה שאנו חושפים כאן נוגעת לפרט קטן יחסית: לבקשה מסוימת של החוקרים, במהלך החקירה של חגי עמיר.

המשטרה ביקשה חיסיון על מסמך מסוים, דהיינו הסתרתו מפני עורך דינו של חגי. כנהוג במדינה מתוקנת ודמוקרטית, אין המשטרה רשאית ל”סגור” את המסמכים על דעת עצמה, אלא היא פונה לשופט המאשר את בקשתה או דוחה אותה. ברור שהמשטרה חייבת לנמק את בקשתה בנימוק מתקבל על הדעת (כלומר על דעתו של השופט).

במקרה שלנו בא-כוחה של המשטרה טען לפני השופט דן ארבל (פרוטוקול מ-6.11.95):

“זה אחד הכדורים שהוצאו מגופו של ראש הממשלה. אנו יודעים והחשוד הודה שהוא הכין את אחד הכדורים שפגעו בראש הממשלה. אני מפנה להודעתו של החשוד  – שורות 12 עד 20. אני מתנגד בשלב זה שעורך הדין עופרי יעיין בהודעה”.

עו”ד עופרי: “אבקש שביה”מ יעיין בהודעה ויחליט אם יש מקום למנוע ממני בשלב זה עיון בהודעה”.

החלטה: “עיינתי בהודעה, ודעתי היא כי בשלב זה מוטב שאיש מלבד צוות החקירה לא יעיין בה, שמא תשתבש החקירה”.

לכאורה זה הליך שיפוטי תקין ורציני, אך למעשה לפנינו מונח טקסט של מחזה הראוי לתיאטרון אבסורד. כדי להבין זאת צריך לחזור לנתונים אובייקטיביים בסיסיים כפי שהם רשומים בדו”ח של ברנרד שכטר (מומחה של מז”פ):

חגי עמיר “הכין” את הכדורים ‘ראש ג’ולה’ מכדורי FMJ.

הקליעים אשר הוצאו מגופו של רה”מ היו מסוג SILVER-TIP.

במילים אחרות, חגי עמיר לא יצר את הכדורים אשר פגעו בראש הממשלה, והעובדה היתה אמורה להיות ברורה למשטרה, לפחות היה מן הראוי שהחוקרים ילמדו את מסקנותיו של המומחה המשטרתי. כל הפריטים הרלבנטיים כבר היו בידי ברנרד שכטר ביום הדיון (6.11.95) וחלק מהממצאים כבר דווחו לשב”כ. כפי שאנו רואים, עורך הדין והשופט לא חשבו לנכון לבקש את חוות דעתו של המומחה והאמינו שמשטרה איננה משקרת בהצגת העובדות, אולי משום שלא העלו על דעתם אפשרות של שקר כל כך גס ושקוף, ואולי משום שחסרה להם תרבות של בדיקה אובייקטיבית, כלומר מעבר ל”הודאות החשודים” וסברות של החוקרים. מכל מקום, ברור שבמקרה שלפנינו, דה-פקטו נשללה מהחשוד הזכות הבסיסית להגנה משפטית הוגנת בשלב זה של החקירה, והשלילה באה לא מתוך טעות בתום לב, אלא מתוך רשלנות או מתוך מזימה כלשהי.

ברם, מעניינת לא פחות ה”הודאה” של החשוד אשר נזכרה במעמד הזה. איננו יודעים את תוכנה, אך ברור שהחשוד הודה במעשה שלא עשה, או כפי הנראה הודה במעשה שעשה אך הוצמד אליו פירוש בדיוני ומפליל. להזכיר: חגי אכן יצר את כדורי ‘ראש ג’ולה’ אך אלה לא פגעו ברה”מ, את העובדה הראשונה חגי ידע, ואילו לגבי השניה לא היה לו מושג –  את המידע הזה הוא היה יכול לקבל אך ורק מחוקריו, ואלה שיקרו לו, כמסתבר. והשאלה היא – מדוע? זאת היא השאלה, אותה היה צריך השופט להפנות לבא-כוחה של המשטרה – ומייד, במקום לאשר את בקשתו.

אחרי הקביעה הקשה הזאת נרשה לעצמנו להשתעשע בציטוט של טענות בא-כוח המשטרה: “אני טוען שהכדור שנמצא בגופו של ראש הממשלה הוא הכדור שהחשוד יצר. החשוד לקח כדורים מסוימים ויצר מהם כדורים קטלניים יותר. הוא אמר שהוא עשה את זה, ונתפסו כדורים כאלה אצלו ואחד כזה בגופו של ראש הממשלה”. הקורא מוזמן לנתח את ההודעה הזאת ולראות איך המשטרה שזרה בה את האמת המשנית יחד עם השקר העיקרי.

אבהיר  את עניינו של הכדור השלישי, כפי שאני רואה אותו. אני מציין כי:

א.      ה”קונספירטורים” רואים אותו אחרת

ב.      גם מבחינתי אין ודאות מוחלטת.

ג.       בדרך כלל שורר הערפול בהצגת העניין. אני משתדל בכל כוחי לומר דברים ברורים ומדויקים וזה לא תמיד נוח ל”מאמינים”, ללא הבדל של “דת ומין”, כלומר בין אם הם מאמינים שהיה כדור, בין אם מאמינים שלא היה.

אין ודאות שהיה כדור שלישי. להלן העובדות התומכות בתיאוריה זו:

1.      אפרים סנה, ד”ר ברבש ושמעון פרס דיברו על שלוש פציעות. די טבעי לתרץ את כולן באי דיוק (ברבש וסנה), השאיפה לדרמטיזציה (פרס). אינני מתייחס כאן לשאלה המוסרית של הדרמטיזציה, היא קיימת, אך אינה מענייננו כאן.

2.      איזכורים עקיפים של מסמכי הניתוח. המסמכים מדברים על פצע יציאה “בכיוון עמוד השדרה” (ציטוט לא מדויק). היות והפציעות היו בגב ובמותן, אין ליחס את הלשון אלא ל”כדור שלישי”. אדגיש: זו מסקנה לוגית בלבד. אמרו לי הרופאים שכותבי המסמכים אינם מתעניינים בפצע כניסהיציאה והתיאור של הניתוח עוקב אחרי מהלך הניתוח. הפצוע נותח מהחזה אל הגב ומכאן ש”כניסה” פיזית (תחילת תעלת הקליע) היתה סוף התעלה מבחינתו של המנתח-הכותב. כך אמרו לי לפני 10 שנים (לערך) וכך אמר ד”ר גוטמן לפני שבוע בסרט של ערוץ 2. אפשר לקבל את ההסבר או לדחות אותו, אך אי אפשר שלא לשקול אותו בכלל.

3.      בדו”ח של ד”ר היס מאוזכר החור בצד הקדמי של החולצה. אם נקבל שמקורו בכדור – הרי זה הכדור השלישי. אך אין הכרח להנחה זו. ראה להלן “ממצא חדש”. נציין שהחור הוא בקוטר 6 מ”מ כאשר הקוטר של הנשק הרגיל אצל מאבטחיםשוטרים הוא 9 מ”מ. זה באופן אולטימטיבי כדי להגביר את ה”דחיפה” של הכדור. נשק בקוטר קטן בשימוש אצל נשים או אצל רוצחים מקצוענים (מחסלים). אין להתעלם מעניין הקטרים, אם דנים באפשרות של “השוטר ירה בעמיר והחטיא”.

4.      באופן אולטימטיבי וחשוב ביותר: טווח מגע נקבע לכדור השני (פציעה במותן) ולא לכדור השלישי בחזה המשוער.

“הציבור הרחב” בדרך כלל רודף סנסציות ומדביק תמיהה לתמיהה. אני משתדל לדייק – הנה דייקתי.

אלו המסקנות לפני שנמצא החור בגופייה: עניינו של הכדור השלישי איננו בטוח ורוב הסיכויים שהוא “עורבא פרח”. לעומת זאת הפרט החשוב והקריטי הוא הפגיעה בעמוד השדרה. ממנה מת רבין. מדובר בפציעה קשה אך לא קטלנית, אלא טעונת סיבוכים מסוכנים. היות והנסיעה ארכה 20 דקות (!) היא הייתה הסיבה למות רבין. אינני יודע אם הסנגוריה הייתה יכולה להפיק תועלת מ”פציעה קשה + נסיעה ארוכה” – בשביל כך צריך ידע משפטני-מקצועי ואינני מתעניין למעשה באספקט זה. אך יצויין שהדבר טושטש בשיטתיות, כולל צוות השופטים.

חשוב לראות בכתבה ב”מקור ראשון” (ינון קדרי) שם הוא מעלה את פרשת תצלום הרנטגן אותו לא הצליח להשיג עורך דינו של אבישי רביב. נטען שהצליחו להבחין בכדור בתוך עמוד השדרה. אם כן, ייתכן מאד שהיה כדור שלישי או אולי “בוים” הכדור בחלל החזה – גם זו סברה קשה. בקיצור – ערפל וצריך בשקט לנתח את התצלום.

              

 

ממצא חדש:

ערוץ 2 עשה חגיגה מהחור בקדמת החולצה ובצדק. היה לערוץ הרבה כוח והרבה כוח השפעה אך מעט מאד שכל – וחבל מאד. הוא התיימר לעשות עבודת מחקר, ולכך נדרש בעיקר השכל – התוצאות בהתאם. ההלם של החשיפה לא צריך להעלים את העובדה השניה – אין לסמוך על ה”מסקנות” של הערוץ אפילו בגרוש. והנה ההוכחה.  הם הצליחו לקחת את החולצה לבדיקה באנגליה (החוקרים האקסטרניים כמונו לא יכולים לחלום על כך), אך לא לקחו את הגופייה! זו הוכחה לבורות מוחלטת במתודולוגיה של המחקר, אך אין הדבר מוריד מערכה של החשיפה.

עכשיו לחשיפה עצמה. יש כמה חידות. מה פתאום חשב ערוץ 2 על בדיקת הגופייה? כאשר השיג נחום שחף את האישור מדליה רבין לראות את הפריטים בגנזך ביקשתי ממנו לשים עין על הבגדים – הוא לא קיבל אותם. האם שחף נתן את הרעיון לערוץ? או שמא מישהו אחר? מי בדיוק? הרי גם זה חשוב – ברור שהרעיון לא בא להם “סתם-כך”. אם זה לא היה נחום שחף, ייתכן שהוא ידע משהו שאנו לא יודעים וניסה לחשוף את האמת על ידי הפעלת הערוץ – זה חשוב ביותר.

ד”ר היס בדק את הגופייה וזה לשון דו”חו (ציטוט מדויק):

בשל הקרע הקדמי בגופיה לא ניתן לאתר נקבים אפשריים בבד מקדימה.

באופן תיארתי הבעתי פליאה (מכאן באה בקשתי לשחף): אם חיתוך מונע לראות את החור, איך הערוץ הגיע לגופייה? ומה בדיוק ראה? חיתוך אחד לאורכה – נקי ומסודר, אשר לא מנע שום ראייה של שום חור. ואכן נמצא החור המתאים לחור בחולצה. מכאן המסקנה שד”ר היס שיקר בדו”ח (עבירה פלילית). הערוץ לא לחץ לכיוון זה – מדוע?  האם רק משום מחסור בשכל?

אמנם, יש אפשרות אחרת ומפתיעה מאד להסבר החור, אך מתגובותיו של ד”ר היס עולה שהאופציה הראשונה והפשוטה היא הנכונה. וגם זה לא פשוט כלל ועיקר. מדוע?

חייבים להניח שהייתה סיבה לשיקרו של ד”ר היס כי אחרת אין להבין את לשון הדו”ח, כלומר הפירוט שבו. ואם ד”ר היס רצה “להעלים” את החור בגופייה, מדוע הזכיר את החור בחולצה? אילמלא הזכיר אותו איש לא היה מתעניין בגופייה. מה קרה כאן בכלל? אפשרות אחת: מדובר ב”עיבוד מאוחר” כלומר כאשר נכתב על החולצה עוד לא היה ברור שצרך להסתיר את החור והסעיף לגבי הגופייה נכתב אחר-כך. ההשערה: עוזרו לא היה חותם על הדו”ח עם השקר. עוזרו לא נשאל לגבי הגופייה. כלומר- המתודולוגיה המחקרית של הערוץ צולעת על שתי רגליה. ואולי על ארבע כי היו שני חוקרים לפחות.

אפשרות נוספת: לא היה חור בגופייה כאשר ראה אותה ד”ר היס, ובכלל זו הייתה גופייה אחרת. אנו יודעים שעל הדף עם “שיר השלום” נעשו אי-אילו מניפולציות – אולי גם על הגופייה? ערוץ 2 לא נגע בשערורייה של “שיר השלום”, אולי משום שהגורמים הפוליטיים הגבוהים מעורבים בה ישירות. מכל מקום זה מוזר אם לא מוזר ביותר. נראה שהם לא דיברו עם שחר כי את השערורייה הוא חשף וזה ה”בייבי” שלו. תעלומה לא קטנה מבחינתי.

היה צריך: לעשות מדידות מדויקות של המרחקים. לבדוק את הגופייה במעבדה. לבדוק את המכנסיים – אם יש בהם חור. לבדוק את הדם על החולצהגופייה – אולי הוא לא שייך לנפגע? שום דבר מהאמור לעיל לא נעשה.

התמונה הכללית איננה מסתברת לי. ניקח את ה”מודל של הקונספירציה”.

א.      עמיר נדחף לראות רבין

ב.      מחליפים לו כדורים לכדורי סרק

ג.       רבין הוסע למקום כלשהו ונורה בכדורים אמיתיים. זו נקודה מוזרה ביותר – תנו לעמיר כדורים אמיתיים ותמנעו את רוב ה”חשדות” וה”תמיהות” – וממילא רציתם להרוג את רבין. למה שעמיר לא יעשה את זה? מה רע בכך מבחינתכם? האם היה כאן “עניין אישי”?

ד.      אם אני כמתנקש רוצה לתת לרבין יריית חסד האחרונה – למה שאירה בו? אי אפשר לחנוק קצת את הפצוע? למה קוטר שונה של הפציעות אם עמיר ירה “סרק”? אפשר כי ירו בו שני אנשים משני אקדחים? מדוע? מרוב שנאה או כדי לבדוק את הנשקים? אפשר כי שניהם “החטיאו”?

 התמונה לא ברורה ומסובכת עד להיות בלתי רלוונטית – לטעמי.

ה.     לסיכום אין לי מה לומר בינתיים על חורי החולצהגופייה חוץ מהתמיהות העצומות. אם זה הכדור שלישי – אנו זקוקים למידע נוסף כדי לתפוס את קצה החוט.

לשאלתך הישירה:

בית המשפט לא עסק בכדור השלישי, ולדעתי בצדק. הסנגוריה לא הביאה הנמקה מספקת ואנו מבינים מדוע אחרי הניתוח שלי. כאן אני עם השופטים. אך בשאר הנושאים אני נגדם, כפי שכתבתי.

המכתב יצא ארוך ואני לא מנתח בו את טענות הצדדים ומהלך המשפט – עשיתי את זה במאמר. אם אתה מעוניין בעבודת השופטים כנושא ספציפי אתה חייב להתייחס לעובדת של כב’ השופט שמגר בהיותו יו”ר ועדת החקירה. זו שערורייה בשני סדרי גודל:

א. לווי. זו – מעילה בתפקיד והפרת אימונים. והשאלה הקשה – מי מינה אותו? כב’ וכו’ ברק. האם הוא נושא באחריות לפי החוק? כנראה שלא!!!!! החוק שכח להגדיר את האחריות. הוא יכול למנות כל אידיוט מושחת רק שיהיה שופט בדימוס. החוק סבר לתומו (לטמטומו) שכב’ … בדימוס הוא כליל היושר והשכל. זו לא פעם ראשונה שהמחוקק טועה. חבל שלא הופעל על חוק זה עקרון של האקטיביזם השיפוטי. ואז אהרון ברק היה מונע מאהרון ברק את הזכות הבלעדית למנות הרכב של ועדת החקירה. גם לכך היה צריך למנות ועדת חקירה שאהרון ברק ירכיב את הרכבה. נשמע מסורבל? אכן יש כאן סתירה.

נשאר מחוץ לתחום המכתב:

ועדת שמגר, טענות נוספות של הקונספירטורים, כולל ממצאים החדשים. אם תרצה – בפעם הבאה.

משמעות המימצא החדש – כך או כך אין לסמוך על הדו”ח של ד”ר היס. מהלך המשפט נסמך עליו, ישירות או דרך דו”חות המומחים שגם הם נסמכו עליו. אם כן – אין בסיס לגזר דין (כלומר הוא מבוסס על מסמך שקרי).

הופנתה שאלה מוזרה לפנינה גיא התובעת: האם ראתה את החור בגופיה? היא הייתה נבוכה במקצת וענתה ש”כנראה לא הביאו לה את הגופייה”. אני דווקא מאמין לה ופירושו: היא ראתה במו עיניה רק מה שהראו לה. וכך גם הסנגורים, השופטים ושמגר וחבורתו. זו היא הרמה – המקצוענים אשר יוצרים הזמנה: אנא תרמו אותי. כאן אנו חוזרים על הפרדיגמה של “קייס חגי עמיר”. ונראה שהפיקנטריה הזאת פתאום מקבלת משמעות אמיתית, גדולה ומפחידה.

אשמח אם תוכל לפרסם את המקרה – יש לך שמו של השופט. אינני יודע עליו כלום בנוסף. 

שלום וברכה. מיכאל

כדי לסבך את התמונה: אחרי שכתבתי את המכתב אמרו לי שעשו ניסוי ירי על הבגדים והיורים היו קטנים מקוטר הכדור המקורי. כלומר מסקנותיי לגבי הקוטר אינן תקפות.

 ד”ר מיכאל ברונשטיין bron@digital-verification.com