שמחה ניר, עו”ד נ’ מ”י: בקשת רשות לערער (כ”ב): הערת-סיכום על אמון הציבור
השופט-בדימוס גולדברג אמר לאחרונה: “יש לנו שופטים מצוינים כמו בעבר ואני לא מבין את הסיבות לאי האמון שמביע הציבור” *** אנחנו מנסים להסביר לו, על רקע התיק הזה ובכלל *** פרק עשרים ושניים ואחרון.
רע”פ 7491/08
בבית המשפט העליון בירושלים
המבקש: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,
טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת רשות לערער
על פסק-דינו של כב’ ביהמ”ש המחוזי בת”א-יפו מיום 22.6.2008 בתיק ע”פ 71506/07.
נימוקי הבקשה
כב. הערת-סיכום על אמון הציבור: תשובה לשופט-בדימוס אליעזר גולדברג, הנתל”ש הבא, ולכל מבקשי-נפשו של עו”ד שמחה ניר
1. השופט-בדימוס גולדברג אמר לאחרונה: “יש לנו שופטים מצוינים כמו בעבר ואני לא מבין את הסיבות לאי האמון שמביע הציבור“.
2. אכן, יש לנו שופטים מצויינים, ואני אמרתי זאת כבר לפני ארבע שנים ויותר, בתשובה לדברים שאמר חברי לספסל הלימודים בפקולטה למשפטים, חבר הכנסת רוני בר-און.
ואם שמחה ניר כבר אומר שיש לנו שופטים מצויינים, זה לא חנופה, זה עובדה.
3. הבעייה היא שיש לנו לא רק שופטים מצויינים אלא גם שופטים טובים, שופטים בינוניים, שופטים למטה-מבינוניים ושופטים גרועים-שבגרועים – הכל עפ”י עקרונות ההתפלגות הגאוסיאנית, כמוסבר בחלק ט”ז, סע’ 1, לעיל.
4. זאת הבעייה שלכם, במערכת המשפט: אתם מסרבים להודות בכך שישנם גם שופטים גרועים, כי אם תודו בכך, ותעיפו את הגרוע שבשופטים, מייד תישאל השאלה מה עם הבא-אחריו.
5. אז אתם “מאתרגים” גם את השופטים הגרועים-שבגרועים, ואתם “לא מבינים” – כדבריך על עצמך, מר גולדברג – מדוע אמון הציבור בכם מידרדר והולך.
6. אמון הציבור, תבינו, לא נבחן בעיני מי שמעודו לא ראה בית משפט מבפנוכו.
7. אמון הציבור גם לא נבחן בעיני מי שזכה בהליך המשפטי, כי הוא בוודאי שיהיה לו אמון בבית המשפט (עד שיפסיד גם הוא).
8. אמון הציבור נבחן בעיני הצד המפסיד, שיבוא ויגיד אמנם הפסדתי, אמנם בית המשפט טעה, לדעתי, אבל נחה דעתי שהשופטים עשו מלאכתם נאמנה, במקצועיות, בחריצות – וביושר.
אבל לא רק שאתם לא מגלים רגישות לצד המפסיד, אלא גם בועטים בו אחרי שעבר השכבתם אותו אל הקרשים. אתם רומסים לו את טיפת-האגו אשר נשארה לו.
אתם יורים ובוכים.
9. לפני שנים מספר, כאשר כיהנת כמבקר המדינה, נתת הרצאה מאלפת בבית לשכת עורכי הדין, ושם, בתשובה להערתי, הסכמת אתי, מר גולדברג, כי בשביל אמון הציבור צריך לעבוד.
“צריך לעבוד” – להסתכל כל ערב בראי, ולשאול את עצמי מה עשיתי היום למען אמון הציבור; ללגום את קפה-הבוקר יחד עם השאלה מה אעשה היום למען אמון הציבור; לדבר על כך עם חברי השופטים כל יום, בהפסקה של 11:30.
לקיים את והגית בו יומם וליל.
10. קיבלתם לאחרונה שר משפטים מזן נדיר: הפרופ’ דניאל פרידמן.
שר משפטים אשר מבין את המימשק שבין הציבור לשופטיו.
שר משפטים שבא לעבודה, אבל לא בתור סגן הדוברת שלכם, איילת פילו.
שר משפטים המבין שהוא נציג הציבור במועצת-המנהלים של מערכת המשפט.
11. ומה עשיתם עם זה? במקום להגיד לו ברוך הבא, דני, במקום ליפול על צווארו, ולומר לו תודה שבאת לעזור לנו, כי בשבועות האחרונים יש לנו בעייה קשה, בעייה של משבר-אמון ביחסינו עם הציבור – במקום להגיד לו שמור על העולם, ילד, כי אנחנו כבר לא מצליחים, אתם מתנפלים על כל מילת-ביקורת שלו, ומגדירים אותה כ”שיטנה” או כ”זוועה”.
12. אם באמת-ובתמים אתם מבקשים את אמון הציבור, התחילו להקשיב לו. קבלו את ביקורתו באהבה לא רק כאשר מדובר בתחרות שבין שתי הוראות-חוק, על חלוקת-התארים לקס-ספציאליס ולקס-גנראליס.
13. קבלו באהבה את הביקורת הציבורית, גם כשהיא מופנית כנגד האינטגריטי שלכם, וכנגד שאר תכונות-האנוש שלכם.
14. קבלו באהבה את הביקורת הציבורית, גם כשהיא, בעיניכם, לא צודקת, בדיוק כשם שאתם מצפים שהציבור יקבל באהבה את פסיקתכם, גם כשהיא, בעיניו, לא צודקת.
קבלו מהציבור את הכל באהבה, כי את הציבור הנוכחי לא תוכלו להחליף בשבועות הקרובים בציבור נוח יותר, מבחינתכם.
15. בשנת 2000, בעקבות פרשת אריה דרעי, פרסמתי מאמר בשם אהרן ברק לא מלאך ולא מפלצת, אבל יש לו בעייה (ראו נספח י’ לבקשה זו).
הבעייה הייתה של אמון הציבור, ועליתי על זה הרבה לפני שהנושא הזה הפך לבון-טון.
באותו המאמר התנבאתי כי תוך חמש שנים מערכת תחטוף מכה אנושה וכואבת, ואחת האפשרויות שחזיתי הייתה רצח של שופט.
ואת רצח השופט עדי אזר ז”ל קיבלתם תוך פחות מארבע שנים.
16. לפני כ-20 שנה שוחחתי עם בכיר מאוד במערכת המשפט, והצעתי לקיים יום-עיון לשופטים בנושא “איך אנחנו נראים”. הבכיר אמר לי שזה רעיון מצויין, והוא יבדוק את זה – אבל הרעיון לא קרם עור, ואפילו לא גידים.
מכל מקום, ההצעה שלי עומדת בעינה.
שמחה ניר, עו”ד
המבקש