יש נשיא שפורש בשיא

ויש הפורש כמטריד סדרתי

ואיש לא יקשיב לנשים שהשפיל,

אפילו לא היועץ המשפטי.

שכן מדובר באדם המורם מעם

עם תפקיד ממלכתי מאוד:

ללוש את החזה של מזכירתו הפרטית

ואחר כך לרוץ ולהגיד לאלמנות:

“תנחומי למשפחות השכולות”

זה היה ערב קיץ נעים מאוד

לכל סוטה וכופה יחסים

שהבין שמותר לו לעשות

את כל מה שמותר לנשיא.

בבוקר הוא מטלפן ולוחש בתשוקה:

“התבואי בחצאית בלי תחתונים, אהובתי?”

בצהרים הוא סוגר את דלת הלשכה

ומוציא את הבולבול המלכותי.

“תגעי בו”, אומר האיש החזק והגדול,

האזרח מספר אחת של מדינתי

ואומר לה: “את יודעת חשבתי עליך אתמול

בלילה כששכבתי עם אשתי”.

הנשיא שיכול לחון אסירי עולם

זיכה את עצמו אחרי המעשה המתועב,

ככה זה כשהנשים הן אטליז נוטף דם

ככה זה כשאתה קצב.

זה היה ערב קיץ נעים ומוכר,

בו עיוות הדין הכה כפטיש

עשרות אלפי נשים צעקו בכיכר

אך האיש המסוכן עדיין בחוץ והחוק הוא עדיין גמיש.

זה היה ערב קיץ נעים לכל עבריין סדרתי-

הערב שבו הצדק נאנס באונס קבוצתי.