מעבר כל אלה, תמיד נקשרו המזימות על-ידי השליטים נגד עמיהם: בתכסיסים וכזבים הצליחו לרמותם יותר, לסחוט מהם יותר מיסים, נאמנות ונכונות להילחם עד מוות למען מטרות שאינן קיימות, יותר לשפוך דם למען ייהפך דם הנתינים לזהב של השליטים.
ביאת העת החדשה רק העצימה את המזימה, הקונספירציה והאינטריגה. כך, במלחמת העולם הראשונה, קשר שר החוץ הגרמני צימרמן את האחת הקונספירציות האוויליות ביותר: לגרור את מקסיקו למלחמה נגד ארה”ב. הדבר גרם לארה”ב להיכנס למלחמה נגד גרמניה. בשנת 1934, בפקודתו של סטאלין, נרצח סרגיי קירוב, אחד מבכירי המפלגה האהודים בציבור, שסטאלין ראה בו יריב אפשרי. אשמת מותו של קירוב הוטלה על “אויבי העם” והדרך לחיסולים המוניים נפתחה לרווחה. הדוגמאות האלה הן רק הדוגמית של הדוגמית.

גם על העם המחדש את ריבונותו בארץ הקודש לא פסחה אמנות הקונספירציה הפוליטית. מספיק להזכיר את ניצולו הציני של רצח ארלוזורוב על-ידי בן-גוריון למען העצמת כוחו הפוליטי. אנשיו של בן-גוריון בשירות הידיעות של ההגנה פיברקו את עלילת הדם נגד הרביזיוניסטים וכוכבו של ב.ג. דרך בבחירות הבאות להסתדרות. משם דרך המזימות עוברת בינות פיברוק “המרד” המיתולוגי של אצ”ל, שבשמו נרצחו אנשי “אלטלנה”, פרשת “עסק ביש” במצרים ועוד.

לרשימה המדגמית הזו ניתן להוסיף סעיפים רבים אבל המדהים ביותר הוא שלאחר כל אלה, בישראל 2000, ברגע שמישהו רק מעז לעורר חשד העלול להצביע על מעשה קונספירטיבי – החשד נמחק כבלתי רלוונטי והדובר האמיץ מושם ללעג ציבורי. התוצאה האבסורדית מכך היא שהתקשורת, מערכות אכיפת החוק והציבור מסרבים במקרים רבים לחקור חשדות לכאורה לקשירת קשר לביצוע עבירה.

הראשונים עוסקים במלאכת קודש, האחרים מסתובבים בין הרגליים ומפריעים – אך ישנה דרך אחת ויחידה להבדיל בין אלה לאלה: לבדוק את דבריהם ולאמת או להפריך את טיעוניהם. עם כל הצער על אובדן הזמן היקר בגלל תיאוריות הסרק, אין מרשם מיידי איך להבדיל בין חשיפת קונספירציה אמיתית לבין סיפור על איזו מזימה ציונית להשתמש בטכנולוגיה של תושבי כוכב סיריוס על-מנת למנוע מג’ון קנדי לגלות את מוצאה התימני של מרילין מונרו.

הקושי בזיהוי מוקדם של רמת האמינות נובע מכך שלעולם איננו יודעים לאיזו רמה נוספת של רשע ושחיתות מסוגלים להגיע אלה שהתאווה לשלטון והבצע השתלטה על כל ישותם. האם יכול להיות ששר חוץ בישראל יסדר לעצמו פרס נובל על-ידי שתדלנותו של אדם מפוקפק והאדם הזה יקבל בתמורה אתנן מהקופה הציבורית הנורבגית? לכאורה, נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל ישנן ראיות לכך שזה אכן קרה.

פעם, אם היו מספרים לנו שבכיר שב”כ יכול לגרום לכליאתו באשמת ריגול של קצין צה”ל חף מפשע, שאותו בכיר שב”כ יכול להשתתף בוועדת חקירה ולתאם גרסאות עם הנחקרים, שלאחר מכן הוא יחבור לראשי הטרור למען רקום מזימות ההתעשרות הפרטית על חשבון ביטחון תושבי מדינתו – היינו מציעים למי שהיה אומר את זה להתאשפז. היום אנחנו יודעים שזה אפשרי, כי זה כבר קרה.

לרמת האמינות של התיאוריה הקונספירטיבית בדעת הקהל ישנו קשר ישיר לרמת המסורת הדמוקרטית הקיימת בחברה. אם בשנות החיסולים הגדולים בבריה”מ היו אומרים לאזרח מן השורה, שמאחורי רציחתו של סרגיי קירוב עומד “שמש העמים” ושהמשפטים של “הבוגדים” זינובייב, בוכרין, קמנב ואחרים היו משפטים מבויימים – תגובתו היתה דומה לתגובות האופייניות היום לחלק מהישראלים.

לעומת זאת, בתקופה המודרנית, לא הרפו האיטלקים, עד אשר חשפו את קשרי הפוליטיקאים שלהם עם המאפיה ולא התביישו להכניס לכלא את ראש ממשלתם לשעבר אנדראוטי באשמת קשירת קשר לרצח עיתונאי. היום הקהילה הבינלאומית אינה מרפה מחשיפת הקונספירציה הסורית שמאחורי רצח ראש ממשלת לבנון.
לכן אין “תיאורית קונספירציה” מופרכת, יש רק תיאוריה שאין לה הוכחות, או תיאוריה שיש לה הוכחות. רק הפחד בפני חשיפת איזושהי אמת מרה או הנכונות לשרת נאמנה את המנהיג הנערץ יכולים למנוע מהאדם להתעמת באופן ישיר ופרטני עם הטיעונים לקיום קונספירציה כזו או אחרת.

אין תירוצים סבירים להתעלמות מהחשדות. אין גם השלכה ממקרה למקרה: הכישלון בחשיפה או היעדר של קשר קונספירטיבי מאחורי רציחתם של ג’ון קנדי ואולוף פלמה אינו אומר דבר לגבי רצח יצחק רבין, לא לכאן ולא לכאן.
ההכחשה הגורפת של קונספירציות כלשהן בשיח “תקין פוליטי” בישראל היא פשע בפני עצמו. ההכחשה הזו, עד כדי איסור בלתי כתוב לעסוק בנושאים האלה, יוצרת אווירה ציבורית שבה כל מעשה קונספירטיבי על-ידי אנשי האליטות השולטות הופך להיות ישים בקלות, כמעט ללא סכנת חשיפה.

לצורך הדיון הזה, אין זה משנה האם הטיעונים לקונספירציה מאחורי רצח רבין נכונים או אינם נכונים. הדחייה הגורפת על הסף של הטיעונים האלה, הסירוב לדון בהם לגופו של עניין והפסילה הגורפת של הטוענים, כאילו לא היו ראויים לדו-שיח – סוללת את הדרך למעשה כזה בעתיד.
אפילו אם הגרסה הרשמית של רצח יצחק רבין היא היחידה הנכונה וכל שאר הגרסאות אינן נכונות, בגלל אווירת ההכחשה הגורפת וחוסר נכונות להתמודד עם הטיעונים באופן פרטני, עוד עלול בעתיד ליפול ראש ממשלה או איש פוליטי אחר קורבן לרצח קונספירטיבי והישראלי המתורגל יפהק לו אל נוכח חושפי האמיתות הטורדנים: “כן, שמענו כבר פעם אחת, עזבו אותנו מהשטויות…”

אינני יודע – ייתכן ועל-פי החוק יהושע אליצור לא היה אמור לנסות לעזור לצה”ל ולחסום את הכביש בפני הרכב עוקף המחסום והוא אשם בסיטואציה שנוצרה. לו היה מקטין ראש, היה יוצא בסדר עם החוק. עדיין, בין מה שהתרחש לבין ההרשעה בהריגה המרחק הוא עצום.
הפיסיקאי נחום שחף הוכיח על-ידי בדיקה גיאומטרית פשוטה, שאותה אנשי הפרקליטות היו חייבים לבצע בעצמם לולא מעלו בתפקידם, שהקליע של אליצור לא יכול היה לחדור לגופו של המנוח. מרווח הזמן של 40 דקות, שלקח לחבריו להסיע אותו למחסום צה”ל לקבלת עזרה הוא בלתי סביר ומצביע על כך שמשהו התרחש באמצע.

אנחנו מוצבים מול חברה הנשלטת על-ידי רשות טרוריסטית-מאפיוזית, שבה מעשי הזיוף והפיברוק נגד מדינת ישראל, חייליה ואזרחיה הוא מעשה של יומיום. כאשר על-פי התעמולה היומיומית צה”ל כביכול יורה על אזרחים פגזי אורניום ומפזר סוכריות מורעלות, כאשר סרטונים מבויימים של אונס ורצח נערות בידי חיילי צה”ל מוצגים כאירועים אמיתיים, כאשר החברה מתירה חינוך ילדים לחיפוש אחר המוות ומאפשרת אילוץ הנערים והנערות לבצע פיגועי התאבדות – ביחס לחברה הזו, ההשערה שהנהג הנפגע הועלו מדרגת פצוע לדרגת שאהיד על-ידי חבריו – זו השערה סבירה בהחלט.

אלא מה? השערה מסוג הזה ניתנת לסיווג כמעשה “קונספירטיבי”, לכן גם התביעה וגם שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן, פסלו אותה על הסף כבלתי אפשרית. השופט רוזן האשים את נחום שחף ב”אמונה בקונספירציות” והרשיע את אליצור בהריגה.
אך מה בנוגע לדיני ראיות? מה עם הנוסחות הפיסיקליות והמתמטיות של נחום שחף? מבחינתו של השופט הלז הן פשוט אינן קיימות, כמו שג’ירפה הניצבת מול עיניו של חלמאי אינה קיימת: אין חיה כזאת, נקודה.

הייתכן שחוליית מחבלים גם שלחה את אחד מחבריה אל הבתולות בגן עדן וגם העידה בבית משפט נגד מתנחל חף מפשע? “זה לא יכול להיות כי זה לא יכול להיות אף פעם” – במלים אלה, כבר לפני למעלה מ-100 שנים, לעג הסופר הרוסי אנטון צ’כוב לשיטת הטיעון הזו, המקובלת היום בפסיקתו של דוד “השופט” רוזן כפרקטיקה משפטית מקובלת.
כלומר, על-פי התקדים המשפטי הנ”ל, אם ישנו חשד ששני אנשים רקמו מזימה לביים תאונה על-מנת לרמות את חברת הביטוח – החשד חייב להיפסל על הסף, החשודים ייצאו זכאים אוטומטית וחברת הביטוח תשלם כמו טאטאלע. אין יותר קשר לביצוע פשע, זו סתם “אמונה בקונספירציה” הלא ראויה לעיון.

שום נאשם לא יוכל לטעון להגנתו, שעבריינים אחרים ביצעו את הפשע וסידרו את הראיות בצורה המטילה בו את האשם. שום פקיד בכיר או ראש מועצה לא יעמוד יותר לדין בעבירת שוחד או ניצול שררה לרעה, כי הקונספירציות הרי פסו מן העולם.